"בניון עשה טעות ענקית שלא חזר מאנגליה לב"ש"
היו"ר המיתולוגי של הפועל ב"ש, אלי ז'ינו, יושב בבית, וצופה בקבוצה שהייתה שלו דוהרת לאליפות המדינה. בראיון מיוחד הוא מדבר על אלונה ברקת ("באר שבע צריכה להעניק לה את אות יקירת העיר"), אליניב ברדה ("משתבח עם השנים חברתית ומקצועית"), נזכר בתקופתו במועדון ("הייתי צריך לתת לבלסינג קאקו 500 דולר מהכיס כדי שייתן הצגה") וחושף למה כף רגלו לא דרכה מעולם ב"טרנר"
עונת 2006/7 היתה אחת האיומות בדברי ימיה של הפועל באר שבע. זו היתה גם השנה האחרונה מתוך עשר, בה היתה תחת הנהגתו של אלי זינו בקדנציה השניה שלו. בחורף של 2006 נעצרו שלושה משחקני הקבוצה, מיקי עטיה, אביתר אילוז ויחיאל צגאי בחשד כי קיבלו כסף לשם הטיית תוצאת המשחק בין הפועל באר שבע להפועל רעננה במסגרת הליגה הלאומית.
יומיים אחריהם נעצרו עוז יפרח ואסי רחמים, שוער הקבוצה, אושייה משמעותית בעיר ואחד מעמודי התווך של המועדון, כזה שאין מציב להסיטו לדבר עבירה. יפרח נחשד שלא סיפר כי גורמים עבריינים פנו אליו כדי להשפיע על תוצאת המשחק, ורחמים נחשד שידע על הקנוניה אבל העדיף לא למסור מדע למשטרה.
בקודים של העולם התחתון, שחקני באר שבע שחלקם גדל באותה שכונה עם אותם עבריינים מקומיים ש״עלו לגדולה״, לא רצו לצאת שטינקרים. עבור הקבוצה של המאמן גילי לנדאו, שהזעיק באישון לילה את היו״ר אלי זינו, ויחד איתו נסע לתחנת המשטרה, זו היתה מכה אנושה לניסיון שנראה מוצלח, לחזור לליגת העל, עבור זינו זה היה המסמר האחרון בשורה של מכות, אכזבות וכישלונות שליוו את עשור כהונתו כבעל הבית של המועדון.
השבוע נסענו לפגוש את זינו, הבעלים האחרון לפני עידן אלונה ברקת שתסיים את עונתה השמינית, ככל הנראה עם אליפות אדירה, בפעם הראשונה מאז 1976.
זינו, 65, עבר טלטלות לא פשוטות בשנים האחרונות, עם לא מעט משברים כלכליים, אבל כרגיל ממשיך לשמור על הארשת המכובדת-אלגנטית שידע להציג לאורך כל השנים, גם כשהקבוצה שלו היתה בבורות הכי עמוקים. את רוב עסקיו בבאר שבע, כולל אולמות השמחה, חיסל, ואת עסקי הנדל״ן שלו הוא מנהל בדימונה.
תאמינו או לא, הוא מעולם לא דרך באיצטדיון החדש על שם ראש העיר הקודם יעקב טרנר, אותו הוא כל כך אוהב, ואיתו הלך יד ביד במשך שנים, עד עיסקת מכירת הקבוצה לאלונה ברקת. זינו, כמו כל הבאר שבעים, הוא איש של כבוד, והוא לא יבקש מנוי או הזמנה מאלונה ואנשיה, למרות שהוא מגדיר את יחסיהם טובים מאוד. כן, רק בחודש האחרון היא ביקרה אותו בביתו לנחמו על מות אימו. למרות שנכדיו שרופים על הקבוצה הדוהרת של אלונה, בנו לא מחזיק מנוי אבל קונה כרטיסים בכל פעם והולך איתם. אבל הסבא, מלך הפאסון, מי שניהל את המועדון ביד רמה, עוקב מרחוק, מהבית.
תקשיב, המועדון הזה כבר לא דומה למה שאתה ניהלת. עולם אחר.
״ברור. כל המשחק השתנה. שם המשחק הפך לגמרי לכלכלי ברמות מאוד גבוהות וצריך ניהול בליגות אחרות. צריך להיות ריאלי ואמיתי, וכבר אז, כשמשפחת ברקת נכנסה לעניין, ידעתי שהם יצליחו. באיזשהו שלב נשארתי בודד במערכה הזאת, בלי יכולות להביא את המועדון הגדול הזה להצלחות. ניסיתי הכל, אבל תש כוחי.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
איך היה המעבר מעידן זינו לעידן אלונה?
התמזל מזלי וקיבלתי תמיכה מאוד גדולה מראש העיר טרנר. דרכו הצלחנו לעשות ההעברה. צריך להעריך גם את נוחי דנקנר, שלקח על עצמו את תשלום המסים למס הכנסה. נוחי שילם מעל 6 מיליון שקל וסגר את החוב הזה״.
בעונה שאחרי הזכייה בגביע, לפני 19 שנה, הבין הבעלים הקודם, אלי להב, שהקבוצה כבר לא מעניינת אותו, ושחרר את כל הכוכבים, כולל הזרים ג׳ובאני רוסו, סיאד חלילוביץ׳ ואלכסנדר סולוב. זינו קיבל מלהב קבוצה רזה אבל אומר שלאורך כל השנים, למרות חוסר ההצלחה והקשיים הכלכליים, הוא הרגיש שהוא נושא על כתפיו מעצמה: ״כל השנים באר היתה מטרופולין גדול והיתה שם קבוצת כדורגל עם הסטוריה, מסורת וקהל. האמצעים היו מעטים כי לעירייה לא היה באמת כסף. בעונה הראשונה אחרי להב, ראש העיר אז, דוד בונפלד, עוד נתן 2 מיליון שקל, אבל התמיכות הלכו ופחתו עם השנים, כי לעיר היו סדרי עדיפויות קודמים. אבל הלכתי על השקעה בשחקנים שגדלו בעיר, כי זו היתה התשתית האפשרית. גם באליפויות לפני 40 שנה כמעט כל השחקנים היו בני העיר".
לפני 30 שנה פגש זינו את המועדון בפעם הראשונה. הוא היה בכלל שוער וגם יו״ר בהפועל דימונה שעלתה בסוף אותה עונה לליגה הארצית. באר שבע היתה על סף ירידה הסטורית שני מחזורים לסוף בפיגור 5 נקודות מהמקום שבו נשארים ליגה. מזכיר מועצת הפועלים בבאר שבע, בנץ כרמל, הזעיק אותו. זינו פיטר את צביקה רוזן ומינה את ז׳קי דקל, מי ששיחק בקבוצת האליפות, ונקרא אז ז׳קי אפללו. הם עשו את הבלתי יאומן ושרדו. בית״ר ת״א ירדה במקומם.
צביקה רוזן היה. הראשון שפיטרת. היית מלך המפטרים של הכדורגל הישראלי.
״המטרה קידשה את האמצעים. שיחקנו כדורגל נורא והפסדנו בלי הפסקה. ביקשתי מרוזן, בהערצה ובחברות, לפנות את מקומו. רוזן, כוכב מקסיקו 70, היה עבורי אייקון, אבל לא היתה ברירה. לא בחלתי גם בהמשך בשום דבר. היו עלי לחצים ענקיים בעיר, מכל גורם אפשרי. זו היתה תקופה שהאוהדים לא ראו אף אחד ממטר. אלונה עוד הספיקה להרגיש אותם. זה היה ידוע ששער 5 זה צפון ד׳, הקניבלים. אוהדים, תקשורת, הורים של שחקנים, חברים, לחץ של השכונות. לכולם היה אינטרס, ואני הייתי כמעט לבד, אני והעוזר שלי איציק תורג׳מן. פעם נכנס אלי למשרד קצין משטרה במדים, ללחוץ עלי שאקדם בן משפחה שלו שייסע למחנה אימון באירופה. לא היו לאנשים גבולות״.
לא עמדת בלחצים?
״היו המון איומים ולחצים, אבל בגדול לא דאגתי. דווקא אהבתי את העומס הזה, זה הכניס אדרנלין. בסופו של דבר אף אחד לא העזיב או גירש אותי. טובת הקבוצה עמדה לנגד עיני״.
כמעט כל מאמני הכדורגל עברו אצלו בבאר שבע, ולמרות שכמעט כולם פוטרו או הודחו בצורה כזאת או אחרת, השארם של זינו איפשר לו לגמור איתם טוב. אפילו שלומה שרף הגיע לשם אחרי הנבחרת, ושרד איתו בלאומית שבועיים שלושה, עד שהובס ע״י הכח.
זינו זוכר את היום שליימה הגיע: ״היתה אקסטזה בעיר בגללו. עשו לו כבוד כאילו בן גוריון הגיע. ביטלו את הלימודים בעיר באותו יום, והגיעו ארבע חמש אלף אוהדים למועצת העיר, שם התקיימה ישיבת מועצה חגיגית עם שרף. אבל זה לא החזיק. שלמה רצה שאביא שלושה גרוזינים יקרים ששיחקו באשדוד. לא היה לנו כסף והוא הלך. כל מי שהגיע לאמן בא והלך. מבחינתי שום דבר לא היה אישי״
כשזינו העביר את הקבוצה לאלונה, הוא קיבל ממנה 3 מיליון שקל בפריסה לשבע שנים, עוד 3 מיליון שקל שולמו לשחקנים וספקים, וזוכה אלונה קיבלה אותה. קבוצה בליגה הלאומית, היא התלבטה את מי לקחת מאמן, ואז בחרה במרקו בלבול.
במעבר הזה ממך אליה, היא התייעצה איתך?
"היא ומקורביה לא היו זקוקים לי. אני מתאר לעצמי שבתור מוכר של הקבוצה, נחשבתי בעיניה חשוד או בעל אינטרס לא לעזור לה, והיא לא פנתה או ביקשה עזרה. אני חושב שהיא שילמה בהתחלה שכר לימוד מאוד יקר. היא הביאה הרבה מאוד אנשים, יועצים ושחקנים לא מתאימים וזה עלה לה בדמים, גם נפשית וגם כלכלית. באר שבע צריכה להעניק לה את אות יקירת העיר. אם אני יקיר העיר דימונה, היא בוודאי ראויה, ולא רק בגלל האליפות שתגיע עכשיו. היא מחזיקה מועדון כדורגל עצום ומשקיעה בו המון משאבים ומכניסה את היד עמוק לכיס. באר שבע צריכה לשמור על אלונה בצמר גפן, שלא תלך משם. אני מפרגן לה בענק".
איך אתה מרגיש באמת עם האליפות הזאת, כשאתה בחוץ, כמעט אאוט סיידר ואפילו לא מגיע למשחקים.
"אני מאושר מהאליפות. הפועל באר שבע זה הבייבי שלי. אני ילד העיר וכל הילדות חוויתי שם. הייתי בן 25 באליפויות ההם. שיחקתי בבית״ר באר שבע, והחלום שלי היה להגיע להפועל. בבוקר שיחקתי בבית״ר, ואחרי הצהריים רדפתי אחרי הפועל לכל משחק בארץ. לא נתנו לי לעבור להפועל, כי אז לעבור בין המרכזים זו היתה מלחמה, לא כמו היום".
חשבת שתהיה העונה אליפות?
״לפני שלושה ארבעה חודשים חשבתי שתהיה אליפות. הייתי משוכנע ב-80 אחוז שיהיה דאבל, כי הקבוצה שיחקה יפה ואיכותי, אבל כנראה שהם הגיעו לסוג של שיא מוקדם מדי בעונה, ואז היו צריכים לנהל את המשברים שלהם, ועובדה שזה עבד״.
מתי הבנת שתהיה אליפות?
״אחרי התיקו עם מכבי ת״א בבלומפילד. היתה שם עוצמה בתיקו הזה, והם החזירו לעצמם את הבטחון בעצמם. יש שם באמת סגל חזק מאוד. בוזגלו הוא שחקן אדיר בעיניי, אליניב ברדה מעולה וטוני וואקמה זה בינגו. כל פעם שעלה, נתן הצגה. שיר צדק הוא הצלחה גדולה, דוידזאדה נתן עונה נפלאה״.
היית שוער. איך דודו גורש?
"שוער ליגה מעולה, אולי לא מספיק לנבחרת. אם באר שבע מסתכלת קדימה, היא צריכה להתחזק בשער, לא בגלל שגורש לא טוב. הוא גם לא ילד".
ברדה היה אצלך. הוא מפתיע אותך?
״ברדה היה אצלי 8 שנים. הוא משתבח עם השנים, חברתית ומקצועית״.
הוא השחקן הכי גדל שגידלה באר שבע בדור האחרון?
״אני חושב שיוסי בניון לפניו. אבל בניון עשה טעות ענקית, הוא היה צריך לחזור מאנגליה לבאר שבע ולשתף פעולה עם אליניב. אבל היו לו זכרונות טובים מחיפה והוא העדיף ללכת לשם״.
והבינגו בזרים?
״הצלחה גדולה. תראה את הזרים פה לעומת הזרים של מכבי. זה ההבדל. ג׳ון אותו זה מקדם הבטחון של באר שבע, למרות שלאפריקאים יש מנטליות מתעתעת. תראה את חוסר ההצלחה של הנבחרות שלהם לאורך השנים בטורנירים. לא בגלל שאין כישרון, אלא בגלל הבלגן הכללי. אצלי היה בליסינג קאקו, שחקן גדול, אבל הייתי צריך לתת לו מהכיס שלי 500 דולר, כדי להבטיח שהוא ייתן הצגה על הדשא״.
מה עושים עם מליקסון, ממשיכים איתו?
״מליקסון זה ערך מוסף. כשיש כסף, גם אם הוא משחק בעונה 10 משחקים גדולים, זה שווה להחזיק אותו״.
באר שבע יכולה להיות בכדורגל מה שהפועל ירושלים בכדורסל?
״אם אלונה נשארת וממשיכה לחזק את המועדון, יש שקט כלכלי וזה יכול להיות לטווח ארוך. באר שבע זה אתגר גדול לאלונה, כי בסוף, מה יש פה חוץ מכדורגל״.
אתה לא מדבר קצת במונחים של שנות השבעים? באר שבע זה לא מה שהיה. היא מרכז הסייבר של ישראל.
״עם כל הכבוד לסייבר ולפיתוח, עדיין יש פה סופות חול וחום גבוה. הכדורגל יהיה תמיד עוגן מרכזי כאן״.
ולמרות האהבה של לקבוצה, הכבוד עדיין מנהל אותך ומנוע ממך לראות את הקבוצה שלך ביומה הגדול ביותר?
״כשהייתי יו״ר או בעלים, כל יו״ר קודם קיבל אצלי במעטפה מנוי לתא הכבוד. רן פסח, נעים ברזני, פרלמוטר או אלי להב. זה לא עניין כספי אלא עקרוני. בשנה הראשונה עוד שילמתי על שני מנויים כי שלחו לי אותם ולא היה לי נעים להחזיר. ביום הפתיחה של האיצטדיון החדש, טרנר התקשר אלי. התרגשתי ממנו. הוא ממש התחנן שאגיע, אמר שלא ייתכן שאני לא בא. אמר שהוא מסדר את זה ושכבר יחזרו אלי. אני לא מתרעם. אני ביחסים טובים עם אלונה אבל זו דרכה. השקעתי את החיים שלי במועדון, הקרבתי אל המשפחה, את האשה והילדים. לפחות הנכדים שלי, יש לי שמונה, נהנים ממה שהבנות והבן שלי לא נהנו״.
אקו"ם