משחקות בונקר: לנשים אין סיכוי מול גברים
בזמן שמשטרת הפוליטיקלי קורקט עסוקה בציד על רקע מגדרי, טניס הנשים הפך בשנים האחרונות להגנתי ומשעמם בהשוואה למקבילו הגברי. באי הבריטי התאחדו כדי לחקות את סגנון נבחרת הראגבי של ניו זילנד. וגם: תשובה לכתב "הארץ" שהשווה את המכביה לנאצים
בעידן שבו כל אמירה בנושאי גברים-נשים תכניס אותך לצרות, אבל גם לפריים טיים, קפץ מפלג הפוליטיקלי קורקט במשטרת התקשורת על אמירה טריוויאלית לגמרי של ג'ון מקנרו, שלפיה סרינה וויליאמס היתה מגיעה למקום 700-ה בערך בסבב הגברים. מקנרו דווקא התכוון להחמיא לטניסאית הטובה בעולם, ואמר שבמשחק בודד יש לה סיכוי מול שחקנים צעירים בהרבה בגלל כוחותיה המנטליים העצומים.
הדברים של מקנרו, כאמור, טריוויאליים לגמרי, הם מעוגנים בסטטיסטיקות - מעוצמת חבטות הפתיחה עד התפלגות הנקודות במשחקי זוגות מעורבים. וזאת חשוב לדעת: סרינה, וגם אחותה ונוס, הביאו למשחק הנשים יכולות אתלטיות ועוצמות שכמעט לא היו שם בעבר. בכמה אספקטים הן גם התקרבו למשחק הגברים. אבל עניין פשוט אחד הן לא עשו: הן לא שיחקו נגד בנים. וכפי שאתה לא מגיע לרמה אירופית בכדורגל אם אתה לא משחק נגד אירופאים - אישה לא תתקרב לרמת הגברים אם לא תשחק כל הזמן נגד גברים בטניס תחרותי.
אז אפשר לנהל דיון לאן סרינה וויליאמס היתה יכולה להגיע אם היתה משחקת באופן קבוע בסבב הגברים (כנראה יותר .(700-מ אבל מכיוון שכמובן לא עשתה זאת, הדיון הוא מיותר.
אבל את הדיון אפשר לקחת למקום מעניין יותר. שיטת האימון היום לנשים כוללת יותר ויותר משחק נגד גברים. ולמרות שזו שיטה מוכחת, בהחלט יש לה השפעה עצובה על משחק הנשים. שחקן כמו רפאל נדאל לעולם לא מתאמן עם טניסאי ברמתו. כי עם מתי המעטים שברמתו הוא מתחרה ולא מתאמן. לעומת זאת, הנשים הבכירות כמעט תמיד מתאמנות מול יריב ברמתן, כי הן חובטות מול גבר מהרמות המקצועניות הנמוכות. דווקא במגרש הן לפעמים פוגשות יריבות חלשות יותר.
הדבר הזה יצר לדעתי את משחק הנשים המשעמם שאנחנו רואים כיום. גם משחק הגברים הפך למשחק קו אחורי מונוטוני, אבל אצל הנשים זו קטסרטופה. כי בעוד כוכב גבר מתאמן הרבה מאוד על דמיון בהתקפה, שחקנית כוכבת עסוקה במגננה מול שחקן גברים אפור שהאיכות היחידה שלו לעומתה היא שהוא חובט חזק יותר ורץ מהר יותר.
וכך הפך טניס הנשים למשחק הישרדותי והגנתי מאוד. הרבה בגלל התלותיות הזו באימונים נגד גברים.
הסיור של הבריטיש-אנד-איירישליונז - נבחרת הראגבי המאוחדת של אנגליה, וויילס, סקוטלנד, וכל אירלנד - בניו זילנד לקח איתו למקום הרחוק ביותר מהם על כוכב הלכת 15,000 אוהדים, הרבה מהם יריבים מרים בימים כתיקונם. זו דוגמה למקום של ספורט בחיים. המסע מביא לתיירות הניו-זילנדית מאות אלפי לינות בבתי מלון עוד לפני שנמזגה הבירה הראשונה, שהיא לא האחרונה.
אבל כדי לקיים מסורת צריך להשקיע בה. וה"טסט" (משחק בינלאומי) הראשון מול ניו זילנד לא חשף פערים - אלו היו ידועים - והתוצאה 15:30 לניו זילנד עשתה כנראה יותר חסד עם המפסידים. הוא חשף את הרעב הבלתי נגמר של ניו זילנד לשמור את עצמה כנקודת ייחוס לענף שלם. מאז גביע העולם הקודם איבדו ה"אול-בלאקס" שני שחקנים שרבים מונים בין חמשת הטובים בהיסטוריה - את הקפטן ריצ'י מקאו ואת דניאל קרטר.
אבל המדהים הוא שלא רק את הפורשים היא מחליפה. ג'וליאן סביאה נחשב בעיני רבים כשחקן הכנף הטוב של הדור - עם מאזן עוצר נשימה של 46 טרייז 53-ב משחקים בינלאומיים. הוא איבד את מקומו בנבחרת לילד בן עשרים, ריצ'י איאונה. ואם סביאה משאיר מגינים מטושטשים וחבוטים על הדשא, איאונה כלל לא מזיק להם. הוא נעלם להם לפני שהם מבינים מה מתרחש. הוא כבש שניים מהטרייז ששלחו את הברית הבריטית-אירית חזרה למחברת.
ההפסד מצא את עיתונות חצי הכדור הצפוני די מאוחדת. הרבה מאוד מאמץ מושקע בניסיון לחקות את סגנון המשחק המהיר של הניו-זילנדים. לוויילס, לסקוטלנד ולאירלנד יש מאמן לאומי ניו-זילנדי (זה של וויילס, וורן גאטלנד, גם מאמן את הליונז.( לאנגליה מאמן אוסטרלי, שגדל על משחקים מול ניו זילנד. הפער הוא ברמת השחקן.
קראתי ב"הארץ" את רוגל אלפר טוען שהמכביה היא אירוע גזעני שיש להחרימו - על בסיס העובדה שהיא מיועדת ליהודים, והוסיף הצהרה בומבסטית "שאפילו לג'סי אואנס הותר להתחרות בברלין." כלומר, יש פה משהו גרוע מהנאצים.
כמה הערות (ואעיד כאן שכותב שורות אלו מעולם לא הצביע למפלגה שאיננה רחוק בשמאל:(
א. לא יהודים כן משתתפים במכביה.
ב. הנאצים אירחו את משחקי ברלין, הם לא קבעו מי ישתתף בה.
ג. המכביה אינה אירוע חזק ספורטיבית, אז אי השתתפות בה אינה אפליה - כפי שאין בעיה אם יהודים לא מוזמנים ליום ספורט של הכנסייה בהונגריה.
ד. לעניין האפליה התייחסה הקהילה האירופית, לא סניף של המכביה, בעניין אתלטיק בילבאו (שמשתפת רק שחקנים באסקים) וריאל סוסיאדד, שנהגה לשתף רק באסקים או זרים. מותר לייחד אוכלוסייה אחת (כמו בילבאו,( אסור להדיר אוכלוסייה מסוימת (כמו ריאל סוסיאדד, או בית"ר ירושלים.(
הנבחרת האולימפית של ישראל 40) שנה ללא ערבי - תוצאה של חוסר שוויון במשאבים מכל הממשלות) היא אולי בעיה. המכביה לא.
אקו"ם