ערוץ 1 לא יהרוס לנו את המונדיאל
קשה להאמין שאנשי רשות השידור יממשו את איומם וישאירו את אזרחי ישראל בלי חגיגת הכדורגל הגדולה בעולם. אלי אוחנה שוב הוכיח שהוא גדול. ודייויד בלאט ראוי להיות נשיא המדינה
בוא ניקח מטוס לברזיל
בוא לריו, נשכח הכול בינתיים
יהודית רביץ, זמרת מופלאה ואוהדת כדורגל מושבעת, יכולה להסיר דאגה מליבה: שידורי המונדיאל יתנהלו כנראה כסדרם, חרף איומי ועד הטכנאים ברשות השידור להחשיך את המסך בדיוק כשניימר וכריסטיאנו יהדקו את השרוכים. חברי המשלחת של רוממה, שהבטיחו באופן אוטומטי את מקומם בברזיל, כבר השלימו את הכנותיהם. הטיל נורה, רק אלוהים מסוגל להשיב אותו לכן השיגור.
בנסיבות הקיימות קשה להאמין שמישהו יוכל לבלום את מוטי איווניר בדרכו לעבר שער היציאה בנתב"ג. כרטיסי הטיסה כורטסו, מקדמות שולמו לבתי המלון, והגיעה העת לפלוש למסיבות שלא הזמינו אותנו אליהן. הדלת נטרקה בפרצוף, לא נורא, ניכנס דרך החלון. הלוויין סופג הכול.
חוף השנהב ויפאן יתגוששו ב-15 ביוני, 4 לפנות בוקר לפי שעון ישראל, ואנחנו אסירי תודה למי שבחר להשקיע את כספנו, משלמי האגרה, במימון הוצאות השידור של המשחק המרתק הזה. כשהונדורס תיפגש עם אקוודור, ב-21 ביוני (1:00), נדע שיש תמורה. אולי אז נתמוך בהחשכת המסך, למרות שהפרשנות תינתן און דה האוס.
ולחלקה המלא של הכוס: מהבית המוקדם יעלו ויבואו מחזיקי האקרדיטציה. ארבע שנים טרחו המפיקים על השגת האשרות, וננקטו הסידורים המתאימים כדי להביא את התמונות והקולות מהאירוע הכי מתוקשר על פני כדור הארץ (ושיסלחו לנו משתתפי "האח הגדול"). ועכשיו מה, יחזירו את המשלחת הביתה ויוותרו על זכויות השידור? ומה ישדרו במקום? את האופרה לה מרמור?
תרגיעו. השדרים, הפרשנים ועוזריהם ימריאו לריו, ותאמינו או לא, צל של חשש מתגנב ללבנו שהם אפילו "עלולים" ליהנות. בלי קשר ליישום הרפורמה של גלעד ארדן, זו עשויה להיות שעתם היפה ביותר של אנשי רוממה. דרוגבה דווקא הולך טוב עם סמבה. אז בוא נרקוד לאור הירח.
אנחנו בינתיים נשארים בארץ. לפני שיורם ומאיר יבנו חומה ויתקעו בשופר, נזכיר נשכחות. אליך, ניסים קיוויתי. סידני, אוסטרליה, מוקדמות מונדיאל 90'. פרנק ארוק, אויב האומה, וצ'רלי יאנקוס, לא בדיוק חובב ציון, מארחים את ישראל למשחק של להיות או לחדול. את המקורבים לצלחת שלחו לדווח מאוסטרליה, אותנו הקפיצו בארבע לפנות בוקר לעשות צבע בבית משפחת דוידי בבאר שבע.
קיווינו לתיקו עם שערים, ונסים הביא את הבשורה. בקולו המתכתי תיאר השדר המיתולוגי את שער היתרון המרהיב של אוחנה, שלימים נבחר ל'היכל התהילה' כאחד משני השערים הישראלים החשובים בכל הזמנים. את הראשון, לפי תורת ההיגיון, שידר נחמיה בן אברהם ז"ל. מוטל'ה, שבדיה, מכסיקו, לא שכחנו.
כמעט חצי יובל חלף מאז שאוחנה הרים את המוראל הלאומי עם הגול ההוא, ועד שסידר לנו בשישי האחרון עוד כמה רגעים של התרוממות רוח. השתתפנו בשמחתו.
עטופים בדגל הלאום, כמו בפסטיבל אוסטרליה, קיפצו הוא ומחלפותיו על הדשא ב-Nyon, שבשווייץ, לציון העלייה ההיסטורית לאליפות אירופה, UNDER 19. החפיפה עם מיכאל ניס הייתה מושלמת. ו
עכשיו, לכו תתווכחו של מי (ההישג) יותר גדול – של גיא לוי עם הצעירה או של אוחנה עם היותר צעירה. מה שבטוח, לבובה של אוחנה יהיה מה להגיד לקראת העונה הבאה. חכו, חכו: החקיין המדהים מיקו ג'מאל כבר מעדכן את התוכנה. ("תעשה לי טובה, אני לא מתרגש ממך ומאנשים כמוך"; "זה לא אלכסיס סאנצ'ס, אתה מתכוון למנדג'וקיץ'"). ואנחנו מחזירים את השידור לנסים קיוויתי ומצטרפים לקריאה- "אלי אוחננננה, כןןןןןןןןןןןן".
יום חמישי האחרון, כמה דקות אחרי שמכבי עלתה ל-1-2 מול אילת, "הזמינו" את בלאט למסיבת עיתונאים. ברבע השלישי של המסיבה מישהו הציג שאלת קיטבג. הס הושלך בחדר, עד שדיוויד חילץ את מקשה הקושיה ממבוכתו. "נגעת בפואנטה מעניינת שקשה לענות עליה", ענה בלאט לכתב, ועבר באלגנטיות לשאלה הבאה.
תשובות הוא נתן לכולם. החודשים האחרונים אילצו אותו לגייס תעצומות נפש כדי לשרוד את ניסיון הזובור של כמה ממעסיקיו. מאמנים עם פתיל יותר קצר לא היו מחזיקים מעמד, כמוהו, וייתכן שהיו מסתבכים בעברות בלתי ספורטיביות. למזלה של הקבוצה שיש לה מדינה, בלאט התנהג כמו פסיכולוג ושמר על קור רוח של מנתח מוח.
זכייתו בתואר האירופי מציבה אותו בליגה אחרת, מורם מעם עם הכנה להרחבת הכספת. האומנם יענה הכסף את הכול? תלוי את מי שואלים.
שימו את הרובל בצד. בימים שישראל מחפשת נשיא, ושליחיה ברחבי העולם לא תמיד מתנהלים בהתאם לקוד הדיפלומטי, אולי בשלו התנאים לגייס את בלאט לתפקיד ממלכתי.
אילו היו לנו מהלכים בחלונות הגבוהים, היינו מפטמים את מקבלי ההחלטות באסיסט רעיוני. היינו אומרים להם: נצלו את כישוריו הדיפלומטיים. קחו אותו למשרד החוץ ומנו אותו לקונסול כבוד באחת המדינות האנגלוסקסיות. העיקר שימשיך להיות חלק מאיתנו. אל תעקרו נטוע.
אקו"ם