מתחת לקו האדום: על ההתרסקות של הפועל ת"א
האדומים מעולם לא עשו את המעבר מקבוצה של פקידים בהסתדרות לעידן הכסף הגדול. ההתרסקות שלהם השבוע עלולה להוריד אותם לליגת המשנה, והיא החותמת לכך שהכשל במועדון היה בפן הניהולי - ולא על כר הדשא. "אכלנו אותה", אמרו השבוע בעלי המניות
זו היתה טרגדיה עם סוף ידוע מראש. הפועל תל אביב בכדורגל חזרה למעשה לימי ההסתדרות שלה, עם אותה ההתנהלות, לעיתים אפילו עם אותם האנשים, רק בהבדל אחד: הפעם הכסף לא היה ציבורי אלא של אנשים פרטיים, וככזה, היה ברור שיום אחד לפראיירים יימאס להתחלף. אמיר כבירי, הבעלים הנוכחי של הקבוצה, החליט להיות הפראייר האחרון, והשבוע הודיע בצער רב שהאדומים הולכים להקפאת הליכים.
משמעות הדבר היא שקבוצת הכדורגל בבעלותו תרד למקום האחרון בליגה לאחר שתיענש בהפחתה של תשע נקודות ממאזנה, אבל כתוצאה מכך יימחקו החובות שלה והיא תעמוד למכירה עבור מי שיציע עבורה את הסכום הגבוה ביותר. האם יש קופצים על המציאה? לא בטוח.
השבוע ברשתות החברתיות ציטטו האוהדים של הקבוצה את השורה האלמותית: "ואיזה מסכנים האוהדים" מהשיר "סע לאט" של אריק איינשטיין ז"ל. הם זכו לתגובה אחת שחזרה על עצמה יותר מכל: "אולי מוטב שאריק כבר לא איתנו כדי לראות את המתרחש".
"נתתי להפועל תל אביב את כל חיי. המהלך הזה הוא הקשה ביותר שעברתי אי פעם, אבל אני משוכנע שהקפאת ההליכים היא הדבר הכי טוב שיקרה למועדון הזה. רציתי לעשות את הטוב ביותר אבל לא נותרה לי ברירה, אפילו השקעתי כמעט את כל הכסף שלי", אמר השבוע בקול שבור הבעלים בן ה־37.
כבירי גדל בשכונת גבעת עמל בצפונה הישן של תל אביב, וכמו שנהוג לכתוב, צמח ביציעי האוהדים השרופים ולכן גם זכה לחסינותם לאורך התקופה האחרונה, חסינות שבעלים אחרים של הקבוצה, כולל כוכבי עבר שזכו באליפויות עבור הקבוצה, לא זכו לה. בשנתיים האחרונות השקיע בקבוצה סכום מכובד העומד על יותר מ־40 מיליון שקלים, אבל השבוע, כך נראה, לאחר שאיבד אמון בשותפיו ובעובדיו, מהמנכ"ל ועד הדובר, הלך לצעד הדרסטי.
צעד שכזה לא חוותה הקבוצה מאז סוף שנות ה־80 של המאה הקודמת, אז הבלאגן בהסתדרות הוביל לכך שהקבוצה ירדה לליגת המשנה בסיום עונת 1988/89 (בין השאר בגלל הפחתת נקודות), אך חזרה כעבור שנה.
"אני פותח חלק מאתרי הספורט וקורא שהכל ורוד בהפועל תל אביב, אבל המציאות שאני חוויתי היא אחרת לגמרי", אמר כבירי למקורביו, ובכך חשף את שורש הבעיה האדומה. הקבוצה, שהחזיקה שורה של כתבי חצר בתקשורת, הפכה לשק חבטות מייד לאחר שהתפרסמו החובות האדירים והמשונים: תשלום לגן ילדים של אחד השחקנים הזרים הוא רק סעיף אחד שמעיד על אובדן השליטה.
שיעור היסטוריה קצר. בסוף שנות ה־90, לאחר שההסתדרות העבירה את זכויות הניהול של ספינת הדגל הספורטיבית שלה למרבה במחיר, השתלטו על הקבוצה אנשי העסקים משה תאומים, מאיר אורנשטיין ורפי עגיב. אלה נהנו מחסות של אחד מאנשי העסקים העשירים בישראל, סמי סגול, דאז הבעלים של חברת "כתר פלסטיק". איתם האדומים כמעט השתלטו על הכדורגל הישראלי ואף הצליחו להגיע להישגים בזירה האירופית.
גרעין האוהדים הקטן יחסית של הקבוצה האדומה הגיע אז לשיא כל הזמנים, והפרסומאי תאומים הבין שיש פה פרה שמייצרת חלב משובח. הקבוצה מכרה אלפי מינויים, הגיעה לכל בית בישראל והפופולריות שלה הכניסה מזומנים רבים לאנשי המועדון. אך אז, בצעד שהסיט את הספינה אל עבר הקרחון, גירשו האוהדים את סגול מהמועדון והימרו על תאומים את אורנשטיין, שמצידם ראו את הפרצופים שעומדים בפרונט משתנים בעוד הם נשארים בסביבה. פעם היה זה אוהד הקבוצה ואיש העסקים מוני הראל ופעם איש העסקים אלי טביב. בתקופתו של האחרון העפילה הפועל לליגת האלופות (ב־2010), מה שהניב הכנסות שיא של יותר מ־110 מיליון שקלים. טביב הפך לשליט הבלעדי של הקבוצה, אך אוהדי הקבוצה החליטו לגרש גם אותו ולסמן לכל רוכש פוטנציאלי מי הם בעלי הבית האמיתיים של הקבוצה באדום.
במקום טביב הגיע לקבוצה חיים רמון, שנחל כבר כישלונות, בעיקר פוליטיים. הוא זכה לגב כלכלי מאיש עסקים בשם מני ויצמן, המתגורר בגרמניה, בעל רשת בתי מלון ברחבי אירופה ופטרונם של רבים וטובים בכל שדרות החברה הישראלית. לא במפתיע, רמון הצליח להיכשל גם כאן, ולשיאם הגיעו הדברים כאשר כוכב הקבוצה, גילי ורמוט, עבר ליריבה השנואה מכבי תל אביב, רגע אחרי הדרבי התל־אביבי. היה זה המהלך שסימן את סופו של רמון בקבוצה.
ואז הגיע כבירי, שגילה שכל מעברי הבעלות הללו השאירו אחריהם חובות עתק, וש־110 מיליוני השקלים נעלמו מהקופה כלא היו. אגב, קבוצת כדורגל טובה בישראל מתוקצבת בסכום של כ־40 מיליון שקלים, ולקבוצה ברמתה של הפועל תל אביב מובטחות הכנסות מדי שנה שנעות סביב ה־17 מיליון (מכירת כרטיסים, זכויות שידור, פרסום וכו').
במילים אחרות, ליגת האלופות היתה אמורה לסדר להפועל תל אביב עשור שקט ונקי מחובות, בפועל הקבוצה בדרך לליגה השנייה. שאלה אחת שאלו השבוע כל הנוגעים בדבר: "לאן נעלם הכסף?" אבל לאף אחד לא היתה תשובה לשאלה הזו, וחלקם אף הציעו לערב בסיפור את משטרת ישראל.
"הפועל תל אביב היא הקבוצה הכי קשה לניהול יומיומי בספורט הישראלי", מסביר רותם גרוסמן, ששימש עד לפני שלושה חודשים דובר ואיש השיווק של המועדון, ועזב אותו בעקבות הכאוס.
"קודם כל, אתה בתקשורת הישראלית כל הזמן ולא רק במדורי הספורט. זו קבוצה שהדימוי שלה ברנז'אי והיא מזוהה פוליטית. גם אם במציאות דברים השתנו, הדימוי הוא משהו שנשאר איתך, ככה שהקבוצה מוגדרת כשמאלנית במהותה ויש מי שידאג להשתמש בעניין הזה כדי להרחיק רוכשים פוטנציאליים. דבר נוסף הוא שהאוהדים של הפועל דומיננטיים מאוד. לכל אחד מהם יש מה להגיד ולכל אחד מהם חשוב שתשמע דעתו, אבל בסוף אתה רואה כמה קשה לגייס היום להפועל תל אביב אנשים שיבואו ובאמת ישימו כסף. קל יותר להביע דעה על נושא כזה ואחר, ולבקר אנשים ששמים את ממונם הפרטי בקבוצה".
גרוסמן, ששוחח השבוע עם חבריו לשעבר, הוסיף: "אני יודע שכל אדם שלא יקבל את המשכורת שלו זה כואב ובטח לאמיר כבירי, אבל לעובדים עצמם, אלו שדואגים שהמועדון הזה יחיה ויתפקד ביום־יום, יש משפחה והם לא הביאו משכורת הביתה כבר הרבה זמן. שלא לדבר על כך שלנהל קבוצת כדורגל במצב כזה, זה בלתי אפשרי. כבירי לפחות נמצא כאן ומתייצב מול העובדים, בעוד השותפים שלו לדרך נעלמו כלא היו".
בהודעת הפירוק שהוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי בתל אביב נכתב בין היתר: "כאשר מחברים את העובדה שמועדון כדורגל מוביל בישראל הינו בהגדרתו גוף שהוצאותיו עולות כמעט תמיד (למעט חריגים) בצורה משמעותית על הכנסותיו, יחד עם התופעה שהשתרשה בעבר של 'גלגול' הפסדים, חובות ותביעות שפתוחות לשנים הבאות, ברור מאליו 'מה סופו של כל הבלון'.
"יום הפיצוץ אכן הגיע במשמרתו של מר אמיר כבירי, אשר לאחר יותר משנה וחצי שבהן הינו מנהל את הפועל תל אביב, ולאחר שהעביר בשנה וחצי האחרונות מכיסו הפרטי להפועל תל אביב סך העולה על 43 מיליון שקלים, גילה לחרדתו שהחוב הנטען המצטבר של הפועל תל אביב הולך ותופח, תוך שהוא מתקרב לחצות את קו 100 מיליון השקלים. בשבוע האחרון החלו גם שיקים של הפועל תל אביב לחזור בהיעדר כיסוי. חלק מהחובות אינם נכונים וחלקם הזויים ממש.
"אין להפועל תל אביב מקורות נוספים לשלם את חובותיה ואת פעילותה השוטפת, ולמעשה המועדון נמצא בחדלות פירעון ברורה וזועקת ערב קריסה מוחלטת. קריסה כזו יכולה להביא לחיסולו של אחד ממועדוני הכדורגל החשובים במדינת ישראל".
סיימון כץ, אחד מבעלי המניות בקבוצה לצידו של כבירי, אמר השבוע בחיוך מריר: "איבדנו כל שליטה על המתרחש בעקבות הצעד הזה. לנו ולכבירי אין יותר מה להגיד בהפועל תל אביב נכון לעכשיו מבחינה חוקית. הכל בידיים של הנאמן שבית המשפט יקבע בתחילת השבוע. עם זאת, צריך לזכור שיש חובות ותביעות שקשורות לעידן של לפני כבירי. תביעות ממס הכנסה שעומדות על מיליונים ותביעות מאופ"א (התאחדות הכדורגל האירופית; ע"ר). אולי אם כבירי היה בודק אותם כמו שצריך לפני שנכנס, מצבו היה היום אחר. אנחנו בכל מקרה, אכלנו אותה".
אוהד מוכר של הקבוצה ודמות ידועה ביציעי האוהדים השרופים, שהיה מעורב בשנים האחרונות גם כחבר העמותה השותפה בניהול הפועל תל אביב, הסביר השבוע את הלך הרוח: "לאורך השנים ההנהלות ידעו לעשות שימוש ציני בקהל של הפועל תל אביב ובמיוחד במה שקרוי 'האולטראס' (החלק הקנאי; ע"ר). למשל במחאה נגד אלי טביב, מייד אחרי שהוא עזב, יכולת לראות את אותם הפרצופים שהתסיסו את הקהל נגדו מקבלים תפקידי מפתח במועדון או בעסקים שקשורים לאנשים במעגל הראשון של הקבוצה.
"חיים רמון לדוגמה הבין אז שאחרי שטביב גורש, מעמדו בטוח כי אף אחד לא יגרש אותו, כי לקהל של הפועל היה יוצא, ובצדק, שם של קהל שמגרש בעלים. וכשראו שהחלק הדומיננטי בקהל לא מתנגד, שאר היציעים נרגעו ונחסמו הרבה התנגדויות שאיפשרו קרקע פורייה לעשות בקבוצה דברים, כולל ההתנהלות של אמיר כבירי".
ביום רביעי השבוע פנו נציגי השחקנים לעורך דין כדי שיעזור להם להציל משהו מכספם. רגע לפני כן, כבירי עצמו אמר לנציגי השחקנים, אביחי ידין ואריאל הרוש: "אם הפועל לא תירכש, אני ארכוש אותה מחדש ויהיה בסדר". השחקנים חייכו ורצו להתייעץ עם עורך דינם.
מצחיק להיזכר עתה בראיון הכניסה של אמיר כבירי להפועל תל אביב, שאמר אז: "יש לי יצירות של מלביץ', שאגאל, דאלי, רוסו ושל צייר סוריאליסט חשוב כמו רוברטו מאטה, שהערך של היצירות שלו קפץ בשלוש השנים האחרונות ב־700-600 אחוזים. זה כיף בתור אספן שיש לך משהו על הקיר שעלה חצי מיליון, וזה שווה פתאום פי כמה וכמה".
עכשיו הכל כבר היסטוריה. אספן האמנות כבירי מישכן רכוש אישי, לקח הלוואות ובעיתונות הוגדר כטייקון. כולם שכחו שמדובר בנער משכונת גבעת עמל, שמשפחתו בנתה הכל בעשר אצבעות. טייקון לא בדיוק היתה ההגדרה המדויקת, כשלמעשה רק טייקון אמיתי יכול להציל עתה את הקבוצה.
מחר ב־16:00 תפגוש הפועל ת"א את בני סכנין למשחק שהפך מעוד קרב תחתית משעמם לכזה שיקבע לאן פני האדומים מועדות. כשהיא במקום האחרון, מרחק חמש נקודות מהמקום שמבטיח הישארות בליגת העל, למאמן גיא לוזון ולמנהל המקצועי אלי גוטמן מצפה משימה קשה. עליהם לנתק את השחקנים מרעשי הרקע שאינם קשורים למשחק עצמו, אך צפויים למלא את האיצטדיון ולהגיע מכיוון היציעים.
"צריכים להישאר יחד ולהשאיר את הקבוצה הזו בליגה", אמר השבוע לשחקנים השחקן הוותיק בקבוצה, אביחי ידין. האוהדים האדומים, שמכורים לרומנטיקה ולקרבות הישרדות, יקבלו מנה הגונה מהחומרים הללו במה שנשאר מהעונה המקוללת הזו מבחינתם.
בעוד מכבי תל אביב, הפועל באר שבע, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים נחשבו בדור האחרון ליריבות העיקריות והעיקשות של האימפריה מבלומפילד, רק נס יציל את האדומים ממפגשים עגומים עם קבוצות כמו הפועל קטמון, אחי נצרת והפועל עפולה מהליגה הלאומית. השאלה היא - האם בהפועל תל אביב בכדורגל אפשר למצוא עוד מישהו אחד - שעדיין מאמין בניסים?
אקו"ם