שוקת שבורה: מכבי נתניה המתפוררת בדרך לשיכחה
שנות השבעים והשמונים חלפו ונתניה מאז הולכת ומתפוגגת. הכוכבים הגדולים נעלמו, שחקני העבר התפוגגו וראש העיר שהבטיחה להפוך אותה לבירת הספורט של ישראל, נשארת עכשיו עם חור שחור. כילד שצפה בימי הזוהר ומתקשה לחזות בהתפוררות העכשווית אני מכריז: אם גורלה זהה לזה של פארמה האיטלקית, עדיף כבר שלא תהיה
השבוע הגיעה מכבי נתניה לשוקת שבורה, למאפיינים של השפלה. לקראת המשחק נגד קרית שמונה הודיעו חברת הביטוח וחברת האוטובוסים בהתאמה, כי השחקנים לא יהיו מבוטחים בזמן המשחק, וכיוון שהצטבר חוב, האוטובוס שמשרת את הקבוצה כל העונה, לא יעמוד לרשותה.
עבור הדור הצעיר של אוהדי הכדורגל, אפילו אוהדי הקבוצה הצעירים, נתניה היא עוד קבוצת תחתית בליגת העל, אבל עבור בני ה-40 ומעלה נתניה היא אחד מיהלומי הכתר של הכדורגל הישראלי. עם 5 אליפויות אדירות בשנות ה-70 וה-80, הצגות כדורגל שלא מן העולם הזה במושגים ישראליים ושבתות מענגים לאורך חודשים ארוכים באיצטדיון הקופסה שהיה פעם חגורת אדם נהדרת של 10 אלפים צופים שהקיפה את הדשא שם, נתניה היתה עבור רבים הקבוצה השנייה שלהם.
בשנים הגדולות ההן. השבעים והשמונים, שלטו כאן מכבי ת״א, למשך שנתיים באר שבע, ומכבי נתניה. 71, 74, 78 ו-80. שלוש עונות אחר כך הגיעה האליפות השלישית, ואז הכל נגמר. נתניה כבתה, ומכבי חיפה התרוממה ותפסה את מקומה כציר המרכזי של הכדורגל.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כילד בן 10 או 13 שגר בחולון, עשיתי הכל כדי להגיע לנתניה לראות כדורגל. בטרמפים, עם חברים או שכנים. למזלי בקומה חמישית של הבניין שלנו גר משה פפו ישראלי, המנהל של מכבי ת״א, ועם הבן שלו אבי תפסנו נסיעות למקום הכי חם בכדורגל - נתניה. היינו מגיעים שעות לפני השריקה ומסתובבים בעיר. והיתה התרגשות, אווירה מיוחדת. אנשים ישבו במרפסות הבתים וחיכו. פשוט חיכו.
ואז זה היה קורה. מכבי נתניה היתה קבוצה שהבטיחה וקיימה. ההצגות היו תכופות, סוערות, מעוררות השתאות. זו היתה פעם ראשונה בחיי שראיתי קבוצת כדורגל ישראלית משחקת כדורגל יפה כזה, סוג של אייאקס. והיו האחים בר, והאחים מכנס ואחר כך האחים מנחם והאחים תקוה. ואבא של יגאל מנחם, ואחרי שנים היה פתאום דרבי בעיר כי בית״ר נתניה המסכנה הפציעה משכונת טוברוק ואירחה את הדרבי אצלה מול 9000 איש.
שלמה ארצי ושחקני נתניה מבצעים את שיר האליפות שהפך למיתולוגיה
והיה האבא של יגאל ושמעון מנחם, והיתה אמא של האחים אדרי מבית״ר. והיו שרגא טופולנסקי, גדעון קליימן, ואפרים עמירה, בני לם והפאלש ואלברט גזל. והנוגח האדיר הזה דוד לביא שקיבל תמיד אחרי שכבש את עודד לחיבוק גדול. ושלמה שירזי שדהר על הקו לקול קריאות דיו מהיציעים, ופוגי חלפון.
ואז גדי מכנס, שהיה בצילו של עודד עשה טעות נוראית במשחק הנבחרת מול אוסטרליה, ובן לילה חוסלה לו הקריירה. והיו ה-2:5 על מכבי ת"א, וה-0:6 על מכבי ת״א וה-1:6 על בית״ר ירושלים. מלמיליאן רק צימק בסיום. והיה האינטרטוטו, אותו טורניר אירופי זוטרי, שגם אותו לקחה נתניה בקלי קלות בחודשי הקיץ הלוהטים, כולל נצחון על ליליסטרום.
והיו המאמנים האגדיים שמילוביץ׳, פרלמן ומוטל׳ה, אולי גדול השחקנים שם, שלרגע היה מאמן הנתניה ועוד 15. או בשנה שלפני האליפות האחרונה, היא נאבקה מול כפר סבא על הכתר, פירקה אותה 2:5 אבל השאירה לה לזכות באליפות.
וראובן פריזר ויצחק לנד וקובי בלבד שניסה להיכנס לנעליים שלהם. עד שבא לפני עשר שנים יהודי גרמני בשם דניאל יאמר. במשך 3 שנים ניסה לבנות פה חזון, עם איל ברקוביץ׳ ואלי גוטמן, אבל היה בעיקר יהודי תמים.
פעמיים מקום שני והגעה לאופ״א לא הפכו את האוהדים לגאים יותר אלא לרעבים וכפויי טובה. שומרי ראש הופקדו על ביתו של הבעלים בהרצליה מזעמם, ואז הוא עוד הפציץ והביא לכאן את לתואר מתיאוס, כדורגל עבר מפואר ומאמן בינוני, שנאלץ עם גדולת העבר ומציאות ההווה, ולא מצא את עצמו עד שנעלם מכאן.
ונתניה מאז הולכת ומתפוגגת. הכוכבים הגדולים נעלמו, שחקני העבר התפוגגו וראש העיר הדומיננטית שהבטיחה להפוך את נתניה לבירת הספורט של ישראל, נשארת עכשיו עם חור שחור. קבוצות גדולות מנתניה נעלמו לאורך השנים לחור שחור. פארמה האיטלקית היא דוגמה לכך. היום היא בליגה רביעית. את נתניה הייתי רוצה לזכור כפי שהיתה פעם. אם אני צריך לחזות בגוויעתה המכוערת, עדיף שלא תהיה.
אקו"ם