טופ 10: אופי, זה כל הסיפור
סיכום השבוע ב-NBA של nrg מעריב: ג'ימי באטלר עם עוד פרק בסיפור חייו, קובי משחק אותה נאש, הסנטר חוזר לאופנה, הנאגטס בחודש מוצלח, אבאנס מקשקש את עצמו לדעת, הגריזליז עם עוד טרייד לא מובן, ופרידה מרונדו

באטלר, שנזרק מביתו בגיל 13 על ידי אמו בגלל התנהגותו והתגורר אצל חברים עד שמצא משפחה מאמצת, ידוע בעיקר בזכות סיפור חייו, שמזכיר את זה של שחקן הפוטבול מייקל אוהר, גיבור הסרט שבכותרת, אבל לא הצליח לפרוץ ב-NBA, עד השבועות האחרונים. הוא משחק מאחורי לואל דנג, השחקן שמשחק הכי הרבה דקות בממוצע למשחק (ובעצמו בעל סיפור חיים מופלא, כשברח ממלחמת האזרחים בסודן). פציעה של דנג הקפיצה את באטלר לחמישיה, וגם החזרה של הסודני-בריטי לא מונעת מבאטלר להמשיך לבלוט. עם 15.4 נק' ו-7.8 ריב' בממוצע למשחק בשבעת המשחקים האחרונים, האגדה של באטלר רק הולכת וצומחת.
9. היהפוך ממבה חברבורותיו? – אחרי שבשבוע שעבר דווייט הבטיח שינוי, השבוע קובי מקיים. ברייאנט, אחד הסקוררים הטובים במשחק לא רגיל למסור כל כך הרבה, אבל השבוע חילק 48 אסיסטים בארבעה משחקים, והלייקרס ניצחו שלוש פעמים, כולל ניצחון על מובילת הליגה, הת'נדר. לקובי יש בסך הכל חמישה משחקים בקריריה עם יותר אסיסטים מזריקות שדה, ושניים מהם הגיעו השבוע. היה לו רק רצף אחד של שלושה משחקים בהם מסר יותר מ-11 אסיסטים במשחק (2009), ועוד אחד השבוע. ועוד משהו קטן: ברייאנט עובר את קארים עבדול ג'אבר באסיסטים לקריירה (5,661), והופך לשחקן שמסר הכי הרבה אסיסטים מבין אלו שקלעו מעל 30,000 נקודות. אז מי אמר שהוא לא מוסר?
8. עבר, הווה, עתיד ואוסטרלי. הספידו אותם, הוציאו אותם מהאולסטאר, והתעללו בגופה כשהכתירו את הווארד למלכם. אין ספק שהמשחק שלהם לא הכי חינני לעין, אבל היעילות תמיד גבוהה. השבוע אנחנו מקבלים תזכורת שעמדת הסנטר חיה, קיימת וחוסמת. אמקה אוקאפור, זה שנבחר אחרי הווארד, מזכיר את קיומו השבוע עם 15 נק' (62% מהשדה) ו-14 ריב' למשחק, כחלק מהחזרה של וושינגטון להראות כמו מועדון כדורסל. ג'ואקים נואה ממשיך עונה נפלאה, השבוע עם 12 נק', 16 ריב' ו-2.6 חס' בממוצע למשחק. אנדרה דראמונד בדטרויט נותן טעימה מהעתיד שלו עם משחק 18-18 נגד הגבוהים של מילווקי. אפילו אנדרו בוגוט חוזר לפרקט ורושם 12 נק', 8 ריב' ו-4 חס', והלילה פעולת הגנה שלו הביאה ניצחון על דאלאס.
7. חודש זהב. הנאגטס מסיימים חודש ינואר מעולה עם 12 נצחונות מול שלושה הפסדים. בתשע שנותיו של ג'ורג' קארל בנאגטס הם סיימו רק פעמיים עם מאזן דומה בחודש קאלנדרי. אחרי פתיחה מהוססת הנאגטס מוצאים את הקצב שלהם. דנילו גאלינרי וטיי לוסון עשו מהפך בממוצעים שלהם בחודש ינואר, ושיפרו משמעותית את אחוזי הקליעה.
האיטלקי עלה ל-47 אחוז שדה לעומת 42 בדצמבר, הרכז שיפר 41.5 אחוז שדה ל-48 ו-37 אחוז שלוש ל-47. סייג אחד לשיר ההלל: הנאגטס שיחקו 12 משחקים בבית, במייל היי סיטי, שם מאוד קשה לנצח אותם (לעומת 11 משחקי חוץ בנובמבר). מצד שני, עכשיו כשהם כבר בקצב, מי יודע מה יכול לקרות.
6. טופ סקורר. כרמלו אנתוני רושם משחק 30 ברציפות עם 20 נק' ומעלה, וקובע שיא פרנצ'ייז לעונה אחת; ריצ'י גוארין החזיק בשיא הקודם כשקלע 20 ומעלה ב-29 המשחקים האחרונים של 1961/62, העונה עם ממוצע הנקודות הגבוה ביותר בתולדות הליגה (118.8 לקבוצה!), והוסיף עוד ארבעה משחקים כאלה בעונה העוקבת כדי לסגור את הרצף על 33. לניקס מצפים שלושה משחקי בית נגד מילווקי, סקרמנטו ודטרויט, ואין סיבה שאנתוני לא ישווה את השיא הכולל, וישבור אותו מול וושינגטון בחוץ (פרט לעודף גארבג' טיים).
הבעיה כרגע היא שהניקס שאנחנו רואים היום, היא לא הניקס של תחילת העונה. ההגנה עדיין שם, אבל ההתקפה היא סיפור אחר. אנתוני וסמית' לוקחים יותר זריקות רעות, והאחוזים של שניהם ירדו. וודסון צריך להחזיר את המשחק הקבוצתי להתקפה שלו.

5. מבול של שלשות. זה מה שקיבלנו בראשון בלילה: מלו קלע 9 כאלה מול ההוקס, רדיק 8 מול דטרויט, ואנדרסון שבע מול הגריזליס. 24 שחקנים קולעים העונה לפחות שתי שלשות למשחק, לעומת שמונה בלבד בעונה שעברה, ו-15 בזו שלפניה.
יותר שחקנים מתמחים בנשק השלשה, והרבה יותר שלשות נקלעות כשהממוצע קפץ מ-6.46 שלשות לקבוצה למשחק ב2010/11, ל-7.17 שלשות לקבוצה למשחק העונה, טיפוס של 11 אחוז. שתי קבוצות שקולעות מעל 10 שלשות למשחק (ניו יורק ויוסטון), לעומת אחת ב-2011/12, וארבע בלבד בכל העונות שקדמו לכך. מעניין לראות מי ייבחר לתחרות השלשות באולסטאר; הבחירה בפני עצמה תהיה תחרות קשה השנה.
4. מילים כמו מים. רובנו מכירים בגדולה של לברון ג'יימס, אבל יש כמה כאלה שלא. משום מה אלו תמיד שחקני שוליים – פעם דשון סטיבנסון, היום רג'י אבאנס עם הציטוטים הבאים ב"ניו יורק דיילי ניוז": "האליפות של מיאמי לא מוכיחה כלום, זו היתה עונה מקוצרת", ו"אם נחליט לשמור כולנו על לברון, הוא לא יקלע כלום. אין הבדל בינו לבין ג'ו ג'ונסון או אנדריי בלאטש".
כנראה שאבאנס חטף מכה אחת בראש יותר מדי, כי לא ברור לי מאיפה הגיעה ההשוואה לבלאטש. במשחק עצמו כנראה שהם לא החליטו לשמור עליו, כי לברון שרף אותם עם 24 נק', 9 ריב' ו7 אס'. הוא השתעשע עם כל מיני תגובות בטוויטר לאבאנס, שמצדו טען כי לא אמר ש"האליפות לא מוכיחה כלום" ושדבריו הוצאו מהקשרם. בכל מקרה, הבדיחה מובנת.
3. חיבוק דינוזאור. ממפיס ממשיכה לפרק את ההרכב שרץ כל כך טוב השנה. אחרי שנפרדו משני שחקני רוטציה עבור כלום ושום דבר, השבוע ממפיס שולחת את הסקורר המוביל שלה רודי גיי לטורונטו, ומקבלת ממנה ומדטרויט את טיישון פרינס, אד דייויס ואוסטין דיי.
לא ברור איזה סטטיסטיקה ג'ון הולינג'ר רואה שאנחנו מפספסים: ממפיס קולעת 93.3 נקודות למשחק, מקום 28 בליגה, וסופגת 89.8 נקודות למשחק, מקום ראשון בליגה. מה הסיבה, אם כך, לשחרר את השחקן הכמעט יחיד בקבוצה שמסוגל לייצר לעצמו נקודות, בשביל שחקן שעיקר כוחו בהגנה? לא ברור, אבל המשחקים של ממפיס הולכים להסתיים בתוצאות יווניות. הראשון שמגיע ל-70 ינצח.
2. ביתי הוא מבצרי. עם מאזן בית של 4:15 ושישה ניצחונות רצופים בבית לפני המפגש עם הרוקטס, אף אחד לא ציפה להפסד כזה: 45 הפרש. ההפרש הכי גדול שבו הפסידו הג'אז בבית קודם לכן היה 33, בשנת 1981 מול מילווקי. "היינו יכולים לשחק עם מייקל ג'ורדן בשיאו הלילה, וכמו שנראינו זה לא היה משנה", אמר אל ג'פרסון.
אז כנראה שג'פרסון לא ממש מבין את הלגאסי של ג'ורדן: מייקל לעולם לא היה נותן לקבוצה שלו להיראות ככה, ולא היה עובר על השפלה כזו בשקט. כנראה שזה ההבדל כשהכוכב שלך מקבל הפסדים כאלה בהכנעה, וזה מה שהופך את הג'אז לבינוניים – כוכב בלי אופי.
1. פעם אחרונה שמזכירים את רג'ון רונדו בטור, אחרי שהרכז של הסלטיקס סיים במפתיע את העונה. בתחילה נמסר שהוא לא ישחק מול ההיט בגלל מתיחה בברך, אבל תוך כדי משחק התבררה האמת המרה, רונדו קרע את ה-ACL, וסיים את העונה.דווקא כשנראה היה שהוא נכנס לכושר, עם שני טריפל דאבלים רצופים במשחקים האחרונים שלו, דווקא לפני ההופעה הראשונה שלו בחמישייה באולסטאר.
הסלטיקס מראים המון אופי כשהם מנצחים את האלופה בשתי הארכות, למרות החדשות. מה יהיה בהמשך? לסלטיקס יש כמה קומבו גארדס, אבל אין רכז של ממש, וסגנון המשחק יצטרך להשתנות. הם יצטרכו לקבל יותר מפול פירס, יותר מקווין גארנט, והרבה יותר מג'ייסון טרי.
