אחת משלנו: תעשו כבוד לאלופת העולם בקיקבוקס
יריבות ותיקות ומנוסות, שופט פלסטיני עוין והרבה מאוד סימנים כחולים, לא מנעו מנילי בלאק, דתייה בת 20 מבית שמש, להפוך השבוע לאלופת העולם בקיקבוקס. בראיון ל"מוצש" היא מגלה איך חוטפים מכות בלי להתרגש
הספורט הישראלי עמד השבוע במוקד סערה גדולה, לאחר שבשתי תחרויות בינלאומיות בשיט ובג'ודו שנערכו לאחרונה בעומאן ובאבו דאבי, אילצו את הנציגים שלנו להופיע תחת הדגל הנייטרלי של הוועד האולימפי הבינלאומי במקום הדגל הישראלי. בתוך המהומה הזאת בלט עוד יותר ההישג המרשים של נילי בלאק, צעירה דתייה בת 20 מבית שמש, ששלושה חודשים אחרי שחרורה מצה"ל זכתה השבוע באליפות העולם בקיקבוקס עד 60 ק"ג, שנערכה בסרביה, אחרי שניצחה את השמות הגדולים ביותר בענף.
"זה הישג גדול והרגשה מדהימה ולדעתי עוד לא הצלחתי לעכל באמת את מה שעשיתי", אמרה השבוע בלאק בראיון למוצש, זמן קצר לאחר שנחתה מבלגרד. "מהרגע שזכיתי אני לא מפסיקה לקבל טלפונים, הודעות טקסט וברכות מאנשים. אני מנסה לענות לכולם כי הבטחתי לעצמי שאם אצליח בצורה כזו, לא אסגור את עצמי ולא יעלה לי פתאום האף".
מה הרגשת כששמעת את ההמנון הישראלי בחלוקת המדליות?
"האמת שהייתי בבלק–אאוט מוחלט ומרוב התרגשות אפילו שכחתי חלק מהמילים. זה היה מרגש מאוד".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דרכה של בלאק בעולם אומנויות הלחימה, שבו היא מתחרה בהצלחה גם באגרוף תאילנדי, החלה לפני כעשר שנים. אמה רינה החליטה אז להתנדב לכוחות מג"ב ולאחר שהחלה בפעילות השוטפת, הבינה שכדאי לה ללכת ללמוד שיטה כלשהי של הגנה עצמית. האם מצאה מרכז ללימוד אומנויות לחימה והחליטה להתנסות בלימודי אגרוף תאילנדי. לאימון הראשון היא לקחה איתה את נילי, שהייתה אז בת עשר, ונכבשה מיד. "אהבתי מאוד את מה שראיתי שם ופשוט המשכתי ללכת", היא נזכרת.
שנתיים לאחר שהחלה להתאמן, בגיל 12, השתלבה בלאק גם בתחרויות. לטורנירים בעולם החלה לצאת לפני שנתיים וזכתה במדליות ובהישגים נאים, שהמרשים שביניהם עד השבוע התרחש במאי השנה, אז זכתה במדליית זהב בגביע העולם באגרוף תאילנדי. "נילי היא קודם כול בנאדם של עבודה קשה ואתלטית ברמה הגבוהה ביותר", אומר בני קוגאן, מאמנה של בלאק, שמדריך אותה לאורך השנים במרכז שהוא מנהל באצטדיון טדי. "יש לה אופי חזק וקור רוח, והיא תלמידה טובה שאוהבת להקשיב, תמיד מחייכת וצנועה ומבחינתי היא מודל לחיקוי".
האליפות הנוכחית החלה ביום שלישי שעבר ובקרב הראשון בשמינית הגמר גברה בלאק על אלופת צרפת, שרה סורל. עוד באותו היום התמודדה וניצחה גם את אלופת טורקיה, סנאי צ'קיר. "כדי להעריך את גודל ההישג, חייבים להבין שנילי גברה על אלופות ותיקות וחזקות עם הרבה ניסיון", אומר קוגאן.
בחצי הגמר חיכתה לה הלנה מורוטאבה הבלרוסית, האלופה המכהנת עד לפני כמה ימים, שזכתה שש פעמים באליפות העולם לאורך השנים. "הפסדתי להלנה עד היום פעמיים בקריירה אבל לפני חצי שנה הבסתי אותה בגביע העולם בהונגריה וגם הפעם ידענו, בני ואני, שהיא צפויה להיות האתגר הקשה ביותר והתכוננו אליה ספציפית", מספרת נילי. "מתחילת הקרב הרגשתי שהיא באה אליי בשיא הכוח שלה, כאילו במטרה 'להרוג' אותי כמה שיותר מהר. היא זכרה טוב את ההפסד הקודם ובאה לנסות לנקום. אבל לא ויתרתי, האסטרטגיה שהכנו עבדה כמו שצריך, עשיתי מה שאני צריכה וניצחתי אותה".
עד כמה משפיעה ההתרגשות במעמד כזה?
"אני תמיד עולה לזירה עם פרפרים בבטן וטוב שכך, אם אעלה אדישה אני אפסיד. כמה שאני קשוחה בראש וכלפי חוץ, מבפנים יש רגעים שאני לחוצה וחושבת על הכי גרוע".
את חוטפת הרבה מכות בקרב, זה נשמע כואב.
"כמו שלכל אחד טבעי לנשום, לי טבעי לקבל מכה ואני לא נכנסת לפאניקה אם חטפתי אחת. אני מתאמנת עם הבנים והכוח של הנשים לא משתווה אליהם".
מה המצב הגופני שלך עכשיו?
"הגוף שלי מלא במכות כחולות, יש לי פנס בעין ושריטות מהכפפה אבל אחרי יום וחצי או שניים של מנוחה אתאושש ואחזור להתאמן".
במהלך חצי הגמר המוצלח שלה, נרשמה גם תקרית פוליטית לאחר ששופט הקרב, ממוצא פלסטיני, ביקש להתחלף בסיומו כדי להימנע מלהכריז עליה כמנצחת. "כשהקרב הסתיים הוא הלך לשופט המרכזי, ירד מהזירה ואחר הגיע במקומו בכדי להניף לי את היד", נזכרת נילי, "אחר כך הבנתי שהוא חשש מהתמונה שבה יראו אותו עם מישהי עטופה בדגל ישראל. אני לא יודעת איפה הוא גר, אבל כנראה שפחד שיעשו לו משהו. בהמשך הוא שלח לי התנצלות דרך מישהו אחר, אמר שלא הייתה לו ברירה. זו כנראה גם הסיבה שבמהלך הקרב הוא זרק לי כמה הערות מוזרות שנראו לי אז לא רלוונטיות".
בגמר, שנערך באצטדיון הכדורסל של פרטיזן בלגרד, פגשה נילי את הקרואטית מריה מלינקה, המשיכה להציג יכולת נהדרת, ואחרי קרב קשה וצמוד זכתה בקרב בנקודות והוכתרה כאלופת העולם. "מי שרואה קרב של קיקבוקס ביוטיוב חושב שזה סתם מכות", אומר קוגאן, "אבל בפועל מדובר בשחמט לכל דבר. יש כאן קרב מוחות ואסטרטגיות, צריך כל הזמן לקרוא את היריב ולהחליף הגנות והתקפות. זה ספורט שמשלב זריזות, מהירות והרבה כוח".
בלאק כאמור דתייה, וכמו ספורטאים אחרים במצבה גם היא מוצאת עצמה בסיטואציות בעייתיות שמקשות על הקריירה שלה. "אני שומרת שבת וכשרות וכשאני נוסעת לחו"ל אני מביאה איתי אוכל מהבית", היא מספרת, "הבעיה היא התחרויות שמתקיימות בשבתות. לפני שיצאתי, התייעצתי עם רב הקהילה שלי והוא אמר שכל עוד אני לא עושה את הדברים בעצמי, ומי שעושה אותם הם גויים, אז הכול בסדר. זה לא כיף בשבילי כי בסיטואציות כאלה אין שום אווירת שבת מסביב, אבל זה חלק מהעניין ואין ברירה".
את מקבלת הערות על הלבוש שאיתו את מתחרה?
"מבחינתי צניעות זה אופי ומשהו שבא מבפנים. אני מתלבשת לתחרות בצורה שהכי נוחה כדי להתחרות. יש בענף הזה מושג שקוראים לו 'לבוש מוסלמי', והוא כולל מכנס ארוך וכיסוי ראש אבל מדובר בלבוש מאוד חם ולא נוח, שמקשה על התנועה ומפריע לקרב".
מפריע לך שהענפים שבהם את מתחרה הם לא אולימפיים?
"מאוד. והחלום שלי שאחד מהם יהפוך לכזה. זה התפקיד של האיגודים העולמיים לדאוג לזה וממה שאני מבינה, הדרך לשם עדיין ארוכה. הנחמה היא משחקי העולם, שהם ברמה אולימפית".
הזכייה בתואר שווה גם כסף?
"לא, מדובר באליפות לחובבים ואין בה פרסים כספיים. כרגע אני נעזרת בהתאחדות 'אילת', שדואגת לענפים הלא אולימפיים. הם עוזרים לי עם הטיסות, הציוד ומחנות האימונים ונותנים שכר חודשי צנוע. בנוסף אני מקבלת מענקים מ'אתנה', שהוא פרויקט לקידום ספורט הנשים בישראל. אני ממש מקווה שאמצא עכשיו ספונסר שיאפשר לי להמשיך להתאמן בראש שקט".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?
"כרגע זו שאלה מאוד פשוטה בשבילי, ברור שאני בחמש. אני קמה בבוקר ועושה את מה שאני אוהבת ומאוד שמחה עם מה שיש לי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם