קרנבל או קטסטרופה: ברזיל תצא בשלום מאירוח המונדיאל?
יש רק דבר אחד שהברזילאים רוצים יותר מלארח את המונדיאל: לא לארח את המונדיאל. התארגנות לקויה, שחיתות ובזבזנות הפכו את ההכנות בארץ הכדורגל מחגיגה לסיוט, ששיאו בפרעות אלימות של מיליון מפגינים. בימים הקרובים נדע אם כל זה יצליח להרוס את המשחקים עצמם
ב-2010, למשל, צפו בו 46 אחוז (!) מכלל תושבי כדור הארץ. לאורך השנים הצליח הטורניר הזה לעצור סכסוכי דמים, כמו מלחמת האזרחים האכזרית בחוף השנהב, לגרום למלחמה בין אל-סלוודור והונדורס, להעלות את כמות התקפי הלב ואת מספר תביעות הגירושין, וגם לפגוע בשוק ההון. טורניר גביע העולם בכדורגל מתארח הפעם בברזיל, וזו בהחלט סיבה למסיבה. ואולי בעצם לא.
הטורניר החוגג השנה את הפעם העשרים לקיומו החל את דרכו ב-1930 באורוגוואי. מאז הוא נערך מדי ארבע שנים, להוציא את 1942 ו-1946, אז בוטלו התחרויות בעקבות מלחמת העולם השנייה.
זו הפעם השנייה שברזיל מארחת את המשחקים (הראשונה הייתה ב-1950), ובכך היא מצטרפת למקסיקו, איטליה, צרפת וגרמניה שעשו זאת לפניה בעבר. זו הפעם החמישית שהמשחקים נערכים בדרום אמריקה – והראשונה מאז 1978, אז אירחה את הטורניר ארגנטינה שגם זכתה בו בסיום. בכל הפעמים שהטורניר התקיים ביבשת זו הניפה את הגביע אחת ממדינות האזור.
ההחלטה על קיום המונדיאל הנוכחי בדרום אמריקה נפלה כבר ב-2003, ובכך נקבע שיא: מעולם לא קרה שפעמיים רצופות התקיים הטורניר מחוץ לאירופה (ב-2010 נערך המונדיאל בדרום אפריקה). ברזיל זכתה רשמית באירוח באוקטובר 2007. למעשה, היא הייתה היחידה שהגישה מועמדות. משזכתה יצאה לשבע שנות הכנה ארוכות וקשות, מלאות בבעיות ובמחלוקות.
ההחלטה על אירוח המשחקים התקבלה בברזיל בשמחה רבה, ונציגי הממשלה הבטיחו כי יושקעו באירוע 3 מיליארד דולר. סכום צנוע יחסית, שיגיע, כך הבטיחו, בעיקר ממקורות פרטיים. בפועל קרה משהו אחר לחלוטין: החלטות גרועות, ביורוקרטיה, היעדר משקיעים פרטיים, שחיתות של בכירי ההתאחדות הברזילאית ומקורבים לשלטון – כל אלה הובילו לפיגור חמור בלוחות הזמנים ולקפיצה דרמטית בהשקעה הכלכלית באירוע: עלותו נאמדת עתה בסכום שבין 11 ל-14 מיליארד דולר, שאת רובו הזרימה המדינה מכספי המסים של תושביה.
רק כדי לקבל פרופורציה, הסכום הגבוה ביותר שהושקע עד היום בהכנות למונדיאל היה בגרמניה 2006, ועמד על 6 מיליארד דולר. בטורניר של 2010 בדרום אפריקה הושקעו 4 מיליארד בלבד.
בעיה חמורה יותר נוצרה בעקבות חלק מהפרויקטים שהכסף נשפך עליהם. ברזיל החליטה להקים כמה אצטדיונים חדשים במקומות שלא באמת יש צורך בהם. ברזיליה, למשל, משמשת מ-1960 עיר הבירה במקום ריו דה-ז'נרו, אבל עדיין אין בה קבוצת כדורגל בליגה הראשונה או השנייה אלא רק ברביעית, וזו מביאה בממוצע אלף איש למשחק.
נתון פעוט זה לא מנע מראשי הטורניר לבנות שם אצטדיון ענק בתקציב ראשוני של 300 מיליון דולר, שקפץ, מסיבות הנבדקות כעת על ידי ועדה פדרלית, ל-700 מיליון, והפך אותו לאצטדיון השני היקר בעולם אחרי וומבלי באנגליה. בסיום הטורניר, ואחרי אירוח של ארבעה משחקים בלבד,יהפוך האצטדיון ככל הנראה ליל לבן, ואולי אפילו יפורק בשל עלויות תחזוקה גבוהות. עובדה זו מכניסה את כל העניין תחת הגדרה אחת: שערורייה. וזו רק דוגמה אחת מני רבות.
בעיה נוספת וקריטית יותר למשחקים: חלק מהאצטדיונים עוד לא ממש מוכנים. הם אינם תואמים לתוכניות המקוריות, והתשתיות סביב רובם, הכוללות דרכי גישה, חנויות ותאורה, עדיין לוקות בחסר.
העם הברזילאי לא נותר אדיש לבזבוז האדיר של כספי הציבור ולמהלכים המיותרים אשר גבו ביו היתר את חייהם של תשעה פועלים שנספו במהלך ההכנות. ההפגנות נגד ההשקעות בטורניר החלו כבר באוגוסט 2012, אך בקנה מידה קטן. בשיא כוחן הן פרצו ביוני אשתקד, עם פתיחת גביע הקונפדרציות – טורניר מסורתי המתקיים שנה לפני גביע העולם במדינה המארחת, במטרה לבדוק את תקינות המתקנים ואת יעילות המערכת מסביב.
המחאה הראשונית הייתה נגד העלאת מחירי הכרטיסים לאוטובוסים ולרכבות, ועברה מהר מאוד לזעקה נגד יוקר המחייה, שיעור העוני הגבוה והירידה באיכות שירותי הרווחה והחינוך – ובעיקר נגד הקלות המס השערוריות לאיגוד הכדורגל הבינלאומי פיפ"א, שאינו משלם כלל מס על רווחי הטורניר, נגד השחיתות השלטונית ונגד השקעות בפרויקטים ללא עתיד.
שר העבודה הברזילאי, מנואל דיאס, הגן על אירוח המונדיאל בארצו וטען שבזכותו נוצרו 175 אלף מקומות עבודה, שחלקם יישמרו לאחר המשחקים. מתנגדיו טענו שמדובר בעיקר בעבודות זמניות ששכרן נמוך.
אל שר העבודה הצטרף שר הספורט, אלדור בלו, שטען שבטווח הארוך ברזיל תרוויח מן האירוח, בזכות השיפור הניכר בתשתיות ובמתקנים שלה. זה לא עשה רושם על המתנגדים.
הם סברו כי העובדה שסכומים גדולים מופנים לפרויקטים הקשורים לטורניר קצר-מועד, ולא לפיתוח תשתיות וחינוך, הופכת את כל העניין ללא כדאי. עוד הם טענו כי כמות האנשים שתגיע לברזיל צפויה להיות דומה לכמות התיירים המבקרים בה בעונה זו בכל שנה; אוהדי כדורגל פשוט יחליפו תיירים רגילים שיימנעו מביקור בברזיל בתקופה העמוסה הזו, כך שמבחינת הכנסות המדינה לא תרוויח יותר.
גם האנליסטים לא ראו ברכה גדולה באירוח המונדיאל. דעתם הייתה שהשפעת גביע העולם על התוצר המקומי קטנה, ושפרט לעסקי התיירות, הביטחון והטלוויזיה, שייהנו לזמן קצר, ברזיל איננה צפויה להרוויח יותר מדי. מי שכן צפויה להרוויח, ובגדול, היא פיפ"א, גוף מאוד לא פופולרי כיום בברזיל. על פי ההערכות הארגון הזה הולך לגרוף מהמשחקים סכום עתק הנאמד ב-1.2 מיליארד דולר, כמעט כפול מרווחיו לפני ארבע שנים
ב-21 ביוני לפני שנה הגיעה המחאה ההמונית לשיאה. כמיליון איש יצאו לרחובות במאה ערים בברזיל. הם התעמתו עם שוטרים, הרסו וסקלו אוטובוסים, העלו כלי רכב באשר וניפצו זגוגיות של ניידות משטרה.
זו מצדה ירתה כדורי גומי וריססה גז מדמיע וגז פלפל על מפגינים ואנשי תקשורת, וגרמה לפציעתם של 40 איש. היו אלה ההפגנות הגדולות ביותר שנערכו בברזיל מאז 1992, אז יצאו ההמונים לרחובות למחות נגד הנשיא פרננדו קולור דה-מלו.
"זה אבסורד לראות את הממשלה שלנו מבזבזת מיליונים על טורניר כדורגל, בזמן שתלמידים בברזיל עוד מתחנכים על הרצפה", אמר אחד המפגינים. "מדובר באירוע שמניב רווחים רק לפיפ"א, אנשי עסקים ופוליטיקאים מושחתים, בשעה שהאוכלוסייה זקוקה באופן נואש לחינוך, תחבורה נורמלית, ביטוח בריאות ורווחה".
כדי להרגיע מעט את הרוחות נשלח אל כלי התקשורת פלה, גדול שחקני ברזיל בכל הזמנים, ודיבר על הצורך להפריד בין עידוד הנבחרת למחאה נגד השלטונות. יום לאחר הפגנת המיליון הכריזה הנשיאה דילמה רוסף על רפורמה, בניסיון להניח את דעתם של המוחים.
שרי ממשלה ניסו להבליט באותם ימים את הפרויקטים שהשקיעו בהם, ובעיקר את אלה הצפויים לשרת את הברזילאים עצמם, כגון שדרוג שדות תעופה גדולים, הקמת תשתיות תחבורה בכמה ערים ושיפור מערך התקשורת במדינה. על פי ההערכות, כל המהלכים הללו לא יועילו לנשיאה והיא צפויה לאבד את כיסאה בבחירות שייערכו באוקטובר הקרוב.
יש הטוענים שהזעם ברחובות היה רק קדימון למה שעתיד לקרות במשחקים עצמם; התנועה האנרכיסטית 'בלאק בלוק' כבר הודיעה שתקיים הפגנות לאורך כל ימי המשחקים. לדעת אחרים, בסופו של דבר הציבור הרחב לא יפריע לניסיון של נבחרתו להשיג את הגביע השישי בתולדותיה.
על פי סקר שנערך לאחרונה 52 אחוז מהברזילאים היו מעדיפים שהטורניר יתקיים מחוץ לארצם. האם זה יגרום להם לצאת לרחובות בזמן המשחקים? לא ברור.
מה שבטוח הוא שחברות מסחריות רבות נמנעו מלערוך אירועים הקשורים לטורניר, בשל הסיכון שהמותג שלהן ייגרר לסבך המחלוקת.
צעדי המחאה נמשכו עד לאחרונה. בסוף אפריל נהרגו שני אנשים בהפגנות אלימות בריו דה-ז'נרו, ובחודש האחרון שבתו במחאה המורים, נהגי האוטובוס והשוטרים. כשלמציאות החדשה מצטרפים נתונים המדברים על אלפי רציחות ומעשי שוד בממוצע בשנה, ימי המשחקים עלולים להפוך לקטסטרופה אחת גדולה.
כדי לא לקחת סיכונים מיותרים, ובמטרה לשמור על השקט והביטחון בזמן הטורניר, גייסו השלטונות 150 אלף שוטרים ו-20 אלף מאבטחים והקימו כוח בן עשרת אלפים אנשי מקצוע, שתפקידו להתמודד מול מפגינים.
כאמור, כחלק מההכנות למונדיאל נבנו ושודרגו נמלי תעופה והושקעו מיליארדים בשיפור מערכת התחבורה. אך עדיין לא ברור אם המערכות הללו יצליחו לשנע בצורה יעילה את חצי מיליון התיירים הצפויים לפקוד את ברזיל בזמן המשחקים. על פי תקנות פיפ"א, המדינה המארחת יכולה לפרוס את המשחקים על פני עשר ערים בלבד.
בעקבות בקשה מיוחדת של ברזיל, שהוגשה בעיקר מלחצים פוליטיים, הועלה המספר הזה באופן חד פעמי ל-12 ערים, המכסות את כל האזורים המרכזיים במדינה הגדולה. שטחה של ברזיל 8 מיליון קמ"ר, כך שבמקרים רבים ניתן לנוע בה ממקום למקום בזמן סביר רק באמצעות טיסות.
לכשיעברו הנבחרות והאוהדים את המרחקים העצומים, ייתקלו בבעיה נוספת: בחלק מהמקומות אין מספיק בתי מלון לאכלס את כמויות האנשים שיגיעו. ואם לא די בזה, גם מזג האוויר לא הולך להיות אידיאלי למשחק או לאירוח. רחוק מכך. בחלק מהערים הוא צפוי להיות פשוט בלתי נסבל.
קחו לדוגמה את סלבדור, העיר עם הלחות הגבוהה ביותר במדינה. היא תארח היום אחר הצהריים, שעון ברזיל, את שחזור גמר 2010 בין ספרד והולנד, בתנאי משחק מהבילים שרוב הנבחרות אינן רגילות להם. ומשחק זה לא צפוי להיות יוצא דופן. בשל הפרשי השעות, חלק גדול מהמשחקים בברזיל הלוהטת שובצו דווקא בשעות הצהריים, וזאת על פי בקשת פיפ"א שרצתה לאפשר זמני שידור אטרקטיביים ברחבי העולם. טובת השחקנים, הקהל ואיכות המשחק, נותרו בצד כשיקולים פחות חשובים.
נוסף על כך, ובניגוד לעבר, פיפ"א קבעה שהפעם משחקי הבתים המוקדמים לא ישוחקו באותו אזור אלא בכמה מקומות שונים במדינה. הריחוק הגדול בין האצטדיונים יוביל בין השאר לחוסר איזון בקושי שיוטל על נבחרות שונות בבתים שונים – הן מבחינת האקלים שייאלצו לשחק בו, הן בכמות שעות הנסיעה/טיסה שייאלצו לעבור בדרך לאצטדיונים. הנבחרת האמריקנית, לדוגמה, תצטרך לעבור במצטבר 14 אלף קילומטרים ב-35 שעות טיסה בשלב הבתים בלבד – ואילו בלגיה תשהה באוויר 16 שעות בלבד.
ועדיין, עם כל הצרות, הבעיות והחששות ממה שיבוא, מדובר באירוע יוצא דופן ואיכותי, שצפוי להיות מרתק ביותר. 167 נבחרות, כולל ספרד, אלופת העולם היוצאת, נאבקו על הזכות להצטרף לברזיל המארחת ולהיות בין 32 הנבחרות הנוטלות חלק בטורניר. לכל קבוצה מותר לרשום 23 שחקנים בסגל. ניתן להחליף שחקן פצוע עד 24 שעות לפני המשחק הראשון של אותה נבחרת.
כל הנבחרות חולקו לשמונה בתים, ארבע בכל בית. בשלב הבתים, כל נבחרת תתמודד פעם אחת עם כל אחת משלוש יריבותיה לבית. שתי הראשונות מכל בית, 16 נבחרות בסף הכןך, יעפילו לשלבי הנוק-אאוט שיחלו בשמינית הגמר. משחק בשלבים אלו שלא יוכרע בתום 90 דקות, יזכה ל-30 דקות הארכה. אם גם בה לא תושג הכרעה, ייגשו הנבחרות לבעיטות מ-11 מטרים, עד לניצחון של אחת הקבוצות.
העפלה לגמר גביע העולם שווה הרבה מאוד כסף. השנה תחלק פיפ"א פרסים בסך 576 מיליון דולר – עלייה בת 37 אחוזים מהסכום שהוענק בדרום אפריקה. כל משתתפת קיבלה מהארגון מיליון וחצי דולר למימון ההכנות לטורניר, נוסף על 8 מיליוני דולרים שחולקו על העפלה לשלב הבתים.
בהמשך צפויים להינתן מענקים נוספים: נבחרת שתפיל לשמינית הגמר תקבל 9 מיליונים, זו שתעלה לרבע הגמר תזכה ב-14 מיליון, המקום הרביעי יתוגמל ב-20, השלישי ב-22, סגנית אלופת העולם תיקח הביתה 25 מיליון ואלופת העולם, שתהפוך לשנייה בהיסטוריה הזוכה בתואר באצטדיון המרקנה (78 אלף צופים), תגרוף 35 מיליון דולר. חלק מהסכום הכללי שפיפ"א מחלקת יועבר לקבוצות ששחקניהן משתתפים במשחקים.
במשחקי המונדיאל השנה צפויים גם כמה חידושים מרעננים. הראשון שבהם הוא השימוש ב'טכנולוגיית קו השער', באמצעות מערכת 'עין הנץ' שתוצב על קווי השערים במגרשים. מדובר במערכת מצלמות דיגיטלית המחשבת בזמן אמת את המקום הסביר ביותר שבו נחת הכדור, עם סטיית תקן של 3.6 מילימטר.
המערכת פועלת בכל טורניר טניס גדול כבר מ-2006, נעשה בה שימוש במשחקי קריקט, ומתחילת העונה היא הוצבה גם במשחקי הפריימר ליג באנגליה.
מדובר בשבע מצלמות המופעלות כאשר נכנסים לתוך הרחבה. השידור מועבר למרכז הבקרה ומשם לשעונים של ארבעת השופטים. ברגע שהכדור עובר את הקו, השופט איתות עם המילה 'גול' לשעון שעל ידו. מפתחת המערכת היא חברת CEO הגרמנית.
הכנסת 'עין הנץ' לשימוש אושרה לאחר דיונים שהתקיימו במשך שנים רבות. טענתם העיקרית של המתנגדים הייתה שטעויות הן חלק מקסמו של המשחק. מה שהביא בסופו של דבר להחלת החידוש הזה בטורניר הנוכחי הוא שער של פרנק לאמפרד, שחקן נבחרת אנגליה, שהובקע במונדיאל הקודם במשחק עם גרמניה, אך נפסל בטענה שלא עבר את קו השער. לאחר שפיפ"א בדקה את המערכת באליפות העולם לקבוצות ב-2012, היא החליטה לאפשר את השימוש בה בטורניר הנוכחי.
חידוש שני שטורניר זה יחגוג הוא שימוש ב"ספריי הנעלם". מדובר בספריי שבו השופט יוכל לסמן את מיקום הכדור בבעיטה חופשית, וכן את המיקום המדויק שבו תוכל לעמוד חומת ההגנה. תפקידו למנוע מבועטי הכדורים החופשיים למצוא להם זווית נוחה יותר על ידי הזזת הכדור לאחד הצדדים, ומנגד למנוע משחקני הגנה לגנוב כמה צעדים קדימה כדי להקשות על השחקן הבועט. הספריי, המתאדה דקה לאחר שהוא מרוסס, נוסה לראשונה ב-2008 בליגה הבכירה בארגנטינה ולאחר מכן בטורניר בינלאומי ראשון בקופה אמריקה 2011. עתה הוא חוגג מונדיאל ראשון.
גם כדור מיוחד יוצר בעבור משחקי המונדיאל. שמו הוא 'בארזוקה', שמשמעותו: דרך חיים ברזילאית. צבעי הכדור מסמלים את צמידי המשאלות הצבעוניים הנענדים בברזיל. הכדור נבחר כבר ב-2012, לאחר שמיליונים הצביעו בעבורו באינטרנט.
הוא נוסה במשחקי ההכנה האחרונים של הנבחרות המשתתפות בטורניר. יש הטוענים כי משקלו הנמוך יחסית, והעובדה שהוא משנה כיוון תוך כדי מעופו, צפויים להביא להרבה מאוד שערים במונדיאל, משהו שאף אוהד כדורגל לא יתנגד לו.
וכמיטב המסורת, שהחלה באנגליה ב-1966, נבחר לאירוע קמע. הפעם זו בובה בצורת ארמדיל ושמה FULACO – שילוב של המילים כדורגל ואקולוגיה. הקמע נבחר במשאל אינטרנט בידי 1.7 מיליון איש, בתהליך שנמשך שלושה חודשים. עכשיו מקווים מארגני הטורניר כי בחירת הארמדיל, חיה הנמצאת בסכנת הכחדה בברזיל (ומתקפלת לצורה של כדור בעת סכנה), תעלה את המודעות להגנתו של בעל חיים זה.
ולבסוף הגביע. הפרס המוזהב, שיונף על ידי קפטן הנבחרת המנצחת בתום משחק הגמר ב-13 ביולי, עבר ב-88 מדינות במשך 267 ימים – כחלק מיחסי הציבור למונדיאל. שמונה מדינות בלבד זכו בו עד כה. שלוש מהן – ברזיל, איטליה וגרמניה – הניפו אותו שלוש פעמים, דבר שזיכה אותם בזכות לשמור את החפץ לצמיתות.
נבחרת ישראל השתתפה בגביע העולמי פעם אחד בלבד: במקסיקו 1970. אז גם כבש מוטל'ה שפיגלר את השער היחיד שלה עד היום בטורניר היוקרתי. היעדרה של הנבחרת הישראלית לא מנע כמובן מגורמים עסקיים ישראליים לנסות ולהיות חלק מהעוגה התקציבית של האירוע הענק.
ואכן, לתעשיית הכחול-לבן ייצוג נאה בהכנה לטורניר ובתפעולו בזמן אמת: חברת אלביט מכרה למארגנים מזל"טים לצורכי ביטחון, חברת ריסקו אחראית על מערכות הבקרה והשליטה באצטדיונים, ובמקרה של הפגנות במהלך הטורניר, כלי רכב ישראליים לפיזור הפגנות ייטלו חלק באבטחה.
חברות נוספות שכבר נמצאות בקשר כלכלי עם ברזיל, כגון סרגון (ציוד תקשורת אלחוטי), רד, אמדוקס, ECI ואחרות, ניצלו את ההזדמנות לשיתופי פעולה נוספים וגזרו רווחים נאים.
ומילה לסיום: אם להתעלם לרגע מכל הבלגן סביב ההכנות ומכל ההפגנות שהיו, בהנחה שהגורמים הביטחוניים יעשו מלאכתם כראוי – אנו צפויים ליהנות מחגיגה גדולה של כדורגל. כי כשבטורניר אחד, אשר מתקיים במדינה שנושמת כדורגל סביב השעון, מתקבצים שחקנים כמו מסי, רונאלדו, ניימאר, אינייסטה, צ'אבי, רובן, ריברי (אם יחלים), סוארס (כנ"ל) ווין רוני, אוזיל ורבים וטובים אחרים – רוב הסיכויים שזו תהיה חוויה בלתי נשכחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם