אי של שפיות: גארת בייל ב-10 יורו
רוצים לקרב את נבחרת ישראל לעם? הצעד הראשון חייב להיות הורדה של מחירי הכרטיסים. אין שום סיבה לשלם יותר מ-10 יורו כדי לראות את אדין דז'קו וגארת בייל ב"סמי עופר"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נחשו מה? כרטיס למשחקה של נבחרת ישראל בניקוסיה יעלה לילדים מביניכם יורו אחד. הזדמנתם לאי השכן ונתקפתם בסוג של געגוע לעומר דמארי? אם כן, החישו פעמיכם לקופות ה-GSP ופתחו את הארנק לרווחה. בעד 10 יורו, מחיר מנוי לכל החיים בשירותיה הציבוריים של התחנה המרכזית הישנה, תוכלו לרוקן מטענים פטריוטים. הזמנות? חבל על הטרחה. פעימת מונה בטלפון הלוויני תהיה יקרה יותר.
אצל שכנתה של קפריסין ממזרח אין גבולות ברורים. ההחלטה לגבות יותר מ-100 שקלים למשחק בודד של הנבחרת בקטגוריה הזולה חוטאת לחוקי ההיצע והביקוש.
עם כל הכבוד לרמי גרשון, שירן והילד ענק, לא מדובר בקומפוזיציה שמשתווה להופעה של אמני במה אלמותיים. מייק ג'אגר, למשל, הוא אמן יקר-ערך, והנדת האגן שלו מתומחרת בהתאם. 695 שקלים שילם מי שהתגלגל לפארק הירקון וראה את הסטונס מגובה הדשא. זו הייתה חוויה של פעם בחיים, ההיפך הגמור ממה שצופן המפגש הביתי הלא מסקרן מול אנדורה.
מבלי להפיח אש בשדה קוצים נדמה לנו שאנדורה וקפריסין פחות אטרקטיביות מסמי הכבאי, ואותו אפשר להזעיק, חינם אין כסף, בסיוע היו-טיוב. (הלינק שמור במערכת).
מן הון להון, הגיע הזמן להכות את השיטה. לירן חולצה אפורה יודע שבוסניה ו-וולס מתקרבות לחופים של חיפה. מי שיגיע ל"סמי עופר" ב-16 בנובמבר שנה זו וב-28 במארס 2015, ראוי להטבה: אנחנו ממליצים לתמחר כרטיס להופעות של אדין דז'קו וגארת בייל ב-10 יורו כל אחד. אדן הזארד ב-15 יורו כי לטדי חוקים משלו. קפריסין ביורו אחד, ומי שיגיע לראות את אנדורה מוזמן להגיש חשבון הוצאות. למשחקים מול יריבות קיקיוניות שכאלה צריך לשלם תמריצים לקהל.
ההתאחדות מתחבטת בקשיים, דיווח הפרשן הכלכלי, ואולי הגיעה העת לנער את ספר התקציב. מי בעד ביטול דמי הכיס לטאלנטים? ומה בנוגע למענקי העלייה ליורו? הם לא מנופחים מדי? מה אתם אומרים, אולי נחסוך בהוצאות הבונוסים, ובתקציב שישוחרר נסבסד את מחירי הכרטיסים למשחקיה הביתיים של התכולה לבנה?
אם קפריסין גובה 10-1 יורו לכרטיס, מי אנחנו שנגבה סכומים גבוהים פי כמה? ייתכן שאת המכה יעשו הקפריסאים לרגל הגעתם של קומפאני ושות', אבל בינתיים הם הרוויחו ביושר את "היאסו סייפרוס". אי של שפיות, כבר אמרנו?
כמי שיש לה אחריות שילוחית, חזקה על ההתאחדות לכדורגל שתפצה אותנו, אוהדי הנבחרת, על עוגמת נפש, תולדה של שוטטות בת ארבעה עשורים במדבר. בכל קמפיין, מאז מוקדמות המשחקים האולימפיים במונטריאול 76', אכלנו קש. זוכרים איך ניצחנו 1-3 את דרום קוריאה בסיאול?
מירו ברד לא ישכח. 38 שנים דוחקת בי האגדה הבאר שבעית לדווח שהגול השלישי הוא בעצם גול שלו, ולא של גידי דמתי כפי שמופיע ברשומות. רשמנו, מירו. אולי יואל מסווארי ישכנע את גידי לוותר. תבוא לבקר אחרי החגים,
הגול של אוחנה, מבישול של נסים קוויתי, והמפגש הכפול עם רנה היגיטה, התלתלים של ולדרמה ואיסוריאגה אללה ירחמו, התפלחו איכשהו להיכל התהילה. את הלילה ההוא בילינו עם קיסמים מתחת לעפעפיים, בחברת בני משפחות אילוז ודוידי.
תה עם נענע וערגליות בטעם תמרים שיוו נופך ממלכתי למעמד. בדיוק כשסיימנו לטחון עוד עוגייה אכזרית, שב אפרים משדה הקרב. המצלמות תיעדו אותו במלוא הדרו, דגל ישראל כרוך סביב מותניו ואילוז דולק בעקבותיו.
היינו כחולמים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם