הספורטאים הלא־אולימפיים לא מפסיקים להילחם
הם לא מוכרים בציבור ולא נהנים מתמיכה רחבה (אבל קיבלו הבטחה מהשרה רגב) • אביתר פפרני (ג'יוג'יטסו) ואיתי גאיר (איגרוף תאילנדי), שניים מחברי המשלחת למשחקי העולם בפולין, לא מוותרים • "לחנך ילדים לספורט מעבר לכדורגל ולכדורסל
כמה דקות לפני שאביתר פפרני ואיתי גאיר נכנסו לבית הקפה שנמצא מול משרדה של שרת התרבות והספורט מירי רגב, הם שמעו ממנה הצהרה לא פחות ממדהימה: "התאחדות אילת שוות ערך לוועד האולימפי ואנו נתגמל את הספורטאים הלא־אולימפיים בדיוק באותה הצורה". בום.
רגב אירחה את חברי המשלחת הישראלית, שתצא ב־20 ביולי למשחקי העולם בוורוצלב, פולין, אירוע שסביר להניח שרובכם עדיין לא שמעתם עליו. ובכל זאת, השרה הצהירה שמשרדה חייב לטפח גם את הענפים הלא־אולימפיים שבינתיים מסתייעים באילת במלגות, במימון טיסות למחנות אימונים ולתחרויות ובשאר הצרכים המקיפים.
אז נכון שאת מרבית מענק המדליות שהובטח למשתתפי המשחקים האולימפיים בריו שילם הוועד האולימפי (500 אלף שקלים לזוכה בזהב, 400 אלף לכסף ו־250 אלף לזוכה במדליית הארד), אבל אולי משהו בכל זאת זז למעלה אצל אלו שמחליטים לאן ילך הכסף.
פפרני (ג'יוג'יטסו) וגאיר (איגרוף תאילנדי) הם חלק מהנבחרת שתשלח נציגים גם לענפי הסקי מים בכבלים, ריקודים סלוניים, קיקבוקס, אקרובטיקה והתעמלות אמנותית (בקטגוריות שאינן נכללות במשחקים האולימפיים).
פפרני וגאיר, שהגיע עם פלסטר על האף וכמה שריטות בפנים - בדיוק כמו שהיית רוצה שלוחם ייראה - ישתתפו לראשונה במשחקי העולם שנערכים פעם בארבע שנים, אבל למרות גילם (פפרני 24 וגאיר 21) הם כבר הספיקו לזכות במדליות כסף וארד באליפויות העולם (פפרני) ולהפוך לאלוף אירופה ולסגן אלוף העולם באיגרוף תאילנדי.
"כולנו באים סופר־מוכנים ודרוכים כדי לכוון הכי גבוה", מוריד פפרני מהשולחן את שאלת הציפיות כבר בהתחלה. "אני יודע מי המתחרים שלי, פגשתי אותם בעבר והתבגרתי מאז", אומר גאיר, שמתאמן אצל רועי הייזלר, מחזיק בשורשים סיניים, נלחם באחת הזירות הנחשבות בתאילנד ובגדול עושה רושם של רוצח שקט.
שניהם לוחמים, אבל הסגנונות שונים לגמרי. "הוא הולך מכות, אני מפרק אנשים", אומר פפרני בצחוק.
הג'יוג'יטסו מבוסס על המון קרבות קרקע בדרך לחניקות או נעילות בריח עד להכנעה, בזמן שהאיגרוף התאילנדי הוא כמו איגרוף רגיל רק שאצלם זוכרים שאפשר להשתמש גם ברגליים לא רק כדי לקפוץ.
"מגיעים אלינו ג'ודאים כדי לחזק את הטכניקה שלהם בקרקע", אומר פפרני שמתאמן אצל האחים רועי ועידו פריינטה, "הם מפסידים קרבות על שטויות בקרקע, לדעתי. אצלנו בג'יוג'יטסו ברזילאי שמים על זה דגש, וזה אלמנט שאפשר לחזק אותו".
חסרות לכם הציפיות מהציבור בארץ? בקשות לצילומי סלפי ברחוב?
"כשהתחלתי להתחרות אמרתי לעצמי שאמשיך בזה גם אם אף אחד לא יתייחס, אבל ברור שזה נחמד כשיש הכרה ואנשים מעריכים מה שהשגת", אומר פפרני. "אני מתפקד יותר טוב כשאני לא חושב על התוצאה או מה מצפים ממני", מוסיף גאיר, "אני עולה לעשות את הכי טוב שאני יכול, ככה שכרגע זה לא מפריע לי".
ואיך אפשר לקרב יותר ישראלים לענפי הספורט שלכם?
"ברור שככל שנשיג יותר הישגים ויגדילו תקציבים, הספורט יגדל", עונה גאיר. "זה צריך להתחיל בבית הספר", אומר פפרני, "צריך לחשוף כמה שיותר ילדים לכמה שיותר ענפי ספורט, לחנך אותם להתנסות ולהעריך ענפי ספורט שהם לא רק כדורגל וכדורסל, לפעמים נותנים קצת כדורעף".
למרות הקריירה הקצרה, יצא שחוויתם גם נפילות?
גאיר: "התגייסתי כספורטאי פעיל והיתה לי נקודת שבירה בצבא. החלטתי להפסיק עם הספורט, זה לא משהו שאני יכול להסביר. בעיה אישית שלי עם עצמי. ויתרתי על המעמד כספורטאי, העבירו אותי בסיס ותוך כדי הדברים יצאתי לאליפות אירופה. חזרתי להתחרות כי התגעגעתי לספורט הזה. הנפילה הזאת לא חזרה לי מאז, אבל זה דבר שיכול לקרות לכל ספורטאי".
פפרני: "היתי בטוח שאפסיק להתאמן ואלך ללמוד. גדלתי בבית רוסי בנהריה, קצת כמו ילד חנון, אתה חייב תואר ורציתי ללמוד מחשבים. למרות שהפסדתי באחת התחרויות זה הבהיר לי שדווקא זה הזמן לעבור לגור במרכז ולהפוך את הג'יוג'יטסו למרכז הקריירה שלי".
אקו"ם