לא להתחיל מ-0:0: שיטת גמר הפלייאוף מטופשת
כולם עקבו אחרי הגמר של העונה שעברה בעניין רב, ואף אחד מהם אינו טיפש, חלילה. ואם כל כך הרבה אנשים נזקקו לכל כך הרבה הסברים כדי להבין מה בעצם הם ראו, זה סימן שהשיטה לא חכמה במיוחד. מה הפתרון? לא להתחיל מ-0:0
אפילו לא עברו חודשיים מאז הגמר הקודם, והזיכרונות עדיין טריים. שני המפגשים בין מכבי ת"א למכבי חיפה - ברוממה (77:81 לצהובים) ובהיכל נוקיה (75:79 לירוקים) - סיפקו חוויה נדירה של כדורסל. עם שריקת הסיום, ולמרות שעל לוח התוצאות לא נרשם שוויון, נפסקה הארכה.
ואחרי חמש הדקות הנוספות ניצחה חיפה 82:84, אבל ת"א הוכתרה לאלופה. היו שם דרמה, מתח, רגעים מעוררי מחלוקת, התרגשות. אכן, פינאלה הולם. אבל היו בו גם צדדים פחות יפים.
לפני הסדרה נשאלתי לא פעם מה קורה אם אחד המשחקים נגמר בתיקו (אני מניח שעד עכשיו לא כולם יודעים בוודאות - אז התשובה היא: אין הארכה).
בין המשחקים פנה אלי כדורסלן עבר מפורסם מאוד, אחד שעבר הכל בקריירה, ושאל אותי מה קורה אם חיפה מנצחת בגומלין בארבע נקודות, כפי שהפסידה במשחק הראשון... הרי בעבר נהגו ללכת למשחק שלישי במצב כזה (ע"ע נס בדאלונה ב-1967). בזמן הגומלין כתב לי חבר עיתונאי שאלה בנושא.
אחרי שריקת הסיום מצאתי את עצמי מסביר ללא מעט אנשים - בעיקר אוהדים צעירים - מה בעצם קרה כאן... הם לא הבינו איך מכבי ת"א הפסידה ובכל זאת חוגגת אליפות. אפילו כוכב המפסידה, דונטה סמית', טען כי לא הלך בצורה אגרסיבית לסל במהלך האחרון כי חשב שהניצחון מונח בכיסו. האם דיבר אמת? אני נוטה שלא להאמין לו, אבל לא זו הנקודה.
המשותף לכל השואלים שהזכרתי כאן: כולם עקבו אחרי הגמר הזה בעניין רב, ואף אחד מהם אינו טיפש, חלילה. ואם כל כך הרבה אנשים נזקקו לכל כך הרבה הסברים כדי להבין מה בעצם הם ראו, זה סימן שהשיטה הטיפשית, סליחה על הביטוי.
זה אומר שהשיטה מתעכלת בגרון רק למי שהוא עכבר כדורסל. וחבל, כי בדיוק העונה האחרונה היא זו שבה הליגה פרצה אל קהלים רחבים כל כך, הרבה מעבר לאותם עכברים. אם כבר הלכתם על השיטה הזאת, תרחמו על האוהדים ואל תקשו עליהם.
לוח התוצאות במשחק הגומלין - באולם, בטלוויזיה, בכל מקום אחר - לא היה צריך להתחיל מ-0:0, אלא מ-77:81 (או לפחות מ-0:4) למכבי ת"א.
נשמע מוזר, נשמע מהפכני, אני יודע. קצת קשה לעיכול. יהיו כאלה שיגידו: משחק כדורסל שלא נפתח ב-0:0? זה נראה לא טבעי. ומה עם משחק שבו המפסידה חוגגת אליפות? זה טבעי? אם לאורך שבוע הגמר הצליפו בנו הלוך ושוב ש"כל משחק הוא רק מחצית", אז היחס צריך להיות בהתאם.
במצב שכזה, הזמן החוקי בהיכל נוקיה היה מסתיים ב-156:156; בסיום ההארכה היה מורה לוח התוצאות על 161:163 לצהובים, המנצחת היתה מוכתרת לאלופה וכולם היו מבינים. לפחות זה.
לשנה הבאה בבית השיטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם