בחזרה למים: הקאמבק של של מייקל פלפס
18 חודשים לאחר שפרש עם 22 מדליות אולימפיות, החליט גדול השחיינים בכל הזמנים, לחזור ולהתחרות במטרה להגיע למשחקי ריו 2016
למעשה, פלפס כבר הספיק להשתתף בתחרות רשמית אחת ב–100 מטרים פרפר, והפסיד בה ליריב הגדול שלו, וגם חברו הטוב, ריאן לוכטה. במשחה שהתקיים ב"סקייליין אקוואטיק סנטר" באריזונה קבע לוכטה את הזמן השני בטיבו בעולם במשחה זה השנה — 51.93. פלפס סיים שני עם 52.13 שניות. כנראה שקצת מוגזם לבקש ניצחון כשהיריב ממול קובע זמן משובח כל כך ושמו לוכטה, בעוד פלפס עצמו נעדר מפעילות רשמית במשך כשנה וחצי.
"שוב שחיתי בגמר וזה בפני עצמו יוצא מהכלל מבחינתי", אמר פלפס בסיום בחיוך, "חשבתי לפני המשחה שאהיה מרוצה מזמן של כ–52 שניות וזה מה שהשגתי. אני בהחלט מרוצה". פלפס הוא עדיין אלוף העולם ב–100 מטרים פרפר (49.82 שניות, שיא שנקבע ב–2009).
הוא זכה בשלוש מדליות זהב אולימפיות במקצה הזה. הזמן שקבע בהפסד ללוכטה הוא הרביעי בטיבו השנה בעולם. "זה בסך הכל משחה אחד, תחרות אחת. אני מאוד נרגש להתחרות שוב ויודע מה עליי לעשות כדי לשחות מהר יותר", סיכם פלפס, שבמשחה המוקדמות מוקדם יותר באותו יום קבע 52.84 שניות.
אירוע הקאמבק של פלפס לשחייה התחרותית לווה על ידי מספר רב של אנשי תקשורת, ויציעי הבריכה היו מלאים ב1,200 צופים. כל הכרטיסים נמכרו מראש לכל אחד מהמשחים בהם השתתף פלפס לאורך שלושה ימי התחרות. פלפס, בוגר 22 מדליות אולימפיות, 18 מהן מזהב, נראה נבוך מעט כאשר נכנס לבריכה במשחה המוקדמות הראשון שלו, ומיהר להתייצב על אדן הזינוק לפני כולם. רק כמה שניות מאוחר יותר התפשט חיוך רחב על פניו, ונראה היה כי הוא מרגיש נוח יותר.
במקצה הגמר כבר נראה רציני ולא חייך. הוא ניסה להתרכז ולצלוח את דרכו לניצחון, תרתי משמע, כבר במשחה הגמר הרשמי הראשון שלו. זה לא עבד הפעם. בוב באומן, מאמנו של פלפס, זיהה הבדלים בין מקצה המוקדמות בבוקר למשחה הגמר בלילה.
"הוא החמיץ תנועה שלמה לאחר הסיבוב במשחה הגמר, אבל בעיקרון הציפיות שלי היו שמייקל ייהנה ולא יסבול או יקבע תוצאה נוראית, ובמובן הזה המטרות הושגו. הוא באמת קבע זמן מצוין ביחס למשחה ראשון לאחר תקופה ארוכה", הסביר המאמן. פלפס הסכים ואמר כי מדובר אולי בפנייה הגרועה ביותר שביצע בקריירה שלו.
ומה אומר על כל זה לוכטה, היריב הגדול? "בבריכה עצמה, בזמן שביצעתי את הסיבוב לאחר 50 מטרים, ראיתי לפתע את מייקל לצדי וכמעט התחלתי לחייך".
פלפס התערב בדבריו ושאל: "למה, כי הובלת על פניי?" לוכטה השיב: "אם מייקל לא היה מתחרה איתי כאן, סביר מאוד להניח שלא הייתי קובע זמן כל כך טוב. הוא ואני ידענו תמיד לדחוף זה את זה קדימה". ובאמת, ההיכרות בין השניים והתחרויות המשותפות הולכות עשור שלם לאחור, עד 2004.
"הפרישה של מייקל שברה את ליבי באופן מסוים, התרומה שלו לענף השחייה היא בלתי רגילה והדרך שבה בחר לעזוב את הספורט התחרותי היתה קשה לי באופן אישי. כעת, כאשר הוא שוב כאן, אני יכול לחייך", המשיך לוכטה, אשר מנסה בעצמו לחזור לכושרו הטוב ביותר לאחר שהחמיץ חמישה חודשי פעילות בגלל פציעת ברך, ובעקבות חילופי מאמנים אישיים ושינוי מרכז חייו מפלורידה לשארלוט.
לאחר ההפסד ללוכטה הזכיר אחד המראיינים את תקוותה של אמו של פלפס, דבי, לראות את בנה מתחרה באולימפיאדת ריו בברזיל בעוד שנתיים, ושאל את מייקל לתחושותיו בנושא. עוד בטרם הספיק להשיב, צעקה האם אשר ישבה במסיבת העיתונאים: "מה שהוא ירצה". ופלפס אמר למיקרופון: "אמא טובה". המשך יבוא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם