קושיות לשבת: מדוע בר טימור נהג בפחדנות?
מה קרה לשחקן שפעם לא פחד לצאת מאזור הנוחות והיום מסתפק ביורוקאפ במקום יורוליג? למה אורי אלון מתעקש לשחק את הזאב מוול-סטריט? ולמה העובדה שכל הישראלים בורחים למכבי ת"א עוד יכולה לעשות לה טוב? דורון קרמר מנסה למצוא את התשובות
בניגוד להתנהלות של בר טימור לאורך הקריירה, כשלא פחד לקבל החלטות קשות (התעקש לחתום בקבוצת בוגרים בגיל 17 ולוותר על ליגת הנוער,( ובניגוד לסגנון המשחק חסר הפחד שלו, ההתנהלות שלו בבריחה ברגע האחרון למכבי ת"א חשפה פן אחר שלו.
טימור המבוגר יותר שכח שרק המעז מנצח וקיבל החלטה ילדותית, רגשנית על גבול הפחדנית בעיניי, כשנבהל מהטוקבקיסטים שגרמו לו לדקלם קלישאות על "לב" ועל "בית," כמי שדעתו נקבעת על פי האדם האחרון שמדבר איתו בטלפון. מעבר לזה, ההתקדמות המקצועית שלו, כמי שראה בעצמו רכז מוביל, יכלה להעביר הילוך ולקבל דקות יורוליג ואולי להפוך לצבר המשמעותי הבא שתורם מחוץ לגבולות ליגת נהריה - אילת.
אבל טימור הסתפק במועט כשבחר ביורוקאפ והעדיף להתחלק 120-ב דקות אופציונליות עם חמישה גארדים, מאשר לחלוק 80 דקות אופציונליות בעמדת הרכז במכבי עם ג'ון דיברתולומיאו ורכז זר שעוד יוחתם. נכון, יכול להיות שיותם הלפרין יהיה זה שהכי ייפגע מהמהלך, למרות שטימור לא מתקרב לניסיון שלו ולשיתוף הפעולה עם
אמארה סטודמאייר (אם יישאר,( אבל עם בהלה מנטלית כזו אין להתפלא שהכדורסל הישראלי לא מצליח לספק כדורסלני יורוליג לגיטימיים.
ואיך נתפלא, כשצעד אחד מחוץ לאזור הנוחות שלהם גורם להם לקפל זנב ולחזור אל הודעת הסמיילי החמים והנעים, שנותן תחושת חמימות מזויפת כמו שתן בבריכה קרה. אולי בכל פעם שקרטיס ג'רלס יכדרר את ההתקפה לסוף שעון ,24-ה משהו יצבוט בלב הרגיש של טימור.
2. לפעמים נדמה לי שאורי אלון בטוח שהוא צריך לייצג את קלישאת הזאב מוול-סטריט, שופוני יא נאס גירסת ההיי-טייק. זה נכון שתשוקה ואגו הם גלגלים משמעותיים של העסק הזה, והוא לא בא לעשות חברים אלא לאסוף צלחות, אבל בעיניי, הטעם הרע שהוא משאיר בהתנהלותו השחצנית (כמו העמידה קרוב למגרש במהלך משחקים) לא רק מרסקת את השאריות העאלק רומנטיות של אוהדי הקבוצה, אלא גם משמשת דלק שמניע את אלה שמחכים לו בפינה.
ובכדורסל הישראלי לא חסרות פינות. נדמה שהכדורסל הישראלי, בשם האליפויות הקדושות, נזקק לדמות שתפגע אנושות בכדורסלנים ותאסוף אותם אל הספסל, העיקר שלאחרים לא יהיה. פעם זה שמעון מזרחי, היום זה אורי אלון. יש בהם להבה והיא תנצח. ושכל השאר יפסידו.
3 המסכנות הנוכחית של מכבי ת"א, אחת שחיכו לה מעבר לכל פינה עד שקרסה מבפנים, היא דוגמה מצוינת לשחצנות ולדורסנות שנתקלו בקיר. נדמה שגם אם מכבי תתקבל לשחק במזרח באן.בי.אי, שחקנים ישראלים עדיין יסרבו לה (למרות שהסיכוי שלה לעשות שם פלייאוף משתווה לסיכוי שלה לעשות פלייאוף ביורוליג.( אליפות ישראל היתה פעם הלחם והחמאה שלה, כל מכביסט מתחיל היה יכול לדקלם את זה, אבל היום מכבי צריכה לחפש שולחן להתיישב לידו ורק אז לבדוק אם יש לה מה לאכול.
לכן ניקוי הסגל הנוכחי, השבע, המוכר והשחוק הוא צעד בכיוון הנכון. הטיפוס מתחתית ההר יצטרך להחזיר למכבי את תחושת האנדרדוג, זו שהפעילה את שמעון מזרחי בתחילת שנות 70-ה ואת שמלוק מחרובסקי בשנות .80-ה הרעב, ההכרה והרצון להישגים דרך כדורסל תשוקתי צריכים להיות המוטיב המרכזי בבניית הקבוצה העונה.
הלכו אוחיון וטימור? האתלטיות והפוטנציאל של יפתח זיו יכולים להיות תחליף ראוי לכמה דקות יורוליג. אם לא מייד, בטח שבטווח הרחוק יותר. גל מקל נשאר בכוח? אולי בשלב כלשהו במהלך העונה הוא ייקרא לדגל וייתן דקות משמעותיות של מישהו שאין לו מה להפסיד.
כשקבוצות היורוליג מתחמשות בשאריות הבכירות שלא נסעו לסין או לאן. בי.אי, הזרים שיוחתמו במכבי נותרו בעמדות אקוטיות, והיכולת של נבן ספאחיה וגיא גודס להרכיב מזה קבוצה עם אמירה יכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה למכבי בשלוש השנים האחרונות.
אקו"ם