סוף עונת התפוזים: החופש של נבחרת הולנד
נבחרת הולנד, הפייבוריטית של ישראלים רבים, תצפה ביורו מהבית • "אסע כמה שיותר רחוק, למקום שבו אי אפשר לראות את המשחקים", הודה סניידר • העיתונאים המקומיים הודו: "הטורניר לא מעניין פה אף אחד, יש חופש מכדורגל" • על ההידרדרות של האוראנג'
לפני שש שנים החליט עמית רומנו לפתוח בפייסבוק עמוד רשמי לאוהדי נבחרת הולנד בישראל. "הייתי בן 7 במונדיאל 1974 והופנטתי מהנבחרת הזאת, ובעיקר מיוהאן קרויף", הסביר בהתלהבות כיצד נדבק בכתמת.
הסימפטומים לא ממש מפתיעים - אמצע שנות ה־70 היו הנקודה שבה החל סיפור האהבה של עם ישראל והנבחרת ההולנדית. הסיבות לכך לא מסתיימות בטוטאל פוטבול הסוחף שהציגו האוראנג' באותם ימים, והן כללו גם את היחסים הטובים בין המדינות, את היריבות של ההולנדים עם השכנה גרמניה, את הבירות הטובות שמחליקות בגרון ואת האופי החביב של התושבים.
עם השנים, מערכת היחסים הזאת רק הלכה והתהדקה ודורות של ישראלים גדלו על הרגליים של רוד חוליט, פרנק רייקארד, מרקו ואן באסטן, דניס ברגקאמפ, פטריק קלייברט, אריאן רובן ואחרים.
"הקבוצה בפייסבוק נפתחה על מנת להיות פורום לדיונים, העברת מידע ושחרור תסכולים לאוהדים הישראלים", הסביר רומנו את הסיבות להקמת העמוד. ואכן, בשנים הראשונות התחלפו הפוסטים בקצב מסחרר. מונדיאל 2014, מוקדמות יורו 2016 ומותו המצער של יוהאן קרויף היו הנושאים הבוערים ביותר והציתו את הדיונים המעניינים מכולם.
בחודשים האחרונים? דממת אלחוט ברשת. פה אזכור בודד על איבוד האליפות של אייאקס, שם ניסיון למכור חולצה ישנה של ווסלי סניידר, והנה מתכון לעוגיות הולנדיות. פוסט־טראומה של ממש. "הכישלון במוקדמות היורו ביאס אותנו והוציא את החשק מכדורגל", הסביר גבי קוגן, נציג הדור הצעיר של אוהדי הולנד בישראל.
אם ככה נראה הדיכאון ההולנדי בארץ הקודש, נסו לדמיין מה קורה אצלם בארץ השפלה. "אסע כמה שיותר רחוק, למקום שבו אי אפשר לראות אף אחד מהמשחקים ביורו", אמר לאחרונה סניידר. סטף דה בונט, עיתונאי ספורט מהאתר Voetbal International מספר: "הטורניר הזה לא מעניין פה אף אחד, אנחנו מדינה של מפונקים. בקיץ הזה העיתונאים ההולנדים יתרכזו בדברים אחרים. במוקד, כמובן, המשחקים האולימפיים בריו, האצנית דפני סחיפרס, נבחרת הנשים בכדוריד, נהג הפורמולה הצעיר מקס ורסטאפן ואחרים. יש לנו חופש מכדורגל".
מינויו של אקס מכבי ת"א, פיטר בוס, למאמן אייאקס קיבל את הכותרות הראויות לו, וזהו.
התחושה היא שההולנדים נפגעו מנבחרת הכדורגל שלהם. רגע אחד היא כובשת חמישייה לרשת של אלופת העולם ספרד, משחקת כדורגל קצבי וחדשני, מגיעה עד לחצי גמר הגביע העולמי ומציתה את הדמיון; ורגע אחר כך היא מפסידה לאיסלנד, לצ'כיה ולטורקיה, מסיימת במקום הרביעי בבית המוקדם ומוצאת את עצמה מחוץ לאליפות אירופה הראשונה בהיסטוריה שכוללת 24 נבחרות.
"כל כך הרבה דברים רעים קרו בפרק הזמן הזה", הסביר דה בונט והצביע בראש ובראשונה על חילופי המאמנים. לואי ואן חאל, שכבר הספיק להיכשל במנצ'סטר יונייטד, הלך בגביע העולמי בברזיל נגד המוסכמות של הכדורגל ההולנדי הקלאסי ובמערך של 2-3-5 הוציא מהכתומים את המקסימום.
כשעזב לאנגליה, הדרישה היתה למנות במקומו את רונאלדו קומאן, כדי שימשיך את הדרך המודרנית, אבל נשיא ההתאחדות ברט ואן אוסטבן העדיף שלא לקחת סיכון ומינה את חוס הידינק המיושן. המאמן המשופם כאילו לא ראה את מה שעשו ההולנדים במונדיאל האחרון, חזר ל־3-3-4 המוכר, ומשם העסק רק החל להידרדר. דני בלינד, שהגיע במקומו עם רזומה של עונה אחת בלבד כמאמן אייאקס (וגם היא לפני עשור), כבר לא היה מסוגל להושיע.
כמה חודשים לפני מותו ובהתייחס למצב הנבחרת, אמר יוהאן קרויף: "ברגע שהכדור מגיע לרגליים שלך, אתה אמור להתקדם איתו. מדהים לגלות כמה מעט שחקנים הולנדים מסוגלים לבצע את הפעולה הבסיסית הזאת כראוי". השחקן הגדול בתולדות המדינה טען, בצדק, שהבעיה היא באיכות וממש לא בכמות. על פי נתונים של האתר OPTA, בליגה ההולנדית משותפים יותר שחקנים מקומיים מאשר בכל ליגה אחרת ביבשת. בעונה האחרונה 64% מסך הדקות בליגה היו שייכות לשחקנים הולנדים, כאשר בפרמייר ליג, לדוגמה, המספר עמד על 27% בלבד לשחקנים האנגלים. הליגה השנייה ברשימה היא הצרפתית, עם 58%.
אם כן, את הבמה ההולנדים מקבלים, הבעיה היא מה שהם עושים עליה. "אין היום מספיק שחקנים מוכשרים בכדורגל שלנו", הודה לפני כמה חודשים המאמן בלינד. צעירים דוגמת ממפיס דפאי, ג'ורג'יניו ואינאלדום וג'ורדי קלאסי יצאו לאירופה עם תווית "הדבר הגדול הבא", אבל לא הוכיחו את עצמם ברמות הגבוהות והדבר פגע בהם כשהגיעו לנבחרת.
בעקבות הירידה הדרמטית באיכות הליגה המקומית, מעטים בהולנד מאמינים שדייבי קלאסן, ריצ'דלי באזואר או וינסנט יאנסן, הצעירים עוד יותר, יצליחו איפה שהקודמים נכשלו. כך נוצר מצב שבו הולנד ממשיכה להישען על הברכיים השבירות של אריאן רובן, והרי ידוע שאי אפשר לבנות על משהו שמתפרק
"ההולנדים חייבים להפסיק עם הרומנטיקה ולהשתחרר מהמורשת של קרויף", טוען קוגן בן ה־19. האמת, אלו תובנות מרשימות במיוחד ממישהו שבחר לעודד את הולנד בגביע העולמי של 2010 אך ורק בגלל המשיכה לצבע הכתום. "הופתעתי שההימור חסר השיקולים שלי הגיע עד לגמר", הוא הוסיף. "התחלתי לחקור את ההיסטוריה של הנבחרת והבנתי שיש כאן משהו מיוחד. היום אני אוהד אובססיבי, והניצחון 1:5 על ספרד היה אחד הימים הגדולים בחיי".
המשבר ההולנדי עמוק ובולט כל כך, שבכל גיל ומוצא קל לשים את האצבע על הבעיות ועל הדרכים לפתרונן. "זה בסך הכל חילופי דורות", אמר רומנו, ואילו קוגן טען ש"צריך להחליף את המאמן הזה כמה שיותר מהר". דה בונט סיכם ממשרדו שבאמסטרדם: "צריך להקים פרויקט מסודר, החל מהנבחרות הצעירות, ולאט לאט לחזור לצמרת".
עמוד הפייסבוק של אוהדי הולנד בישראל ימשיך להיות שומם בחודש הקרוב. כישלונות של השכנות בלגיה וגרמניה עשויים לעורר קצת עניין ולגרור איזשהו פוסט של שמחה לאיד, אבל התוכנית היא להתעלם מקיומו של הטורניר. "בלי כתום ביציעים ובמגרש אין טעם ליורו", חרץ רומנו. דה בונט יקדיש זמן למשפחה וייצא לחופשה קצרה באירופה. "יהיה קיץ קשה", הוא הודה, "אני מקווה שלרוסיה כבר נטוס כולנו יחד".
אקו"ם