לילה של כוכבים: כל מה שצריך לדעת לקראת הסופרבול
הסופרבול ה־51, אירוע הספורט הנצפה ביותר בעולם, יפגיש הלילה את ניו אינגלנד המעוטרת עם אטלנטה שחולמת על זכייה ראשונה בתואר • בין פרסומת אחת לאחרת והופעת המחצית המסורתית, יעמוד במוקד הקרב על הקווים בין ביל בליצ'יק לדן קווין
הסופרבול ה־51 שייערך באיצטדיון NRG בטקסס הוא לכאורה משחק מוחות בין מי שנמצא בפיסגה ההיסטורית של מאמני פוטבול, ביל בליצ'יק מניו אינגלנד (אלופת ה־AFC), למאמן שנה שנייה, דן קווין מאטלנטה (אלופת ה־NFC).
אבל עם כל חוסר ניסיונו - עבור קווין זהו סופרבול שני מול בליצ'יק בשלוש שנים. הוא היה מאמן ההגנה בצוות של פיט קארול כשסיאטל נחלה הפסד שובר לב לפטריוטס לפני שנתיים. שנה קודם הוא היה שותף לניצחון מוחץ של הסי הוקס על דנבר ברונקוס.
מי שיוצאים תחת כנפיו של מאמן גדול, נשארים לפעמים העתק דהוי של המקור. אבל הפלקונס של קווין הם קבוצה שונה לחלוטין מסיאטל, ולו בגלל סגנון התקפי שונה לחלוטין שבנוי סביב משחק המסירה של מאט ראיין, ומשחק ההגנה שסטטיסטית מדורג בחלק החלש של הליגה. אבל יודה הפטיש לשעבר לקח מהבוס שלו בשיקגו את תרבות הארגון, ועבד בעיקר על יצירת אחדות בקבוצה.
גיבוש קבוצתי בפוטבול הוא לא מוסכמה. הארי אדוארדס, הסוציולוג שהיה חלק ממכונת האליפות של סן פרנסיסקו בשנות ה־80 וה־90, דווקא חשב שצריך להפחית את הלחץ החברתי על שחקנים להשתלב. יש מאמנים שמסתפקים בגיבוש בתוך היחידות השונות בקבוצה. אבל אנחנו בדור המילניום שמנהל את רוב יחסיו החברתיים מול מסך קטן של מכשיר שפעם היה טלפון, וקווין חיפש לשבור את העניין. הוא הכניס סלי כדורסל ושולחנות טניס לחדרי ההלבשה והישיבות, וערך מסעות גיבוש עם ותיקי יחידות עילית של הצבא האמריקני. ולמרות שאימן תחת קארול ומאמן הקולג'ים האגדי ניק סייבן, אחד האנשים שהוא מרבה להתייעץ איתם הוא דווקא סטיב קר, מאמן גולדן סטייט מה-NBA.
התוצאות ניכרו בעיקר בשיפור ביכולת האישית של שחקני מפתח - הרסיבר חוליו ג'ונס, ובמידה רבה הקוורטרבק ראיין, כבר נחשבו כוכבים - אבל הרסיבר המשני מוחמד סאנו וההתקפה הקרקעית של דבונטה פרימן וטבין קולמן עשו קפיצה משמעותית ביותר השנה. הם רשמו יחד 540 נקודות, המאזן השמיני בהיסטוריה, ובפוטבול בעונות בינוניות (ואנחנו עושים חסד עם 2016) התקפות מגיעות רחוק.
סוכנויות ההימורים מנבאות את אחת התוצאות הגבוהות בהיסטוריה - שתי הקבוצות הבקיעו 80 נקודות במצטבר בגמרים האזוריים. אבל אם צריך להמר על המאמן שיצליח לתקוע מקל בגלגלי היריבה, זה מן הסתם בליצ'יק בניו אינגלנד, שכמו הענקים ביותר הוא לא רק ארכיטקט של קבוצות עילית, אלא גם קבלן השיפוצים שלהן.
כשטום בריידי קרוב לגיל 40, בליצ'יק שם דגש על קו התקפה מעולה. כשלבריידי יש זמן, ועדיף שאטלנטה לא תשמור יותר מדי אזורית, הם מסוכנים בעיקר משום שהרסיבר ג'וליאן אדלמן הוא עוד מוח חריף מאוד בהתקפת הפטריורס. השמירה האישית של אטלנטה אינה מזהירה, והעניין הזה לבדו מסמן לדעתי את ניו אינגלנד כפייבוריטית. במיוחד שיכולתו של בליצ'יק (ארבע אליפויות כמאמן ראשי) לשבש את ההרמוניה של כל יריבה היא בערך קיצור תולדות הליגה הזו במאה ה־21.
אקו"ם