ראשי » ספורט » טניס

צלם ורוץ לרשת: פרידה מצלם הטניס האגדי

הוא עבר משחור־לבן לצבע, מפילם לדיגיטלי ומביורן בורג לרפאל נדאל. ההיסטוריה של ווימבלדון היתה נראית אחרת ללא ראס אדאמס, המתעד החשוב ביותר בתולדות המשחק שהלך לעולמו בסוף השבוע

גם בעידן המודרני, שבו מצלמות הווידאו המשוכללות מעבירות את המציאות בהילוך איטי ובאיכות HD, תמונות סטילס יודעות לנצור רגע ולספר סיפור בצורה ייחודית. בספורט הן עדיין חלק חשוב ומשמעותי מהמשחק, וכך גם בטניס. בטורניר ווימבלדון שנפתח אתמול, ממלאים את תאי הצלמים הנמוכים שממוקמים מאחורי השחקנים מאות מתקתקים שמנסים לתפוס את הבעת הפנים המושלמת שתתפרסם באתר או בעיתון. כולם, בלי יוצא מן הכלל, נמצאים שם הודות לראס אדאמס, פורץ הדרך, חבר היכל התהילה, שהלך בסוף השבוע לעולמו בגיל 86.

הוא נולד במסצ'וסטס בארה"ב ביולי 1930. אל הצילום הגיע כשהיה סטודנט, וכבר אז למד להתמודד עם השינויים בין אור לחושך ואיך לפתח תמונות במהירות. הוא החל לעבוד ב"בוסטון הראלד טרוולר", שם הפך לצלם הספורט המוביל בעיר. כל הכוכבים הגדולים - מביל ראסל ועד בובי אואר - עברו דרך העדשה שלו, בצילומים שב־1955 העניקו לו מועמדות לפרס פוליצר.

לטניס הוא הגיע במקרה. "ב־1953 העורך שלח אותי לסקר טורניר ולא היה לי מושג אפילו איך הניקוד עובד", סיפר בראיון לעיתונאי באד קולינס. לאחר שקיבל הסבר מפורט ממי שזכתה ארבע פעמים באליפות ארה"ב הפתוחה, הייזל הוצ'קינס וויגמן, הוא התאהב בענף.

במשך 50 השנים הבאות ליווה אדאמס כל גרנד סלאם אפשרי, גביע דיוויס, גביע פדרציה, משחקים אולימפיים וכל טורניר שהתאים ללוח הזמנים שלו. לאורך כל הדרך ליוותה אותו אשתו, בטי, שהלכה לעולמה לפני כחודש. אדאמס צילם 1.6 מיליון תמונות טניס, שחלקן פיארו את השערים של יותר מ־300 מגזינים. הוא עבר משחור־לבן לצבע, מפילם לדיגיטלי, מביורן בורג לרפאל נדאל וראה ממרחק אפס את התקדמות הענף. התמונות שצילם חיברו בין השחקנים לקהל בתקופה שהיה קשה לעשות זאת. בזכותו, לכל שחקן ושחקנית בסבב היו פורטרטים המייצגים את אופיים.

השחקנים אהבו את זה. "הוא הגורו שלנו. כל השחקנים חיפשו אותו בזמן המשחקים", סיפרה בילי ג'ין קינג ב־2007. הקרבה שלו לכוכבים היתה יוצאת דופן. ב־1977 הוא הסתובב ברחבי לונדון עם ג'ון מקנרו, כשזה היה בן 18 וערך הופעת בכורה בווימבלדון; הוא היה חבר קרוב של ביורן בורג, ותמיד היה הראשון לקבל מהם מידע חשוב וסודי.

"ב־1975 פגשתי את מרטינה נברטילובה במסדרונות של מועדון הטניס בפורסט הילס, והיא אמרה לי שבמסיבת העיתונאים תבשר משהו חשוב". הודות למידע, אדאמס הגיע מוכן. הוא כרע ברך בין העיתונאים וסיפק תמונה היסטורית שבה נראית הצ'כית מודיעה לעשרות מיקרופונים על עריקתה לארה"ב. ב־1968, כשארתור אש היה לשחור הראשון שזוכה באליפות ארה"ב, אדאמס נתקל במכשול. העלייה לדשא (המשטח של הטורניר באותן שנים; ד"ה) היתה מותרת לצלמי ניו יורק בלבד, והוא הרי מבוסטון. "מצאתי זווית טובה וחיכיתי. ברגע שאש שם את היד על הכתף של אביו ראיתי דמעה וצילמתי". התמונה הזאת היא מהמפורסמות שצילם.

את התרומה האדירה של אדאמס לטניס קשה לתאר במילים, וכאן טמון היופי שבצילום. המורשת שלו תישמר לעד בתמונות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg