UFC: אז מי באמת הכי קשוח בעולם?
אלון פדות לא ויתר על עוד סופ"ש מוטרף בלאס וגאס רק כדי לראות את החגיגה הגדולה של קיין ואלסקז, שזכה בבחורות, בכסף ובתהילה האמריקאית. אל תחמיצו
הלוחם הברזילאי, שסובל מתסמונת שנקראת ג'יאנטיזם (ענקות) הולך מצד לצד עם מבט נחוש בעיניים, מולו בפינה הכחולה, קיין ואלסקז, האלוף המכהן של ה-UFC במשקל כבד, 183 ס"מ על 107 קילו בלבד, עם מבט נחוש לא פחות. שלושה מטרים מהם, מעבר לגדר, דחוק בין עשרות עיתונאים, עבדיכם הנאמן כוסס ציפרניים.
ברוס באפר הכרוז האגדי של הארגון, נכנס אל האוקטגון ונותן את השואו הפסיכי שלו שמכניס את 15 אלף האוהדים שבארנה של האם ג'י אם שבקצה הסטריפ של לאס וגאס, שגם ככה היו בטירוף לטירוף גדול עוד יותר. הרעש מחריש אוזניים, השופט הרב דין מזמין את שניהם לתת הוראות במרכז הזירה - תירוץ לשני החבר'ה להסתכל אחד לשני בעיניים ולשחק במי ממצמץ ראשון, (התשובה-אני) הם חוזרים אחורה לפינות, הארב דין מקבל אישור משופטי הצד וצועק "פייט". והם מסתערים קדימה.
אתה חייב למות על האמריקאים, יום הזיכרון שלהם מתקרב ובמקום לצחצח את החצוצרות הם מצחצחים את הברביקיו, במקום לנסוע לבתי עלמין צבאיים הם נוסעים ללאס ווגאס, ובמקום להוריד דגלים לחצי התורן, הם מורידים מכות רצח אחד לשני. טוב הקטע השלישי לא כל כך מדויק, אז אם לדייק אותו הם נוסעים לוגאס כדי לראות את הלוחמים הכי טובים בעולם מורידים אחד לשני מכות באוקטגון של ה-UFC.
מדי שנה בסופשבוע המוזר הזה, לפחות לי כישראלי, ה-UFC, מעמידים באופן מסורתי ערב קרבות שמתרכז במחלקה במשקל כבד. באופן טבעי הקרב המרכזי בערב כזה יהיה על התואר, שזוכה בו בעצם האיש הכי חזק בעולם במכות. תחשבו על זה רגע, מעבר לכסף התהילה, הבחורות, הידיעה שלא משנה מה, איפה שלא תלך, אין אף גבר בעולם שיכול עליך, תחושה לא רעה אה? אז קיין ואלסקז, אמריקאי מכסיקני, שאבא שלו היגר לארה"ב בצורה לא חוקית וקרע את התחת בשדות התירס של אריזונה כדי לאפשר לבנו חיים טובים יותר, הלך לפחות עד הערב הזה לישון עם הידיעה הזאת.
בנוסף לקרב הזה, בדר"כ נערכים קרבות נוספים במשקל כבד במטרה לקבוע מי יהיה זה שיזכה להתמודד מול האלוף בפעם הבאה. בשנה שעברה נערכו 6 קרבות במשקל כבד באירוע הזה. השנה היו רק שניים.
הקרב המרכזי, והקרב הלפני מרכזי, או התת מרכזי או המרכזי משנה. (באנגלית זה נשמע יותר טוב) הסיבה לכך היא פשוטה אך מטרידה מאד. למרות שבאופן מסורתי המחלקה הכבדה היא המלהיבה ביותר, ה-UFC שהם הארגון המוביל בעולם בענף ה-MMA מצאו את עצמם לאחרונה עם מחלקה חלשה וללא עומק. בקרב הלפני מרכזי הערב עומדים להילחם המדורג מס' 2 ג'וניור דוסאנטוס עם המדורג 8 הניו זילנדי מארק האנט.
דוסאנטוס כבר נלחם עם ולאסקז פעמיים, בעבר. בפעם הראשונה בנובמבר 2011 הוא ניצח אותו בנוקאאוט תוך דקה וחצי ולקח לו את החגורה, אח"כ הוא הגן עליה פעם אחת מול פרנק מיר ונלחם עם ואלסקז שוב בערב ראש השנה האזרחית של 2012. אז ואלסקז, שלאחר ההפסד הראשון, נלחם מול ביגפוט סילבה (כן כן, אותו סילבה שנלחם נגדו שוב הערב) והשמיד אותו תוך שלוש דקות, למד את הלקח, והתעלל בברזילאי במשך חמישה סיבובים, כדי לזכות בתואר מחדש.
מאז ביגפוט ניצח ניצחון גדול את ההולנדי אליסטר אוברים, שנחשב עד אז לקונטנדר אפשרי לאלוף, וכך זכה בהזדמנות שנייה מול ואלסקז, הערב. מבולבלים? אל תהיו. ארבעה שמות בסה"כ מעורבבים במשחק הכיסאות האלים הזה, כשאחד מהם הוא לוחם בן 38 מניו זילנד, מארק האנט, שאמנם הוא קשוח כמו אטילה ההוני, אבל עתיד המחלקה הוא בטח לא, ועוד אחד שלא ממש שייך הוא ביגפוט. לבחור הפסדים ללוחמים רבים בעבר, ככה שתיאורטית אם הערב יגמר ללא הפתעות מיוחדות, דוסאנטוס אמור לנצח את האנט, ואלסקז להשמיד שוב את הביגפוט, ואז יקבע קרב שלישי בטרילוגיה בין שני הלוחמים הכבדים הטובים בעולם. קרב שיכריע כנראה אחת ולתמיד מי הבן זונה הכי קשוח בעולם. או האלוף הבלתי מעורער במשקל כבד של ה-UFC.
הבעיה היא שבמידה וזה יקרה, ואחד מהם יזכה בקרב שיסגור את הסיפור, מה אז? כל שאר הלוחמים במחלקה רחוקים מהם שנות אור ביכולת, לפחות על הנייר, ולא יהוו איום על התואר. אז מה יעשו? יתנו לדוסאנטוס וואלסקז להילחם אחד בשני שוב ושוב עד שאיזה כישרון צעיר יצמח? או שמישהו מהם יתפגר? הזוי.
אבל עוד חזון למועד ובינתיים ערב קרבות ארוך לפנינו. בקרב שפתח את האירוע המרכזי, במשקל קל עד 70 קילו דונלד "הקאובוי" סרוני פירק לחתיכות, את קי ג'יי נונז שהוא גם חבר שלו. אח"כ טי . ג'יי. גראנט הפתיע את כל העולם ואת עצמו כשהיה לשני אי פעם, שמסיים את הפייבוריט בקרב הזה, גריי "דה בולי" מיינארד בנוקאאוט (הראשון היה פנקי אדגר) וזכה בכך בתענוג המפוקפק שלהתמודד מול בן הנדרסון על החגורה במשקל קל.
גלובר טשיירה ,המפלצת הברזילאית, עשה עבודה זריזה עם יריבו האוסטרלי ג'יימס טהונה, בקרב במשקל חצי כבד עד 93 קילו, כשהכניע אותו בחניקת גיליוטינה תוך שלוש דקות בלבד. ואז עלו דוסאנטוס והאנט. האלפים שהגיעו במיוחד מברזיל כולל הצ'יקיטטה מטריפת החושים שישבה לידי עם תעודת עיתונאי ולחשה לי באוזן סטטיסטיקות באנגלית במבטא פורטוגזי במשך כל הערב, נכנסו פשוט לאקסטזה. (לא אשכח אותך לעולם פרננדה).
דואסאנטוס, שעלה כהרגלו עם השיר של רוקי, עבר ליד מושבי העיתונאים בדרכו לכלוב ותנו לי להגיד לכם, המבט שהיה לו בעיניים היה מקפיא.
הקרב התחיל וכמו שכולם תיארו לעצמם, קיבלנו מלחמה. האנט שיש לו ראש בטון וידיים כבדות חיפש בכל מכה את הנוקאאוט, דוסאנטוס שהוא המתאגרף הטהור הטוב במחלקה, חיפש לעקוץ ולזוז, למצוא את הטווח שלו ולעייף את האנט אל הסיבובים האחרונים. בתחילת הסיבוב הראשון האנט הצליח להלביש לברזילאי כמה מכות טובות שהדאיגו את פרננדה ואת שאר הברזילאים אבל דוסאנטוס הראה שגם הסנטר שלו לא עשוי מפח וספג אותם כמו גדול.
בסיבוב השני מכת אוברהנד מטורפת של דוסאנטוס פגעה להאנט ברכה ופשוט מעכה אותו על הקרקע אבל האנט, כמו האנט, מייד קם, חייך וסימן לברזילאי "זה הכול?" תביא עוד!".
וככה נמשך הקרב עד ל-15 השניות האחרונות של הסיבוב השלישי כשלדוסאנטוס יתרון בנקודות והאנט ממשיך לחפש את הנוקאאוט, כשמשום מקום, הברזילאי הוציא בעיטת גלגל מטורפת שפגעה להאנט המופתע במצח והעיפה אותו אחורה, ג'וניור הסתער על האנט שראשו נחבט במזרון מהנפילה והוסיף לו אגרוף מטורף כדי לשלוח אותו לעולם החלומות. נוקאאוט מדהים. הקהל בטירוף, פרננדה מתחבקת עם העיתונאי משמאל. פותה.
דוסאנטוס המאושר קפץ על הגדר של האוקטגון וצרח לאוהדים שצרחו איליו בחזרה, הוא והם ידעו שהוא הרויח שוב את הזכות להילחם על מה שלדעתו תמיד היה שלו, חגורת האליפות במשקל כבד. עכשיו נשאר היה רק לחכות ולראות מול מי זה יהיה. האם ואלסקז יעשה את המצופה וינצח שוב, או שביגפוט הפיק לקחים ויעשה את הבלתי יאומן.
בשבועות שלפני הקרב עשו ב-UFC עבודה טובה בקידום הקרב. הם הראו את מחנה האימונים של ביגפוט, שבו הסבירו המאמנים שלו איך הם טעו בהתכוננות לקרב הקודם ביניהם ולא שמו מספיק דגש על מניעת ההטלות של ואלסקז. בפעם הקודמת ואלסקז הטיל מייד את ביגפוט לקרקע וכתש אותו במרפקים עד לעצירת השופט. הפעם זה לא יקרה הם הבטיחו, והידיים של ביגפוט כל כך חזקות וכבדות שהוא רק צריך לפגוע בואלסקז פעם אחת כדי להדהים את העולם.
כשאתה רואה את הקליפים האלה מספיק פעמים אתה אשכרה משתכנע שוואלה יש סיכוי. קיוויתי לטובתו של ביגפוט שלפחות הוא בעצמו מאמין.
המוסיקה הברזילאית התחילה, והענק עשה דרכו לזירה מלווה בשאגות האוהדים מברזיל שעוד היו בטירוף מהניצחון המדהים של דוסאנטוס. הוא היגיע לשער של הכלוב, הוריד חולצה, נבדק על ידי שופט הצד, נמרח בוזלין על המצח, דפק שאגה, הצטלבות ונכנס לכלוב.
ואז ירד חושך על הארנה, והמוסיקה כבתה. שקט השתרר לשניה כשצלילי חצוצרה מכסיקנית התחילו להישמע, אלפי המקסיקנים שבקהל נכנסו פשוט לאקסטזה,המוסיקה המסורתית שאיתה עולה האלוף שכתובת הקעקע "בראון פרייד" מתנוססת על חזהו, ניסרה את החלל. על מסכי הוידאו הענקיים ראו את קיין ואלסקז עם בנדנה של צבעי דגל מכסיקו עטופה על אגרופו, עושה את דרכו לאוקטגון מחדרי ההלבשה מלווה בפמלייה שלו ועשרה שומרים, שפילסו לו את הדרך. כיריבו, הוא נבדק נמרח ונכנס לזירה לקול שאגות של 15000 איש.
"פייט" צעק השופט. כעבור דקה ואלסקז כבר רץ לחבק את האוהדים כשהשופט והרופא ניסו לקלף מהריצפה את ביגפוט ההמום. אז כן ביגפוט הצליח למנוע מואלסקז להוריד אותו לקרקע. מה שהוא לא הצליח למנוע היה אגרוף מתוזמן היטב ללסת ששלח אותו לישון.
במסיבת העיתונאים, הכריז דיינה וויט, הנשיא הכל יכול של ה-UFC, על הקרב השלישי והמכריע בטרילוגית ואלסקז דוסאנטוס. דוסאנוטס היה מאושר כמו ילד קטן, פרננדה גם. רק אני הקטן מישראל, קימטתי את המצח. כן, בטח שאני רוצה לראות את הקרב השלישי בין שני הלוחמים הכבדים הטובים בעולם, ברור. אבל אח"כ? מה יהיה אח"כ?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם