הרבה מעל הממוצע: סיכום שלב הבתים במונדיאל
שלב הבתים שהסתיים הלילה סיפק חוויה שלא ראינו כבר הרבה מאוד שנים. מערכים התקפיים, הצלחה דרום־אמריקנית, כישלון אירופי וכוכבים שהגיעו ברגע האמת. אל תיתנו לשלב הנוקאאוט להרוס את הכיף
כשמסכמים את החלק הראשון של הטורניר מדברים רק על כדורגל, גולים ומהפכים. "הפסימיות בתקשורת, שפשטה בכל מדינות העולם לפני תחילת המשחקים, התחלפה בן רגע בתמונות נפלאות של חגיגות ושל אווירת קרנבל", כתבו אתמול בגאווה בעיתון הפופולרי של ברזיל, "או גלובו".
מי זוכר שרק לפני שבועיים כולם חששו מהפגנות המחאה ומהאיחור בעבודות הבנייה ומהשיפוצים בערים ובאיצטדיונים. אז נכון שההפגנות נמשכות כל הזמן במקביל למשחקים, אולם המשטרה למדה איך לאפשר למפגינים להביע את עצמם, כשהעולם ממילא מתעניין בכדורגל, ועדיין לסגור איתם חשבון בשקט לאחר מכן.
שלשום עצרה משטרת סאו פאולו שניים ממובילי המחאה החברתית (מורה בן 29 וסטודנט בן 26) ותפרה להם תיק עם חמישה סעיפי אישום: התססת אלימות, סירוב למעצר, הפרת פקודה של שוטרים, החזקת אמצעים אסורים ושימוש במסכות אסורות.
הארגון רחוק משלמות, אבל כשמתרגלים לתרבות המקומית מגלים בכך קסם ואנושיות. כי כאן זה לא אירופה. ההבטחות לשאטלים מהמלונות לאיצטדיונים ולשדות התעופה נשארו בגדר הבטחות בלבד, התורים ארוכים, והעניינים מתנהלים לפי "הזמן הברזילאי" - המושג הערטילאי שמתאר את הנינוחות המקומית. הכל באיזי, בלי לחץ.
אפשר לחכות חצי שעה עד שהמלצר ייגש ויביא לך תפריט, ואז עוד חצי שעה עד שיגיע לקחת הזמנה. וסתם שתדעו, במסעדות חולפת לעיתים שעה מהרגע שהזמנת אוכל עד שהוא מגיע. אבל מי צריך אוכל כשיש לנו תיאבון מטורף לעוד שערים וכדורגל.
גולאדה. מהרגע הראשון קיבלנו קרנבל של כדורגל התקפי, כדורגל בשיאו. הסיבות רבות ומגוונות, והראשונה בהן, והכי פחות מדוברת, היא הטכנולוגיה. כדור ה"בראזוקה" של אדידס מוצלח בהרבה מ"ג'אבולאני" שאיתו שיחקו במונדיאל הקודם; הדשא מטופל בשיא הקידמה וזה מאפשר לכדור החדש לנוע במהירות גבוהה ובדיוק מירבי, מה שיוצר משחקי מסירות וכיבוש שערים רבים. חברות נייק, אדידס ופומה משתמשות בפיתוחים חדשים בלבוש השחקנים דק וקל יותר, שמאפשר להם לספוג זיעה ולנשום ביעילות רבה יותר ולתפקד טוב יותר.
ויש את אווירת הקרנבל, שמייצרים האוהדים הרבים בכל ערי המשחקים, בייחוד האוהדים האמריקנים (מדרום, ממרכז ומצפון אמריקה). האיצטדיונים כמעט מלאים, ומאות אלפים מתגודדים יחד וצופים במשותף על מסכים ענקים במתחמי אוהדים גדולים. יש תחושה שהם כאילו כופים על השחקנים להבריק - כל פעולה סוליסטית של שחקן זוכה לתשואות כי ככה זה באמריקה הלטינית.
אנחנו רואים בטורניר הרבה מערכים התקפיים של 3-3-4 ו־2-3-5, וגם גמישות טקטית מבריקה של נבחרות שמשחקות בהגנה במערך מסוים, וכשהכדור עובר אליהן מייד נפרסות בצורה שונה - כמו הולנד של ואן חאל שהופכת מ־2-3-5 ל־3-3-4, טקטיקה שאיפשרה לה לכבוש 10 שערים בשלב המוקדם והותירה את היריבות מחוסרות פתרון.
הכדורגל הישיר הביס את משחק העמידה, החזקת כדור היא נתון כל כך לא חשוב אם יש לך שחקנים תכליתיים שעושים משחק התקפה מהיר. שחקני הגנה מתפקדים כקיצוניים של ממש; שימו לב כמה שחקני הגנה נמצאים ברשימת הכובשים (וגם במבשלים) - רפא מארקז, דייגו גודין, מאטס הומלס, מרקוס רוחו, פרננדיניו, לירוי פר ואחרים.
מעל הכל זה הטורניר שמסמן את שובו של מספר 10, הכוכב שמשחק כחלוץ שני, קשר התקפי, שלושת/רבעי, פנטזיסט - תבחרו את הכינוי שתרצו. מי שבאמת בלט בעמדה הזאת היה חאמס רודריגס בן ה־22 ממונאקו, עם שלושה שערים ושלושה בישולים, שהוביל את קולומביה להיסטוריה למרות היעדרות רדאמל פלקאו.
ניימאר ראוי לכל שבח על תפקודו בלחץ האטומי של המארחת עם 4 שערים, ולאו מסי שכבש ארבעה וסוף סוף מצליח להציג יכולת טובה גם במונדיאל. קארים בנזמה נתן שלב בתים חלומי (3 שערים, 2 בישולים), עדן הזאר בישל שני שערי ניצחון לבלגיה, בראיין רואיס הוביל את קוסטה ריקה לסנסציה; ואילו יורגוס קראגוניס, בגיל 37, הינדס ניצחון ועלייה לשמינית הגמר.
ההצלחה של הנבחרות הדרום־אמריקניות לא מפתיעה. "הן משחקות קרוב לבית, הן מכירות את מזג האוויר החם והלח בצפון ברזיל הרבה יותר טוב מהאירופיות, ויש לכל אחת מהן קהל ענק שיוצר אווירה ביתית", הסביר שלשום המאמן דידיה דשאן את הצלחת הדרום־אמריקניות, דווקא אחרי שצרפת שלו הדיחה את אקוודור - היחידה משש הדרום־אמריקניות שלא עלתה לנוקאאוט.
חמש האחרות - ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, צ'ילה ואורוגוואי - ניצחו 12 מ־15 משחקיהן. הבעיה היחידה שמונעת את השתלטות היבשת על הטורניר הנוכחי היא מפגשי שמינית הגמר שמפגישים את ברזיל עם צ'ילה ואת קולומביה עם אורוגוואי, כששתי המנצחות ייאבקו ביניהן ברבע. כלומר, בחצי הגמר תישאר רק אחת מבין הארבע, ואולי גם ארגנטינה.
את ההפתעה קיבלנו מההתאחדות שתמיד כולם מתלוננים כי יש לה יותר מדי (שלוש וחצי) נציגות במונדיאל - קונקקא"ף, של מזרח וצפון אמריקה. ארה"ב היתה נהדרת במוקדמות והיתה במרחק 20 שניות מהשגת 2 ניצחונות; מקסיקו תחת המאמן הנלהב מיגל הררה הציגה כדורגל מלא תשוקה ונחישות; ויש את הסינדרלה הגדולה קוסטה ריקה.
"מדובר בנבחרות עם שחקנים מוכשרים שלא מקבלים מספיק הערכה", טוען העיתונאי המקסיקני פרננדו ואנגאס, "צריך לזכור למשל שהליגה המקסיקנית עשירה ואיכותית למדי, עם שחקנים זרים שמעדיפים אותה על אירופה, וגם הליגה האמריקנית בהתקדמות אדירה. בקונקקא"ף יש כמות משחקים גדולה, עם קמפיין מוקדמות ארוך מאוד ומפעלים נוספים דוגמת 'גביע הזהב', כך שזה גם תורם לגיבוש ולתיאום בנבחרות אלה".
האירופיות איכזבו בגדול, ורק סמלי שאלופת אירופה (והעולם) ספרד וסגניתה איטליה עפו מוקדם. אנגליה איכזבה כרגיל וגם קרואטיה לא סיפקה את הסחורה, למרות ציפיות גדולות. המבוכה הגדולה מגיעה מאסיה, שכל ארבע נבחרותיה הסריחו, סיימו אחרונות בבתיהן ולא ניצחו משחק.
בית המוות נכנס לספרי ההיסטוריה של המונדיאלים, אחרי שקוסטה ריקה עשתה צחוק משלוש אלופות עולם לשעבר וסיימה ראשונה בבית. היא תפגוש בשמינית הגמר סינדרלה נוספת, יוון, ואחת מהן תהיה ברבע הגמר לראשונה בתולדותיה ובניגוד לכל תרחיש מוקדם.
השיפוט. טכנולוגיית קו השער היא צעד מבורך, שסייע להכריע שערים בשני מקרים; גם הספריי הנעלם להעמדת חומה הוא חידוש מתבקש, אבל עדיין יותר מדי בעיות שיפוט, שערים חוקיים שנפסלו, או פנדלים גבוליים שנפסקו.
ומה נגיד על השיבוצים של פיפ"א - כמו שופט מאמריקה הלטינית (מקסיקו), שמוכר כבעל יד קלה על ההדק, שנשלח לשפוט את המשחק המכריע בין אורוגוואי לאיטליה. ולמה לשלוח שופט ארגנטינאי לנהל את המפגש בין שווייץ להונדורס, שהכריע את זהות היריבה של ארגנטינה בשמינית? זה עניין של מראית עין, וכזה שמאפשר לתאוריות קונספירציה לצוף בקלות.
המנה העיקרית. עם כל הכבוד לשלב הבתים, מחר מתחיל הדבר האמיתי, שלב הנוקאאוט. אין יותר הזדמנויות לתקן. עם כל הכבוד לפתיחה המשגעת ולמשחקים שקיבלנו, הרי כמעט כל המשחקים הבלתי נשכחים בתולדות המונדיאלים התרחשו בשלבי הנוקאאוט. נקווה שהמגמה ההתקפית, הקצב, איכות הביצועים וכמות השערים יישארו כפי שהם, למרות שמתבקש שנראה דעיכה מסוימת.
נבחרות כמו ארגנטינה וקולומביה, שטיילו בשלב הבתים, לא נקלעו לפיגור ולא התמודדו עם מצבים מלחיצים, והן עלולות למצוא את עצמן עם החרב על הצוואר. מעכשיו כל שער באמת מכריע. עכשיו מתחילה המלחמה. טעות אחת ברגע הלא נכון, וחלום הזכייה של מדינה שלמה ייעלם בן־רגע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם