הבהלה לזהב: הווריורס יחזיקו מעמד בפלייאוף?
היתרון שבו החזיקה שיקגו של 1995/6 לאחר ששברה את השיא. הקילומטראז' הרב של גולדן סטייט, באוויר וביבשה. והדחיפות של חלק מהיריבות בפלייאוף, שמתחיל בשבת. 3 סיבות שעלולות להקשות על הווריורס בדרך לאליפות נוספת
עייפות מנטלית. 20 באפריל, 1996. יו הולינס הוציא אוויר וייצר במו משרוקיתו פרדוקס חמור. מייקל ג'ורדן הביט בו בדיוק כמו שמייקל ג'ורדן אמור להביט בשופט שהרגע העז לשרוק נגדו לעבירה מכרעת, פחות משנייה לסיום. אדי ג'ונסון (אם כבר ניינטיז אז עד הסוף) דייק בזריקה אחת מהקו והעניק לאינדיאנה 99:100 בשיקגו - הפסד ביתי נדיר לבולס באותה עונה, אבל גם כזה שנשכח מהר מאוד בהתחשב בכך שארבעה ימים לפני כן הקבוצה קבעה במילווקי את שיא הניצחונות (70). הניצחון של הפייסרס "הגביל" בסופו של דבר את שיקגו ל־72 ניצחונות באותה עונה. כמעט 20 שנה לאחר מכן, סטף קרי אמר תודה.
לבולס של 1995/6, ישות חיה ובועטת בעונת האן.בי.אי הנוכחית, היו כמעט שבועיים להירגע מאותו יום היסטורי במילווקי ועד לתחילת הפלייאוף. "זאת הקלה, שמנו על עצמנו הרבה מאוד לחץ", הודה ג'ורדן בעצמו לאחר הניצחון על הבאקס ב־16 באפריל, והתפנה עם חבריו לאגור כוחות, בעיקר מנטליים, לקראת הרגע החשוב באמת של העונה. 100 הנקודות שספגו מול אינדיאנה, לא מעט בגלל הורדת הרגל מהגז, היה מאורע נדיר לקבוצה שהתרגלה להשאיר בביתה יריבות מתחת לגבול ה־90.
לגולדן סטייט, שהורידה אתמול בבוקר את שיקגו שורה אחת בהיסטוריה, לא יהיו שבועיים. גם לא שבוע. חשוב מכל - משחק הפלייאוף שלה מול יוסטון מחר (שבת, 22:20, ספורט 5 לייב) יהיה הראשון לאחר שמשימת השיא הבלתי נתפס בוצעה עם הבאזר של העונה הסדירה. אפילו לקבוצה שמנצחת 73 משחקים מתוך 82 יש איפשהו, בכוכב לכת מרוחק מאוד כנראה, גבול עליון של כוחות נפשיים. חוקי הספורט הבלתי כתובים מייעדים נפילת מתח כלשהי בימים הקרובים. מצד שני, הווריורס של העונה האחרונה לא מתנהלים לפי חוקים.
עייפות פיזית. לא שחסרים מדדים סטטיסטיים שבהם גולדן סטייט מובילה את הליגה, אבל הנה אחד קצת פחות שגרתי: קילומטראז' לעונה. הווריורס טסו מסוף אוקטובר לא פחות מ־86,221 ק"מ, נתון שיותר מזכיר מועמד לנשיאות ארה"ב מאשר קבוצת כדורסל. היא בילתה באוויר יותר מכל קבוצה אחרת - תוצאה של מיקומה הגיאוגרפי ואטרקטיביותה באילוצי הלו"ז. כמה יותר? כ־4,000 יותר מסן אנטוניו, כ־6,000 יותר מאוקלהומה סיטי, כ־8,000 יותר מהקליפרס וכ־20,000 יותר מקליבלנד (הכי נמוך בליגה).
דיוני המנוחה שצצים להם מדי אפריל - גם כששיאים היסטוריים לא נראים באופק - חשובים פחות מהתמונה הרחבה: כמה הותשו כוכבי קבוצות הפלייאוף במשך העונה כולה? בחינה של המצב הנוכחי מראה שהאלופה שרפה מרחקים גם באוויר וגם ביבשה. בהשוואת לשלישיות המובילות של כל קבוצות הליגה, קרי־דריימונד גרין־קליי תומפסון ממוקמים במקום השני בליגה בסך הכל דקות, לפני (לפעמים הרבה לפני) היריבות המרכזיות שלהם בפלייאוף ואפילו לפני הבולס של 1995/6 (בעיקר בגלל הפציעה של סקוטי פיפן, שהשביתה אותו לחמישה משחקים).
בתרבות הסטטיסטיקות המתקדמות שבה חי האן.בי.אי כבר כמה שנים טובות, עומס יתר על הכוכבים בעונה הסדירה נמצא תחת "אל תעשה" בספר ההוראות. "כבר אסור היום לקנות כרטיסים למשחקים בשבועיים האחרונים של העונה", עקץ אתמול הפרשן הצבעוני של ESPN ומאמן העבר, ג'ף ואן גנדי, את הרגלי המנוחה האלה. כששלישיית הכוכבים שלך בת 26 (גרין ותומפסון) ו־28 (קרי), וכשחלקם מתחננים למאמן שלהם להמשיך להיות על המגרש, ייתכן שחשיבות הנושא באמת יוצאת קצת מפרופורציות. או כפי שוואן גנדי בוודאי היה אומר (בגירסה מעוברתת): "אויש, תנוחו".
אופוזיציה. קל אולי לשכוח, אבל גולדן סטייט הציגה בשנה שעברה יכולת פחות טובה בפלייאוף מאשר בעונה הסדירה. היא הפסידה פעמיים במבצר הביתי שלה, ירדה בממוצעים חשובים (נק', אחוז מ־2 ומ־3) והיתה פחות שוטפת. בהיבט היסטורי, זכייה נוספת בתואר אמורה למחוק את ה"כוכביות" שהוצבו בעונה שעברה: העובדה שלא פגשה את הקבוצות החזקות במערב (סן אנטוניו וקליפרס) ושנהנתה מסגל חסר מאוד של קליבלנד בסידרת הגמר.
לפחות שלוש מה"מתנגדות" המרכזיות מחזיקות במכנה משותף בולט - תחושת דחיפות: קליבלנד (כי לברון הבטיח), אוקלהומה סיטי (כי קווין דוראנט אולי יאמר שלום בקיץ) והקליפרס (כי כריס פול כבר בן 31 בחודש הבא). אה, ויש גם את סן אנטוניו, סתם קבוצה טובה שניצחה "רק" 67 משחקים.
אקו"ם