שקרים ושערים: איך רונאלדו רימה את הרשויות בספרד
תחקיר של כתבי "דר שפיגל", המבוסס על אלפי מסמכים ותכתובות אי־מייל, מגלה שכוכב ריאל מדריד עשה את הונו העצום - בתעלולי מס מתוחכמים, ובאמצעות חברות קש תוך ניצול החוק הספרדי. וגם: מה הקשר של המאמן ז'וזה מוריניו לפרשה הגדולה שמריחה רע?
יש אנשים שעדיין חושבים שמסי הוא הכדורגלן הטוב בעולם. רק משום שמסי היה כדורגלן השנה בעולם חמש פעמים, לעומת השלוש של רונאלדו. רק משום שמסי הבקיע 50 שערים פנטסטיים בעונה, לעומת ה־48 של רונאלדו. הכל נכון, אבל מה זה משנה? אם אתם מחפשים את האמת של הכדורגל רק על המגרש, אין לכם מושג מהחיים שלכם.
האמת היא כזאת: ליונל מסי נתפס על חם. בקיץ האחרון הוא אולץ להופיע בפני בית המשפט בברצלונה, שם נתנו לו מאסר על תנאי של 21 חודשים על העלמות מס, וגם קנס של 2 מיליון יורו, משום שהוא ואביו התחמקו מתשלום מסים בסך 4.1 מיליון יורו.
וכריסטיאנו רונאלדו? בסוף 2014 הוא שילשל לכיסו 63.5 מיליון יורו, אבל כנראה לא שילם על כך מסים, ולו יורו אחד. ואולי זה אפילו היה חוקי. 63.5 מיליון יורו, לפני מסים ואחריהם, בלי בית משפט, בלי עבירה פלילית, ולכאורה, אפילו בלי ייסורי מצפון.
אז מיהו הכדורגלן הטוב בעולם? רונאלדו! אלא אם כן רשויות המס בספרד יחליטו עכשיו שדבר כזה לא באמת יכול להיות חוקי: שתי חברות קש באיי הבתולה הבריטיים, חברת קש נוספת שסלקה את הרווחים במשך שנים, חשבון בבנק שוויצרי והצהרת מס שלא מזכירה ולו בסנט אחד את 63.5 מיליון היורו ואת כל החשבונות הזרים. "זה לא משנה אם אתה משחק טוב או רע - הדבר החשוב הוא לנצח", אמר רונאלדו, ועבור שחקני הכדורגל הבכירים בעולם, המשפט הזה תקף גם לגבי חשבונות הבנק שלהם.
אבל עכשיו כל העולם יודע. המלשינון Football Leaks סיפק ל"דר שפיגל" דיסק קשיח, שמכיל 1.9 טרה־בייט של מידע, אוסף המסמכים הגדול ביותר בהיסטוריה של הספורט. המסמכים חושפים איך מיליוני יורו שהרוויח רונאלדו נותבו לחברות קש באיים הקריביים, ועליהם הוא שילם מעט מאוד מסים. וכאילו לא די בכך, השחקן מכר את זכויות השיווק שלו לשנים 2015 עד 2020 תמורת 75 מיליון יורו נוספים, ואת התשלום גבה כבר בסוף 2014: אחרי הכל, זאת היתה השנה שבה יכול היה לנצל את המיסוי המינימלי בספרד. על 63.5 מיליון יורו מהסכום הזה הוא לא שילם מסים, כנראה, ועכשיו חוקרי המס בעקבותיו.
הכדורגל המקצועני הוא היום המופע הטוב בעולם. סכומי ההעברות הולכים וגדלים, וכך גם המשכורות וההכנסות מפרסום. רונאלדו משתכר 38,181,818 יורו בשנה בריאל, וסכום ההעברה שלו (הכסף שקבוצה אחרת תצטרך לשלם כדי לקחת אותו מריאל) עומד על מיליארד דולר. למה לחלוק את עשרות המיליונים האלה? למה לתת משהו מהם?
מסמכי Football Leaks חושפים את הצד המכוער יותר של סיפורי ההצלחה האלה: השחקנים האלה, לכאורה, רוצים להחזיר לחברה מעט ככל האפשר, אפילו כלום אם רק יצליחו. כדי לעשות את זה, הם והיועצים שלהם הולכים על הקו הדק של חוקי המיסוי.
כדורגל הוא עסק עולמי, מה שהופך את רונאלדו לכוכב בינלאומי - על המגרש ומחוצה לו. הוא מרוויח הרבה יותר מאשר את משכורת העל שלו בריאל. בשנים האחרונות הוא מכר את עצמו מכף רגל ועד ראש - למותג השמפו "קליר", ליצרנית השעונים Tag Heuer, לארמאני, לנייקי, לחברות מזון, ליצרניות רכב.
טויוטה שילמה לו ביוני 2013 סכום של 1.9 מיליון דולר לשש שעות ו־45 דקות של עבודה, או 4,691 דולר לדקה. השחקן הוטס במחלקה ראשונה לאתר שבו הצטלם במשך שלוש שעות וחצי, לפני הפסקה לארוחת צהריים, ועוד שלוש שעות ורבע אחרי ההפסקה.
לא תקבלו יותר מדי מרונאלדו תמורת 1.9 מיליון דולר. טויוטה בסך הכל הבטיחה לעצמה את הזכויות לפרסומות במזרח התיכון. היא היתה צריכה לשלם הרבה יותר תמורת זכויות עולמיות. באותו זמן כיכב רונאלדו בפרסומות להונדה בסין, מה שהכניס לו 2 מיליון יורו, תמורת שש שעות מול המצלמה.
אם אפשר לסמוך על החוזים, הכסף פשוט נשפך פה. ענקית המזון האמריקנית "הרבלייף" שילמה לרונאלדו יותר מ־16 מיליון דולר לתקופה של חמש שנים. עוד 2.25 מיליון יורו הגיעו מהבנק הפורטוגלי "באנקו אספריטו סאנטו" לשלוש שנים, ועוד 300 אלף יורו מהופעה טלוויזיונית יחידה ברומא.
1.1 מיליון יורו הגיעו מ"Emirates", חברת התעופה של איחוד האמירויות, בתמורה לקצת יותר משנה של פרסום. על כל זוג תחתונים עם הלוגו CR7 (הוא כמובן מספר החולצה שלו בריאל ובנבחרת פורטוגל, והפך) לסמלו המסחרי) מעבירה לו יצרנית ההלבשה הדנית 13 אחוזים מההכנסות. מנייקי הוא מקבל שכר בסיס של 1.6 מיליון יורו בשנה, בתוספת בונוסים קבועים על עונות מוצלחות במיוחד. למשל, כשזכה בתואר מלך השערים בליגה הספרדית, הם שילמו לו עוד 250 אלף יורו.
בנוסף מקבל רונאלדו חמישה אחוזים מההכנסות של נייקי על מוצרי CR7 שהיא מוכרת. בין ספטמבר 2010 לאוגוסט 2011 עמדו הכנסותיה מהמותג על 51 מיליון יורו, כך שקרוב ל־2.6 מיליון הועברו לרונאלדו.
בתמורה לנדיבות הזאת, רונאלדו כפוף לתנאים של נייקי. אם הוא נפצע ולא יכול לשחק יותר מ־90 יום, נייקי זכאית לקצץ את שכר הבסיס שלו. אותו הדבר תקף אם הוא משחק בפחות מ־30 משחקים בשנה עבור ריאל.
כשהוא נסע לפני שנתיים למונדיאל בברזיל, למרות פציעה כרונית ואף שלא שיחק בסטנדרטים הרגילים - זה לא היה רק בגלל האמביציה שלו, אלא גם מפני שאלמלא שיחק, זה היה עולה לו במחצית מההכנסות השנתיות שלו מההסכם עם נייקי. אגב, בשמונה השנים האחרונות החמיץ רונאלדו רק 32 משחקים של ריאל בגלל פציעה.
עבור כל יורו שהוא מרוויח תמורת הזכות להשתמש בפניו, מעל 15 מיליון יורו בשנה, נדרש הכוכב לשלם 40 סנט למעסיקה שלו, ריאל מדריד. כך נכתב בחוזה אחד. אבל הוא רק צריך לצאת מדלת ביתו לכמה שעות, להגיד משהו מול המצלמה, ומישהו יעביר לו מאות אלפי יורו, אולי אפילו מיליון. זה עד כדי כך פשוט.
קשה להפחית את המסים על המשכורות שמקבלים השחקנים מהמועדון. הכללים במקרים האלה מאוד ברורים, מסלול הכסף ברור, ורשויות המס קשוחות. אבל זכויות על תדמית הן עניין אחר לגמרי, ועורכי דין מתמחים הפכו לאמנים של ממש ביצירת מבוכים אמנותיים ומלאכותיים, שדרכם יעבור הכסף.
רשויות המס מוכרעות בדרך כלל על ידי מורכבות המבוך. לעיתים, במדינות מסוימות, החוקים הופכים את המרדף לעקר מראשיתו. אם הדברים הולכים כמו שצריך עבור השחקן, הרשויות מסתפקות בתשלום קטן. אם הם הולכים ממש טוב, הוא לא ישלם כלום.
כך עובד המודל: משכורות של שחקנים מקצוענים מגיעות למדרגת המס הגבוהה ביותר - סביב 50 אחוזים ברוב אירופה. מנגד, ההכנסות שמגיעות מתדמית לא מגיעות בדרך כלל למדרגות כאלו, אם מישהו יוצר את המבנים הפיננסיים הדרושים.
כדי לעשות זאת, השחקנים מפעילים חברה מטעמם, שאחראית לטיפול בזכויות. התשלומים שמניבים צילומי פרסומת מועברים לחברה הזאת, והיא צריכה לשלם עליהם מס חברות. גובה המס משתנה בין המדינות: באירלנד, למשל, הוא עומד על 12.5 אחוזים בלבד.
הפירמות שמשתמשות בכוכבים כדי לקדם את מוצריהן אינן היחידות שמשלמות לחברות התדמית. גם מועדוני הכדורגל משלמים להן. ריאל, למשל, קונה חלק מזכויות התדמית של שחקניה תמורת סכום קבוע שהיא משלמת לשחקנים, שממנו מנוכה מס חברות - הנמוך משמעותית מהמס על שכר.
רשויות המס לא אוהבות, כמובן, את חלוקת התשלומים המתוחכמת הזאת, מפני שהיא מונעת מהמדינה הכנסה של מיליונים. לכן השחקנים עלולים להיות נתונים שוב ושוב לחקירות פוטנציאליות.
קו דק מפריד בין החוקי ללא־חוקי. הרשויות מנסות להבין, למשל, אם הזכויות על התדמית, שרוכש המועדון מהכוכבים שלו, אכן שוות את הסכומים העצומים שמשולמים עליהן. המועדון מתבקש להוכיח שההכנסות ממכירת חולצות או כרטיסים חתומים של שחקן מצדיקות את ההוצאה, ואם אינו מסוגל, הרי שהמטרה אינה חוקית.
היתרונות של שימוש בזכויות על התדמית אדירים, אבל הם כרוכים בסיכון של הסתבכות עם הרשויות. אפשר להימנע ממנהגים קלוקלים שכאלה, אבל אם יש לך סוכן כמו ז'ורז'ה מנדש, אתה עושה מה שצריך.
מנדש הוא סוכן השחקנים הגדול בעולם הכדורגל. הוא מייצג כוכבים כמו רונאלדו וכמו המאמן ז'וזה מוריניו, וסוגר עבורם את העסקאות הגדולות ביותר. יש לו כנראה גם את האומץ הגדול ביותר כשזה נוגע לתכנון מס. הוא האדם שיכול להפוך את השחקנים לעשירים כקורח, בעזרת חברות קש בקריביים.
בסרט התיעודי על חייו של רונאלדו מספר הכוכב איך איבד את אביו בגיל צעיר, ואיך הפך מנדש לאבא עבורו. "אין דבר שהוא בלתי אפשרי", אומר מנדש בסרט, כמו גורו שנואם בפני מאמיניו. וזה גם מה שאומר מנדש ללקוחותיו: מודל מיסוי שמסייע לשיאני הרווחים לחמוק ככל האפשר מתשלום מסים. חוקי? לא חוקי? אין דבר שהוא בלתי אפשרי.
ז'וזה מוריניו הוא מאמן כוכב ולא שחקן כוכב, אבל בכל הנוגע לרווחים שלו, אין ממש הבדל. מוריניו, שמאמן כרגע את מנצ'סטר יונייטד, היה בין אנשי המקצוע הראשונים שעבורם הקים מנדש את מערך העלמות המס בקריביים. הוא ייסד את המערך הזה על סמך שני עקרונות שמנחים את מוריניו בכדורגל: הפסד הוא לחלוטין בלתי מתקבל על הדעת, וכל טריק שמסתיים בניצחון - מותר.
אגדה מפורסמת מספרת איך הצליח מוריניו בזמנו, אף שנאסר עליו להיכנס למשחק מול באיירן מינכן, להנחות את עוזריו שישבו על הספסל של צ'לסי. ה"טיימס" דיווח אחר כך שהוא התחבא בסל כביסה כדי שלא ימצאו אותו, וכך גם הוברח מהאיצטדיון אחרי המשחק.
המסמכים שבידינו שופכים אור על רווחיו של המאמן הפורטוגלי מהתעלולים החוקיים שלו. רשויות החוק בספרד קנסו אותו לאחרונה ב־4.4 מיליון יורו: 3.3 מיליון יורו בגין מִסי עבר, ועוד קנס של 1.1 מיליון.
מה קרה? ב־2004 עבר מוריניו מפורטו לצ'לסי, עבור סכום שנתי שהוערך ב־5.3 מיליון ליש"ט. זה היה השכר הקבוע שלו, שעליו נדרש לשלם מסים מלאים בהתאם למעמדו. אבל בין 2004 ל־2009, הוא גם קיבל מצ'לסי תוספת של 1.5 מיליון ליש"ט על הזכות להשתמש בתדמית שלו.
ליתר דיוק, הוא לא קיבל את הכסף ישירות. התשלום עבר לקריביים, לחברת קש בשם "שירותי קֹופר", שפועלת מאיי הבתולה. הכתובת הרשומה של החברה היא וַנטרפּוּל פלאזה שבעיר רואד טאון, בירת איי הבתולה הבריטיים, כתובת זוהרת בהרבה מכפי שהיא באמת. הפלאזה היא בעצם מבנה צהבהב בן שתי קומות. בקומת הקרקע פועל בית מרקחת שמנהלת גברת ונטרפול, ואת הקומה השנייה שוכרת חברת עורכי דין, שמקימה את חברות הקש האלו. אם מישהו עובד פה, זה בהחלט לא "שירותי קופר".
זו בעצם קופת חיסכון עצומה. כדי לאפשר את קבלת מיליוני היורו עבור השיווק שלו, העביר המאמן את הזכויות על התדמית שלו ל"קופר" ב־2004, כשעבר לצ'לסי. החברה היתה אחראית לנושא מאז, והוא גרף את ההכנסות. כל ההכנסות האלו ממוסות על ידי איי הבתולה הבריטיים במס תאגידים, בשיעור של אפס אחוזים.
ועדיין, יש בעיה: מותגים ידועים כמו אדידס לא אוהבים להעביר כספים למקלטי מס. אם מישהו יבדוק פעם את ספרי החשבונות שלהם, תשלומים כאלה עלולים לעורר חשד לא נעים. לכן, שותפים לפרסום מצפים לכתובת טובה יותר מאשר איי טורטולה. במקרה הזה, הכתובת נמצאת באירלנד.
אפילו לפני ש"קופר" נוסדה, חברת מס אירית הקימה חברה נוספת בדבלין, "מולטיספורט וניהול תדמיות" (MIM). המעוניינים להשתמש במוריניו לצורכי שיווק התבקשו לשלם ל־MIM באירלנד - ולמי אכפת מה קורה לכסף אחר כך? המסמכים מראים ש־MIM קיבלו עמלה קטנה: בהתחלה 6.5 אחוזים, ומ־2010 - 4 אחוזים. חברה נוספת שבסיסה באירלנד, "פולאריס", נכנסה למשחק מאוחר יותר, והיא הארגון היחיד ברשת שיש בו עובדים ועבודה של ממש. החברה השיגה עבודות פרסום למוריניו תמורת עמלה של 20 אחוזים.
ומסים? MIM ו"פולאריס" משלמות את מס החברות האירי, 12.5 אחוזים, על כל רווחיהן. אבל הכסף שקיבלו בעמלות הוא רק שבריר מהסכום הכולל. שאר הכסף שהרוויח מוריניו מפרסום, בניכוי העמלות - נשלח לאיי הבתולה הבריטיים.
איך יצליח מוריניו לחלץ את כספיו מקופת החיסכון במקלט המס? זו לא בעיה פשוטה לפתרון, בעיקר בהתחשב בכך שאיש אינו יודע שחברות הקש של מוריניו הן בעצם מחבוא למזומנים. המסמכים מבהירים שיועצי המס חששו שכל המערכת הזו תיחשף כבסיס להעלמת מסים, אם ייוודע שכספו של מוריניו הגיע ל"קופר".
המוטבים של "קופר" הוסתרו היטב. אנשי קש עמדו מאחורי החברה בקריביים. מאחוריהם הסתתרה קרן מסתורית בניו זילנד, "קאיטאיה" שמה, שנוסדה על ידי מוריניו ב־2008. המוטבים של הקרן הם "בת הזוג של מוריניו וילדיו".
מסמך נוסף רומז לזהות הבעלים של המיליונים שמוחזקים בידי "קופר". לפי הצהרות החשבון של "קופר" מ־31 בדצמבר 2013, החברה חייבת למוריניו 11,979,657 יורו. חייבת? זה כנראה הטריק האמיתי: מוריניו הפקיד את ההכנסות שלו מפרסום, יותר מ־11 מיליון יורו - ב"קופר". זה נשאר במשפחה, במרחק נגיעה, בחשבונות הבנק של "קופר" בשווייץ.
הדברים הפכו בלתי נעימים במיוחד עבור מוריניו אחרי שעבר לריאל מדריד ב־2010, ואז חזר לסיבוב נוסף בצ'לסי באמצע 2013. ביולי 2014 התחילו הרשויות הספרדיות לחקור את השנים של מוריניו במדריד ואת רשת החשבוּת שלו. אף שהמועדון מנע באופן קבוע 10 אחוזים מהתשלום ל"קופר", שאותם העביר לרשויות המס, רוב השותפים האחרים של מוריניו שלחו את התשלומים שלהם ישירות לאירלנד, בלי לנכות מס בכלל. משם, כספו של מוריניו, בניכוי העמלה הסטנדרטית ל־MIM ול"פולאריס" - נשלח לגן העדן באיי הבתולה הבריטיים, שם עומד אחוז המס על אפס. המאמן מעולם לא כלל בהצהרת המס הספרדית את הכנסותיו ממכירת תדמיתו.
ביוני 2013 התחיל חוליו סן, שותף במשרד עורכי הדין סן פררו, להרגיש שלדברים לא יהיה סוף טוב. סן, שפעם היה מנכ"ל ריאל מדריד והיום הוא עורך דין מבוקש לענייני מיסוי בקרב כדורגלני ספרד, דיבר עם חבר לעבודה, שהיה מעורב בחקירת המס של ליונל מסי. הכוכב של ברצלונה אמר בחקירה שחברת זכויות התדמיות שלו נמצאת בבליז ובאורוגוואי.
סן שלח מסר למנדש, ובו יידע אותו כי נציגי המס הספרדים החליטו על אסטרטגיה: הם מתעלמים רק ממקרים שבהם לחברות התדמית יש משרדים אמיתיים ועובדים אמיתיים. בכל המקרים האחרים, הם מתייחסים להכנסות כאל חלק מהשכר הרגיל של השחקן, ודורשים מס בהתאם. עבור הלקוחות של מנדש אלה היו חדשות איומות.
סן דאג בתחילה לגבי מוריניו, שכפי הנראה לא דיווח על הנכסים הזרים שלו ב־2012, אף שהחוק הספרדי דורש זאת. בספטמבר 2014 קיווה עורך הדין שמוריניו יצליח לחמוק מהאשמות פליליות. "הוא יהיה מוכן לשלם מה שצריך כדי להימנע מאסון כזה", כתב סן באי־מייל. "אני מאמין שמוריניו יפסיד במקרה של עימות, ולא רק הוא - כולנו".
מנדש היה עצבני מאוד. רוב הלקוחות שלו השתמשו במודל מיסוי דומה, שבו חברה במדינה זרה קיבלה את ההכנסות ממכירת התדמיות של הספורטאי. אם מחברים את ההכנסות שהגיעו לקריביים מהלקוחות המובילים של מנדש, הסכום מצטבר ל־180 מיליון יורו לפחות.
בתוך הארגון, לא הסתיר סן את רגשותיו כלפי המודל של מנדש. באי־מייל למומחה המס של מנדש, הוא כתב: "אל תשכח שהשיטה שבה משתמשים כל לקוחותיו של ז'וזה אינה הראויה ביותר לאנשים שחיים בספרד. בואו נקווה שרשויות המס לא יתייחסו למבנה החברה של ז'וזה באירלנד ככלי הכרחי עבור שחקנים שמתחמקים מתשלום מס בספרד".
סן חש הקלה עצומה - ומידה מסוימת של הפתעה - כששמע ביוני 2015, בעקבות משא ומתן עם רשויות המס, שמוריניו צפוי לצאת מהעניין בקלות. יחסכו ממנו את ההליך הפלילי ואת המשפט הציבורי, הוא רק יידרש לשלם. "קופר" אפילו תוכל לעזור לו עם הוצאות מוכרות, והוא גם יזכה להקלת מס על שנת 2013, מכיוון שבאותו הקיץ עבר מספרד לאנגליה. בהתחשב במצב ההתחלתי, התוצאה היתה די מספקת.
האישור מרשויות המס הגיע ב־30 ביוני, ואכן - הכל הסתיים לטובה. נציגי רשויות המס הבהירו שמוריניו יצטרך להצהיר על המיליונים שהרוויח משיווק מדי שנה, ולשלם עליהם מס. הם קבעו שהכספים שהיו אצל "קופר" שייכים לו.
מוריניו שילם 4.4 מיליון יורו. הוא גם נדרש לשלם 880 אלף יורו על מִסי עבר וקנס של 550 אלף יורו במקרה אחר. אבל סן הגיש ערעור לגבי החלק הזה בפסיקה. עכשיו, כשלא היו עוד חשדות פליליים או משפט מביך לחשוש מהם, הוא ניסה לחמוק משארית התשלום בצורה פורמלית. רשויות המס, טען, נדרשו ל־373 ימים עבור חקירתן, אף שהחוק מאפשר להן רק שנה אחת - 365 ימים.
מוריניו הצליח לחמוק ממלחמה עם הרשויות, אבל נכנס בשמחה לקרב מולן. כשזה מגיע לרצון להימנע מהפסד בכל מחיר, אין לו מתחרים. חוץ מאחד.
באיים הקריביים פועלות הרבה "קופות חיסכון". זאת ששייכת לפאביו קונטראו ממוקמת בפנמה ונקראת "רודין". הקופה של ריקרדו קרבאליו נקראת "אדלה יוזמות" וממוקמת באיי הבתולה הבריטיים. גם ההון של פפה נמצא באיי הבתולה, ב"קנלטון נכסים", ששייכת לג'יימס רודריגז. כולם מיליונרים, כולם שחקני הווה של ריאל, וכולם לקוחות של מנדש. אבל שום קופת חיסכון אינה מלאה כמו "טולין ושות'".
"טולין" שייכת לרונאלדו. אלו שחיפשו אותה לפני שפורקה בפתאומיות בתחילת 2015 יכולים להפסיק את החיפוש לפני אותו בניין שבו חונה הכסף של מוריניו: ונטרפול פלאזה ברואד טאון, מעל בית המרקחת.
החשש הגדול ביותר של יועציו של מנדש היה שחוקרי המס הספרדים, בחיפושם אחר המיליונים של רונאלדו, ייתקלו במקרה בחברה הזאת ויתחילו לשאול יותר מדי שאלות. רונאלדו היה המותג שחייב להישמר ללא רבב.
רונאלדו חתם בריאל מדריד ב־2009, אחרי שהמועדון שילם עבורו למנצ'סטר יונייטד את דמי ההעברה הגבוהים בהיסטוריה - 94 מיליון יורו. אבל חצי שנה קודם לכן, הוא כבר חתם את שמו על חוזה אחר, בלי מעריצים ובלי מחזה מרהיב. זה היה חוזה שהפך את כוכב הכדורגל של השנה לאלוף השכר של השנה.
המסמך, שאורכו שישה עמודים, מבטיח לרונאלדו הכנסות שרובן נותרו, כנראה, חבויות מרשות המס הספרדיות. השותף החוזי שלו היה "טולין ושות' בע"מ". ובהתאם לנוהל עבור לקוחותיו של מנדש, אייקון הכדורגל העביר את כל הזכויות על דמותו לחברת קש. בתמורה, סוכם כי הוא יהיה זכאי לכל ההכנסות של "טולין" בשש השנים הבאות.
גם החברות האיריות MIM ו"פולאריס" מעורבות, אותו משחק ישן ששיחק גם מוריניו. הן אחראיות לניהול משא ומתן על עסקאות חסות בינלאומיות מטעם רונאלדו, וגרפו את המיליונים שאלו הניבו. "טולין" נותרה חבויה ברקע, ושותפי השיווק לא נדרשו להעביר כספים לחברות מפוקפקות מעבר לים.
חלק קטן מהכסף שהגיע לאירלנד עבר למעסיקה של רונאלדו, ריאל מדריד, בהתאם לחוזה שלהם, מכיוון שגם היא זכאית לרווחים מהמותג כריסטיאנו רונאלדו, ברגע שהרווחים מהכנסות השיווק עוברים סכום מסוים. MIM פולאריס" מקבלות את חלקן בדמות עמלות, לעיתים עד 30 אחוז, הרבה יותר כסף מאשר במקרה של מוריניו. אבל כל השאר עובר ל"טולין", כולל עשרות המיליונים ששילמה ריאל כדי שתוכל לקבל את הנתח שלה מהמותג רונאלדו.
בסך הכל עברו יותר מ־70 מיליון דולר ל"טולין" בשנים 2009-2014, כשרשויות המס כנראה אינן יודעות דבר על מסתור המזומנים של רונאלדו. רק בטופס החזר המס שלו ב־2014, השנה שבה פג החוזה שלו עם "טולין", הופיע חלק מהסכום הזה. אבל היה מדובר רק ב־11.5 מיליון יורו. האם רונאלדו הצליח להעלים את 60 המיליון הנותרים מרשויות המס?
רונאלדו הצליח להרוויח גם מ"לקס בקהאם", חוק שהעבירה הממשלה הספרדית ב־2004 כדי למשוך מדענים מובילים ומנהלי עסקים באמצעות שיעור מס נמוך. בפועל, הפך החוק ליתרון עבור מועדונים ספרדיים מובילים, שהתחרו על השחקנים הטובים בעולם.
החוק העניק לשחקנים זרים, כמו דיוויד בקהאם הבריטי, מעמד של "אימפטריאדו". הפירצה בחוק התאימה רק למי שלא גרו בספרד בעשר השנים הקודמות, ואיפשרה למי שמחזיק במעמד אימפטריאדו לשלם שיעור מס נמוך מ־25 אחוזים על כל הכספים שהורווחו במדינה. חבריו הספרדים של רונאלדו לקבוצה נדרשו לשלם יותר מ־50 אחוזים.
אבל המתנה הטובה ביותר לרונאלדו היתה שהוא נדרש לשלם מס רק על הכסף שהרוויח בספרד. רווחים מחו"ל לא עניינו את רשויות המס הספרדיות.
החוק בוטל ב־2010, מה שאומר שמוריניו הגיע למדריד באיחור של חצי שנה. גם מסי הארגנטינאי לא יכול היה ליהנות מהחוק, מפני שיש לו אזרחות ספרדית. אבל שחקנים זרים שעברו לספרד עד סוף 2009 זכו לתקופת מעבר שפגה רק ב־1 בינואר 2015. רונאלדו ויועציו ניצלו את ההקלה הזו עד תום.
הודות לחוק, רונאלדו נדרש לשלם מס רק על 20 אחוזים מהמיליונים שהרוויח בחו"ל, כספים שהועברו ל"טולין". זה היה נתח ההכנסות שעורכי דינו שיערו שמקורן בספרד - נתח שעליו נדרש לשלם את המס הנמוך יותר, רק 24.75 אחוזים. מרבית רווחי השיווק שלו, שהגיעו מחוץ לספרד, לא מוסו כלל.
שנת 2015 הביאה איתה את סוף הסידור הזה. אחר כך, כמו כל מי שמרוויח סכומים כאלה בספרד, נדרש הכוכב להעביר כמחצית מהכנסותיו למדינה - וזה כולל סכומים שהרוויח מחוץ לספרד. אבל נדמה שרונאלדו לא היה מוכן להשאיר כל כך הרבה כסף לרשויות בספרד, ויועציו חפרו עמוק יותר בתוך שק תעלולי המס שלהם.
בדצמבר 2014, ממש לפני שתמה תקופת המעבר של חוק בקהאם, מכר כדורגלן העל את הזכויות על דמותו עבור השנים 2015 עד 2020 תמורת 75 מיליון יורו - נוסף על 75 מיליון היורו שכבר הועברו אליו מ"טולין", רובם ללא מס. את הזכויות קנו שתי חברות קש חדשות שהוקמו באיים הבריטיים, "ארנל" ו"אָדיפוֹרֶה", ושתיהן, שוב, נרשמו בוונטרפול פלאזה ברואד טאון.
החוזים קיבלו אישור נוטריון ב־20 בדצמבר 2014, במרוקו. הזמן דחק: צריך היה להשלים את העיסקה לפני סוף השנה, ורונאלדו שיחק בגביע העולם למועדונים, שהתקיים במרוקו באותו זמן.
החוזה שנחתם עם "ארנל" היה על הזכויות על מותג רונאלדו בספרד, בזמן ש"אדיפורה" החזיקה בזכויות בשאר העולם. ב־20 בדצמבר הגיש רונאלדו חשבונית לכל אחת משתי החברות האלו. מ"ארנל" הוא דרש 11.2 מיליון יורו על הזכויות הספרדיות, ומ"אדיפורה" 63.75 מיליון יורו על הזכויות העולמיות. את שני התשלומים ביקש להעביר לחשבון מספר 413416 בבנק "מיראבו" היוקרתי בז'נבה. הכסף הגיע שלושה ימים אחר כך.
מה היתה הסיבה לפעילות הבהולה במרוקו? רונאלדו רצה, כנראה, לנצל את שיעור המס הנמוך של 24.75 אחוזים על זכויות המותג שלו בשנים 2015-2020, לפני שכלל האימפטריאדו יפוג. 2014 היתה השנה האחרונה שבה לא נדרש לשלם מסים על הכנסותיו משיווק במדינות זרות - הזכויות העולמיות שהניבו לו 63. 5 מיליון יורו בבת אחת. היתרונות שהעניקה לו הטבת המס הזאת הצטברו ל־35 מיליון יורו.
אבל היה גורם נוסף. בזמנו התקרבו חוקרי המס למוריניו וללקוחות נוספים של מנדש. הגם שרונאלדו יכול היה להרוויח מהטבות המס, עורכי דינו כבר לא הרגישו נוח עם החברה שלו באיי הבתולה הבריטיים. הם רצו ש"טולין" תיעלם בסוף 2014, אחרי העיסקה הסופית הזאת.
כדי למכור את זכויותיו, רונאלדו נזקק לקונה חזק, מישהו שיכול להעביר 75 מיליון יורו בתשלום אחד תמורת הכנסות השיווק העתידיות בשש השנים הבאות. האדם הזה נקרא פיטר לים. שוויו המוערך של איש העסקים מסינגפור עומד על 2.4 מיליארד דולר, ויש לו קשרים הדוקים עם מנדש. מה שאולי חשוב יותר לעיסקה כזאת הוא שרונאלדו מתייחס אליו כאל "חבר טוב". נראה שהוא עומד מאחורי שתי החברות באיי הבתולה הבריטיים.
זה היה מודל כמעט מושלם לחיסכון במס עבור רונאלדו. כמעט.
בסוף יוני 2015 הוא הגיש את הדו"ח השנתי שלו עבור 2014, שחובר בידי הצוות של חוליו סן - רואי החשבון המובילים בספרד במשחק נגד רשויות המס. שם רשמו את ההכנסות עד הסנט האחרון. הכנסות מהמעסיק שלו: 34,672,988.31 יורו, בהתאם לחוזה הישן שלו. נכסים: הבית במדריד (4.5 מיליון יורו), קצת כסף לבזבוזים בחשבונות בנק (10,799,387 יורו) ומכוניות, כולל מכוניות ספורט יוקרתיות כמו מקלארן MP4, למבורגיני ופרארי 599 (1,248,152 יורו).
בדו"ח לא נכללו דברים שכנראה לא עניינו את רשויות המס הספרדיות, דהיינו, הנכסים הזרים של השחקן: 15 הבתים שלו בפורטוגל, חשבונות הבנק שלו בשווייץ, בפורטוגל ובלוקסמבורג, החשבון שלו בבנק הפרטי בז'נבה, לשם הגיעו 75 מיליון היורו שהרוויח ממכירת זכויות המותג שלו ל"ארנל" ול"אדיפורה". בסוף 2014, ההפקדות שלו הגיעו ל־110 מיליון יורו.
רואי החשבון של רונאלדו התקשו להחליט מה הם צריכים לגלות לרשויות באשר להכנסות משיווק. יום לפני מועד הגשת הדו"ח, המסמך שיקף רק את 11.2 מיליון היורו שקיבל רונאלדו מ"ארנל" בתמורה לזכויות על דמותו בשנים 2015 עד 2020. הוא כנראה תיכנן לשלם מסים מוקדמים על הסכום הזה.
אבל מה לגבי ההכנסות משיווק בספרד בשנים 2014-2009, שהגיעו לחברת "טולין"? טיוטת הדו"ח לא התייחסה לכסף הזה, אף שרונאלדו נדרש לשלם עליו מס. בסופו של דבר הוכנסו לטיוטה גם 11.5 מיליון יורו ש"טולין" קיבלה ממודעות שקשורות לרונאלדו בספרד, ובסך הכל - 22.7 מיליון. אין שום התייחסות בדו"ח לכך שמקור הכסף הוא בחברת קש שכתובתה באיי הבתולה הבריטיים.
הצוות של סן חשש מהנורא מכל. הם כתבו למומחה המס שעבד עם מנדש שהם לא רוצים שום קשר למבנה המס של רונאלדו. "לא היינו חלק מעיצוב מבנה המס הזה, יישומו או פיקוחו", כתבו, ובכך הטילו את האחריות על מנדש וצוותו. ברגע שכל המסמכים נשלחו לרשות המסים, כתב עובד של סן לקולגות שלו: "תודה לאל שכיסינו את עצמנו מיליון פעמים, כי לדו"ח הזה יהיו השלכות".
וכך היה. הביקורת התחילה בסוף 2015, תחילה עבור השנים 2013-2011. תקופה סוערת עברה על המשרד של סן. אנשיו נדרשו לספק מסמכים רבים במהירות רבה, בהם החוזים של רונאלדו עם ריאל, עם הספונסרים שלו ועם החברות האיריות. צוות ההגנה של רונאלדו, בהנהגת סן, ידע בדיוק מה החוליה החלשה שלהם: "טולין".
אוסריו דה קסטרו, היועץ הוותיק של מנדש, גם הבין את זה. הצוות של סן פררו רצה לדעת ממנו מי הבעלים האמיתי של "טולין". התגובה: "המידע לגבי טולין רגיש ביותר, אנחנו צריכים לדבר על זה". יומיים מאוחר יותר הוא כתב: "אל תגידו שום דבר על המוטבים של טולין או על המנהלים שלו בלי לדבר איתי קודם".
רונאלדו היה בר מזל גם הפעם, או שזכה להבנה מרשימה מצד רשויות המס בספרד. בסופו של דבר, הן סירבו להתייחס אליו כאל הבעלים של "טולין", אף שכל כך הרבה מכספו זרם לחברה. החדשות הכניסו את סן פררו לאווירה של חגיגה: "עשינו את זה", כתבו, "תודה לאל".
תחושת ההקלה היתה אולי מוקדמת מדי. אילו בדקו הרשויות את דו"חות המס של רונאלדו לשנת 2014, כפי שציפו עורכי הדין שלו, התפקיד של "טולין", כמו גם מכירת הזכויות על דמותו לחברות "ארנל" ו"אדיפורה", היו נחשפים. זה עדיין יכול לקרות.
רונאלדו, מוריניו ומנדש סירבו לענות לשאלות "דר שפיגל" בנושא.
מאת: רפאל בושמן, יורגן דלקמפ, שטפן הפנר, כריסטוף הנריכס, אנדראס מייהוף, ניקולה נאבר, יורג שמיט, אלפרד ויינצירל ומייקל וולצינגר.
מאנגלית: מעין זיגדון
אקו"ם