אוואג'ובי: "מסכנים ריאל, לא היה להם סיכוי"
כל כוכבי הזכייה של הפועל ירושלים בגביע יול"ב יתאחדו בעיר בשבוע הבא, וסנטר העבר כבר לא יכול לחכות: "אני סופר את הדקות לטיסה". על הקריירה: "נתתי את השנים הכי טובות שלי לישראל"
הפועל ירושלים כבר קטפה בשלוש השנים האחרונות שתי אליפויות, אבל עונת 2003-2004 היתה ונשארה המיוחדת מכולן, אז עשתה הקבוצה היסטוריה כשזכתה בגביע יול"ב. בשבוע הבא ייערך סטריטבול ירושלים המסורתי בסימן 50 שנה לשחרור העיר, ולרגל המאורע הצליחה הפקת האירוע, בראשות ראש אגף הספורט איציק קורנפיין לאחד את כל כוכבי הזכייה הסנסציונית מלפני 13 שנה.
מי שמחכה בקוצר רוח לפגישת המחזור הוא טונג'י אוואג'ובי, הסנטר האימתני של הקבוצה מאותה עונה קסומה. אוואג'ובי, היום בן 44, מתגורר כיום באטלנטה. הוא פרש ב-2012 וכיום מתחזק עסק קטן ומדריך ילדים שהגיעו לארה"ב מניגריה מולדתו. בשיחה טלפונית מפגין בקיאות מרשימה בנעשה עם האוהדים האדומים: "ייס סיר, כמו שהם שרים היום, אני יושב סופר את הדקות לטיסה. יש לי כל כך הרבה חברים בישראל וכל כך הרבה זכרונות מירושלים".
אני רואה שאתה ממש מעודכן.
"בטח בנאדם, ירושלים היא הקבוצה שלי. אני יודע שדני פרנקו הביא להם את האליפות שהם כל כך חיכו לה. הוא בחור נהדר, שיחקתי אצלו בעפולה, תמסור לו שלום בשמי. אני גם יודע שהם לקחו עוד אליפות בשבוע שעבר, עם אמארה סטודמאייר הייתי מאוד מתפלא אם זה לא היה קורה. שיחקתי נגדו בליגת הקיץ בפיניקס, אבל הוא בטח לא זוכר אותי".
איזה זיכרון מעניין יש לך מעונת היול"ב, כזה שאנחנו לא מכירים?
"באסיפה שהיתה לנו לפני המשחק, המאמן שרון דרוקר אמר לכולם שהוא לא רוצה לראות אפילו התקפה אחת שבה הכדור לא עובר בידיים של טונג'י. דרוקר לא היה מאמן רגיל, היינו הולכים אליו הביתה אני, וויל (סולומון) וקלי (מקארתי), מזמינים פיצה, שותים קולה, רואים סרטים. חשבתי לעצמי, הבחור הזה פאקינג קול. היה בקבוצה הזאת קסם, חיבור מאוד מיוחד. מסכנים ריאל מדריד, לא היה להם סיכוי".
אני זוכר שבמסיבת העיתונאים לפני המשחק, קאספרס קאמבלה הלטבי, הסנטר של מדריד, אמר שזה הולך להיות עוד יום במשרד.
"נכון! בדיוק! כאילו, וואט דה פאק? זה הרגע שהוא הפסיד. ישבתי שם מאחורה והייתי צריך להקשיב לאידיוט הזה מזלזל בנו. הרגשתי כמו בשקילה לפני קרב איגרוף, הרי הייתי מתאגרף בעברי, ורציתי לעלות לשם ולתת לו אחת. אבל החלטתי לשמור את זה למשחק, והצלחתי להעלים אותו".
אוואג'ובי שומר עד היום על קשר עם יו"ר הקבוצה דאז דני קליין. "אמנם עזבתי בשנה לאחר מכן אבל תמיד אמרתי לו שאם הוא היה מצליח לשמור על הסגל לעונה הבאה – אני הייתי מוותר על המון כסף כדי להישאר. אנחנו בקשר מצוין ואני מדבר על בסיס שבועי גם עם ארתור אברונין ששיחק איתי ברמת גן ב-2002. הוא היה אז סוג של וונדרקיד. אני אחדש איתו את הקשר. תכתוב שאני גם מתגעגע למסעדת "דיקסי" בתל אביב ול"סוהו" בראשון".
ככל שהשיחה מתקדמת, אפשר להרגיש בטון של אווג'ובי את הגעגוע לימים ההם. "נתתי את השנים הכי טובות שלי לישראל. התחושה היתה כמו במגרש שכונתי, שאתה רק צריך לעלות ולשחק. לא היה לחץ, הכל היה רגוע, ובאמת הרגשנו כמו משפחה, וכל מה שהייתי צריך לעשות זה לעלות לשחק בימי ראשון ולקרוע את התחת של היריבה.
פינה חמה בלב הוא שומר, כאמור, לדרוקר. "הוא היה המפתח להכל. הוא היה מאוד צעיר אבל ידע לחבר את כל החתיכות בפאזל. הוא ידע שאני משחק מצוין כשמרגיזים אותי והוא דאג לעדכן אותי בכל הלכלוך ששחקנים אחרים היו אומרים עלינו".
מי היה השחקן שהכי אהבת באותה קבוצה?
"אל תסבך אותי. כולם היו אחיי. לפני משחק גדול אתה כבר לומד לקרוא את השחקנים שאיתך. הסתכלתי סביבי בחדר ההלבשה וידעתי שכולם במוד ניצחון. דורון שפר לא דיבר הרבה אבל רק מבט אחד עליו הספיק כדי לדעת שזה המשחק שלו. הוא באמת היה אייסמן. כנ"ל קלי. הייתי דווקא מודאג לגבי וויל סולומון".
דווקא ממנו? למה?
"ברור, כולם ידעו את זה, אבל דאגתי דווקא בגלל זה, כי היה עליו כל כך הרבה לחץ. הוא ראה את המשחק הזה כהזדמנות להוכיח שהוא יותר טוב מאלמר בנט (הרכז של ריאל מדריד – ר.כ) שהיה אז אחד הרכזים הטובים באירופה, וניסיתי לכוון אותו על המסלול הקבוצתי. דווקא כשהוא הסתבך בעבירות זה עשה לנו טוב. אבל הוא הביא אותנו עד הגמר. סקורר חסר רחמים, אבל הוא לא הסתדר עם דרוקר כמו שאני הסתדרתי, היו להם בעיות".
כשיצאתם לפרקט וראית את כל האוהדים שהגיעו מירושלים, מה עבר לך בראש?
"זה היה הדובדבן שבקצפת עבורי. לראות את כל החבר'ה האלה, שבאו בחמישה מטוסים מישראל, אמרתי לשחקנים רגע לפני העלייה למגרש, 'אני לא רוצה לראות את כל האנשים האלה חוזרים הביתה עצובים'. ביקשתי מהם לדמיין את האהבה שנקבל אם ננצח. באותו רגע הרגשתי שאני מוכן להפסיד כל משחק בקריירה, בתנאי שאני אנצח את זה. בסיום המשחק ראיתי אוהדים נשברים ובוכים מאושר, ונתתי לאחד מהם את גופיית המשחק. אמרתי לו שהמועדון ייתן לי גופייה אחרת. הרגעים האלה בשארלרואה, אני לא אשכח אותם מעולם".
אקו"ם