הראשון לזהות: פופוביץ' ממשיך להוביל
הכדורסל בגמר המערב מוכיח שהמשחק השתנה. לא עוד חפירות עם הגב לסל או בידודים מעיקים ומשעממים. הכדור טס מפינה לפינה, שלשות נקברות באחוזים גבוהים, ומי שלא זיהה את המגמה יישאר מאחור
מושלם עם 29 זריקות לשלוש, הוא היה שולח אתכם בדחיפות להסתכלות פסיכיאטרית. באותה שנה לקחו הספרס את האליפות הראשונה שלהם, אחרי שזרקו בממוצע בסדרת הגמר מול הניו יורק ניקס 12.4 פעמים למשחק מחוץ לקשת.
זו היתה קבוצה אפורה, עם דייויד רובינסון המזדקן, אייברי ג'ונסון המוגבל בעמדת הרכז וטים דאנקן אחד, שהחל את מסעו השקט לעבר היכל התהילה. הספרס של אותה עונה גזרו על כל הקבוצות הבאות של המועדון להיחרת בתודעה כמשעממות. זו הסיבה שרבים מאיתנו מפספסים את הכדורסל המרהיב שמשחקת כעת הקבוצה של המאמן הטוב בעולם, ואחד הטובים בהיסטוריה, שבא לידי ביטוי באופן מרשים במשחק מספר 1 מול ממפיס. נכון, סן אנטוניו זרקה 29 פעם מחוץ לקשת, נתון שהיה שמור פעם לקבוצות מופקרות, אבל כמעט כל הזריקות היו ממצבי קליעה טובים. כפועל יוצא, 14 מתוכן נכנסו.
פופוביץ', כמו שקרה פעמים רבות בקריירה שלו, היה הראשון לזהות את המגמות החדשות בכדורסל. אם בעבר המשחק של רוב הקבוצות, וגם של הספרס, היה מבוסס על חפירה עם הגב לסל של שחקני הפנים, מרכז הכובד עבר בשנים האחרונות לפיק' נ'רול, אבל לא כמהלך אנוכי של שני שחקנים, אלא כפעולה שמובילה בדרך כלל להנעת כדור מהירה לשחקן הפנוי. שתי מגמות תרמו לכך: שינויי החוקה ב-NBA, שהביאו להגבלת האפשרות לעצור חדירה לסל; וכניסת הסטטיסטיקות המתקדמות, שהעידו שהזריקה משלוש, ובפרט מהפינה, היא הנשק הקטלני ביותר במשחק.
נכון, האחוזים שלה נמוכים יותר מאשר זריקה לשתיים, אבל התגמול גבוה יותר עקב הנקודה הנוספת. הסטטיסטיקות המתקדמות הראו גם שסקוררים שמחזיקים את הכדור הרבה ביד, שממעטים למסור ושלא תורמים בקטגוריות אחרות של המשחק, כמו הגנה וריבאונד - פוגעים בקבוצותיהם יותר מאשר מסייעים.
ההשפעה של הנתונים הללו הייתה דרמטית. הספרס ומיאמי היט (שתתחיל הלילה את סדרת גמר המזרח מול אינדיאנה), בנו את הסגל בצורה דומה בעקבות התובנות על שינוי המשחק: שחקני חוץ דומיננטיים, שמופקדים על היצירתיות בהתקפה ועל משיכת תשומת הלב ההגנתית (טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי בספרס, לברון ג'יימס ודוויין ווייד במיאמי); שחקני פנים, שבניגוד לעבר מתמקדים בחסימות לגארדים ופחות במשחק קלאסי באותיות (טים דאנקן וטיאגו ספליטר בספרס, כריס בוש ויודוניס האסלם בהיט) ; והרבה גארדים ופורוורדים שמתייצבים סביב קשת השלוש ומחכים למסירה מכוכבי הקבוצה (קוואי לאונרד, דני גרין, מאט בונר וגרי ניל בספרס, שיין באטייה, ריי אלן, נוריס קול ומריו צ'אלמרס בהיט).
בניגוד לעבר, בהתקפה ממוצעת של שתי הקבוצות האלו, גם בזו של אריק ספולסטרה הלא מוערך דיו, תילקח בדרך כלל זריקה רק לאחר שלוש או ארבע מסירות מהירות, כשלעתים הכדור עובר בפוזשן אחד מפינה אחת לפינה הנגדית בתוך שניות ספורות. אין זכר לכדורסל הבידודים המעיק והמשעמם, שהפך את משחקי הליגה קשים לצפייה עד לפני מספר שנים.
גם היריבות של ההיט והספרס הפנימו את השינוי: ממפיס מינתה לתפקיד סגן הנשיא את גיק הסטטיסטיקה של ESPN, ג' ון הולינג' ר, שמיהר להעביר בטרייד את רודי גיי האנוכי. הקבוצה רק השתפרה והחלה להתבסס על העוגנים האמיתיים שלה - הגבוהים גאסול ורנדולף.
אינדיאנה לא נפגעה מפציעתו של הקלעי המרכזי שלה, דני גריינג'ר, באמצעות משחק קבוצתי והגנת ברזל. מנגד, הקבוצות משווקי הכדורסל הגדולים, שהשיקולים המסחריים מסמאים את עיניהן, הודחו בשלבים מוקדמים יותר. הניקס שילמו על כדורסל הבידודים של כרמלו אנתוני וג'יי.אר סמית', בעוד הלייקרס תלויים באגואיזם של קובי בריאנט. עד שהמועדונים הללו יפנימו שהמשחק השתנה, המהפכה תתחיל בלעדיהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם