האיש שהיה שם: מאחורי הקלעים עם ירון טלפז
ירון טלפז מוכר לאוהדי הכדורסל כשדרן משחקי NBA, אבל כבר שנים שהוא בעיקר מושך בחוטי הענף מאחורי הקלעים. אחרי שפרש מתפקידו האחרון כסמנכ"ל מכבי תלֿ–אביב הוא מעניק הצצה לשנים הקשות של הקבוצה בצהוב, מפרגן לעומרי כספי על החתימה בגולדֿן–סטייט, ומחפש את האתגר הגדול הבא
מהרגע שהסתיימה עונת הכדורסל - שבמהלכה רשמה מכבי תל־אביב רגעי שפל חדשים עם עשרים הפסדי יורוליג, 15 הפסדי ליגה, שלושה חילופי מאמנים ושנה שלישית ברציפות בלי אליפות והעפלה לגמר הפלייאוף - החלה מהפכה כוללת במועדון הצהוב. נבן ספאחיה הוחתם כמאמן, גיא גודס וטל בורשטיין חזרו למערכת וישמשו כעוזריו, וסגל השחקנים ממשיך לעבור טלטלה עזה. אבל מתברר שלא רק בכל מה שנוגע לפרקט מתרחשים שינויים בקבוצה, אלא גם מאחורי הקלעים. אחד מהם הוא עזיבתו של ירון טלפז, סמנכ"ל הקבוצה, המוכר ברחוב הספורטיבי גם כמי ששידר משחקי NBA שנים ארוכות, והיה במערכת הצהובה בשלוש השנים האחרונות.
"רצף של נסיבות שהחלו כמובן עם הכישלונות המקצועיים של הקבוצה על המגרש, הובילו בסופו של דבר לעזיבה שלי", מסביר טלפז בריאיון השבוע למוצש. "חוסר ההצלחה הקשה מאוד על הפעילות השוטפת, וכשהקבוצה לא מצליחה על הפרקט המותג נפגע, גם אם עושים את הפעולות הנכונות ביותר. לאחר שחגי בדש, מנכ"ל הקבוצה, החליט לעזוב אחרי זמן קצר, הביאו למערכת יועץ חיצוני בשם יונה ויזנטל, ויחד עם הרצון לקצץ בהוצאות, הבנתי שאני לא בתוכניות ארוכות הטווח של המועדון והחלטנו להיפרד".
איך אתה מרגיש בעקבות העזיבה?
"זה מאכזב כי האמנתי שאוכל להיות דמות בכירה ומובילה במכבי תל־אביב לאורך שנים, אבל בסיטואציה הנוכחית, אחרי כל כך הרבה בלגן בשתי העונות האחרונות, הבנתי שהגעתי בטיימינג פחות טוב. זה דבר שקורה מדי פעם לקבוצות גדולות, הכול בסדר וממשיכים הלאה".
ירון טלפז, 45, תושב תל־אביב, נולד במישיגן שבארה"ב. משם עבר עם משפחתו לטקסס, בעקבות לימודיו של אביו. הוא חזר לארץ עם המשפחה בגיל שש וגדל ברמת־השרון. "אני הרבה יותר ישראלי מאמריקני", הוא אומר, "אבל מגיל צעיר הפכתי לפריק של ספורט אמריקני, כדורסל ופוטבול, התאהבתי גם במכבי תל־אביב והפכתי לאוהד שרוף. עם השנים נדבקתי גם בחיידק התקשורת, והחלום שלי היה לעסוק בתחום ולהתפרנס ממנו".
בעקבות האהבה לכדורסל החל לשחק באופן פעיל, אבל לא לאורך זמן. "אחרי ששברתי את היד בגיל צעיר, ובגלל שהבנתי שלא אהיה גבוה ופיזי מספיק, החלטתי להפסיק לשחק, למרות שהמשכתי לראות משחקים", הוא נזכר, "עברתי לשחק טניס שולחן במדי מכבי תל־אביב, ועם השנים הפכתי לשחקן בליגת העל המקומית".
בהמשך התגייס טלפז לממר"ם, שם עבר קורס תכנות, וסך הכול שירת בצבא במשך שש שנים. "אחרי הצבא עבדתי בחברת בת של תדיראן, שהכרתי בזמן השירות הצבאי שלי, ובמקביל התחלתי לכתוב במעריב. סיקרתי כדורסל נשים והפכתי לחלק מברנז'ת התקשורת", הוא מספר. "בשנת 1998 גייסו בערוץ הספורט עובדים חדשים, קיבלתי הצעה מחדשות הספורט והחלטתי לעזוב את ההיי־טק, למרות שהמשכורת הייתה בדיוק חצי מהקודמת. זה היה חלום עבורי להיכנס לעולם הספורט ויכולתי להרשות את זה לעצמי אז כי הייתי רווק ובלי משפחה. הלכתי על זה וזה הצליח".
ההתקדמות של טלפז בערוץ הייתה מהירה מאוד. אחרי שנה ככותב הטקסטים של מהודרת הספורט, הוא מונה לעורך הראשי שלה. בהמשך הפך לסמנכ"ל פיתוח עסקי, למנהל התוכניות והשידורים והקים את תחום הדיגיטל, שהיה אז בחיתוליו. "במקביל, שידרתי לאורך השנים בערוץ משחקי NBA ופוטבול, מה שהוביל לזה שהתחילו להכיר אותי. למרות שבפועל, זה היה אולי עשירית מכלל העשייה שלי בערוץ", נזכר טלפז.
ב־2011, אחרי 13 שנים בערוץ, החליט לעזוב. "היו אז שינויים במבנה הבעלות, מודי פרידמן נכנס, אבי בר עזב, ובראייה לאחור זה היה הזמן הנכון לעזוב", הוא נזכר, "היום זו נראית לי כמו חוויה מדהימה, ראשונית, שנתנה לי הרבה וגם קיבלה ממני לא מעט. מאז שעזבתי, תקשורת הספורט עברה שינוי משמעותי; מפת הזכויות השתנתה והקרב עליהן הרבה יותר גדול, קמו ערוצים חדשים בתשלום ופלטפורמות בסלקום ובפרטנר, מה שהוביל את ערוץ הספורט, בחוסר ברירה, להקים בעצמו עוד ערוצים בתשלום כדי שיצליח לשרוד כלכלית. בשורה התחתונה, ההתפתחות הזו גרמה לכך שהצופה יצטרך לשלם יותר, כי העלויות גדלו, וזה משהו שהאנשים לא תמיד מבינים ומקבלים".
לאחר שעזב את ערוץ הספורט, קיבל טלפז הצעה לשמש כסמנכ"ל מובלי (Mobli) - סטראט־אפ בתחום המובייל שנחשב למבטיח ביותר בשנותיו הראשונות. הוא החליט לקבל את ההצעה ויחד עם אשתו ושלושת ילדיהם עבר לניו־יורק. "בגלל הרקע שלי, זה משהו שתמיד רציתי לעשות", הוא מסביר, "זו הייתה התקופה שבה הרשתות החברתיות פרצו לחיים שלנו וההצעה מאוד עניינה אותי. זו אמנם הייתה טלטלה עבור הילדים, אבל גם הם נהנו בסופו של דבר לחוות תרבות אחרת, ללמוד שפה וליהנות מתרבות ספורט אדירה, שרק מתחילה להתפתח אצלנו".
בין המשקיעים של מובלי היו גם דמויות מוכרת כסטף קרי, סרינה וויליאמס, לאונרדו דה־קפריו ורוכב האופניים לאנס ארמסטרונג. "ביקרתי את ארמסטרונג בבית, עוד לפני שפרשיית הסמים התפוצצה ושינתה לחלוטין את התדמית שלו, וזו הייתה חוויה חזקה", הוא נזכר, "הוא היה מעורב מאוד בעולם החברתי ואני זוכר שבאחד הערבים הוא צייץ בטוויטר שהערב רצים בסנטרל־פארק, ואלפים הגיעו לרוץ איתו. הוא היה זה שהעלה את הפוסטים הפופולריים ביותר במובלי, ושם גם היה המקום היחיד שבו הוא הגיב, כשהפרשה החלה להתגלגל. חבל על כל מה שקרה איתו, אבל אם זו האמת, אז מגיע לו".
בסופו של דבר לא מימשה מובלי את הפוטנציאל שלה: "זו הייתה אמורה להיות אפליקציה של שיתוף תמונות וקטעי וידאו על בסיס עניין. היא הייתה שונה רעיונית מאינסטגרם, אבל ברגע שפייסבוק קנו אותם, התחרות בעצם נסגרה והעסק לא המריא".
בתקופה שבה החלה מובלי לדשדש אל סופה הבלתי נמנע, קיבל טלפז פנייה מפתיעה מהקבוצה שהוא אוהד באדיקות מאז היה ילד. "מכבי פנתה אליי כדי שנבדוק אופציה לחדור לשוק האמריקני ונרחיב את מעגל האוהדים של הקבוצה מעבר לים", הוא מספר, "זה היה תפקיד מאתגר ומעניין, ובמהלכו יצרנו חוגים לבני נוער, הקמנו עמדות של הקבוצה באירועים גדולים ושידרנו את המשחקים.
"גולת הכותרת מבחינתי הייתה משחק של מכבי במדיסון סקוור גארדן מול מילאנו האיטלקית, לעיני עשרת אלפים צופים. יש הרבה אוהדים למכבי בארצות־הברית, יהודים וישראלים, אבל לא היה פשוט להביא אותם למגרש, כי אותם מעניין משחק שבו מכבי תפגוש את הניו־יורק ניקס, ולא קבוצה מאירופה".
בסוף ינואר 2016 הודיעה מכבי על שובו של טלפז לישראל, ועל מינויו לסמנכ"ל הקבוצה כסגנו של אלי דריקס. "חזרתי למכבי בעין הסערה לאחר שהיא עפה מהיורוקאפ, כדי לנהל דברים שטופלו אז פחות", הוא מסביר, "טיפלתי במותג ובאסטרטגיה השיווקית שלנו, בפעילויות ביום המשחק עצמו, במחויבויות שלנו כלפי השותפים העסקיים והדרישות הרבות מהליגה החדשה ביורוליג, בנוסף לפעילות ברשתות החברתיות. זו הייתה עבודה מאומצת על פני הרבה תחומים, שאחת החשובות בהן הייתה לפתח את הדיאלוג עם האוהדים והתקשורת".
כחלק מהפעילות לקידום הדיאלוג, במקביל למחאת האוהדים באותה עונה בנוגע למחירי הכרטיסים, ערכה מכבי מסיבת עיתונאים מיוחדת שבה דיבר דיוויד פדרמן בפתיחות יוצאת דופן. "זה היה רעיון שלי, שדיוויד ידבר מהלב ויספר שם דברים שפחות היו ידועים, כמו העובדה שניקולה והצוות המקצועי התנגדו לחתימה של ג'ורדן פארמר בקבוצה", הוא חושף, "כולם זוכרים משם את הביטוי '12 שחקני יורוליג' שהוא הבטיח, ואם יכולתי אולי הייתי משנה את הנוסח של הדברים, אבל פדרמן בעצם התכוון שמכבי מתכוונת להשקיע יותר, ולא יגיעו יותר שחקנים שלא מתאימים למערכת. הגישה הפתוחה של המערכת נמשכת עד היום, ולטעמי זה הכיוון הנכון".
מה קרה לסניף של מכבי בניו־יורק?
"כרגע אין פעילות בניו־יורק, וגם כשהייתה זה היה סטארט־אפ ומשרד של איש אחד. אין ספק שיש שם הרבה פוטנציאל, אבל זה היה כמו לחצוב בסלע, כי זה נעשה בטיימינג לא טוב, כשהקבוצה לא מפסיקה להפסיד. הגענו למסקנה שכדי לבצע את המהלך שאנחנו מבקשים לעשות צריך להשקיע הרבה מאוד כסף, המערכת הרגישה שצריכים אותי בישראל וחזרתי עם המשפחה".
לאחר הכישלון בעונת 2015/6, קיוו במערכת הצהובה לצאת לדרך חדשה שהתבררה לבסוף כגרועה אפילו יותר. "במכבי יש מערכת שפועלת נהדר עם מעט כוח אדם ובתנאי עבודה מצוינים, האנשים במועדון אוהבים וחיים את הקבוצה, וההפסדים הרבים בעונה החולפת, עם חילופי המאמנים והפרשות השונות, הקשו מאוד על הפעילות", מספר טלפז, "האנשים במערכת היו מוטרדים ועצובים והייתי חושב פעמיים לפני כל פוסט שהעליתי לפייסבוק.
"אם היינו מפסידים, היו תוקפים אותנו שם, כאילו ישבתי עם הקלטות של הקבוצה היריבה, ובניתי את תוכנית המשחק. יש מקומות אחרים, כמו בפילדלפיה 76' מה־NBA, שלא מפסיקה להפסיד כבר חמש שנים, אבל הקהל מיישר קו עם הגישה השיווקית של הקבוצה, שמבקשת מהם לסמוך על המערכת ועל התהליך שנעשה שם. בישראל ובאירופה גישה כזו לא עובדת, זה בפירוש די־אן־איי אחר".
מה אפשר לעשות מבחינת שיווקית, בזמן שהקבוצה קורסת מקצועית?
"מעטים זוכרים את זה היום, אבל תחילת העונה הנוכחית, עם משחק הפרידה לאנתוני פארקר, ובמשחקים מול ריאל ופנרבחצ'ה, האולם היה מלא ואנשים סיפרו שזה הזכיר להם את הימים הגדולים של מכבי. הקריסה המקצועית וחילופי המאמנים נראו לא טוב מבחינת תפקוד ההנהלה, ובאמת שיש גבול למה שאפשר היה לעשות מהכיוון שלנו".
הצרות המקצועיות של הצהובים הביאו איתן התעוררות נוספת מצד קבוצת אוהדים בשם "המטה להצלת מכבי ת"א מעצמה", ששלחה מכתב ובו דרישות רבות מן הקבוצה, בנוגע לתפעול ותפקוד שלה. "אני לא מזלזל במכתב שנשלח, אבל בסופו של דבר כתבו אותו כמה אוהדים, ולטעמי בתקשורת עשו מזה יותר מדי רעש וכותרות", הוא טוען, "מכבי נמצאת לפני שינוי בכל הנוגע לאוהדים שלה. הקבוצות השונות עומדות להתאחד, ולשבת במשחקים קרוב יותר למגרש במשחקי הבית. זה מהלך שהובלתי ואני מאוד גאה בו, למרות שלא אהיה זה שיסיים אותו. שנים מתלוננים על 'אוהדי הרולקסים' של מכבי, וזו הוכחה, שהמועדון אמנם מתמסחר, אבל חושב גם על דברים אחרים, חשובים לא פחות".
בתור מי שהיה בפנים, איך הדברים פעלו בין הצד המקצועי להנהלה עצמה, מי קבע את הדברים?
"לפי מיטב הבנתי, ניקולה וויצ'יץ, יחד עם הצוות המקצועי שלו, היו מגישים את ההמלצות שלהם מול הבעלים, והם אלו שהיו דנים ומחליטים מה עושים".
מה מכבי צריכה לעשות כדי לייצב את המערכת?
"נראה שבמכבי הסיקו את המסקנות ויתחילו לפעול אחרת. בניגוד להרבה קולות שרצו את הראש של ניקולה, הם החליטו ללכת איתו כמנהל מקצועי, וזו החלטה חשובה כי הוא איש מקצוע מצוין. עכשיו צריכים לתת לו לעבוד יחד עם ספאחיה והצוות המקצועי. מכבי שיחקה בשנה החולפת קרוב לשמונים משחקים, שזה כבר כמו ב־NBA, ובכדורסל המודרני, למאמן אין היום זמן היום לעשות את הכול. חשוב שיהיה מנהל מקצועי עם חזון, וצוות מיומן סביב שיעשה עבורו את עבודת ההכנה והסקאוטינג הטובה ביותר".
מה דעתך על העובדה שמכבי שחררה את כל הישראלים הבכירים שלה?
"חייבים להבין שהיום מה שחשוב בקבוצה הוא שיהיה מכלול שחקנים שיתאימו לשיטה. יכולים להיות גם ישראלים ואפילו זרים פחות טובים, אבל עם חוזקה מסוימת בדבר אחד או שניים, שבמשחקים עצמם יעזרו לקבוצה לנצח. תראה איזו קבוצה בנתה ולנסיה בספרד, ואיזו עונה נהדרת הייתה לה, בלי השחקנים הכי טובים באירופה. נכון שבארץ ישנו החוק הרוסי, וחייבים לשלוף דרכונים, אבל חיבור קבוצתי נכון חשוב יותר מכל דבר אחר".
ועדיין, חוץ מכרם משעור שחתם השבוע, מכבי החתימה עד עכשיו רק מתאזרחים על תקן הישראלים.
"אני חושב שמגיעים למועדון יופי של שחקנים. אלכס טיוס הוא מתאזרח מוכר וג'ייק כהן הוא גיבוי מצוין לגבוהים בליגה. אני בטוח שמבחינת מכבי, לשחרר סמלים כמו פניני ואוחיון אלו החלטות קשות, אבל מדובר לטעמי בהחלטות מקצועיות, שלפעמים גם כואבות. יכול להיות שאם היו נשארים יחד עם מקל דברים היו משתפרים, אבל כרגע הצוות המקצועי 'לא רואה בעיניים', ועושה מה שלדעתו טוב לקבוצה".
אי אפשר לנהל שיחה עם טלפז, מומחה NBA מדופלם, בלי לשוחח איתו על הליגה הטובה בעולם - במיוחד בימים שבהם נקבע שעומרי כספי, הישראלי הראשון בליגה, ישחק בה את עונתו התשיעית במדי האלופה גולדן סטייט. "אני חושב שעומרי עשה מהלך נכון", הוא קובע, "אני לא יודע אילו הצעות היו לו על השולחן, אם בכלל, אבל אין ספק שגולדן סטייט מתאימה לו מבחינת סגנון משחק.
"נעים שם הרבה בלי כדור והוא מצוין בזה. לכספי יש קריירה ארוכה בליגה, אבל הוא מעולם לא לקח חלק במשחק פלייאוף, והעונה הוא עומד להיות חלק מדבר גדול. מעבר לחוויה, הוא יהיה גם בעמק הסיליקון, יפגוש הרבה יהודים וייפתחו בפניו אופציות עסקיות לעתיד. אני אומר, בואו ניתן לו ליהנות, הוא עומד לעבור חוויה שתישאר איתו לכל החיים".
יש לו סיכוי לשחק שם?
"אני מאמין שבמהלך העונה הרגילה יש לו סיכוי לקבל דקות. הם צפויים לחלק שם הרבה כוחות לאורך העונה, והוא יקבל את ההזדמנויות שלו לשחק. בכל מקרה, לא אומרים לא לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה".
מה הצורך של הקבוצה בו?
"בגלל תקרת השכר בליגה, ברגע שקבוצה הולכת על ארבעה כוכבים ושלושה כוכבי משנה, ברור שהם יחפשו את השחקנים הכי טובים שהם יכולים לצרף תמורת שכר מינימום (שמוערך ב־2.1 מיליון דולר לעונה, ד"מ). מה שיפה במקרה הזה, שהוא היה הראשון שאליו הם פנו בקטגוריה הזו. רואים בו שחקן ותיק, שיכול להתאים לסגנון שלהם".
יש הטוענים שגולדןֿ סטייט היא הקבוצה הטובה בהיסטוריה. אפשר בכלל לקבוע דבר כזה?
"אני לא חושב שאפשר לקבוע מיהי הקבוצה הגדולה בכל הזמנים, וקשה לדעת, למשל, איך גולדן סטייט הייתה מתמודדת מול הלייקרס של קארים ומג'יק, אבל אין ספק שהיא ברשימת הגדולות ביותר. חלק מהשינוי הגדול בשנים האחרונות בליגה הוא שכל התפקידים מתערבבים ואפשר לראות קבוצות עם חמישה גבוהים, מעל שני מטר, שעושים הכול. אני נהניתי גם בתקופות שהמשחק היה פיזי ואגרסיבי יותר, והתוצאות הסופיות היו כמעט כמו אלו שמשיגים עכשיו במחצית, אבל אין ספק שהליגה נמצאת היום במצב נהדר. היא הרבה יותר גלובלית, עם המון כישרון מכל רחבי העולם והמערכות עובדות מצוין".
העליונות של גולדן סטייט מאיימת להפוך את הליגה לחד־צדדית, מה דעתך על זה?
"הבעיה כרגע היא מי ייתן פייט ראוי לגולדן סטייט בטווח הקרוב, אבל עם כל הטריידים שמתבצעים בפגרה הנוכחית, נראה שגם בשנה הבאה לא ישעמם, ושהמצב בליגה לא יישאר חד־צדדי לאורך זמן. קבוצות יתחברו ודברים ישתנו. החוקים החדשים אמנם מיטיבים עם ההתקפות, אבל אני מאמין שגם ההגנה האישית תמשיך ותתפתח".
איפה תמקם את לברון ג'יימס בהיסטוריה של המשחק?
"כשהוא יסיים את הקריירה, יהיו לו ככל הנראה המספרים הטובים בכל הזמנים מבחינת דקות ונקודות ואינסוף קטגוריות, למרות שאין סיכוי לדעתי שיעבור את מספר האליפויות של ג'ורדן. הוא מכונה שלא נפצעת, אבל קשה לראות אותו ממשיך בקצב הזה מעבר לעוד שנתיים. ועדיין, ראיתי את מייקל מהרגע שהחל לשחק בליגה ועד שפרש, ועם כל הכבוד, לא היה ולא יהיה עוד כמותו".
מה דעתך על המשכורות המטורפות שמשלמים בליגה?
"כשקווין גארנט קיבל בזמנו 120 מיליון דולר לשש שנים, חשבתי שזו הגזמה ושאי אפשר לתפקד ולתת הכול כשמד הציפיות ממך גבוה כל כך. אבל נראה שהשחקנים התרגלו לזה, זה שוק חופשי, ואם הקבוצות מקבלות מיליארדים על זכויות שידור, אז אין סיבה ששחקנים, אפילו אם הם ילדים, לא יקבלו חוזים של מאה או מאתיים מיליון דולר".
להבדיל, מה דעתך על הליגה הישראלית?
"יש התקדמות גדולה אצלנו בכל מה שנוגע למתקנים, והשנה הייתה ליגה מעניינת, מה שהתבטא בהרבה קהל שהגיע למגרשים. יכול להיות שהחולשה של מכבי וירושלים תרמו לזה, ובכל משחק קשה היה לדעת מי עומד לנצח. אני חושב שיש קרקע טובה להמשך ההתפתחות, צריך שיהיה ניהול נכון ואני מקווה שאצליח להשתלב במקום הזה".
מה באמת השלב הבא עבורך?
"רשמית אני עדיין במכבי, נח קצת ונמצא בצומת חשוב מבחינתי, שבו אני צריך להחליט לאן להמשיך. בעשור האחרון נשאבתי יותר לניהול העסקי של הספורט, אבל אני נמשך גם לצד המקצועי, ואולי אני צריך בכלל להתעסק בכדורסל עצמו. משרת ג'נרל מנג'ר יכולה להתאים במקרה הזה, כי כך אוכל לשלב וליישם את הידע העסקי והמקצועי שלי".
פרסמת כמה ספרי כדורסל לאורך השנים, מדוע הפסקת?
"לכתוב ספר על הספורט, ובטח על כדורסל בישראל, זה תחום נישתי וקשה. צריך להשקיע המון שעות עבודה, ומבחינה כלכלית אי אפשר להרוויח".
על מה אתה חולם?
"להיות בורג מרכזי בקבוצה גדולה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"יש לי משפחה מקסימה וזכות לעבוד כל כך הרבה שנים במה שאני אוהב באמת. יש לי עוד הרבה שאיפות, אני רוצה להמשיך ומקווה שזה יקרה. אני בארבע".
אקו"ם