גילי ורמוט: "אני טיפוס די משעמם בסופו של דבר"
הבחירה להישאר אדום, ההווה והעתיד של הפועל ת"א והפספוס שילווה אותו לתמיד. גילי ורמוט, אחד הכדורגלנים המוכשרים שלנו, החליט ללכת עם הלב ולא מצטער לרגע. ראיון מיוחד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מחר: הפועל ת"א רוצה להמשיך את המומנטום מול בני סכנין
הרבה מאוד השתנה מאז הימים בהם השחקנים המובילים בכדורגל הישראלי השתכרו פרוטות, שמחו עד הגג לקבל מניה באגד או עבודה בחברת חשמל ולא העזו לחשוב אפילו על לעבור ליריבה השנואה של קבוצתם, לא משנה מה הציעו להם. היום הכל כבר הרבה יותר עסקי, ציני וקר, סמלים זה נחמד אבל יש לא מעט אז למה להסתפק באחד וחשבון בנק מנופח בסיום הקריירה עדיף בהרבה.
בתור המציאות הזו בולטת עוד יותר החלטתו של גילי ורמוט, קשרה ההתקפי של הפועל ת"א ונבחרת ישראל, שחגג באוגוסט 29, להישאר בהפועל ת"א בה העתיד עוד לא ברור, בעוד שבקיץ האחרון קיבל הצעות מקבוצות אחרות, שהגיעו עד לכדי כפול מהחוזה שלו, שעומד כרגע על 200 אלף דולר נטו לעונה, "גם לפני שנתיים כשחזרתי מגרמניה וויתרתי על כסף כדי לחזור להפועל" מספר ורמוט בראיון מיוחד ל"מוצש".
לדבריו: "הפועל זה כמו בית בשבילי, טוב לי שם ובחישובים של פלוס ומינוס, לעומת מקום אחר, הבנתי ששם יש עבורי הכי הרבה יתרונות ושכדאי לי להישאר. כסף זה דבר חשוב, אבל החלטתי ללכת עם הלב".
גדלת בכלל בהפועל חיפה. מה הפך אותך כל כך נאמן להפועל ת"א?
"שאלה טובה. אני חושב שיש דמיון גדול בין שני המועדונים, גם מבחינת הצבע האדום וגם מבחינת אופי האוהדים, למרות שבחיפה מדובר בכמות קטנה יותר. אני בהפועל ת"א מגיל 20, פרט לשנתיים בחו"ל, היה לי קל להתחבר למועדון ולקהל, היה שם קליק מהרגע הראשון, טוב לי שם ויש לי הכל".
בשלב מסוים פורסם שזהו, הוחלט שאתה עובר. איך זה השתנה?
"המחשבות לעזוב הפעם היו על רקע מקצועי כי הרבה שחקנים עברו למקום אחר, לא הביאו רכש ונוצר חשש שבקבוצה שתהיה לא אצליח להביא את עצמי לידי ביטוי, מה שיפגע גם בסיכויים שלי להגיע לנבחרת. בסוף הבנתי שאם אשאר, זה יינתן רוח גבית למועדון, יגרום לשחקנים ומשקיעים להגיע ושבסופו של דבר תהיה לנו קבוצה טובה".
יש הטוענים שפחדת לעבור למכבי ת"א בגלל הקהל ובגלל שחששת להתמודד על מקום בהרכב. מה דעתך?
"אני יודע בוודאות שאם הייתי הולך למכבי ת"א הייתי משחק והרבה. זה גם מה שנאמר לי, למרות שאין ביטחון לכלום וגם בהפועל אני צריך להוכיח את עצמי כדי לקבל את חולצת ההרכב. בכל מקרה, אני מאמין בעצמי ואני בטוח שאם הייתי עובר, הייתי גורם משמעותי במכבי. זה לא היווה שיקול. ובנוגע לאוהדים, ברור שמעבר לשם היה נתפס אחרת מכל מעבר אחר".
שמעון גרשון בחר בזמנו ללכת לכסף הגדול של בית"ר. אז נכון, היום הוא לא סמל בהפועל אבל מסודר כלכלית. גם חשוב לא?
"כן, אבל אם הוא היה נשאר אז הוא יכול היה לקבל תפקיד מקצועי במועדון לאורך שנים, מה שהיה מבטיח לו הכנסה קדימה. לכל דבר יש פלוסים ומינוסים".
איך אתה מרגיש עד עכשיו העונה?
"באופן אישי התחושה חיובית, התחלתי את העונה בכושר טוב ואני מקווה להמשיך ככה. סימן השאלה הגדול הוא איך נראה השנה בתור קבוצה. יש כאלה שאומרים שנהיה הפתעה ואחרים אומרים שאכזבה. בינתיים אנחנו בסדר".
מה אתה אומר?
"המון שחקנים התחלפו אצלנו וזו כמעט קבוצה חדשה. גם אלו שהצטרפו לא הגיעו יחד וכל שבוע שבועיים מצטרף אלינו שחקן, דבר שקשור כמובן לבעיות הכלכליות. ברור שאידיאלי היה אם כולם היו מגיעים לפני מחנה האימונים והיינו מתגבשים יחד, אבל בכל מקרה שחקני חיזוק זה טוב ואנחנו מתקדמים".
לאן אתה מאמין שתוכלו להגיע העונה?
"אני בעיקרון תמיד אופטימי, רוב הקבוצות ברמה שווה, אולי פרט למכבי ת"א שרמה אחת מעל כולם, וצפויים הרבה משחקים מעניינים. אני לא חושב שיש לנו סגל מספיק טוב כדי לאיים על תואר האליפות, אבל אנחנו גם לא נופלים מאף אחת ובהחלט אפשר להשיג הרבה ניצחונות השנה".
לפי תחילת העונה, עושה רושם שיהיה פה מעניין.
"אני חושב שזה בזכות האצטדיונים החדשים, הקהל הרב שבא וקבוצות שהתחזקו. העובדה שכבר אחרי שלושה משחקים אף אחת לא מושלמת עם תשע נקודות, אומרת הרבה והופכת את הליגה לצפופה, צמודה ומעניינת".
בשנת 2007 יצא גילי בפעם הראשונה לאירופה. אז זה היה לבלגיה וכעבור שנה כבר חזר ללבוש אדום. אותו דבר בדיוק קרה לו ב-2011. אחרי כמה שנות שיא בהפועל, שכללו זכייה בדאבל והעפלה לליגת האלופות, נרכש יחד עם איתי שכטר בידי קייזרסלאוטרן הגרמנית. חצי שנה החזיק שם גילי, ומשם עבר לדה חראפשחאפ ההולנדית, איתה ירד ליגה וממנה חזר שוב להפועל.
"בשנה הראשונה בבלגיה שיחקתי בעיקר כמחליף, לא הייתה לי סבלנות, חזרתי לארץ ועשיתי כאן את הפריצה הגדולה שלי" מסביר גילי, "בגרמניה נפלתי על מאמן שלא אהב את סגנון המשחק שלי ולא הבנתי איך הם בכלל לקחו אותי. בהולנד כבר שיחקתי בכל המשחקים ומאוד נהניתי אבל הם ירדו ליגה וחזרתי לקייזרסלאוטרן, שגם היא נשרה לליגה השנייה והעדפתי לעזוב".
רצית אז להישאר באירופה?
"התחתנתי באותם ימים והבנתי שמבחינתי עדיף לשחק בארץ בקבוצה גדולה, שמשחקת במפעל אירופי, בכסף טוב, מאשר לשחק באירופה באיזו קבוצה בינונית בליגה ראשונה או שנייה והחלטתי לחזור. יכול להיות שבסיום הקריירה שלי, זה יהיה אחד הפספוסים".
עד כמה היה קשה לחזור?
"קשה לחזור לפה אחרי שאתה מתרגל לשקט ולדיסטנס שנותנים לך באירופה. כאן זה בדיוק הפוך, הקהל והתקשורת בתוך החיים שלך, אין לך ברירה לחיות את הכדורגל ולהביא אותו הביתה. זה נפל עליי בבום ואחרי חודשיים עוד סבלתי מפציעה שנטרלה אותי עד לסיום העונה. הקושי הגדול הוא ההתאקלמות המנטאלית".
יש עוד סיכוי שתצא שוב מהארץ?
"בקיץ האחרון עלתה אפשרות לעבור לקבוצה שהיא לא מאירופה, אבל נולד לי ילד ובגיל 29 אתה פחות מחפש הרפתקאות. החלטתי שרק הצעה מעניינת בליגה בכירה עם חוזה טוב, תוביל אותי לעשות את המהלך. זה לא הגיע והחלטתי להישאר".
איתי שכטר חברך השתלב יפה בנאנט הצרפתית. זה לא מגרד קצת?
"כשטוב לך במקום שלך, וטוב לי, אז לא מגרד. תמיד אפשר לחשוב על יותר אבל טוב לי בחלקי. אני מבסוט בשביל איתי שטוב לו, שהוא בליגה טובה ושנותנים לו את הבמה".
מה דעתך עלו אלו שאמרו שימייך הגדולים מאחורייך?
"לא היה לי ספק לרגע שאחזור לעצמי. הפציעה ממנה סבלתי לא פגעה במהירות שלי, ורק הייתי צריך להתגבר על כאבים ומוגבלות שהיא גרמה לי. אחרי חצי שנה של דיכאון שאתה תוקע את הראש בקיר, שאתה רואה את חברים שלך משחקים מהיציע, חזרתי הרבה יותר רעב ומחוסן מאי פעם. אני מרגיש בכושר הכי טוב שהייתי, פשוט כרגע אני נמצא בקבוצה פחות טובה".
איך העבודה עם אייל ברקוביץ'?
"עבודה כייפית. אייל הוא איש מקצוע טוב, הוא נותן את כל כולו ועושה הרבה דברים חיוביים בכדי שהמועדון יעמוד שוב על רגליו".
איך התחושה להיות שוב חלק מהנבחרת?
"תמיד כיף להיקרא לדגל ולהיות חלק מנבחרת ישראל. קמפיין חדש, תקוות חדשות ואני מקווה שלא נאכזב. אין ספק בכלל שבלגיה ובוסניה עדיפות עלינו, וכנראה שנתמודד על המקום השלישי מול ווילס. אבל קפריסין הוכיחה כבר במשחק הניצחון מול בוסניה שהכל פתוח, שהפערים הצטמצמו היום ואין נבחרות חלשות או משחקים שהם טיול. נצטרך להיות בשיאנו, יהיה קשה אבל אני מאמין שיקרו דברים טובים".
איך ההרגשה אחרי הניצחון מול קפריסין?
"זו תמיד הרגשה מצוינת לנצח משחק חשוב במגרש כזה קשה ולהתחיל ברגל ימין את הקמפיין. היה לי משחק טוב בחצי הראשון ובישלתי את השער השני. בחצי השני, כמו שאר הנבחרת, גם אני הייתי פחות טוב".
למה לדעתך הייתה כזו ירידה דרסטית ביכולת?
"יכול להיות שהיה מדובר במשהו פסיכולוגי, כי הובלנו ורצינו שייגמר כבר המשחק. מצד שני, בתחילת המחצית השנייה הגענו למצבים ויכולנו לכבוש את השלישי ולגמור את המשחק. נלמד מזה להבא".
בעתיד תרצה להפוך למאמן, חושבים על זה כבר?
"כן, האמת שאני כבר חושב על העתיד וכרגע אני לא רואה את עצמי הופך למאמן, למרות שהבנתי שחלק גדול ממי שמאמן היום, אמר את אותם הדברים בעבר. אז אי אפשר לדעת ואני לא שולל כלום, למרות שזה לא נראה הכיוון. בכל מקרה, כל עוד ארגיש בריא וביכולת טובה, אמשיך לשחק".
יש משהו שאנחנו לא יודעים עלייך?
"אני טיפוס די משעמם בסופו של דבר. אני יכול לספר לך שאני עומד לפתוח יחד עם חבר, בית קפה בשכונת נווה עוז בפתח תקווה במרכז החדש ליד בית הספר".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני ב-4-4.5. יש לי אישה הכי טובה שיש, הפכתי להיות אבא לפני חצי שנה וזה נהדר והכדורגל בסדר. תמיד אפשר לשאוף ליותר אבל אני גם יודע להעריך את מה שיש לי ואת מה שעשיתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם