רומן רוסי: ביברס נאתכו מדבר על הכול
אחרי שירד לדרגת שחקן ספסל בצסק"א מוסקבה ונופה מסגל נבחרת ישראל, ביברס נאתכו חוזר לככב על המגרשים. כעת הוא מספר בגילוי לב על התקופה הקשה שעבר, על ההתאקלמות המוצלחת ברוסיה, ומסביר למה אין סיכוי שיחזור לשחק שוב בישראל
בימים שבהם הפועל תל־אביב מנסה לשרוד בליגה הבכירה ולהתאושש מהבור הכלכלי העמוק שנקלעה אליו, ביברס נאתכו, אחד הכישרונות הגדולים שצמחו בה והנציג הבכיר ביותר שלה באירופה בשנים האחרונות, מוצא עצמו מביט בעצב מהצד.
"כואב לי מאוד על כל מה שקורה עם הפועל תל־אביב", אומר נאתכו בריאיון למוצש השבוע, "לשמוע על הקבוצה שלך כל הזמן בהקשרים שליליים, זה מאוד לא נעים עבורי. הפועל זה מועדון חשוב בספורט הישראלי. יש לו קהל נהדר והוא מוסיף הרבה עניין וצבע לכדורגל שלנו. אני מקווה מאוד שהדברים שם יסתדרו בסופו של דבר".
נאתכו אומר את הדברים רגע לפני שהוא מסיים חופשה קצרה בארץ וטס חזרה למוסקבה, כדי לשוב לאימונים במדי קבוצתו צסק"א לקראת פתיחת הסיבוב השני בליגה לאחר פגרת החורף. כבר שש שנים וחצי עברו מאז עזב את ישראל וחתם בקאזאן הרוסית, שבמדיה רשם 104 הופעות, כבש 21 שערים, זכה בגביע ובתואר השחקן הזר המצטיין, ובעיקר בנה לעצמו שם של קשר יציב ואיכותי, שמתאים לשחק ברמות הגבוהות של אירופה.
לאחר שסיים את החוזה שלו בקאזאן, בילה חצי עונה בפאוק סלוניקי היוונית, שם הוסיף מיליון וחצי אירו לחשבון הבנק לפני שחזר שוב לרוסיה, הפעם למוסקבה ולקבוצת הפאר של צסק"א, שהחתימה אותו באוגוסט 2014 לארבע שנים בתמורה ל־2.5 מיליון אירו לעונה. "תמיד טוב להיות קצת בארץ וניצלתי את מרבית הזמן למנוחה, אבל לי ולמשפחה טוב לחיות במוסקבה, התרגלנו מזמן ואנחנו נהנים", הוא אומר.
"יש הרבה משחקים והרבה לחץ שאני אוהב, רוב הזמן שלי מוקדש לאימונים ולמשחקים ובין לבין אני לא מסתובב יותר מדי. ברוסיה המרחקים גדולים וצריך לטוס לכל משחק חוץ, מה שאומר שאני מחוץ לבית לא מעט ואשתי טליה נמצאת הרבה לבד עם הילדים. זו חלק מההקרבה הגדולה שלה למען הקריירה שלי".
ההשתלבות של ביברס בקבוצתו החדשה הייתה מהירה ומרשימה. כבר בחודש הראשון כבש ארבעה שערים, כולל שלושער ראשון בקריירה, מה שהוביל אותו לזכייה בתואר השחקן המצטיין של הקבוצה באוגוסט 2014. נאתכו תפס מקום של קבע בהרכב, ערך הופעת בכורה בצ'מפיונס ליג, בישל צמד בניצחון היוקרתי 1:2 על מנצ'סטר סיטי בחוץ, וכבש בעונת הבכורה 14 שערים, שניים מהם בליגת האלופות, ב־34 הופעות. תחילת העונה השנייה במוסקבה דמתה מאוד לעונה הקודמת. ביברס פתח בחמשת המשחקים הראשונים, הוא והקבוצה נראו טוב.
אבל אז, בלי סיבה נראית לעין, איבד את מקומו בהרכב ובילה משחקים רבים על ספסל המחליפים.
"מהרגע שליאוניד סלוצקי מונה למאמן הנבחרת, הוא הוציא אותי מההרכב ובמשך תקופה שיחקתי מעט מאוד ונכנסתי למגרש רק ברגעי חירום של הקבוצה, זו הייתה תקופה קשה ומאוד לא נוחה, בעיקר בגלל שהרגשתי רוב הזמן שהדברים לא תלויים בי וגם אם אהיה טוב, זה לא ממש משנה. זה היה מתסכל, אבל למזלי הצלחתי להתמודד בסופו של דבר בצורה טובה".
השינוי הגיע אליך בהפתעה?
"זה הפתיע את כולם, אף אחד לא היה מוכן לזה והשחקנים בקבוצה לא הבינו מה קורה ולמה. אבל אין מה לעשות, זה כדורגל ויש מאמן שמחליט".
ניסית לברר עם סלוצקי למה כל זה קורה?
"כן, וגם עם הספורט דירקטור, שכמו בכל קבוצה אירופית מעורב בדברים, אבל הדברים ביני ובין סלוצקי כנראה פשוט לא הסתדרו. קשה לשים את האצבע מתי זה בדיוק קרה, אבל בשלב מסוים משהו נפגע והקשר בינינו לא זרם. על פני השטח הכול תמיד היה בסדר ואפילו מצוין, אבל פתאום דברים השתנו".
היו רגעי משבר?
"בטח שהיו, והרבה יותר קל ליפול למקומות האלה כשאתה רחוק מהבית. למזלי, אשתי ושני הילדים שלי היו איתי ברגעים שהייתי בדאון, הם עזרו לי למצוא מקום של נחמה כדי שלא אשקע בזה יותר מדי".
חשבת כבר על עזיבה?
"חשבתי וגם ביקשתי לעזוב אבל בקבוצה לא היו מוכנים לשמוע על זה".
בסופו של דבר זכתה צסק"א בתואר האליפות בסיום עונת 2015/6. גם עבור נאתכו הייתה זו אליפות ראשונה: "הרגשתי חלק מהאליפות הזאת, למרות שהעובדה שלא הייתי בורג מרכזי לאורך כל העונה הפריעה והכאיבה לי. בסופו של דבר, הייתי על המגרש במשחקים המכריעים, הרבה מהניצחונות הגיעו ברגע שנכנסתי והיו לי לא מעט רגעים טובים. המשחק האחרון היה בקאזאן וזו הייתה בשבילי גם סגירת מעגל. זה היה מיוחד לזכות בתואר ראשון, חגגנו ביחד עם הקבוצה במוסקבה ואני שמח שהסוף היה טוב".
גם החלק הראשון של העונה הנוכחית לא עבר חלק עבור ביברס. בשלב ההכנות הוא היה מצוין, שיחק בהרכב, כבש חמישה שערים וחזר להיות בועט הפנדלים הקבוע של הקבוצה. ולמרות זאת, בתחילת העונה שוב מצא את עצמו מחוץ למגרש. "גם השנה התגברתי על התקופה הקשה והוכחתי לעצמי שאני חזק יותר מאלה שניסו שהדברים ייראו אחרת. אחרי שבעה מחזורים חזרתי להרכב ומאז אני בסוג של עלייה", הוא מסביר. "מבחינה קבוצתית הדברים נראו קצת פחות טוב.
"התחלנו את העונה בסדרת משחקי חוץ, בגלל האצטדיון החדש שלנו שעדיין לא מוכן, מה שפגע בנו. בנוסף, סבלנו מהרבה פצועים, ההשעיה של רומן ירומנקו השפיעה (הושעה לשנתיים בשל שימוש בקוקאין, ד"מ) והדברים לא הלכו לנו כמו שצריך. הצד החיובי הוא שלקראת הפגרה הקבוצה התחילה לחזור לעצמה. הפער שלנו מהמקום הראשון הוא כרגע שמונה נקודות, שהוא בהחלט אפשרי למחיקה. השאלה באיזו צורה נחזור מפגרת החורף".
חלקה הראשון של העונה המאכזבת של צסק"א, כללה גם הדחה מוקדמת מהגביע הרוסי והופעה מאכזבת למדי בשלב הבתים בליגת האלופות, שם סיימה הקבוצה רביעית ואחרונה בבית מספר חמש, השיגה שלוש תוצאות תיקו ושלושה הפסדים, והודחה מהמשך דרכה העונה באירופה. "הגביע ברוסיה הוא לא מפעל כל כך חשוב, בשלבים הראשונים משחקים בעיקר המחליפים, וקורה הרבה פעמים שהקבוצות הגדולות מפסידות כבר בשלבים המוקדמים. הצ'מפיונס לעומת זאת הייתה אכזבה, כי שם רצינו להשיג יותר ולא הצלחנו".
הפריע לך שלא שידרו את משחקי הצ'מפיונס של צסק"א בארץ?
"ברור. ברגע ששחקן ישראלי משחק בליגת האלופות, והמשחקים שלו לא משודרים כמו במקרים אחרים שהיו, זה צורם. אני לא יודע מה הסיבה שזה קרה, אבל כן יודע שיש הרבה אנשים שרצו לראות".
אם היית יהודי, לדעתך היו משדרים את המשחקים?
"מעדיף לא להתייחס לזה".
ליאוניד סלוצקי, המאמן, עזב אחרי שבע שנים. אתה יודע למה?
"אני לא יודע מה הוביל למהלך, אבל ברור לי שזו הייתה החלטה שלו וזה לא קשור לתוצאות שהשגנו, אולי הוא התעייף. הוא אמנם היה זה שהביא אותי לקבוצה, אבל גם זה שלא נתן לי לשחק בעונה שעברה ולא היה בינינו שום קשר".
מה תוכל לספר לנו על ויקטור גונצ'רנקו, המאמן החדש שלכם?
"הוא מאמן צעיר ומוכשר בן 39, שעבד איתנו בתור עוזר חצי עונה בשנה שעברה, מה שיאפשר לו לדעתי כניסה חלקה יותר לתפקיד ולמערכת. התרשמתי שהוא בנאדם עם ידע בכדורגל, הוא הצליח במקומות שהוא אימן לפני כן וצריך לחכות ולראות איך הוא ישתלב בצסק"א. מדובר כאן בלחץ אחר, אבל אני מאמין שיהיה בסדר".
עד מתי תמשיך ברוסיה?
"יש לי חוזה עד סוף 2018, קשה לי לדעת מה יהיה ולמדתי לא לחשוב בכדורגל יותר מדי רחוק. הכול נזיל ויכול להשתנות מחר, ועדיף לא לתכנן יותר מדי".
אם היו נותנים לך לבחור, איפה היית רוצה לשחק?
"כמו כל שחקן, הייתי שמח לשחק באנגליה, גרמניה או ספרד, שלוש הליגות הטובות באירופה, עם העדפה לפרמייר ליג. מעולם לא הסתרתי שהמטרה שלי היא להגיע כמה שיותר רחוק, אבל בנקודת הזמן הזו אני מעדיף להתקדם צעד־צעד ומה שיבוא נבדוק ונדע להתמודד איתו".
הצעה מסין יכולה לעניין אותך?
"זה לא הכיוון שלי כרגע, אבל למדתי שבכדורגל לא אומרים מראש לא על כלום".
מה דעתך על המעבר של ערן זהבי לשם?
"ערן קיבל הצעה שקשה לסרב לה, וטוב מאוד שהוא עבר לשם. הליגה הסינית לא ברמה גבוהה כרגע, אבל הכסף נשפך שם, והרבה שמות גדולים מחליטים לעבור אליה. רק בעוד כמה שנים נדע אם התהליך שמתרחש שם הצליח, אם הקבוצות מתמידות ביכולת השיפור ואם הרמה המקצועית תעלה ותתייצב".
יש סיכוי שנראה אותך בארץ?
"אם הייתי רואה שמי שחוזר מקבל את היחס שמגיע לו והיו מתייחסים לשחקנים שעשו משהו בכבוד, הייתי חושב לחזור לפחות לעונת פרישה. אבל עם הזמן אני מבין שזה לא כדאי ולא צריך ואיך שהדברים נראים עכשיו, זה לא הולך לקרות".
למה לדעתך שחקנים כמו יוסי בניון זוכים ליחס מחפיר כשהם חוזרים לפה?
"זה חלק מהתרבות של הישראלי - לזלזל, לא לכבד, לשכוח מהר דברים טובים ששחקן זה או אחר עשה בקריירה שלו מעבר לים. אוהבים אצלנו בעיקר את השלילי. כואב הלב לראות מה עושים לחלק מהשחקנים שחוזרים".
אתה עוקב אחרי הליגה הישראלית?
"כשאפשר אני רואה משחקים ואם לא, אני עוקב אחרי התוצאות. אני אוהב לראות כדורגל, לפעמים יותר מדי, בעיקר משחקים של ברצלונה. זו קבוצה שכל יום אפשר ללמוד ממנה משהו".
ביברס נאתכו, שיחגוג בחודש הבא יום הולדת 29, נולד וגדל בכפר הצ'רקסי כמא בגליל התחתון. הוא החל לשחק כדורגל מקצועני כנער, אז הצטרף להפועל תל־אביב בהמלצתו של בן שהר.
ב־2006 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת, כשנכנס כמחליף במשחק מול מכבי נתניה, ואת שערו הראשון בקבוצה הבקיע כעבור שנה בניצחון 0:3 על שירוקי במוקדמות גביע אופ"א. הגעתו של אלי גוטמן להפועל תל־אביב במהלך עונת 2007/8, הייתה רגע מכונן לקריירה שלו. גוטמן האמין בנאתכו, הפך אותו לבן טיפוחיו ובין השניים נוצר קשר קרוב.
"אנחנו בקשר עד היום, לא באופן קבוע, אבל מדברים מדי פעם", מספר נאתכו, "אלי הוא מאמן עם דרך ושיטה, ועם כל הכבוד לפרשנים שמדברים עליו בתקופה האחרונה, הוא לא חייב לאף אחד כלום והוא כבר מזמן הוכיח שהוא אחד מבעלי המקצוע הטובים ביותר שיש בכדורגל הישראלי. כשהוא הצליח הוא היה אלוהי הכדורגל, ועכשיו עושים תחרות מי שוחט אותו יותר, זו בושה".
מה שקירב בין גוטמן ונאתכו עוד יותר הייתה הטרגדיה האישית שחווה. בתחילת אפריל 2008, בשעת ערב מוקדמת, יצא אביו אכרם לריצה בפארק שבמהלכה קיבל דום לב ונפטר. "כמה ימים אחרי שזה קרה, גוטמן בא לבקר אותי, ומאז כל מה שהייתי צריך הוא היה שם בשבילי, ובזכותו חזרתי מהר למגרשים", הוא מספר, "אלוהים נתן לי את הזכות ליהנות מאבא שלי במשך עשרים שנה, יש כאלה שגם לזה לא זוכים, ולא נותרה לי ברירה אלא להמשיך וללכת בדרך שהוא התווה לי כדי שיסתכל מלמעלה ויהיה גאה שאני מצליח. הוא מאוד חסר לי, נמצא איתי כל יום במחשבות וכל שער שאני כובש אני מקדיש לו".
הטרגדיה הזו הגיע ארבע שנים אחרי טרגדיה נוספת במשפחת נאתכו. בנובמבר 2004 נהרגו בתאונת דרכים בנות הדודות האהובות של נאתכו, דיאנה ונילי, שהייתה כדורסלנית מוערכת וחלק מנבחרת ישראל. "זו הייתה מכה שלא ידעתי איך להתמודד איתה ואפילו עלו לי מחשבות לעזוב את הכדורגל", הוא נזכר, "מי שעזר לי לצאת מזה היה אבא שלי, והכלים שהוא נתן לי אז עזרו לי להתמודד כשהוא בעצמו נפטר".
בנוסף לקריירת הקבוצות, נאתכו הוא גם חלק בלתי נפרד מנבחרות ישראל בעשור האחרון. הוא החל את דרכו בנבחרת הנוער, שם גם הפך לקפטן הראשון אי פעם שאינו יהודי. בכבוד זכה גם מאוחר יותר במדי הנבחרת הבוגרת. "זו גאווה בשבילי לשחק בנבחרת ישראל, ובטח להיות הקפטן הצ'רקסי הראשון", הוא מחייך.
לנאתכו 43 הופעות במדי הנבחרת הבוגרת ובשני הקמפיינים הקודמים, כשגוטמן היה על הקווים, הוא היה אחד מעמודי התווך של הנבחרת, אך גם אחד מאלו שזכו לביקורת נוקבת, על כך שהם לא מביאים את היכולת הגבוהה בקבוצות שלהם לנבחרת. "בניגוד לשנים הראשונות בקריירה, כשהייתי נפגע אישית מהביקורות האלה, למדתי לחיות איתן ואני גם לא נכנס לאינטרנט כדי לקרוא", הוא אומר, "מה שלדעתי לא מבינים בארץ הוא שבנבחרת בדרך כלל אנחנו משחקים הגנתי יותר, ובניגוד לקבוצה, ששם יש לי ארבע־חמש מסירות במשחק עם סיכוי להפוך לשער, בנבחרת זה קורה רק פעם־פעמיים. זה לא משנה כמה אני טוב, מתקל ומוציא להתקפה, אם לא כבשתי או בישלתי בנבחרת, מחשיבים את זה למשחק לא טוב שלי".
בתחילת הקמפיין הנוכחי, כשהוא נאבק על מקומו בצסק"א, זומן נאתכו על ידי אלישע לוי למפגש הראשון מול איטליה, אך ישב על הספסל ולא שותף במשחק. למשחק השני מול מקדוניה כבר לא זומן, מה שהוציא ממנו תגובה לא צפויה, מאחר שהוא ידוע כאדם שקט, שלא מסתבך בבעיות משמעת.
"לא ביקרתי אז אף אחד, אלא אמרתי את מה שחשבתי, שהסגל שזומן לא היה הכי חזק של הנבחרת", הוא טוען, "התאכזבתי מאוד מכך שלא זימנו אותי אחרי תקופה כל כך ארוכה שהייתי חלק הנבחרת, הרגשתי שיש לי מקום בסגל ולא הבנתי איך זה יכול להיות שאני משחק בקבוצה רוסית בכירה, בליגת האלופות, ולנבחרת ישראל אני לא מספיק טוב. בכל מקרה, הדברים שלי נאמרו בצורה מכובדת ולא פגעו באף אחד".
החזרה לעניינים ברוסיה הובילה במהירות חזרה גם למדים הלאומיים. בניצחון 0:3 מול אלבניה השלים נאתכו 90 דקות מצוינות, שכללו גם מסירה שהובילה לפנדל על ערן זהבי. "אין לי חברים בתקשורת או מי שיגן עליי, והכי קל היה לחשוב שאני כבר לא מתאים לנבחרת, אבל אני מתכוון להישאר חלק ממנה לעוד הרבה שנים", הוא מצהיר, "אלישע ואני דיברנו אחרי איטליה, הוא הסביר לי שאני עדיין חלק מהסגל, שאוזמן בהמשך ואצטרך להילחם על המקום שלי, והוכיח בסופו של דבר עד כמה הוא מקצועי".
אתה מרגיש שברוסיה מעריכים אותך יותר?
"במאה אחוז יותר. אני טיפוס שקט שאוהב את הפינה שלו ומעולם לא הייתי אחד מהברנז'ה, שמתערבב עם כולם, וזה משהו שכנראה חשוב לעשות בישראל".
נאתכו הוא לא הכדורגלן היחיד במשפחה. ב־2014, פורסם שבן דודו אמיר חתם לשלוש שנים בקבוצת הנוער של ברצלונה. מאז הושאל נאתכו הצעיר לצסק"א של נאתכו וכיום הוא משחק בליגה השלישית ברוסיה במדי קבוצת הבת של קראסונדר. "לא יכול להיות שחקן שהיה בברצלונה ואין לו כישרון ופוטנציאל גדול", טוען נאתכו, "הוא הגיע לרוסיה בתזמון לא טוב עבורו ועבור הקבוצה, הוא צריך להמשיך ולעבוד קשה ואני מנסה לייעץ ולסייע לו כמה שאני יכול".
מה רגע השיא שלך בקריירה?
"יש לי ברזומה כבר הרבה משחקים גדולים, אבל אני חושב שהמשחק לאחרונה מול טוטנהאם בוומבלי, במסגרת ליגת האלופות, היה אחד מהם. לשחק במגרש כזה מול קהל כזה, זו אחת החוויות הכי גדולות שעברתי".
בתור גאוות העדה הצ'רקסית, אתה מרגיש שאתם מקבלים בישראל יחס הוגן?
"תמיד נהיה כאן מיעוט, ובתור כזה לא נקבל את כל מה שמגיע לנו. הלוואי שהייתה מדינה צ'רקסית, ולא רק קהילות במדינות שונות. זה היה יכול להיות נהדר".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"בחמש. יש לי אישה נהדרת, ילדים מקסימים ומשפחה תומכת ואוהבת, בנוסף לעבודה מצוינת במשהו שאני אוהב מאוד. רק שנישאר בריאים, ויותר מזה אני לא צריך שום דבר ואין לי שום סיבה להתלונן".
אקו"ם