"גם בהתאחדות היו רוצים שבחירת המאמן תיקח פחות זמן"
צביקה רוזן חבר ועדת האיתור לתפקיד מאמן הנבחרת, פותח את הפה. "הבעיה היא שאין כאן שם אחד שכולם מסכימים עליו. הלוואי שגרנט היה מסכים לחזור". "להביא מאמן זר מדרגה שנייה זה לא טוב". "אתה יכול להגיד הכל על עופר עיני, אבל טיפש הוא לא"
בתוך חמש שניות, צביקה רוזן עזב את עמדת הבלם המיתולוגית שלו ועלה להתקפה. שתי מילים הספיקו: ועדת האיתור. "עופר עיני, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ביקש ממני להצטרף לוועדה לאיתור מאמן לנבחרת כבר בהליך הבחירה הקודם, שבו בחרנו באלי גוטמן לקדנציה שנייה. אני חושב שאנשים כמוני, שנהנו מהכדורגל כאן גם חומרית וגם מקצועית, צריכים לתרום משהו לטובת הכדורגל".
אייל ברקוביץ' אמר שהוא מאוכזב ממך, שלא העלית את השמות של שפיגל ושום בוועדה.
"אייל הוא פקה פקה. ברצלונה משחקת טיקי טקה, ואייל הוא פקה פקה. לא היה מזיק לו לתרום יותר לכדורגל הישראלי. לא בפטפטת. כמה אנשים כמוהו, עם ידע כזה בכדורגל והצלחות כשחקן, כבר יש לנו? "הלוואי שהיה מתמנה, למשל, למאמן נערים מחוננים עד גיל 14 ומקדם אותם".
הצעתם לו?
"צריך לשאול אותו למה הוא לא מקבל נבחרת כזאת. אם הוא היה בסדר והכל איתו היה שפיר, הוא היה מועמד ראוי ביותר".
הוא מדבר מהלב. יורה תשובות חדות ומהירות, לא מנסה להתחמק. אין אצלו חוכמות או פשרות, ממש כמו אז, בימים הגדולים שלו כבלם הקשוח של מכבי ת"א ונבחרת ישראל, שלא עשה הנחות לשום חלוץ בארץ ובעולם.
"אם אייל היה מדבר איתי, הייתי מסביר לו. הייתי שמח להביא לוועדת האיתור שמות כמו מוטל'ה (שפיגלר), גיורא (שפיגל) או שומי (יצחק שום), זה היה יכול להיות משובח שהם ייקחו חלק. ביקשתי מהם, אבל זה לא מצליח.
"עם גיורא אני מדבר כל הזמן ואוכל איתו לפחות פעם בשבוע ב-'206'. עם הידע שלו וחוכמת האימון שלו, זה פספוס ענק שהוא לא נמצא בשום תפקיד ניהולי בכדורגל הישראלי. כל הזמן אני מנסה לקרב אותו בחזרה לכדורגל שלנו. ניסיתי בכל השיטות. אמרתי לו: 'בוא איתי למשחקים'. הוא לא מעוניין.
"מוטל'ה לא רוצה שום תפקיד. יש לו את נתניה שלו. ועם שום עוד לא הרמתי ידיים. אני יודע שאם הייתי מביא את השם שלו לוועדה, זה לא היה עובר. אבל עדיין לא נואשתי מכך שנמצא לו תפקיד אחר, באחת הנבחרות היותר צעירות".
"ועדת האיתור" היא כנראה אחד הגופים המושמצים ביותר במדינה כיום. היא מונתה בידי יו"ר ההתאחדות לכדורגל עופר עיני, וחברים בה, נוסף על עיני, ממלא מקומו, עו"ד תמיר גילת, צבי רוזן, שחקן העבר חיים רביבו והבעלים של בני יהודה, משה דמאיו. הוועדה אמורה להחליט בשבועות הקרובים על זהותו של המאמן הבא של נבחרת ישראל בכדורגל, עניין רגיש במיוחד לנוכח הכישלונות של 15 המאמנים מאז 1970.
חמישה מאמנים ישראלים עומדים כעת לבחירה בוועדת האיתור: אלי אוחנה, מאמן נבחרת הנוער; ניר קלינגר, המנג'ר של מכבי שעריים מליגה א'; אלישע לוי, שאימן את הפועל באר שבע אבל לא זכה איתה בשום תואר, וכרגע אינו מאמן בשום קבוצה; רן בן שמעון, שהתפטר לאחרונה ממכבי פתח תקווה; וגיא לוזון, שאימן בשנים האחרונות בבלגיה ובליגת המשנה באנגליה, וכרגע אינו מועסק בשום קבוצה.
הוועדה הודיעה שתראיין את כל החמישה לפני שתחליט, והביקורת לא איחרה לבוא: למה דווקא הם, למה דווקא מאמנים ישראלים, למה דווקא מאמנים שאינם פעילים, למה מאמנים שלא הצליחו בקבוצותיהם, ועוד ועוד - כל מבקר והאג'נדה שלו.
"בעבר היה מאוד ברור מי צריך לאמן את הנבחרת", אומר רוזן בלהט. "אם זה עמנואל שפר או אברם גרנט, שלמה שרף, דרור קשטן, דוביד שוויצר, שניאור וגרונדמן, אלי גוטמן. הבחירה היתה הרבה יותר קלה. הלוואי שגרנט היה מסכים לבוא לאמן את הנבחרת.
"אני אמרתי בוועדה שצריך לתת לשלמה שרף או לדרור קשטן לאמן עם אחד הצעירים את המשחק מול קרואטיה. לא קיבלו את דעתי.
"היום יש בעיה. אין כאן שם אחד שיש עליו הסכמה של כולם. קיבלנו המלצות ושמות של מועמדים מכל מיני גורמים בכדורגל הישראלי והבאנו אותם לוועדה. היה אחד שפנה למנכ"ל ההתאחדות, רותם קמר, והציע את עצמו. השם שלו התקבל. בסוף הגענו לרשימה של חמישה.
"התפקיד שלנו הוא לנתח כל מועמד, לדבר איתו, לשמוע את התוכניות שלו ולהחליט מי הכי מתאים כעת לאמן את הנבחרת. אתה יכול להגיד הכל על עופר עיני, אבל טיפש הוא לא. הוא חכם ממדרגה ראשונה. הוא יודע שאין כסף להביא מאמן זר מהשורה הראשונה באירופה. גם אני הייתי רוצה לראות כאן את מוריניו, אבל הרי זה לא ריאלי.
"להביא מאמן זר מדרגה שנייה זה לא טוב, כבר עדיף מאמן ישראלי. אני לא בטוח שהמאמנים הזרים שהיו לנבחרת בעבר הצליחו יותר ממאמנים ישראלים בנבחרת".
איזי שרצקי התפטר מהוועדה בטענה ש"הכל זה ישראבלוף". הוא תקף קשות את עיני ואת דרך קבלת ההחלטות שלו.
"עזוב, אני מכיר את איזי מגיל 10, שיחקנו יחד בילדים של מכבי תל אביב. הוא כעס על כל מיני דברים, לא צריך לקחת כל אמירה שלו כתורה מסיני. אתמול הוא ישב איתי לצהריים והתנצל על כל מיני אמירות שלו. אני חושב שהוא היה צריך להישאר בוועדה".
אבל תסכים איתי שיש הרבה ביקורת על עיני, שהוא לא מספיק מעורב, לא בא למשחקים.
"אני חושב שהוא עושה עבודה טובה, שהוא איש רציני מאוד. יש לי הרבה שיחות איתו. כן, הייתי רוצה שהוא יגיע ליותר משחקים, אני גם מוכן ללכת יחד איתו".
התחושה בציבור היא שכל הוועדה הזאת נמרחת כמו מסטיק, שכל העניין לא רציני. למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? למה כל כך קשה להחליט?
"שמע, אנחנו מדינה כזאת, שתמיד מנסים למצוא מה לא טוב. תמיד יבואו הנשמות הטובות ויגידו, זה רע וזאת טעות, ויבואו בטענות לכל העולם. אני מעדיף להסתכל על הצדדים הטובים בחיים. אני אומר לך שאנחנו עושים עבודת איתור רצינית, מקצועית, וחשוב לי להגיד שכל המועמדים לאימון הנבחרת הם אנשי מקצוע טובים וראויים, ובסוף ייבחר אחד מהם".
בסוף עיני יחליט מי המאמן, לא הוועדה.
"זה לא נכון. עופר שומע את כל הדעות, אנחנו מייעצים, מתייעצים, עובדים בשיתוף פעולה. אנחנו גם החלטנו על המינוי של אריק בנאדו למאמן הנבחרת עד גיל 21, ושל גיא עזורי למאמן נבחרת הנשים, ושל ניר לוין למנהל הטכני של הנבחרות הצעירות".
מה זה בדיוק מנהל טכני ולמה הוא דרוש?
"כל מבנה הנבחרות הולך להשתנות. יהיו נבחרות עד גיל 15, 16, 17, 19, 21. צריך מנהל טכני, שינהל את זה. יהיו עוד הרבה מאמנים, מאמני כושר, צוות רפואי, וצריך יד מכוונת.
"אני אמרתי בוועדה שאנחנו מפסידים שאנחנו לא לוקחים את קשטן לתפקיד הזה, אבל הודעתי שאם לא יקבלו את דעתי, אתמוך במינוי של ניר".
אומרים שרביבו הוא הקובע האמיתי בוועדה, ולא עיני.
"עושים עוול לעיני. אני לא יכול להתחרות בעיתונות, אני יודע איך אנחנו עובדים. אין אצלנו העדפות לחברים, הכל מקצועי".
זה מקצועי שלנבחרת אין מאמן כבר שמונה חודשים אחרי סיום הקמפיין הקודם? מה, אתם חוסכים כסף על מאמן?
"אתה נכנס כאן לפוליטיקה. גם את חברי ועדת האיתור לקח זמן לבחור. אלי עופר עיני התקשר וביקש ממני להיות חבר בוועדה. לקחו אותי ואת רביבו כי היינו פעם על הדשא. גם לגיורא שפיגל פנו, והוא כרגיל סירב.
"גם אלה שמחליטים בהתאחדות היו רוצים שבחירת המאמן תיקח פחות זמן, אבל לפעמים החיפזון מהשטן. אני לא יודע אם זה קשור לכסף, אני לא נכנס לנעליים של הגזבר.אתה חושב שזה קל לכנס את הוועדה הזאת? כולנו עושים את זה בהתנדבות. רוצים לעשות ישיבה - שלושה נמצאים בכלל בחו"ל, שניים אחרים לא יכולים להגיע".
אז אין מאמן לנבחרת ישראל כי אתם לא מוצאים זמן להתכנס?
"לא אמרתי את זה. רק לפני מספר ימים ישבנו ארבע שעות והחלטנו על המינוי של ניר לוין. אני מאמין שבתוך כמה שבועות יהיה גם מאמן לנבחרת".
ואז כולם יירדו על הבחירה שלכם.
"המבקרים תמיד יבקרו. רובם אנשים שמעולם לא דרכו על שום דשא. יש בוועדה אנשי מקצוע".
מי המועמד שלך לתפקיד המאמן?
"אהה, זה לא פייר שאגיד לך. אני שלם עם המועמד שלי, ואני חושב שהוא יהיה המאמן בסוף. זה לא סוד שיש לו עדיפות על פני המועמדים האחרים".
קוראים לו אלישע לוי.
"אני לא אמרתי את זה".
הוא יודע גם להצליף ולהשמיע ביקורת נוקבת כשצריך. "הנבחרת הזאת היא חבורה של אימפוטנטים", אמר אחרי ההפסד המביך לקפריסין בבית (2:1), שסתם את הגולל על ההעפלה ליורו. "נבחרת הוותיקים היתה מנצחת את קפריסין". ערן זהבי, כוכב מכבי תל אביב והנבחרת, אמר אז בתגובה: "מי הוא בכלל? איש מתוסכל. שלא יוציא את התסכולים שלו עלינו".
רוזן: "התפלאתי על התגובה של זהבי. אפילו בתור שטות זה לא מצחיק. כששיחקתי במכבי תל אביב והיתה לנו תקופה לא טובה, אמרתי לכולם - תבואו אלי ואל גיורא (שפיגל) בטענות. כמנהיג הנבחרת הוא היה צריך להגיד: 'צביקה צודק. אנחנו אימפוטנטים. אם אנחנו לא מסוגלים לנצח את קפריסין, איך ננצח עכשיו את איטליה?'
"זהבי שחקן מעולה, מהטובים ביותר שהיו לנו כאן ובמכבי, אבל התאכזבתי ממנו בקטע הזה".
מאז שהנבחרת שבה שיחק רוזן יחד עם שפיגל, שפיגלר, פייגנבוים, בלו, ויסוקר ואחרים העפילה למשחקי המונדיאל במקסיקו (1970), לא הגיעה שום נבחרת אחרת למונדיאל או ליורו.
"יבואו עכשיו אנשים ויגידו שאנחנו שיחקנו אז ביבשת אסיה ולא באירופה. נו, בסדר, הלוואי שהיום היינו מנצחים את יפן וקוריאה. ההבדל הוא שאנחנו היינו חבורה של מנהיגים. הראש שלנו היה יותר חשוב מהכישרון.
"אנחנו היינו חבורה מגובשת, מאוחדת, לוחמת. הנבחרת של ברקוביץ', רביבו, נמני ואיציק זוהר היתה יותר כישרונית ומבריקה, אבל לא היה להם את הראש ואת הביחד שלנו. אתה יודע שבכל שבוע, גם במהלך הליגה הסדירה, היה לנבחרת מחנה אימון קבוע, מראשון עד רביעי? היום אפשר לעשות דבר כזה? השחקנים מפוזרים בחו"ל ובארץ, ושום קבוצה לא תשחרר אותם לאימוני נבחרת לכל השבוע".
"אבל יש עוד דבר מרכזי", הוא עוצר את שטף הדיבור ומניח את יד שמאל על החזה.
"אצלנו היה לב. לב גדול ורחב. היתה נשמה. אתה יודע מה זה היה לקבל חולצה בכחול־לבן, ללבוש את מדי הנבחרת הלאומית? לשחק בה? גאווה. כבוד אדיר. היום השחקנים מקבלים סכומי כסף אדירים בקבוצות, והנבחרת זה second בשבילם. וזה עצוב לי.
"גם אנחנו לא היינו מסכנים וקיבלנו בקבוצות כסף לא רע בכלל, אבל תמיד הנבחרת היתה מעל הכל".
גם הייתם הרבה פחות מפונקים מהדורות שבאו אחריכם. עמנואל שפר המאמן קרע לכם את הצורה באימונים.
"אתה יודע שהוא היה עושה לנו חימום רצח של עשרים דקות לפני משחקים? קבוצות בליגת העל לא עושות היום אימונים כאלה.
"ב־1968, לפני אולימפיאדת מקסיקו, הוא לקח אותנו לסנט מוריץ, בהרים בשווייץ, למחנה אימונים, כדי שנתרגל למשחק בגבהים האלה. קרע אותנו עם שלושה אימונים ביום. האימון הראשון התחיל ב־6:30 בבוקר. רצנו שם קילומטרים בהרים עוד לפני שהתעוררנו לגמרי, נתקלנו ברגליים של שחקנים אחרים.
"לפני הגביע העולמי במקסיקו, 1970, הוא לקח אותנו למחנה אימונים בהרי קולורדו שבמערב ארה"ב. שוב, אותה מתכונת. קיטרנו, אבל בשקט. היתה מלחמה אדירה על ההרכב, כולם רק רצו להיות בנבחרת. אתה יודע איזו התרגשות היתה לשחק בגביע העולמי? אני מקבל צמרמורת גם עכשיו כשאני נזכר בזה.
"הכדורגל שלנו היה חייב להתקדם הרבה יותר, אין לנו כאן מספיק שחקנים טובים".
נגיע אי פעם למונדיאל או ליורו?
"אם נגיע, לא ידברו יותר על הדור שלי (צוחק). הלוואי שכן. אני לא יודע אם זה יקרה בקמפיין הנוכחי, כי קיבלנו באמת הגרלה קשה, עם איטליה וספרד, למרות שאני לא מרים ידיים גם כאן. אבל אני מאמין שעם עבודה נכונה ושיטתית, זה יכול להגיע בעתיד".
איך שוברים את הנאחס הזה?
"אני מאוד מאמין בתוכניות של עופר עיני ומירי רגב, להזרים עשרות מיליונים לטובת הקמה ופיתוח של מתקני ספורט. ילדים בני 10-9 יתחילו להתאמן על מגרשים טובים, תהיה השקעה בנבחרות הילדים ובנבחרות הנוער, יהיו מאמנים טובים וציוד מקצועי. אני חושב שזה יצמיח דורות טובים יותר ויביא אותנו להישגים יפים. אני תולה בזה תקוות גדולות".
תמכת בהבאה של פרננדו היירו מספרד כסמכות המקצועית העליונה של כל הנבחרות הצעירות. גם זה מהלך שספג ביקורת בתקשורת.
"לא התנגדתי למינוי שלו. אני חושב שזה לא הוגן לבקר ולשפוט מהלך כזה עוד לפני שהוא קרה. תנו לזה צ'אנס. אני גם לא רואה עדיין שזה קורה.
"היירו אמור לבנות פה הכל מחדש. לעבוד לפי המודל שבנו בספרד, שהביא אותם להיות אימפריה בכדורגל העולמי. שכל נבחרות הילדים, הנערים, הנוער והצעירה יעבדו יחד, בשיטתיות, כצוות מגובש, תהיה להן דרך עבודה אחת ומסודרת, ולאט לאט נתקדם. כשהילדים הללו יגיעו לנבחרת הבוגרת, הם יהיו מספיק בשלים להביא אותנו להישגים".
מה דעתך על המעמד של המאמנים בישראל?
"שהוא נמצא בנסיגה מתמדת, נחלש משנה לשנה. קח, למשל, את אלי טביב. לדעתי הוא עילוי. הוא עשה מהפועל תל אביב אימפריה, וזרקו אותו משם רק בגלל צבע העור שלו, שלא יהיה ספק בעניין הזה. גם בבית"ר ירושלים הוא עושה חיל. אבל אם הוא אומר למאמן שלו, דראפיץ', את מי להכניס ואת מי להוציא - אז נפל דבר בכדורגל הישראלי.
"והוא לא הבעלים היחיד שמתערב למאמנים. זאת בעיה נפוצה. באים אלי מאמנים ואומרים לי: 'אין לנו ברירה, זאת הפרנסה שלנו ואנחנו לא רוצים לאבד אותה'.
"מי היה יכול לקבוע פעם משהו למאמנים כמו דוביד, שניאור, שרף או קשטן? הם היו מאמנים עם סמכות, עם כריזמה. אנחנו, כשחקנים, פחדנו מהם. היה לי מאמן ומחנך גדול במכבי, ג'רי בית הלוי. פחדתי להסתכל לו בעיניים.
"פעם, כשאיציק שניאור היה המאמן, ישבנו בחדר ההלבשה בימק"א, לפני משחק מול בית"ר. שניאור רשם את ההרכב על הלוח. הוא כתב כמובן גם את גיורא שפיגל. שפיגל אמר לו שהרגל שלו קצת מתוחה. שניאור הביט בו ואמר לו: 'אז אתה לא משחק היום'. כולנו היינו בהלם.
"גיורא נעלב ויצא מהחדר. ניגשתי לשניאור, ניסיתי לדבר איתו. הלו, גיורא היה בשבילנו כמו מראדונה, זה לא צחוק. שניאור אמר לי: 'אל תתערב'. לא ויתרתי. יצאתי החוצה והצלחתי להחזיר את גיורא לחדר. הוא ביקש משניאור סליחה, הם יישרו את ההדורים, והוא שיחק. אגב, ניצחנו 3:1, גיורא הבקיע שני גולים".
אלימות במגרשים היתה גם בתקופה שלכם?
"לא בהיקפים שיש היום. תשמע, מה שקרה בסכנין, במשחק מול בית"ר, זו חרפה ממש. שערורייה. האוהדים של סכנין זרקו חפצים על השוער של בית"ר. הייתי סוגר את כל היציע הזה ומעניש את כל האוהדים לכמה משחקים טובים, שלא יוכלו להיכנס למגרשים.
"והקהל של סכנין הוא לא היחיד בעניין הזה. זה נגע, אין לנו כאן תרבות ספורט וענישה כמו שצריך. אז מביאים כמה אוהדים לבתי המשפט ונותנים להם כמה ימים של מעצר בית. זה לא רציני.
"צריך להכאיב לקבוצות ולקהל עצמו, כדי שזה לא ייעשה. לא ראיתי אף בעלים לוקח מיקרופון, פונה לקהל לפני משחק ומבקש ממנו להתנהג כראוי. ברור לי שזה לא קל לעשות, אבל זה נדרש".
מה דעתך על הפארסה במכבי נתניה? איך קורה שקבוצה בליגת העל לא משלמת משכורות לשחקנים?
"זאת בעיה קשה. קבוצה שמתנהגת כך צריכה לעוף מליגת העל לליגה השנייה או השלישית. חייבים להנהיג כאן ענישה קשה, נוקשה, שתאכוף את החוק ותרתיע את המועדונים מהתנהגות כזאת".
מי לדעתך תזכה באליפות?
"מכבי. אם היית שואל אותי לפני חודש הייתי אומר לך באר שבע, הם שיחקו נהדר. אבל אני חושב שיש להם כרגע בעיה מנטלית, וזה מחליש אותם".
הוא נולד בגרמניה ב־1947, בן שני לאלכסנדר ובלה, ניצולי גטו ורשה. כשהיה בן 8 חודשים עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בשכונת בת גלים בחיפה. משם עברו אחרי זמן קצר ליפו. אביו עבד כמנהל חשבונות בעיריית תל אביב, ואמו היתה עקרת בית.
"הייתי ילד מאוד לא קל, פרוע למדי. היפר כזה. בגיל 9 וחצי התחלתי לשחק כדורגל בקבוצת הילדים של מכבי. בהתחלה שוער, אחר כך חלוץ, עד שהגעתי להיות בלם. הכדורגל תפס את כל חיי, זה היה המקום שלי להוציא את כל האנרגיות.
"אני לא יודע לאן הייתי מתגלגל אם לא הייתי נתפס למשחק הכדורגל. אני לא אשכח איך אימהות בשכונה היו באות לאמא שלי ומתלוננות שהחטפתי מכות רצח לילדים שלהן. אמא שלי היתה אומרת להן: 'מה, אבל הילדים שלכן בני 14, הבן שלי רק בן 9'.
"הבנתי כבר כילד שהעתיד שלי נמצא במגרש. הלכתי לתיכון שבח בת"א, היתה לנו כיתה פרועה למדי. בכיתה י' הפסקתי ללמוד ורק שיחקתי כדורגל כל הזמן.
בעונת המשחקים 1963-1964, כשהוא בן 16 וחצי בלבד, עלה רוזן לקבוצת הבוגרים של מכבי תל אביב. הוא שיחק במקביל בנבחרת הנוער של ישראל והיה הקפטן. כשהיה בן 18, נפטר אביו מהתקף לב. "המוות של אבא היכה בי. היינו מאוד קשורים, ולצערי הוא לא זכה לראות את הקריירה הגדולה שעשיתי. אני נורא מתגעגע אליו. כל הזמן.
"אמא נפטרה לפני שבע שנים, בגיל 91, וגם אחי דוד נפטר באותו זמן. מהמשפחה הגרעינית נשארתי לבד, וזה מאוד כואב לי. הכי קשה לי שלא הצלחתי אף פעם לדבר עם ההורים שלי על מה שהם עברו בשואה. הם לא דיברו על זה, לא שיתפו אותנו".
רוזן המשיך להשקיע את כל כולו במגרש. יצא לו שם של בלם קשוח, כמעט בלתי עביר, עם נגיחות ראש מדויקות. בצבא שירת בשריון. "השתתפתי במלחמת ששת הימים, ואחר כך, במילואים, במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון. הובלתי ציוד ותחמושת לטנקים".
ב־15 השנים שלו במכבי תל אביב זכה איתה בארבע אליפויות ובחמישה גביעי מדינה. ב־1968, בגיל 20, החל לשחק בנבחרת הלאומית, ובמהלך שבע שנותיו בנבחרת השתתף באולימפיאדת מקסיקו, בגביע העולמי במקסיקו, במשחקי אסיה ועוד. ב־1972 התמנה לקפטן הנבחרת, אחרי מוטל'ה שפיגלר.
ב־1978 עבר להפועל יהוד, וכעבור ארבע שנים פרש והפך למאמן הקבוצה. הוא הוביל אותה לזכייה בגביע המדינה לאחר ניצחון על הפועל ת"א. בתום העונה עבר לאמן את הפועל ת"א ("האוהדים דווקא קיבלו אותי יפה, אפילו שנחשבתי למכביסט"), וגם אותה הוביל לזכייה בגביע, עם ניצחון ענק של 2:3 מול מכבי. אחר כך אימן את הפועל לוד, הפועל ב"ש, מכבי ת"א וצפרירים חולון, עד שב־1994 פרש ופנה לעסקים.
"הרגשתי מיצוי ושובע, והעסקים שלי היו טובים למדי. תאמין לי, אם אני רק אומר שאני מוכן לחזור לאמן, מייד קופצים עלי בהצעות".
עד לפני שש שנים שימש רוזן יבואן של מוצרי הספורט של "פומה" ו"יומברו". כיום הוא עוסק בנדל"ן, בעיקר בהשכרת אולמות, משרדים ועוד. בין השנים 2005 ו־2013 כיהן כיו"ר איגוד השופטים בהתאחדות.
מה אתה חושב על רמת השופטים?
"יש שיפור לעומת העבר. אני רואה את השופטים בעולם, ואת השופטים הישראלים שמגיעים לשפוט במשחקים בחו"ל, ואין לנו במה להתבייש. גדל פה דור שופטים טוב, יותר מלומד מאלה שהיו בעבר".
אנחנו יושבים על ספות העור השחורות בסלון שלו בשכונת תל ברוך צפון בתל אביב. השעה 5 אחרי הצהריים, ורוזן מגביר את הווליום של הטלוויזיה. "אני חולה על חדשות, חייב להיות מחובר למה שקורה כאן. כל רגע קורה כאן משהו אחר".
עם אשתו מלכה הוא כבר 52 שנים. הכירו כנערים בשכונת יד אליהו, שבה גרו.
"היא צעירה ממני בחודשיים. יום אחד, כשהייתי בערך בן 16 וחצי, הלכתי לאכול עם חברים בפלאפל המפורסם מול היכל הספורט. היא באה לשם עם ידיד שלה. שאלתי את החבר שהיה איתי אם היא פנויה, והוא שאל אותה אחר כך. היא אמרה לו: 'תגיד לו שיבוא לקחת אותי למסיבה'.
"התייצבתי אצלה בבית ולקחתי אותה למסיבת דיסקו בבית של חבר משותף. פעם היו רוקדים סלואו ודיסקו בבתים, לא במועדונים. מאז המסיבה ההיא ועד היום, לא נפרדנו. בגיל 20, כשהיינו חיילים, התחתנו. לקחתי את כל מה שהרווחתי עד אז בכדורגל ואת כל החסכונות, וקניתי דירה בגבעתיים"
יש להם שלושה ילדים: אלכס (46), שקרוי על שם אביו של רוזן, עדי (בן 44) ומאיה (42). "גם עדי וגם מאיה נולדו כשהייתי עם הנבחרת במשחקים בחו"ל. עדי נולד כשהייתי באוסטרליה. שלחו לי מברק מהארץ, 'נולד לך ילד'.
"לא ידעתי אם זה בן או בת, כי בתקופה ההיא לא ידעו את זה מראש כמו היום. חיכיתי שעות כדי להשיג קו לארץ, ובסוף הצלחתי להתקשר לבית היולדות בקריה. רק כשמלכה ענתה לי, היא סיפרה שיש לנו עוד בן. כשמאיה נולדה הייתי במשחקי אסיה בטהרן. אותו תסריט חזר על עצמו".
שלושת ילדיו גרים ממש לידו, בבניינים הסמוכים. "יש לי שמונה נכדים ושמחה ענקית בלב. הם כל הזמן כאן, באים לאכול איתנו צהריים, וכמובן, באים בערב שבת לארוחה משפחתית גדולה. אני לא מתקרב למטבח, כי רירי היא שפית של ממש. פרופסורית לבישול. היא עושה מרק רגל שחבל על הזמן וממולאים, ויש חמין משובח וסוגי בשר שונים ודגים, הכל מקבלים כאן בבית".
היום שלו מתחיל ב־5 בבוקר. "אני חייב לשמוע את כותרות העיתונים ברשת ב'. אחר כך אני חוזר לישון עד 6 וחצי, קם, מתקלח ונוסע למשרד בתל אביב. פעמיים בשבוע אני הולך לארוחת צהריים בפרלמנט ב-'206', עם שפיגל, קשטן, שלמה שרף, ז'וז'ו אבוטבול, הקוף (רון קופמן), משה פרימו ואברהם מלצמן, הבעלים של המסעדה, שהיה איתי בתיכון שבח. מדברים על הכל, מנתחים".
אתה יושב בצהריים עם האנשים האלה, ובערב, בטלוויזיה, הם אוכלים אותך ואת החברים שלך בוועדת האיתור. זה לא פוגע בך?
"ממש לא. אני קורע אותם בחזרה בצהריים. בערב הם מנצלים את זה שאני לא יכול לענות להם. אני אף פעם לא נשאר חייב, וזה לא פוגע בי. גם כשהייתי באיגוד השופטים ידעתי להתמודד עם הביקורת. יש לי כתפיים רחבות, אני לוקח אותם בקלות. את הקוף, שהוא לא איש קטן, וגם את פרימו. הכל בסדר".
אחרי ארוחת הצהריים רוזן ישן שעה, וב־5 הוא שוב מחובר לחדשות בטלוויזיה. "אני קיצוני ימני בדעות שלי, אבל מאוד מיוחד בעניין הזה. מוכן לתת כל פיסת אדמה תמורת שלום אמיתי, רק שלצערי, אני לא מאמין בערבים שיעשו איתנו שלום כזה. בעבר הציעו לי להצטרף לליכוד כחבר. אבל להיות חבר בתנועה זה לא בשבילי".
אתה מרגיש את סימני הגיל? יש לך פחד מהזיקנה או מהמוות?
"יש לי שני זוגות אופניים, אני רוכב כמה קילומטרים ביום וגם עושה כושר בחדר כושר בבית ובמשרד. אני לא פריק של כושר גופני, אבל שומר על עצמי.
"לפני כמה שנים טובות חליתי בסרטן. אמרו שהמצב שלי סופני. עברתי כמה ניתוחים, ואחר כך טיפולי כימותרפיה לא פשוטים. דיברתי עם אלוהים. אמרתי לו, אתה לא מפחיד אותי. נתת לי את כל מה שרציתי בחיים, תמשיך הלאה.
"התמודדתי עם המחלה באומץ, ואחרי שנה הצלחתי להתגבר עליה. אומרים שחולה סרטן זה לכל החיים, וזה יכול תמיד לחזור. אבל אני חי, פעיל ולא מפחד. עברתי את זה, ואני מאושר מהחיים שיש לי".
אקו"ם