נקודת פריצה: קבלו את מלכת הגולף של ישראל
לטיסיה בק עשתה היסטוריה כשהפכה לשחקנית הגולף הישראלית הראשונה בסבב העולמי הבכיר ובמשחקים האולימפיים. ממקום מושבה בפלורידה, רגע אחרי הישג השיא בקריירה היא מספרת על החלום להגיע לפסגה. ראיון מיוחד
בסוף דצמבר 2014, לטיסיה בק פתחה פרק חדש בהיסטוריה של הספורט הישראלי, לאחר שהפכה לשחקנית ראשונה בענף הגולף המקומי שמעפילה לסבב העולמי הבכיר, ה־LPGA. זה קרה בזכות הופעה מבריקה בתחרות יוקרתית בדייטונה ביץ', פלורידה, מול 154 מתחרות. לאחר חמישה ימי מוקדמות, שלב פלייאוף וסדרת חבטות מוצלחת, הבטיחה לעצמה בק אחד משלושת הכרטיסים לסבב היוקרתי, שאליו מצטרפות מדי שנה עשרים שחקניות בלבד. "האמת שהופתעתי שהצלחתי להיכנס לסבב הבכיר כל כך מהר, חשבתי שזה ייקח לי עוד כמה שנים", מספרת בק, "זה היה קצת מפחיד, מדובר ברמה הגבוהה בעולם, לקח לי קצת זמן לעכל וההתרגשות הייתה גדולה".
השינוי בחייה של בק היה מיידי והיא החלה להתכונן לאינטנסיביות שונה לחלוטין ממה שהייתה רגילה אליו עד אז. "בעונה המקצוענית יש בסביבות 35 טורנירים, כשהעונה באופן ודאי אשתתף בעשרים מהם", מסבירה בק, "אני נמצאת שבועות ארוכים בדרכים - בטיסות, נסיעות ומעבר ממלון למלון. לכל תחרות אני מגיעה כמה ימים קודם, כי בגולף המגרשים שונים וצריך ללמוד אותם בכל פעם מחדש. בסבב יש 160 בנות, וצריך לסיים בסביבת המאה הראשונות כדי לשרוד בו".
עד כמה זה שונה מכל מה שחווית עד אז?
"ההבדלים בין הקולג' לסבב המקצועני הם בכמות התחרויות הגדולה בהרבה ובעובדה שכל תחרות אורכת ארבעה ימים ולא שלושה, מה שהופך את הקושי לגדול יותר. קשה להיות טובה ארבעה ימים רצוף וזה מה שמבדיל בין הבכירות בסבב לשאר, והמטרה הגדולה היא לשמור על איכות ויציבות לאורך כל ימי התחרות".
בעונה המקצוענית הראשונה שלה ב־2015, שיחקה בק ב־14 תחרויות שונות. ההישגים הבולטים שלה נרשמו באליפות אוסטרליה הפתוחה, התחרות היוקרתית בסבב, שם עלתה לגמר, סיימה במקום ה־27 מתוך 70 וזכתה ב־10,000 דולר. בנוסף, סיימה במקום ה־19 בתחרות בקנדה, גרפה 54 אלף דולר בעונה כולה וסיימה במקום ה־111. בעונה שעברה כבר שיחקה 20 טורנירים, גרפה 61 אלף דולר, סיימה במקום ה־113, והגיעה לשיאה עם מקום 15 בתחרות באלבמה. את העונה הנוכחית, שהחלה בסוף ינואר בתחרות בבהאמס, היא פתחה עם הישג השיא שלה בקריירה: מקום שמיני ופרס נאה של 35 אלף דולר.
"זו הפעם השנייה שאני משחקת בטורניר הזה", היא מספרת, "היה שבוע מאוד רגוע ויציב מבחינתי, לא עשיתי הרבה טעויות והיה נחמד להתחיל ככה את העונה לאחר חודשיים בלי תחרויות. בשנתיים האחרונות, היו לי כמה מקרים שאחרי יומיים הייתי בטופ עשר אבל לא הצלחתי להישאר שם עד הסוף. כרגע אני במקום השמיני בסבב וצוחקים עליי שכל הזמן רואים את השם שלי בערוץ הגולף. הלוואי שאצליח להישאר שם".
איך ההרגשה להרוויח סכום כזה לראשונה?
"כבר התחילו לפתוח עיניים על הסכום שהרווחתי. שוכחים שהקאדי שעובד איתי מקבל 4,000 דולר ויש את העלות של הטיסה והמלון. בנוסף, בחלק גדול מהטורנירים, אם אתה לא מספיק טוב ביומיים הראשונים אתה בחוץ, ואז אין רווח, רק הוצאות".
מה העלות של עונה בסבב המקצועני?
"העלות השנתית שלי היא יותר מ־100 אלף דולר. מלבד הנסיעות, המלונות והקאדי, זה כולל גם מאמן, פסיכולוג, ציוד וכיוצא בזה. כדי לכסות את זה אני נעזרת במועדון שלי (Turnberry isle Miami), שהוא הספונסר הראשי, באנשים פרטיים שתומכים, באיגוד הישראלי ובוועד האולימפי הישראלי, בתקווה שאתחיל להרוויח יותר כסף ולממן את עצמי".
עד כמה גדול הקושי הפיזי בתחרות?
"במהלך התחרויות נמצאים על המגרש משבע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים ובסוף היום מרגישים את הרגליים. צריך להיות בכושר, אבל לא יוצא דופן. בנוסף לאימונים, אני משתדלת ללכת למכון כושר חמש פעמים בשבוע".
מה התפקיד של הקאדי?
"הוא האיש שמלווה אותך במהלך התחרות, סוחב לך את התיק, מספק לך מידע טכני בנוגע למרחקים ולמשטח ומייעץ לך אם אתה רוצה. קשה מאוד למצוא קאדי טוב לאורך זמן, זה כמו מערכת יחסים לכל דבר".
לטיסיה בק, שחגגה בתחילת החודש יום הולדת 25, נולדה בבלגיה לאב אדריכל ולאמא מורה לעברית, כאחותה התאומה של אוליביה. "אחי הגדול יוני רצה מאוד אח קטן, אבל נולדו לו אחיות תאומות, אז נתנו לו לבחור את השמות שלנו", היא מספרת. כשהייתה בת שש החליטו הוריה לעלות לישראל ובחרו לגור בקיסריה, בשל חיבתם העזה למשחק הגולף.
היא עצמה החלה לשחק בגיל תשע, בנוסף לשלל ענפים שלקחה בהם חלק. היא התאמנה גם בטניס ושיחקה כדורסל, כדורגל ואפילו טניס שולחן. בגיל 12 עשתה את הבלתי ייאמן וזכתה באליפות הארץ לבוגרות, הישג שעליו חזרה ארבע פעמים נוספות בהמשך. הכישרון הטבעי והתשוקה הרבה לעניין, הבהירו היטב לבק ולסובבים אותה, כי גולף הוא הייעוד הספורטיבי שלה.
"מרגע שהחלטתי שאני רוצה להתמקצע בגולף, עזבתי את שאר הענפים והתמקדתי בחמישה אימוני גולף בשבוע", היא נזכרת. "אהבתי את העובדה שאני לא צריכה אף אחד בשביל להתאמן ולהשתפר, בניגוד לטניס, וכבר בגיל צעיר התרחקתי ממשפחה וחברים והייתי בעיקר עם עצמי. הלכתי לבית ספר ואז לגולף, שהפך לדבר הכי חשוב בחיים". למרות ההצלחה הגדולה, הבינו בק ובני משפחתה שכדי להתמקצע, היא תהיה חייבת לעזוב את הארץ לתקופה מסוימת. "החלטנו שהדבר הטוב ביותר עבורי כדי להתקדם בענף הוא לנסוע לאקדמיה בארה"ב", היא מספרת, "התהליך עצמו החל כבר בגיל 12, אני טיפוס מתבודד מטבעי וכשהחלטתי לעבור, כבר הייתי מוכנה. ידעתי שאני רוצה להתקדם ושבארץ זה פשוט בלתי אפשרי".
למה לא?
"כי בארץ לא קיימים התנאים שמאפשרים להפוך לשחקן גולף מקצוען ברמות הגבוהות. אין מתקנים, אין מספיק תחרויות ואין אנשי מקצוע עם ניסיון שיכולים לקחת אותך לרמות הגבוהות".
מה גרם לך להתאהב בגולף?
"קשה לי לומר מה בדיוק משך אותי לגולף. אני רק זוכרת שתמיד רציתי לחזור למגרש כדי להשתפר. אני אוהבת את המשחק הזה ואת הזמן שלי לבד איתו בטבע. אין כמו החוויה היפהפייה והרגועה הזו".
למה בארץ נוצרה סטיגמה שזה ענף למבוגרים ועשירים בלבד?
"כי יש שני מגרשי גולף, שנמצאים רחוק ועולה הרבה כסף לשחק בהם. אחותי הגדולה רצתה להתחיל לשחק אבל בתור אמא לילדים שגרה בתל־אביב, הנסיעות הארוכות לקיסריה התישו אותה בסוף. בארצות־הברית יש אמנם מגרשים יקרים הרבה יותר, אבל גם רבים אחרים בעלות עממית, מה שהופך את העיסוק לנגיש יותר. הגולף בארץ מוגדר כחובבני, אנשים פחות מכירים ומודעים אליו, וככה נוצרו הסטיגמות".
וכך, בגיל 14 נפרדה בק לשלום ממשפחתה ונסעה לבדה לארצות־הברית, שם התקבלה לאקדמיה היוקרתית IMG בפלורידה, שבה לומדים מאות ספורטאים מענפים שונים. "אהבתי את העובדה שבאקדמיה יש הרבה מגרשים, מאמנים טובים, וכל מה שרציתי הוא לשחק שעות גולף ולהשתפר", היא מסבירה. "היו פעמים שבהן רציתי לזרוק את המחבט ולעזוב, ובסוף השנה הראשונה שקלתי ברצינות לחזור הביתה. גולף יכול להיות משחק מתסכל במיוחד, בטח למישהי כמוני ששואפת לשלמות כל הזמן. הקרבתי הרבה למענו וויתרתי על רוב הילדות שלי. היו תקופות שלא שיחקתי טוב וזה גרם לי לתסכול גדול. מצד שני, כל הזמן ידעתי מה המטרה שלי, עבדתי קשה ולמדתי להתמודד עם הקשיים. ידעתי שאם אמשיך בדרך הזו, אוכיח לבסוף שהכול היה שווה".
בשנותיה באקדמיה הפכה בק לאחת מחמש שחקניות הגולף הטובות לנוער בארצות־הברית. היא זכתה בטורנירים רבים, נכללה בעשירייה הראשונה באירופה, זכתה במקום השביעי בטורניר המאסטרס לנוער בצרפת, ובין לבין זכתה בגיל 16 במקום החמישי בקטגוריית הגברים באליפות ישראל. "שיחקתי באליפות הזו רק בגלל שהייתי צריכה תחרות, לא בשביל לנצח את הבנים, למרות שברור שרציתי", היא אומרת. ב־2008, נבחרה בק במפתיע לאחד מחמשת ספורטאי העשור של ישראל, כחלק מחגיגות השישים למדינה, לצד שמות כמו יוסי בניון, פיני גרשון ואברהם גרנט.
ב־2010, לאחר שסיימה ארבע שנות לימוד באקדמיה, קיבלה בק הצעה למלגה מלאה בסך 200 אלף דולר, מאוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה. "האמת שרציתי להפוך למקצוענית כבר אחרי האקדמיה, למרות שדיוק נחשבת לאוניברסיטה יוקרתית עם שם טוב בכל מה שנוגע לגולף", היא נזכרת, "אבל ההורים לחצו עליי ללכת ולא יכולתי לסרב להם. הבעיה הגדולה במכללות היא שרמת האימון בגולף נמוכה מאוד, ואתה לא יכול באמת להתקדם מקצועית, מה שגרם לי לא פעם לחילוקי דעות ובעיות מול הצוות המקצועי. בנוסף, לא היה לוח זמנים קבוע, כל אחד עשה מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה, אנשים חגגו עד השעות הקטנות במגורים כשרציתי ללכת לישון מוקדם, והרבה דברים הפריעו לי. ובכל זאת, נהניתי לצאת לתחרויות ולהיות חלק מקבוצה, וככל שעבר הזמן השתפרו הדברים".
גם בקולג' המשיכה בק לעשות חיל; היא זכתה בתואר "רוקי השנה" ב־ACC, אזור שבו משחקת מכללת דיוק בליגת ה־NCAA, ושנה לאחר מכן הפכה לישראלית הראשונה שהעפילה לאליפות קנדה הפתוחה, הטורניר השני בחשיבותו אחרי הסבב הבכיר. בהמשך זכתה גם בטורניר באנגליה. בין לבין למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה: "לא אעסוק בזה בהמשך, אני יותר בעניין של עסקים, אבל לא הייתה שם אפשרות ללמוד את זה".
כיום, בתקופות שהיא לא מתחרה, גרה בק בשכונת אוונטורה בפלורידה שבמיאמי, שם נמצא גם המועדון שלה - Turnberry isle Miami, "זה הבסיס שלי כרגע, ועד שהעונה מתחילה, אני מתאמנת כל הזמן לשפר את עצמי ומשתתפת בטורנירים קטנים ובאירועי צדקה למיניהם", היא מספרת, "בקהילה שבה אני חיה יש יהודים רבים מאוד, מה שמקל עליי את החיים בתקופות שאני שם. הרבה מאוד אנשים תומכים בי ופותחים בפניי את הבית שלהם. אם זה לא היה, אני מניחה שהיה לי הרבה יותר קשה".
עד כמה קשה להיות רחוק כל כך מהמשפחה והחברים?
"אני רגילה להיות רחוקה מהמשפחה, החברים וכל מי שתומך בקריירה שלי. כשאני מגיעה לארץ, לפעמים זה מוזר לי להיות כל כך קרובה אליהם. בשנתיים האחרונות הגעתי לארץ רק פעמיים, בסביבות חנוכה לכמה שבועות, כי פשוט אין לי זמן".
עלית לארץ בגיל שש, עזבת בגיל 14, אז איפה בעצם הבית עבורך?
"אני מרגישה ישראלית לכל דבר, למרות שאני לא נמצאת כאן שנים ומבחינתי זה כמו אימון אחד ארוך. המשפחה שלי ואני ציונים, ומבחינתי כל מה שאני עושה זה בשביל ישראל. ברגע שהקריירה תיגמר אחזור לארץ ואין שום סיכוי שמשהו ישאיר אותי שם. ישראל עבורי זה הבית".
מפריעה לך העובדה שאת פחות מוכרת בישראל?
"ממש לא, חשובה לי יותר העובדה שאני הישראלית הראשונה בסבב העולמי ושאני יהודייה שמשחקת ברמות האלה. יש מעט מאוד ייצוג ליהודים בגולף העולמי, גם אצל הגברים וגם אצל הנשים, ולאורך השנים כל הישראלים שניסו להיכנס לסבב הבכיר נכשלו. על התיק שלי יש דגל ישראל, גם על הכובע, המגבת וכיוצא בזה".
קרה שסבלת מהתנכלות כלשהי בגלל שאת מישראל?
"בדרך כלל אני מקבלת תגובות חמות ואוהבות. קרה כמה פעמים שהשאירו לי הודעות נאצה בפייסבוק בגלל שאני מישראל".
הפריע לך שלא היית בצבא?
"לאורך השנים היו דיונים ביני ובין הצבא, מתי אוכל לעשות שירות בתקופות שאני בארץ. בסופו של דבר זה נפל בגלל עניינים בריאותיים, שאני מעדיפה לא להיכנס אליהם. בכל מקום שאני מגיעה אליו אני מרגישה שגרירה של ישראל וזו השליחות והתרומה שלי כרגע".
בקיץ 2016 רשמה בק הישג נוסף, כשהפכה לישראלית הראשונה שהעפילה לטורניר האולימפי והפכה לנציגה ה־47 שלנו במשלחת לריו. הענף עצמו חזר למשחקים אחרי 112 שנות היעדרות. "לא יודעת מה פתאום נזכרו בוועד האולימפי הבינלאומי בענף והחזירו אותו, כנראה מנסים לחבר עוד אנשים למשחקים ולגולף יש קהל גדול בעולם", היא מסבירה, "שמחתי להיות חלק מהמשלחת הישראלית לריו והיה חשוב לי מאוד להכיר את הספורטאים במשלחת הישראלית. הצחיק אותי שהם הופתעו לגלות שאני יודעת לדבר עברית".
השתתפת בטקס הפתיחה?
"למרות שהתחרות שלי התחילה רק אחרי שבועיים, לא יכולתי לפספס את ההשתתפות בטקס והגעתי לריו מוקדם. אחר כך נסעתי לשבוע לסאו־פאולו להתאמן ולהתנתק קצת מהכול".
פתיחת התחרות בריו לא הייתה מוצלחת עבור בק, אבל אחרי יומיים חזרה לעצמה וסיימה לבסוף במקום ה־31 מתוך 60 משתתפות, "למרות שמבחינת גולף לא היה משהו, סך הכול ריו הייתה חוויה טובה עבורי, שתעזור לי גם בהמשך", היא טוענת, "הגעתי לשם עם ניסיון של שנתיים בתור מקצוענית, ואני מאמינה שלטוקיו כבר אגיע אחרת לגמרי ואוכל להתמודד על מדליה".
מה דעתך על היחס בישראל לספורטאים במשלחת שלא הצליחו או זכו במדליה?
"זה עצוב שיש כאלה שמתייחסים ככה לספורטאים שלא זכו במדליות, והכוונה היא ממש לא רק אליי, כאילו המדליות הן חזות הכול. אנחנו שוכחים שאנחנו מדינה קטנה, וכל ענף שאנחנו יכולים אנחנו צריכים לשלוח לו נציגות, כדי לצבור ניסיון ולבנות מסורת".
מה מבחינתך את זקוקה לשפר מקצועית?
"העבודה כרגע היא בעיקר מנטלית. אני יותר מדי פרפקציוניסטית ותמיד חשבתי שככל שהצד הטכני יהיה מושלם יותר, הכול יסתדר. אבל זה לא. ההתמודדות הגדולה ביותר היא כשנמצאים בחלק העליון במהלך טורניר, כשהכסף על השולחן והראש מתחיל לעבוד ואיתו מגיעות המחשבות המיותרות והלחץ. אני חושבת שאני צריכה להאמין יותר בעצמי, אני שואפת להגיע לעשר הגדולות וחושבת שזה בהחלט יכול לקרות לי".
עד מתי תשחקי?
"קשה לדעת בגולף, זה משתנה מאחד לשני. אני מאמינה שיש לי עוד עשר שנים לפחות".
קיבלת פעם פנייה מהבלגים לבוא לייצג אותם?
"בגיל 12 קיבלתי פנייה מנבחרת בלגיה להצטרף לנבחרת הגולף שלהם. מבחינה כלכלית זה היה עדיף לי בהרבה, אבל לא היה שום סיכוי שנעזוב את הארץ בשביל זה ונחזור לשם".
מי שחקן הגולף האהוב עלייך?
"כשגדלתי בארץ לא ראו גולף בטלוויזיה ולא היה לי מישהו להעריץ. אולי זה לטובה, כי יכולתי לפתח לעצמי את סגנון המשחק שלי".
מה דעתך על טייגר וודס?
"אני מאוד לא אוהבת את ההתנהגות שלו ואת הדברים שהוא עשה, ומבחינתי שיישאר בכושר שהוא נמצא ולא יחזור לרמות הגבוהות".
מה הקשר של יורם ארבל לקריירה שלך?
"יורם ארבל הוא חבר של ההורים שלי, ועד גיל 13 שיחקנו ביחד גולף. באותה תקופה אהבתי כדורגל והוא היה לוקח אותי למשחקים ששידר בטלוויזיה. הקבוצה שלי הייתה מכבי חיפה, ובבת מצווה הוא הביא לי כדורגל עם החתימות של השחקנים. עד היום הוא נמצא בסביבה".
חשבת פעם מה היה קורה אם היית בוחרת בטניס כמקצוע שלך?
"הייתי טובה בטניס, וברור לי שאם הייתי ממשיכה בענף ונמצאת היום איפה שאני בגולף העולמי, לא הייתי יורדת מהכותרות בישראל. יש אצלנו באזור כל הזמן תחרויות צדקה שבהן אוספים כספים בשביל טניס, ואף פעם לא בשביל גולף. זה מאוד מאכזב בעיניי".
על מה את חולמת?
"להיות אחת מעשר הבכירות בעולם, מה שיהפוך אותי למוכרת יותר ויאפשר לי לעשות פעולות שיעזרו לעולם להפוך למקום טוב יותר".
יש לך זמן לזוגיות?
"זה לא מעניין עכשיו, הגולף הוא העניין המרכזי כרגע בחיים שלי".
יש לך זמן לעיסוק חוץ מגולף?
"אני חולה על ספורט, רק תן לי לשחק טניס או טניס שולחן ואני עפה על זה. אני יודעת שאני צריכה למצוא עוד תחביב חוץ מספורט, משהו שיעשיר אותי בשעות הפנאי ויוריד קצת את הלחץ".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?
"החיים ומצב הרוח שלי מושפעים מאוד ממה שקורה איתי בגולף. אני למעלה כשטוב וההפך כשפחות. אני עובדת על זה עכשיו, רוצה להיות יציבה יותר ולהאמין בעצמי יותר. בתחרות האחרונה ראיתי לידי את המדורגת ראשונה, לידיה קו, ילדה בת 18 בגובה 1.52, והבנתי שאין בינינו הבדל גדול, חוץ מהעובדה שהיא מצליחה להיות יציבה לאורך כל ימי התחרות. זה עודד אותי, שדברים טובים עוד יכולים לקרות".
אקו"ם