ראשי » ספורט » ליגת העל » חדשות ליגת העל

בועט במוסכמות: על הכדורגלן הדתי של כפר קאסם

עם ציצית מתחת למדי קבוצתו הערבית מליגה א', החלוץ אוהד אדלשטיין מוכיח שאפשר לשמור גם על הכדור וגם על האמונה היהודית: "אני לא חושב שצריך לערב פוליטיקה, דת וכדורגל"

שקט ירד על שיכון המזרח בראשון־לציון. זוהי שעת צהריים מוקדמת ביום שישי, וכבר אפשר להרגיש את אווירת השבת המתקרבת. באותו הזמן, במגרש כדורגל קטן וצדדי, עולה לשחק מ.ס. ראשל"צ, קבוצת תחתית שנמצאת בסכנת ירידה מליגה א'. מולה תשחק מ.ס. כפר־קאסם, קבוצת צמרת באותה הליגה. כפר־קאסם חייבת כל ניצחון כמו אוויר לנשימה כדי לשמור על פער נקודות סביר מהפועל מרמורק שבבעלות אייל גולן.

המטרה: להעפיל לליגה הלאומית בסיומה של העונה. ביציעים יושבים כ־250 איש ששילמו 40 שקלים לכרטיס, והם מתחילים לחמם את הגרון ולעודד את הקבוצות. שריקת הפתיחה נשמעת, המשחק יוצא לדרך והשחקנים מתחילים להתרוצץ על המגרש. אחד מהם, אוהד אדלשטיין שמו, בולט מיד: הוא קטן קומה, זריז ומהיר, ומשולי חולצתו מבצבצות ציציות. מדובר במראה נדיר למדי על מגרשי הכדורגל המקצועני בישראל, ונדיר עוד יותר בהתחשב בעובדה שאדלשטיין לובש מדים של קבוצה ערבית־ישראלית. "העובדה שאני משחק בקבוצה ערבית לא משנה עבורי דבר", אומר אדלשטיין, "זה מועדון שמתחרה על עליית ליגה ולרגע לא חשבתי לפסול את האופציה לשחק שם. אני לא חושב שצריך לערב פוליטיקה, דת וכדורגל".

אדלשטיין (24), המשחק בתפקיד חלוץ, חתם בהפועל כפר־קאסם באמצע אוקטובר החולף, אז עזב את הפועל פ"ת מהליגה הלאומית. "חתמתי בפ"ת לשנתיים בתחילת העונה, וברגע שביקשו ממני לקצץ במשכורת סירבתי והגענו לסיכום שאוותר על החוזה בתמורה לכרטיס השחקן שלי", הוא מסביר. "אין דבר טוב יותר מלהיות שחקן חופשי, וברגע שהייתה לי הזדמנות להיות אדון לעצמי, קפצתי על המציאה. הבעיה הייתה שחלון ההעברות בליגה הלאומית היה סגור, והאופציה היחידה הייתה לחתום בליגה א'".

איך הגעת דווקא לכפר־קאסם?
"בקאסם רצו שאחתום כבר לפני הרבה זמן, ובאותו הזמן אימן שם חיים סירוטקין, מאמן שאני אוהב במיוחד, שדוגל בכדורגל פתוח ושמח. החלטתי ללכת על זה, אבל שבועיים אחרי שהגעתי פיטרו אותו בלי שום סיבה. חבל שזה קרה, היינו עולים איתו ליגה בהליכה".

איך החוויה עד עכשיו?
"ההתנהלות בכפר קאסם בעייתית, יש שם לחץ מוגזם וקשה לתפקד ככה. בעבר עליתי ליגה פעמיים עם שתי קבוצות, ואני יודע שכדי שזה יקרה, אתה צריך רוגע ושקט במערכת, ולא שההנהלה תשדר כל כך הרבה לחץ ברגע שמשהו לא הולך. אני חודשיים וחצי בקבוצה, והחליפו כבר שלושה מאמנים. זה פוגע בקבוצה, משפיע על השחקנים, וקשה להיות אתה עד הסוף וליהנות. ניסיתי לדבר איתם על זה, אבל קשה מאוד לשנות מנטליות של מועדון".

איך קיבלו אותך השחקנים הערבים בקבוצה?
"בכל קבוצה ששיחקתי בקריירה, שיתפתי פעולה עם שחקנים ערבים מוסלמים, ככה שאין בזה שום דבר מיוחד או יוצא דופן. חשוב להבין שהמאמן ויותר מחצי מהשחקנים יהודים, ושהאימונים ומשחקי הבית שלנו מתקיימים בווינטר ברמת־גן ולא בכפר, אז לא באמת מרגישים את ההבדל".

הם מודעים לכך שאתה אדם דתי שומר מצוות?
"בטח, אין בכדורגל הישראלי מישהו שלא מכיר את הסיפור שלי, וכשאני חותם על חוזה אני תמיד מכניס כמה סעיפים שקשורים לעניין הזה; אם יש משחק שגולש לכיוון השבת, אז מממנים לי חדר במלון סמוך, אני לא מחויב להגיע לאימונים בשבת וכיוצא בזה. אלו לא דברים שקורים הרבה, בטח בליגה א', אבל אני דואג לסדר את זה מראש".

יוצא לדבר על נושאים פוליטיים?
"גיליתי שאף אחד לא מתעסק בזה במועדון. יש לי את הדעות שלי, אבל אני שומר אותן לעצמי ולא דיברתי על זה עם אף אחד".

קרה פעם שהתפללתם באותו הזמן?
"היו כמה מקרים שראיתי את השחקנים מתפללים, כי הם הרי עושים את זה יותר מאיתנו, אבל לא קרה שהתפללנו באותו חלל. יש בינינו הרבה כבוד הדדי, ומעולם לא נתקלתי בשום בעיה בעניין הזה".

איך הערבית שלך?
"האמת שאני ממש אוהב שפות ועשיתי בגרות בחמש יחידות ערבית, אבל זו ערבית ספרותית ולא מדוברת, אז זה קצת שונה".

המשחק בשיכון המזרח התנהל בעצלתיים, האוהדים החלו לאבד סבלנות וחלקם התחילו לצעוק לעבר השחקנים. "אוהד, לשחקן מולך אין כושר, תפעיל את הטורבו!" קרא אחד מהם לעבר אדלשטיין. בדקה ה־25 נרשמה התעוררות על כר הדשא. אדלשטיין החל מהלך שהסתיים בעברה ובכדור חופשי, שהוביל לשער של רועי הררי לטובת קאסם.

"אוהד שחקן מוכשר שהשתלב טוב מאוד בקבוצה, אבל עדיין לא נתן את כל מה שיש לו", אומר לי בהפסקה לוטפי עיסא, צלם הסטילס של הקבוצה. "אני מכיר אותו מאז שהיה ילד ויודע שיש לו יותר מזה. כרגע חסר לו ריכוז והוא לא מנצל מספיק את הזריזות שלו. לילה לפני המשחק מול מרמורק, הגיע אליי בחלום אבא שלי זכרונו לברכה ואמר לי - תגיד לאוהד, הילד הזה הקטנצ'יק, שהוא יבקיע שער שבחלומות שלו לא ראה כמוהו. אמרתי לו את זה שעה ורבע לפני המשחק מול מרמורק ובדקה ה־86 הוא כבש שער מדהים ורץ אליי מהקצה השני של המגרש".

"לוטפי אמר לי שאבקיע את אחד השערים הכי יפים שלי בקריירה, וזה בדיוק מה שקרה", מאשר אדלשטיין. "זה היה שלושה שבועות אחרי שהגעתי והיה משחק קריטי, כי מרמורק הובילו עלינו בשש נקודות ואם זה היה עולה לתשע, הסיכויים לעלות ליגה היו פוחתים משמעותית. זה היה גול גדול, ההרגשה הייתה מטורפת והאווירה ביציעים הייתה מדהימה".

לוטפי וכמה אוהדים נוספים טענו באוזניי שאתה עדיין לא ממצה את הפוטנציאל בקבוצה. מה דעתך על זה?
"לא פשוט בכלל להסתגל למקום חדש, בטח כשתוך זמן קצר כל כך מתחלפים שלושה מאמנים עם שיטות שונות. ועדיין, במשחק הראשון בישלתי שני שערים ועשו עליי פנדל, במשחק השני בישלתי גול, בשלישי הבקעתי ובשלושה אחרים בכלל שיחקתי בתור מגן שמאלי לבקשת המאמן. זה לא שהקבוצה הבקיעה חמישייה כל משחק, גם הניצחונות דחוקים כל כך".

איך הרמה בליגה א'?
"הליגה התחזקה בשנה האחרונה, החשיפה התקשורתית עלתה וגם הרמה טובה יותר. מתאמנים ארבע־חמש פעמים בשבוע ויש שחקנים שמעדיפים לשחק בה ולא בלאומית בגלל שיש שם הרבה יותר כסף כי אין בקרה תקציבית. אם אתה שחקן בכיר שעולה עם קבוצה ליגה, אתה יכול להרוויח סכומים יפים מאוד".

המשחק מתקרב לסיומו, והתוצאות שמגיעות ממגרשים אחרים מבשרות שיריבות הצמרת מנס־ציונה ומרמורק לא הצליחו לנצח. הקהל מביע שמחה ולצדה גם חשש שקאסם תאבד את היתרון הזעיר שלה ואת ההזדמנות לטפס במעלה הטבלה. בדקות האחרונות ניצב אדלשטיין פעמיים לבד מול השוער אך לצערו הוא לא מקבל מסירה, אבל שריקת הסיום והניצחון 0:1, מצננים מיד את האווירה. רגע לפני שהוא ממהר למקלחת ולנסיעה הביתה לפני כניסת השבת, ניגש אוהד להודות לקהל, שמשיב לו במחיאות כפיים. "חשוב לי מאוד להודות לקהל שמגיע, זה ממש לא מובן מאליו בעיניי שאנשים יעזבו הכול באמצע היום ויבואו לעודד אותך", הוא מסביר. "עכשיו אנחנו בתקופה פחות טובה, אז מגיע פחות קהל, אבל עדיין נסעו איתנו למקומות כמו ירוחם, חיפה ורהט".

אוהד אדלשטיין נולד וגדל בקריית־אונו והחל לשחק כדורגל בהפועל המקומית בגיל 12. בגיל 17 רשם הופעת בכורה בלתי נשכחת בקבוצה הבוגרת, כשעלה למגרש כמחליף בדקה ה־60 במשחק מול מחנה יהודה בליגה ב', ותוך חצי שעה כבש שלושה שערים. השמועה על החלוץ המוכשר עשתה לה כנפיים, וכעבור שלושה שבועות בלבד נרכש בידי הפועל פ"ת, אז בליגת העל, והפך רשמית לכדורגלן הדתי המקצוען הראשון בליגה הבכירה.

"כבר בגיל 13 כל האנשים סביבי, מאמנים וחברים, המליצו לי לפרוש בטענה שבחיים לא אצליח להיות כדורגלן מקצוען בלי לוותר על הדת. ביקשתי מהם שייתנו לי להיכשל לבד, שלא הם יכשילו אותי. זה לא הקל עליי את הדרך, אבל לפעמים כשכולם הולכים נגדך, זה גורם לך לרצות להוכיח. כשעליתי להופעת בכורה בגיל עשרים בליגת העל, עבורי זה היה ניצחון גדול וההרגשה הכי טובה שיש. הוכחתי לכולם שזה אפשרי, ומאז אני מוכיח בכל שבוע מחדש".

הדרך הארוכה והעיקשת שעבר אדלשטיין בדרך לליגות הבכירות כללה גם שנים ארוכות במחלקות הילדים והנוער, שבהן מתקיימים המשחקים בשבת בבוקר. הדבר אילץ אותו למצוא פתרונות יצירתיים למדי לקראת המשחקים, שהתקיימו פעם בשבועיים. "ההורים שלי היו מתקשרים למועצה הדתית שבה התקיים המשחק והיו מוצאים לי משפחה לעשות אצלה שבת", הוא נזכר. "לזכות עם ישראל צריך לומר שאירחו אותי משפחות כאילו אני בן בית שלהם. ובכל זאת, לא היה פשוט בתור ילד להגיע כל פעם לאנשים שאני לא מכיר. הרבה פעמים לא היה מלון או בית מארח קרוב למגרש, והייתי הולך אפילו שעה וחצי כדי להגיע למגרש ואותה דרך בחזרה. התהליך הזה ביגר אותי ועזר לי בהמשך".

אדלשטיין הגיע להפועל פ"ת בשנים קשות של המועדון, שסבל מבעיות כלכליות ונשר לליגה השנייה ב־2012. הוא עצמו נע בין ההרכב הראשון לבין הספסל ובשנת 2013 החל במסע נדודים בקבוצות מהליגה הלאומית וליגה א', ובכל סוף עונה חזר לבסיס האם במלאבס. "הפועל פתח־תקווה זה מועדון שהתאכזבתי ממנו המון פעמים, אבל בכל פעם חזרתי אליו, כמו ילד שאומר לעצמו שהפעם יהיה בסדר", מסביר אדלשטיין. "בכל פעם הגיע בעלים חדש שהבטיח הבטחות וזה היה גרוע באותה מידה. כבר לא מפתחים שם שחקני בית כמו פעם וחוץ מהקהל הנהדר שלהם, הכול שם רקוב".

התחנה הראשונה אחרי פ"ת הייתה בקבוצת האוהדים של הפועל קטמון בליגה הלאומית. אדלשטיין השתלב מצוין במועדון הירושלמי, הקהל התאהב בו, אבל באמצע השנה הוא החליט לעזוב. "היינו במקום רביעי כשעזבתי והכול הלך טוב מקצועית, אבל השחקן שי אהרון (היום המנהל המקצועי בקבוצה, ד"מ) לא אהב כנראה את העובדה שאני לוקח ממנו את אהבת הקהל והיה מתנכל לי", אומר אדלשטיין. "הוא לא אהב את ההחלטה של הקבוצה לכבד את הבקשה שלי לא לשחק בשבת במחנה אימונים בפולין, היה מעיר לי דברים לא לעניין על אוכל כשר שהייתי מביא ופשוט לא אהבתי לבוא לאימונים והחלטתי לעזוב. עברתי לקריית־גת בליגה א' ובסיום העונה עליתי איתם ליגה, כשקטמון ירדו".

שי אהרון מסר בתגובה: ״למדתי בשנים האחרונות שבישראל בכלל ובכדורגל שלנו בפרט, לכל אדם יש זכות להגיד את כל מה שהוא רוצה. זה לא הופך בהכרח את הדברים שנאמרו לאמת ואני בוחר לא להגיב עליהם״.

נתקלת בעוד מקרים כאלה בקריירה?
"הרוב המוחלט של השחקנים והקבוצות מכירים, מקבלים ומכבדים אותי כמו שאני, אבל היו גם מקרים של אפליה וחוסר כבוד. בתחילת העונה בפ"ת הייתי במחנה אימונים יחד עם עוד שני שחקנים דתיים, והגענו להסכמה עם המועדון שלא נשחק במשחק אימון שהתקיים בשבת. כשהגענו לשם התחילו ללחוץ עלינו לשחק, אמרו שצריכים אותנו ושאנחנו חסרים. מבחינתי זה חוסר כבוד, אבל התרגלתי גם לדברים האלה. בסוף לא שיחקנו".

ומה בנוגע לאפליה?
"בעבר הייתי חלק מנבחרת ישראל עד גיל 16, ועיתונאי התקשר למנהל שלה, דמות מוכרת שאני מעדיף לא לומר את שמה, והוא שאל אותו איך הם יסתדרו עם שחקן דתי. אותו מנהל, שלא ידע על כך עד אז, אמר שבנבחרת מעולם לא היה שחקן דתי ולא יהיה שחקן דתי, ותוך זמן קצר ניפו אותי מהסגל. זה היה אחד המשברים הגדולים שלי, הרגשתי שדורכים עליי וחשבתי לפרוש, אבל בסוף הדברים האלה רק בנו ועשו אותי חזק יותר".

זה לא היה המקרה היחיד של אפליה שנתקל בו. "כשהייתי בנוער של קריית־אונו, שיחקנו בגביע המדינה מול בני סכנין והגיע לשם סקאוט של מכבי ת"א ששמע עליי. אחרי שכבשתי בדקה החמישית, הוא ביקש מהאנשים סביבו כמה פרטים עליי וברגע ששמע שאני דתי, פשוט לקח את הדברים שלו והלך. מבחינתי, כמו שיש אפליה על רקע גזע, יש גם אפליה על רקע דת. זה בדיוק כמו שלא יקבלו אותך למקום עבודה כי אתה כהה עור או עולה חדש. זה לא הוגן שהרבה דתיים לא יכולים להפוך לספורטאים בגלל שרוב התחרויות בשבת, ולצערי אני לא רואה את זה משתנה".

מה אומרים הרבנים בנושא?
"זה מאוד אינדיבידואלי ומורכב. זו בטח לא מצווה לשחק בשבת ואם תחפש הקלות ותהפוך את כל הספרים אני בטוח שתמצא משהו, אבל אני לא מכיר רב שיאשר לך לשחק כדורגל בשבת. יש עם זה הרבה בעיות - הצילום של המשחק, או הדשא שאתה קוצץ כשאתה בועט בכדור. לא יקרה כלום אם יעבירו את כל המשחקים בכל הגילים בארץ לאחר הצהריים באמצע השבוע".

למרות שהוא נחשב לשחקן בכיר בליגות הנמוכות, אדלשטיין עדיין לא הצליח לבצע את הפריצה המיוחלת ולהפוך לשחקן מן המניין בליגה הבכירה. "למדתי שכדי לשחק כדורגל ברמות הגבוהות בישראל צריך הרבה מעבר למקצועיות או ליכולת", הוא טוען. "יש הרבה אינטרסים, צריך סוכן טוב ומקושר. לפעמים צריך להיות מניאק בתחום הזה, ואני כנראה ילד טוב מדי. היו מקרים שבהם הייתי אמור להתקדם ושמו לי רגליים. זה לאו דווקא משהו אישי נגדי, פשוט לאותו גורם הייתה עדיפות לאנשים אחרים. אני משחק קודם כול כדי ליהנות, וככל שאתה עולה למעלה, הכול הופך למסחרה".

העובדה שאתה דתי מונעת ממך לשחק בליגת העל?
"זה לא מונע ממני, אבל זה בטוח לא עוזר כי רוב המאמנים לא יאהבו את העובדה שאני דתי. מבחינתם, זה כאב ראש שהם לא צריכים, למרות שלדעתי זה ממש לא נכון. אני בטוח שזה לא מרוע, הם פשוט לא רוצים את העול הזה".

יש הרבה שחקנים שקרובים למסורת, לא חשבת פעם להקל על עצמך כמה שנים בשביל הקריירה?
"ממש לא. יש הבדל גדול בין קרבה למסורת לבין אדם שנולד וגדל במשפחה דתית. מבחינתי הדת הייתה תמיד לפני הכול, גם לפני הכדורגל".

למה אתה לא משחק עם כיפה?
"קודם כול, בליגת העל ובליגה הלאומית אסור לשחק עם כיפה על הראש. בליגה א' אני בוחר לא לשחק איתה, כי היא נופלת כל הזמן וזה פשוט לא נוח. אני משחק עם ציצית להרגשה הטובה".

סומנת כשחקן עם פוטנציאל לפרוץ קדימה, למה לדעתך זה עוד לא קרה?
"אני לא יודע אם נכון לומר שלא מימשתי את הפוטנציאל. שיחקתי שלוש שנים בליגה הלאומית כשחקן הרכב, עליתי פעמיים ברציפות ליגה ולפעמים באים אליי מאמנים ושחקנים ואומרים שהם שומעים כל כך הרבה את השם שלי, שחושבים שאני בן 35 כי באמת עשיתי כבר הרבה דברים בקריירה. בשורה התחתונה אני עדיין צעיר, יש שחקנים שפרצו בליגת העל רק בגיל 26 פלוס, ועד עכשיו אני מרוצה ממה שעשיתי".

נראה שאתה הופך לפייבוריט של הקהל בכל מקום. איך תסביר את זה?
"לדעתי זה בגלל שמתחברים לסגנון המשחק שלי. הקהל אוהב לראות דברים מעניינים, טיפול שונה בכדור, כדרור וכיוצא בזה".

עד מתי תמשיך בכפר־קאסם?
"האמת שבגלל ההתנהלות בקאסם שמאוד מקשה עליי, יש סיכוי גדול שאעבור כבר בחלון ההעברות הנוכחי. יש לי אופציית שחרור וכמה הצעות מקבוצות מהלאומית וליגה א'. עדיין לא החלטתי".

לפני ארבעה חודשים שינה אדלשטיין סטטוס והתחתן עם בת־אל, בחירת לבו. "הבעלים של הקבוצה בקריית־גת היה גם בעלים של בית קפה בעיר. באחד הימים הוא אמר לי לבוא אליו לעסק, ובלי להגיד לי כלום הושיב אותי ליד שולחן, הושיב מולי את בת־אל, אמר שהוא צריך ללכת לראות משחק ואיחל לנו הצלחה. ככה זה התחיל", מספר אדלשטיין בחיוך. "בת־אל אמנם מכחישה את זה, אבל עד היום אני טוען שהיא זו שארגנה את המפגש, אחרי שהגיעה לראות אותי משחק כמה פעמים. יצאנו קרוב לשלוש שנים, הדברים התנהלו לאט כי גרנו רחוק זה מזה ונפגשנו בקושי פעמיים בשבוע לאורך הזמן הזה".

מה אתה עושה חוץ מכדורגל?
"בצבא הייתי מאמן כושר של טייסים והיום אני בעלים של סטודיו בקריית־אונו שבו אני מאמן קבוצות שונות. בנוסף, אני משתתף בקורסים של תזונה ופעילות גופנית, עובד ממוקדם בבוקר ועד מאוחר בלילה כדי שהכול ישתלב יחד עם הכדורגל".

על מה אתה חולם?
"אני אמנם צעיר, אבל החלום הוא קודם כול לקום כל בוקר בריא עם חיוך על הפנים, השאר זה באמת בונוס. ברור שאני חולם להגיע גם לרמות הגבוהות בכדורגל, אבל מאמין בלחשוב בקטן וליהנות מהדברים שאני עושה. אם כבר עוסקים בחלומות, הייתי רוצה להגיע לברצלונה ושמסי יהיה המחליף שלי".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"בחמש. אני מודה על כך שאני בריא ויש לי אישה ומשפחה טובה וחברים יקרים, זה באמת מה שחשוב
בחיים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg