ושוב אתכם: מולי קצורין חוזר ומדבר על הכול
אחרי שנים רבות שאימן באירופה מולי קצורין חוזר לליגה הישראלית, ודווקא למשימת ההצלה של קבוצת התחתית של הרצליה. בראיון מיוחד הוא מסביר למה לא מפריע לו שאין מספיק ישראלים השנה במכבי ומצהיר: ארז אדלשטיין הוא בחירה מצוינת למאמן נבחרת ישראל
מאז הספיק מולי, שיחגוג יומולדת 60 בסוף נובמבר הקרוב וזכה בישראל בשתי אליפויות ובגביע עם מכבי תל אביב ובשני גביעים עם גליל עליון, לאמן קבוצות בפולין, צ'כיה וגרמניה, להוביל את נבחרת ישראל במשך שבע שנים ובשלוש אליפויות אירופה (מקום שביעי ב־2003) ואת נבחרת פולין באליפות אחת.
לפני שבועיים, בהפתעה מוחלטת ולא צפויה, הסכים להחליף את אפי בירנבוים בתפקיד מאמן בני הרצליה, שעוברת עונה קשה נוספת ונלחמת על חייה בליגה הבכירה. “היו כבר כמה פניות אליי במהלך העונה מקבוצות בארץ ולא רציתי לחזור", מספר קצורין, “אבל אז אלדד אקוניס, יו"ר בני הרצליה, התקשר אליי, הצליח לשכנע אותי, ומשם זה רץ קדימה".
הוא פרט לך על הרגשות?
“בוא נגיד שהוא עשה את עבודתו כמו שצריך. הייתי הראשון שאימן את בני הרצליה שעלתה לליגה הראשונה, וזו קבוצה שקרובה ללבי".
איך ההרגשה לשוב לליגה?
“ההתרגשות ליוותה אותי באימון ובמשחק הראשון, אבל אני כבר חזק בתוך העניינים ויש הרבה עבודה לעשות ופחות זמן להתרגש".
קצורין לא רואה באימון של קבוצת תחתית, שנאבקת על חייה בליגה, ירידה ברמה. מבחינתו, אין כאן עניין של אגו. “עם הוותק שלי למדתי שאם אתה עוסק במה שאתה אוהב, זה מה שחשוב. מאמן צריך לאמן כמה שאפשר כדי להישאר חד. ברור שבשלב זה של העונה קבוצה שתפנה היא לא קבוצה שפניה לאליפות אלא כזאת שנמצאת בצרה, והסכמתי לבוא לעזור".
ועדיין, לא מרגיש מוזר?
“ברור שזה שונה, כי התרגלתי לרמה אחרת. אבל אני יודע לאן נכנסתי, הטבלה כנראה לא משקרת, ויש סיבות שהקבוצה במצב הזה. מבחינתי זה אתגר גדול".
צביקה שרף חזר, ועכשיו אתה. יש כאן טרנד או שלא סומכים על הדור הצעיר?
“אני חושב שזה מקרי שגם צביקה וגם אני חזרנו השנה לליגה. מצד שני, אני מניח שלקבוצות יש ציפיות גבוהות לשינוי ולתוצאות אחרות, ובכולן מנסים לשדרג את תפקיד המאמן. זה מהלך דרמטי למועדון לעשות שינוי בעמדה הזו, בטח בשלב הזה של העונה, ומבחינתי זה מאתגר מאוד".
מה עשית מאז שסיימת את הקדנציה בפרנקפורט?
“חזרתי לארץ וקרו לי דברים משמחים ועצובים. המשמח הוא שנולד לי נכד ראשון והעצוב הוא שאבי נפטר. זה גם יצר הרבה התעסקות בעניינים ביורוקרטיים. במשך התקופה עשיתי גם כמה גיחות לחו"ל להתרעננות והשתלמויות בכדורסל. אחרי כל כך הרבה שנים על הקווים, היה חסר לי מאוד עניין האימון".
מראש לקחת את העונה הזאת כחופש?
“האמת שלא. קיבלתי כמה הצעות בקיץ, אבל ניסיתי להיות בררן ולחפש דברים אחרים ובסוף נשארתי בלי כלום. השוק האירופי קשה ולשתי ההצעות שקיבלתי משם במהלך העונה הנוכחית בחרתי לסרב מטעמים שונים. כבר השלמתי עם זה שאהיה בחוץ עד לסיומה של השנה".
מה דעתך על הכדורסל הישראלי העונה?
“העונות בדרך כלל תלויות ברמה של מכבי תל אביב. אם היא מגמגמת ומפסידה, כמו שקרה בתחילת העונה, זה יוצר עניין.
"ויחד עם זה, חיפה שדרגה את עצמה עם סגל ישראלי מצוין ודונטה סמית', ירושלים עם יותם הלפרין וליאור אליהו, נס ציונה הצטיינה בחלק הראשון של העונה והפועל תל אביב תמיד מעניינת עם הקהל והעונה גם יש לה יכולת. אין ספק שהליגה התקדמה, יש קבוצות טובות ותחרותיות והרבה משחקים צמודים".
איזה קבוצה מצאת בהרצליה?
“הקבוצה סבלה העונה מחוסר מזל ואיבדה את אבי בן שימול, שהיה הישראלי המוביל שלה ולא הייתה אפשרות להביא אחר. אין ספק שהמצב לא אידאלי, השחקנים סובלים מחוסר ביטחון והמערכת מתמודדת עם מצב לא פשוט. גם בשבילי זה לא פשוט להיכנס בשלב הזה ולבוא עם הרעיונות שלי, אני מנסה להכניס אותם לאט־לאט ולעשות הכי טוב שאפשר".
כמה כבר אפשר לשנות בשלב הזה של העונה?
“האפשרויות לשנות הן או החלפת שחקנים - אפשרות שהמועדון לא באמת יכול לעמוד בה, והאמת גם לא צריך כי יש זרים בסדר וישראלים שיכולים לעזור - או החלפת מאמן שבחר לעזוב. עצם העובדה שהחליפו מאמן זה כבר שינוי. זה בהחלט מצב לא פשוט".
תישארו בליגה?
“אם לא הייתי מאמין, אין סיכוי שהייתי לוקח את התפקיד. אני לא רוצה את החותמת שאני זה שהוריד את הקבוצה ליגה".
במהלך 2010 עשה קצורין שינוי כיוון בקריירה, והפך למנהל האגף המקצועי שהוקם באיגוד הכדורסל. התפקיד הזה, שבו היה אמור לשרת במשך חמש שנים, הוביל אותו בעצם לוותר על קריירת האימון שלו. אחרי פחות משנה בתפקיד הוא החליט להחזיר את המפתחות, ויממה לאחר מכן כבר מונה למאמנה של אלבא ברלין הגרמנית.
“ההחלטה להפסיק לאמן הייתה לא קלה", הוא נזכר. “שי שני שכנע אותי לקחת את התפקיד אבל כשהתחלתי לעבוד הבנתי שהדברים שסוכמו איתי בעל פה ובחוזה לא סוכמו עם האנשים האחרים. זה הוביל למצב שהתחלתי לעבוד ונתקלתי בהרבה התנגדויות.
"אנשים הרגישו שדורכים להם על הבלטה, וזה יצר הרבה קונפליקטים. היו לי הרבה מריבות עם אנשים שאני מכבד, והיו הרבה בעיות פוליטיות שקיימות עד היום. לא הבנתי מה אני עושה שם. גם הפסקתי לאמן וגם לא נהניתי. אז התקשרתי לשי והודעתי לו שאני עוזב. ועדיין, בחודשים שהייתי שם עשינו דברים חשובים, אבל כל העניין היה פשוט לא הגיוני".
לפי בחירת מאמן הנבחרת לאחרונה, נראה שלא הרבה השתנה.
“באיגוד יש עסקנות, כי הוא מורכב מנציגי המרכזים שמובילים וקובעים את רוח הדברים. תהליך בחירת המאמן החדש לנבחרת היה לא נכון ולא ראוי, ונאמרו והוצהרו דברים שהיו יכולים לבדוק בשקט. יכול להיות שחוסר הניסיון של האנשים החדשים באיגוד, כמו היו"ר דן חלוץ, תרמו לעניין. זה לא עשה טוב לאיגוד ולענף".
מה דעתך על הבחירה בארז אדלשטיין?
“זו בחירה ראויה מאוד. ארז הוכיח את עצמו, והשתפר והתקדם במשך השנים. הוא מכיר את המנטליות של השחקן הישראלי, הוא אימן בנבחרות הצעירות והיה עוזר המאמן בבוגרת והתנסה בשלל תפקידים שהכינו אותו כמו שצריך. הלוואי ויצליח".
הבעת השבוע תרעומת על החוק הרוסי. למה בעצם?
“תראה, אין לי כלום נגד השחקן הישראלי, להפך, אני בעד הקידום שלו, אבל לדעתי החוק הרוסי הוא לא הדרך והוא פוגע במשחק. הוא הרי נקבע, כפי שמקובל אצלנו, באיזו קומבינה כדי לרצות אנשים ולפתור מחלוקות. הוא לא נקבע לטובת הכדורסל, הוא לא קשור לרוח הספורט ולא דוחף את הכדורסלן המקומי למצוינות ולתחרותיות. זה פשוט חוק לא חינוכי".
החוק הזה הגיע כדי לאפשר מספר גדול של זרים.
“לגיטימי בעיניי להתווכח על מספר הזרים ואולי גם להוריד אותו, אבל זו טעות לשריין מראש מקום לכדורסלנים ישראלים. לפעמים כמאמן אתה צריך להחליף שחקן שמשחק טוב, רק כי הוא זר. זה חסר כל היגיון. זה לא שאין לישראלים איפה לשחק אם הם לא חלק מהליגה הבכירה. מי שפחות טוב מקומו בליגה השנייה, זה תמיד היה ככה ואין עם זה שום בעיה. בשום מקום באירופה לא משתמשים בחוק הזה. גם ברוסיה, ששם זה הומצא, הבינו מזמן שהפטנט לא מצליח ומי שטוב הוא זה שצריך לשחק".
מה דעתך על ההתחדשות שיש השנה בהפועל ירושלים?
“מאוד מוצא חן בעיניי מה שקורה שם. בייחוד העובדה שמדובר באנשים עם הרבה אמצעים מצד אחד, אבל גם כאלה שלומדים תוך כדי תנועה ולא משתוללים כלכלית, בטח בהשוואה למה שקורה באירופה. ההחתמה של יותם הלפרין וליאור אליהו, שני שחקני חמישייה בנבחרת, נהדרת. בעיניי זה סוג של אמירה. גם המעבר לאולם החדש בשנה הבאה בהחלט יכול להיות קפיצת מדרגה בשבילם ובשביל הכדורסל הישראלי כולו".
לדעתך, יש להם סיכוי לזכות באליפות כבר השנה ולהשתלט בהמשך על ההגמוניה של מכבי?
“כרגע בארץ יש בעיה, כי אליפות לא נותנת לך הרבה. להפך. גם היורוליג סגור בפניך וגם השחקנים שלך רוצים הכפלה למשכורת, כי הם זכו בתואר, ומה שקורה הוא שצריך להחליף את כל הסגל ולהתחיל מחדש. באופן נקודתי בנו בירושלים קבוצה איכותית והיא בהחלט מועמדת לאליפות. אם הם יצליחו לשמור על הבסיס של הזרים והישראלים, הם יוכלו לתת למכבי תחרות ראויה לאורך זמן".
מה דעתך על מכבי תל אביב השנה?
“מכבי מתמודדת במשך השנים עם הציפיות הגדולות להגיע בכל עונה לפיינל־פור היורוליג, כשבפועל התקציב שלה לא מתקרב לגדולות של אירופה. היא נאלצת להתמודד עם החלפת זרים גדולה, כי את אלה שאצלה היא משביחה והם רוצים יותר כסף. אני חושב שמכבי, ובעיקר דיוויד בלאט, מוציאים את המיטב מהחומר שיש להם. זו קבוצה שהיא מודל לחיקוי".
מפריע לך שמשחקים אצלם השנה רק שני ילידי הארץ?
“אתה יכול לראות בכל הכדורסל האירופי שהקבוצות מורכבות בעיקר מזרים וממעט מאוד מקומיים. זו המציאות, ואין קשר אם זה מפריע או לא.
"גם באן־בי־איי לא סופרים אם מדובר בשחקן שחור או לבן, אמריקני או אירופי. כדורסל הוא בידור, ורוצים שהשחקנים הטובים ביותר ישחקו בתמורה לכסף שהקהל משלם. ברור שכישראלי הייתי שמח שיהיה יותר חומר מקומי על המגרש, אבל אם אין מספיק שחקנים ברמה המתאימה, אין מה לעשות כרגע. כמו שזה נראה, לאלפים שמגיעים לנוקיה בכל שבוע זה לא מפריע".
יש פעילות שתוביל לדור חדש של ישראלים מוכשרים?
“אני מכיר את הכל מקרוב. בכל שנה טוענים שזה סופו של הכדורסל הישראלי, אבל בשטח ממשיכים וימשיכו לצמוח שחקנים טובים. זה נכון שחסרה כרגע איכות אבל גם בקיץ, כשאדלשטיין יבחר סגל לנבחרת, אתה תראה שהוא יצטרך עדיין לנפות כמה שחקנים מצוינים כי פשוט אין מקום".
הפסדת עם הרצליה פעמיים מאז שמונית. יש לעתים הרהורי חרטה על המהלך?
“לא נחתתי מהירח וידעתי טוב מאוד לאן אני מגיע. באתי לעזור, אעשה הכל למען הקבוצה ואין בי ולו לרגע מחשבה שאולי טעיתי או בחרתי לא נכון".
מה צופן עתידך?
“אני רוצה לסיים את העונה כמו שצריך ולהישאר ליגה עם בני הרצליה. אחר כך אשב ואחליט על ההמשך".
מבחינתך, האפשרות של אימון בחו"ל עדיין רלוונטית?
“כן, אבל היום לא אקפוץ על כל הצעה שתגיע אליי. במעמד שלי אני יכול להרשות לעצמי ללכת למקומות שמעניינים אותי. בכל מקרה אצטרך לחכות לסיומה של העונה".
אתה כבר 35 שנה מאמן. זמן לסיכומים?
“אני לא מרגיש שאני בשלב הסיכומים. אני רק יודע שאני עדיין מולי מהבלטות של אורדע ברמת גן, שאהב כדורסל וממשיך לאהוב, וכל עוד יש בי רצון ותשוקה להמשיך, אעשה זאת. כשיגיע הרגע נעסוק בסיכומים".
יש לך עוד חלומות בתחום?
“יש עדיין חלומות ושאיפות, אבל אני כבר בשלב בקריירה שלא משנה מה אעשה, זה כבר לא ישנה אותה מהותית. אימנתי נבחרות במדינות שונות, זכיתי באליפויות בכמה מקומות, ליוויתי וגידלתי דורות של שחקנים ואני מאוד מרוצה מהדרך שעברתי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
“אני בארבע, אבל הסיבות הן אישיות שלי ואני מעדיף לא לפרט אותן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם