הבלדה לסנסציה: דובראש ואמסלם חוגגים את הניצחון בדרבי
הפועל תל אביב הצנועה והענייה, שהוקמה על ידי אוהדיה, הדהימה השבוע את אלופת אירופה בדרבי. ראדנקו דובראש ושמעון אמסלם נזכרו בניצחון הקודם על מכבי ביד אליהו. ועודד קטש מרגיש כמו ביוון. חלום אדום
השבוע, בפעם הראשונה, נאלצו אנשי הפועל ת"א להודות עד כמה הם מצטערים שקבוצתם לא משחקת העונה באחד מגביעי אירופה בכדורסל. זה קרה ביום שלישי, ולא, לא בגלל שהאדומים נתקפו ביטחון עצמי מופרז אחרי הניצחון הסנסציוני על מכבי ת"א, 58:78, ערב קודם לכן, ביד אליהו.
בסיום הדרבי יצאה הקבוצה למסעדה וחגגה עד השעות הקטנות של הלילה. השחקנים צחקו, אכלו, רקדו, וגם שתו לא מעט. "רק בארבע לפנות בוקר הנחתי את הראש על הכרית", סיפר המנהל המקצועי, אורי שלף, "ובשש וחצי הילדים כבר קפצו עלי והעירו אותי. כמה שטיסה למשחק בחו"ל היתה יכולה לעזור לי כדי להשלים שעות שינה".
21 שנים לא היה כדבר הזה: מאז 1993 לא ניצחה הפועל את מכבי ביד אליהו. כל שחקני הקבוצה הנוכחית היו אז ילדים קטנים; אפילו הקפטן מתן נאור היה רק בן 13. שלף היה אז "נער פוסטר", וישב על הספסל בגופייה מספר 11. "בדרבי ההוא לא שיחקתי", הוא סיפר השבוע ומיהר לתקן: "בעצם, גם בדרבי ההוא לא שיחקתי".
מי שכן שיחק אז, ובענק, היה ראדנקו דובראש הסרבי. 35 נקודות הוא המטיר על ראשם של הצהובים. גם היום, כשהוא כבר בן 46, יועץ פיננסי מעונב שמתגורר בטמפה שבפלורידה, הוא עוקב אחרי כל התוצאות של האקסית. "יש לי בבית את הגופייה שלי מהפועל וגם העתק של גביע המדינה שזכינו בו אז", אומר מי שכונה הגנרל. "זה באמת היה הניצחון הראשון של הפועל בהיכל מאז? זה מדהים ואני חייב להודות שגם עצוב".
אחרי ששמע את התוצאה, מיהר דובראש לאתר ביוטיוב את תקציר הניצחון ב־1993. רלף קליין ז"ל היה המאמן, המשחק הביתי הועבר לאולמם של הצהובים ועל הגופיות של הפועל הופיע המאמץ "בירה מכבי". אלה דברים שלא היו יכולים לקרות היום.
"אני רואה את המשחק וזוכר כל מהלך, כאילו הכל קרה אתמול", מתרפק דובראש. "החגיגות של האוהדים היו יותר גדולות בדרבי מאשר בזכייה בגביע. אני חייב לשלוח הודעה עוקצנית לדריק שארפ. הוא גר ממש לידי, ולא בכל יום יש לי הזדמנות לרדת עליו ככה. מי יודע, אולי הפעם הבאה תהיה רק ב־2035. אני מקווה שלא".
קפטן הקבוצה דאז, שמעון אמסלם, חגג ביום שני את יום הולדתו ה־48, בדיוק בזמן שהפועל סגרה את המעגל ההיסטורי. "לא ראיתי את זה מגיע, אז אפילו לא ניסיתי להשיג כרטיס למשחק. ישבתי עם אשתי והילדים מול הטלוויזיה, ופשוט לא יכולנו לזוז מהמסך. אני למוד ניסיון מהדרבים, ועד הדקה האחרונה אני תמיד מבוהל שמכבי תחזור ותנצח, אבל הפעם הייתי רגוע. הפועל שלטה בקצב, הרגישו שיש יד מכוונת. זה היה מרשים".
ליד המכוונת הזו קוראים עודד קטש. הוא רק בן 40, וכבר ניצח את מכבי ת"א שמונה פעמים כמאמן. בשנות ה־90, כשהיה הכדורסלן הטוב והמצליח בישראל, הוא נהנה ממעמד של כוכב רוק. הוא השתתף בשישה דרבים תל־אביביים, ובכולם לבש צהוב. בכולם הוא גם ניצח. אבל האווירה ברחוב בשבוע האחרון לקחה אותו למחוזות אחרים.
"בימים שלפני הדרבי, בכל מקום שהלכתי, כולם דיברו איתי רק על זה. הטירוף הזה החזיר אותי 14 שנה לאחור, לימים ששיחקתי בפנאתינייקוס, ובכל רגע היו עוצרים אותנו באתונה ומתחננים שנדפוק את אולימפיאקוס. אז אני מודה, לנצח את מכבי זה לא ניצחון רגיל".
אבל שמרת על איפוק על הפרקט.
"אתה יודע, אצלי אף פעם לא רואים בחוץ את מה שקורה בפנים. בחדר ההלבשה אמרתי לשחקנים שאני גאה בהם. באיזשהו מקום נוח לי שכולם מדברים עכשיו על מכבי ועל מה שקרה לה, ואנחנו יושבים בשקט בצד. יש לנו משחק מול בני הרצליה ביום ראשון".
מה קרה בקבוצה בימים שלפני הדרבי?
"אני לא יכול להגיד לך שהיתה לי תחושה מיוחדת ש'נתפוצץ' על מכבי. הסברתי לשחקנים מה לעשות, ובעיקר מה לא לעשות, ובאמת, מה שמיוחד הוא שמכבי לא רצה פעם אחת כל המשחק. זה דבר נדיר".
ניצחון החוץ על אלופת אירופה היה עוד שלב בחזרתה ההדרגתית של הפועל ת"א לצמרת הכדורסל הישראלי, 45 שנים אחרי שזכתה באליפות החמישית והאחרונה שלה.
רק לפני שבע שנים הוקמה "הפועל אוסישקין" על ידי חבורת אוהדים, בעקבות הריסת האולם הביתי על גדות הירקון, ועשתה את כל הדרך מליגה ב'. בעוד כחודש וחצי, אם לא יחולו שיבושים, ייכנסו האדומים בשערי אולמם הביתי החדש במתחם הדרייב־אין בצפון העיר. 80 מיליון שקלים הושקעו בבניית האולם.
3,400 אוהדים יאכלסו את המושבים - כפול מאשר באוסישקין המיתולוגי - והגוש המעודד יישב דווקא ביציעים הקרובים למגרש, ולא מאחורי הסל. יוון זה כאן. למהלך הזה יש משמעות כלכלית עצומה. מכירת המינויים תכניס עוד מיליון וחצי שקלים לקופת המועדון, ובעונה הבאה צפוי התקציב לחצות את הרף של 7 מיליון שקלים.
"עוד לא התחלנו למכור את המינויים לאולם החדש, כי אין לנו אישור רשמי לפתיחת האולם", מסביר שלף, "אבל כן, אני כל הזמן מקבל הודעות מאוהדים שרוצים כבר לדעת מתי אפשר לרכוש מינוי. גם אני כבר לא יכול לחכות. זה חלום שמתגשם. כשהפועל אוסישקין קמה, מעט אנשים האמינו שזה אפשרי. אני מודה, גם אני לא האמנתי".
ועכשיו נשאר להפועל עוד חלום אחד להגשים. 1993 היתה גם השנה האחרונה שבה זכה המועדון בתואר. "די, הגיע הזמן שהמעגל הזה ייסגר", מפנטז אמסלם. "אנחנו צריכים להישאר בסביבה, ויום אחד זה ייפול לידיים שלנו. אנחנו לא מאלה שחוגגים ארבעה תארים בעונה. לוקחים פעם ב... אבל חוגגים כמו שצריך".
שלף מסכם: "אנחנו ההוכחה שכל כך חשוב לחלום. לספורט אין משמעות בלי חלומות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם