על החרב: ענף הספורט שסטר בפרצופם של הנאצים
שלוש שנים לפני פתיחת מלחמת העולם השנייה ותחילת ההשמדה ההמונית של יהודי אירופה, נפתחה בברלין האולימפיאדה ה-11. מכל ענפי הספורט, דווקא בסיוף הצליחו שלוש ספורטאיות יהודיות לכבוש את הפודיום ולזכות בשלוש מדליות יוקרתיות. לרגל יום השואה הבינלאומי, סיפורם העצוב של גיבורי הסייף היהודים
באולימפיאדה ה-11, ברלין 1936, נאלצו הנאצים, כדי להימנע מחרם רחב היקף על המשחקים, להיכנע למספר דרישות של הקהילה הבינלאומית וכתוצאה מכך, שלטים בנוסח "יהודים לא רצויים", הוסרו ממקומות שהיוו מוקדי משיכה לתיירים.
בין היתר, הממשל הנאצי נאלץ להסכים גם על השתתפות יהודים ושחורים במשחקים ואף צירפו למשלחתם ספורטאית יהודיה אחת (הלן מאייר שאביה היה יהודי).
מכל ענפי הספורט, אין כמו הסיוף עבור היהודים, שסטר בפרצופה של תיאוריית הגזע של הנאצים. שלושת המקומות הראשונים, או במילים אחרות כל שלוש המדליות (זהב, כסף וארד) בתחרות הסיוף היחידה שנערכה לנשים באולימפיאדת ברלין 1936, נכבשו ע"י שלוש ספורטאיות יהודיות: אילונה אלק מהונגריה, הלן מאייר מגרמניה והלן פרייס מאוסטריה.
צחוק הגורל: הפודיום בטקס הענקת המדליות היה על טהרת...היהודים. זהו סיפורן של שלוש הספורטאיות היהודיות שלא השאירו מדליות בסיוף גם לאחרות. הן שרדו את השואה ואלק ופרייס המשיכו לעשות חיל גם אחריה. זהו גם סיפורם של שישה סייפים יהודים שהגיעו להישגים הגבוהים ביותר, אבל חייהם של כל השישה נגדעו בשואה: חלקם כבר מבוגרים, חלקם בדמי ימיהם. המשותף לכולם- היותם יהודים.
אילונה אלק (הונגריה, 17.5.1907- 24.7.1988): המשיכה לעשות חיל גם אחרי המלחמה. למרות שכבר עברה את גיל 40 זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת לונדון 1948 והסתפקה בכסף באולימפיאדת הלסינקי 1952 והיא בת 45.
הלן מאייר (גרמניה, 20.12.1910- 15.10.1953): הוכתרה כאלופת גרמניה כבר בגיל 13. ב-1933 הוצאה מאייר מקבוצתה בגלל היותה "חצי יהודיה" (אביה) ובגלל זה עזבה לארה"ב.
לרגל אולימפיאדת ברלין 1936, הסכימה לחזור ולהתחרות עבור גרמניה ובכך לשמש עלה תאנה למשטר הנאצי שיכול היה לטעון שגם יהודים נכללו בנבחרתה של המדינה המארחת.
בטקס הענקת המדליות, לבשה מאייר את המדים הרשמיים של גרמניה הנאצית, שכללו את צלב הקרס והצדיעה במועל יד, כמו שאר ספורטאי גרמניה. לימים, טענה מאייר שעשתה זאת כדי להגן על משפחתה (אמה ושני אחיה התגוררו בגרמניה, אביה נפטר כבר ב-1931). נפטרה בגיל 43 בלבד מסרטן השד.
הלן פרייס, נולדה בברלין ב-6.5.1912 ובגיל 18 עברה לווינה. בסה"כ השתתפה פרייס בחמש אולימפיאדות (זהב בלוס אנג'לס 1932, ארד, הן בברלין 1936, הן בלונדון 1948). במלבורן 1956, בגיל 44 דורגה שביעית.
אוטו הרשמן, שחיין, סייף, עו"ד במקצועו. הרשמן, נולד בווינה ב-4 בינואר 1877. הוא אחד משבעה הספורטאים שזכה במדליות אולימפיות ביותר מענף אחד (שני אוסטריים, שני גרמנים, שני אמריקנים ובריטי אחד).
הרשמן זכה במדליית הכסף בשחייה ב-100 מטר חופשי באולימפיאדה הראשונה בעידן החדש (אתונה 1896) בהיותו בן 19, ובעוד מדליה, אף היא מכסף, כעבור 16 שנה, בחרב קבוצתי עם הנבחרת האוסטרית. ב-14 בינואר 1942, נעצר בגלל היותו יהודי, נשלח למחנה סבידור, משם לאיזביקה ונספה ב-14 ביוני אותה שנה.
אוסקר גרדה: גרדה נולד ב-1883 בבודפסט וייצג את הונגריה בשתי אולימפיאדות: באולימפיאדת לונדון 1908 ובאולימפיאדת שטוקהולם-1912 ומשתיהן חזרה נבחרת הונגריה (בשורותיה היו בשתי הפעמים עוד שלושה סייפים יהודים: ינו פוקס, דז'ו פולדס ולאיוש ורקנר) עם מדליית הזהב.
לאחר שפרש מסיוף פעיל, שימש גרדה כשופט בינלאומי. ב-1944 נשלח למחנה ההשמדה מאוטהאוזן, שם נרצח ב-8 באוקטובר אותה שנה. אחד מ-119,000 שנרצחו במחנה זה.
יאנוש גאראי. גאראי נולד ב-23 בפברואר 1889 בבודפשט. הוא זכה באליפות הונגריה בחרב בהיותו בן 34, אז החל בסדרת הישגים מרשימה: שתי מדליות (כסף בחרב קבוצתי וארד בחרב אישי) באולימפיאדת פריז 1924 וזהב בחרב קבוצתי באולימפיאדת אמסטרדם 1928.
בנוסף, הוכתר גאראי כאלוף אירופה (אליפויות עולם טרם החלו באותה תקופה) ב-1925 וב-1930 בחרב אישי וב-1930 זכה גם בתואר הקבוצתי.
גאראי נלחם בשורות צבא הונגריה במלחמת העולם הראשונה (דרגה סרן) ואף קיבל אות על גבורתו. גאראי היה אחד מ-437,000 יהודי הונגריה שנשלחו למחנות ריכוז ונרצח במאוטהאוזן-גוסן שבאוסטריה ב-5 במרץ 1945.
אחרי המלחמה הוכרז גאראי כשבוי מלחמה שנרצח ע"י הגרמנים בגלל פעילותו, לא בגלל דתו.
אטילה פטשאואר. סיפור חייו של פטשאואר (נולד בבודפסט ב-14 בדצמבר 1904) הוא מזיגה טראגית של ספורטאי ענק ושל יהודי המרגיש הזדהות מוחלטת עם העם בתוכו גדל ועם המולדת בה נולד. אבל הסביבה דחתה על הסף רגשות כנים אלה.
כבר בגיל 18, זכה הוא במדליית הארד בחרב באליפות אירופה. בשתי אולימפיאדות (אמסטרדם 1928 ולוס אנג'לס 1932) זכה פטשאואר במדליית הזהב עם נבחרת הונגריה בחרב קבוצתי.
פטשאואר כונה בזמנו דארטניאן, על שמו של גיבור ספרו המפורסם של אלכסנדר דיומא "שלושת המוסקטרים". עד כאן לגבי ההישגים הספורטיביים של פטשאואר.
כאשר חזר מאולימפיאדת אמסטרדם עם שתי המדליות (זהב חרב קבוצתי וכסף בחרב אישי), אמר פטשאואר שאינו רואה בניצחונותיו ניצחונות יהודיים, אלא ניצחונות הונגריים. הצהרת הזדהות עם הונגריה ועמה, לא עזרה לו ובתחרויות הפנימיות בהונגריה, הפלו אותו השופטים לרעה בגלל יהדותו.
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, נעצר ונשלח למחנה עבודה בעיר דווידובקה שבאוקראינה. באותו מחנה שירת כקצין בדרגת סגן אלוף קלמן צ'ה, שהיה עמיתו של פטשאואר באולימפיאדת אמסטרדם (צ'ה התחרה אז ברכיבה).
בחורף 1943, הורה לו צ'ה להתפשט, לטפס על עץ וכדי לשעשע את שומרי המחנה, ציווה עליו לקרוא כתרנגולת. לאחר מכן שפכו עליו מים קרים שהפכו על גופו לקרח וזה גרם למותו. 20 בינואר 1943.
אנדרה קאבוש: נולד ב-5 בנובמבר 1906 בכפר נאג'ווארוד שבהונגריה. מאולימפיאדת ברלין 1936, חזר קאבוש עם שתי מדליות זהב: חרב אישי וחרב קבוצתי. עוד לפני ארבע שנים הוכתר קאבוש בלוס אנג'לס כאלוף אולימפי בחרב קבוצתי.
ביוני 1944 נשלח לעבודות כפייה בכפר פלסו, השייך להונגריה, בו אולץ ללמד קצינים סיוף. אחרי כחמישה חודשים במחנה זה, הועבר לבודפסט. שם קיבל שני סוסים במטרה להעביר אספקה למחנות אחרים.
ב-1944, בעת שעבר על גשר מרג'ט מעל הדנובה, פוצצו הגרמנים אותו כדי להקשות על הצבא האדום שהתקרב לעיר עד כדי 150 ק"מ. קאבוש טבע במי הדנובה הקרים יחד עם רבים אחרים.
רומן קנטור: נולד בלודג' שבפולין ב-1912. בגיל 12 נשלח להתחנך בפריז, שם התגלה כשרונו בספורט: שיחק טניס ברמה טובה מאד ובו בזמן מונה לקפטן נבחרת הכדורגל של ביה"ס. בגיל 17 החליט לבחור בסיוף וב-1929 דורג שלישי באליפות צרפת.
ב-1934 חזר לעיר הולדתו ושנה לאחר מכן הוכתר כאלוף וארשה. נכלל בנבחרת פולין לאולימפיאדת ברלין 1936 שדורגה במקום השמיני. ב-1939 זכה באליפות פולין ונכלל פעם נוספת בנבחרתה לאולימפיאדה שהייתה אמורה להתקיים בהלסינקי ב-1940.
כאשר הנאצים כבשו את פולין ב-1939, נעצר קנטור, אבל איכשהו, בעזרת דרכון מזויף, הצליח להימלט לשטח הכיבוש הרוסי של לבוב וב-1940 הוכתר כאלוף בריה"מ.
קנטור נעצר שוב שנה לאחר מכן, כאשר הנאצים תקפו וכבשו שטחים נרחבים מאד בבריה"מ. נשלח למחנה המוות מאידנק, שם נספה בתאריך לא ידוע במהלך 1943.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם