השפן הגדול: טימופיי מוזגוב יציל את קליבלנד?
הוא הוקפא על הספסל, הפך לקורבן הגמר הקודם ונהייה סמל ל"קליבלנד הישנה" של דיוויד בלאט • אז למה דווקא הסנטר טימופיי מוזגוב עשוי להיות פתח להתאוששות של הקאבס מול גולדן סטייט (04:00, ספורט 5)
יוני 2015, קליבלנד. טימופיי מוזגוב הסתובב על הפרקט ליד מאות העיתונאים ונראה כמו הדבר הכי רחוק שאפשר לדמיין כשחושבים על גמר האן.בי.אי. החזות, על 216 הסנטימטרים - היתה סובייטית למהדרין; ההליכה – ביישנית וחסרת ניצוץ של כוכבות; המשפטים הקצרים – רק נשמעו דומים לאנגלית; והמבטא – הוא כבר הזכיר VTB. ועדיין, על תחנות האוטובוס ברחובות העיר זכו תמונות של הענק הרוסי למקום של כבוד כיאה למי שרשם ממוצע של 16 נקודות ו-8.3 ריבאונדים בארבעת המשחקים הראשונים של גמר אשתקד.
כמו זרים רבים וטובים שהגיעו לליגה הזאת בעשורים האחרונים, מוזגוב עבר תהליך מזורז של אמריקניזציה. שמו הפרטי קוצר ל"טימו" – לנוחיות הלשון המאותגרת של הקהל האמריקני, והוא הפנים היטב את תפקידו הפונקציונאלי כדמות החריגה ממזרח אירופה, שמפגשה עם התרבות המקומית יוצר שילוב קומי. בעונה וחצי שהוא בקליבלנד, הוא אף הספיק כבר לדגמן את מבטאו הזר בפרסומות לכובע החורף של הקאבס ולבירה של מבשלה בעיר.
מי שדווקא פחות קיבל בהכנעה את תהליך ה"אילוף" הזה היה דיוויד בלאט, שנולד כזכור בבוסטון, מסצ'וסטס ולא בסנט פטרסבורג, כמו חניכו לשעבר בנבחרת רוסיה ובקליבלנד. הגאווה במורשת האירופית שלו לא תמיד השתלבה היטב עם ליגה שחלקה עדיין מכנה את האלופה שלה בתואר הבועתי "אלופת העולם". המאמן, כידוע, כבר לא שם. השחקן הפך בינתיים לאנטיתזה לחזות החדשה שהקבוצה רצתה לאמץ תחת טיירון לו; כזאת שמאותגרת בגמר הנוכחי מול גולדן סטייט ומעלה לפתע את שמו של מוזגוב מהאוב.
יוני 2016, אוקלנד. מוזגוב פושט את הטרנינג – חברו הקרוב בפלייאוף הנוכחי, ועולה ל־12 דקות שלמות במהלך הרבע האחרון של משחק 2 בגמר, שעה שהוורירוס צועדים כבר ביתרון 62:82 ועולה הצורך להקל במשהו את מבוכת שחקני הרוטציה של קליבלנד. רק לפני שנה המטיר 28 נקודות במשחק 4 בגמר האן.בי.אי אבל איכשהו דווקא הרגע הזה הפך למקולל ביותר מבחינתו: שם נולדה אג'נדת ה"סמולבול" של גולדן סטייט – זאת שגרמה לו לראות תשע דקות בלבד במשחק החמישי, לחוות פיחות במעמד בעונה הנוכחית ולהיעלם כמעט לגמרי מהרוטציה תחת לו (רק 6.5 דק' בממוצע בפלייאוף).
בחודשים האחרונים משווקים בקליבלנד בהצלחה יתרה את קונספציית הקצב המהיר. מסתבר שגם לו, כמו קודמו בתפקיד, מבין דבר אחד או שניים ביחסי ציבור. הקאבס אמנם הפכו ליעילים יותר התקפית תחת המאמן הראשי החדש, אבל לא ממש משחקים מהר יותר בצורה משמעותית - פעולה שהיא כנראה בלתי אפשרית בסגנון המשחק של לברון ג'יימס. הקבוצה עלתה מ־95.1 התקפות במשחק תחת בלאט (מקום 28 בליגה) ל־95.9 עם לו (מקום 24) וירדה ל־92.2 בפלייאוף. בשורה התחתונה: ההרכבים אמנם נמוכים ואתלטים יותר אבל הסגנון לא עבר שינוי מהותי.
ובזמן שגולדן סטייט לא נענשת על אותו "סמובול", כפי שקרה מול אוקלהומה סיטי בגמר המערב, הקאבס דווקא אוכלים מרורים. 104 מתוך 214 הנקודות שהאלופה קלעה בשני המשחקים, כמעט חצי, נעשו מאזור הצבע, לעומת 82 בלבד של קליבלנד. "מוזגוב צריך להיות בחמישייה", ייעץ אתמול סקוטי פיפן בתוכנית רדיו של ESPN והפך תסריט שנראה מופרך עד לא מזמן לקצת יותר סביר, בהתחשב במה שארע על הפרקט בשני המשחקים הראשונים ובמצבו הבריאותי הלא ברור של קווין לאב (בספק להלילה), "זה הזמן של הקאבס לבצע שינויים".
בשנה שעברה, בימים רחוקים שבהם בלאט בילה על הקווים ומוזגוב על הפרקט, הסביר הרוסי את המוטו שלו: "אני לא עושה שום דבר מיוחד: אם אתה מסדר חסימה טובה, אתה תהיה פנוי". קליבלנד חיפשה בחודשים האחרונים להיות "מיוחדת", אולי כדאי לה לחזור לבסיס.
אקו"ם