ראשי » ספורט » טניס

קרוב לרשת: היהודי שהצמיח את הטניסאים הגדולים

לאורך קריירת הטניס הארוכה שלו, בראד גילברט ניווט בהצלחה בין משחק, אימון, פרשנות ואפילו חנות לציוד של הספורט הלבן. "לפעמים אני צריך לצבוט את עצמי כדי להאמין שאני עדיין חלק מהדבר הזה"

בתחילת השבוע הסתיים טורניר הטניס היוקרתי בעולם בווימבלדון, עם זכייה מרשימה של גרביניה מוגורוסה הספרדית בתואר הנשים. עוד תואר מתוק מדבש, גרנד סלאם 19, הפעם בלי להפסיד מערכה, הוענק לרוג'ר פדרר הבלתי נלאה. אחד הפרשנים שליוו את המשחקים לאורך כל ימי הטורניר, מטעם ערוץ הספורט ESPN, הוא בראד גילברט, טניסאי עבר ומאמן ופרשן מבוקש בהווה.
 
"כשאתה ילד, ורואה בטלוויזיה את כל השחקנים הגדולים בטורניר ווימבלדון, אתה מתחיל לחלום שיום אחד תוכל גם אתה להיכנס בשערי האצטדיון בתור שחקן", מסביר גילברט בשיחת טלפון מביתו בקליפורניה את הקסם של הטורניר הלונדוני, "אחרי כל כך הרבה שנים שעברו, אני עדיין מתרגש שאני מגיע לטורניר הזה".

מה דעתך על ההופעה של פדרר בטורניר?
"רואים ללא ספק שרוג'ר ניצל את ההפסקה שהוא לקח בשנה שעברה לשיפור המשחק שלו. השינוי המרכזי הוא במכת גב היד האחורית, שהיא כיום הטובה ביותר שהוא מציג מאז ומעולם, בעיקר בהחזרות שלו מחבטות פתיחה של היריב. בנוסף, היכולת שלו לשגר חבטות פתיחה מדויקות למגוון אזורים במגרש של היריבים, נותרה הטובה אי פעם בסבב ונותנת לו יתרון גדול במהלך המשחקים".

האיש כבר השיג הכול, איך לדעתך הוא משמר את הרעב?
"אני חושב שמה שבעיקר גורם לשחקנים כמו פדרר ונדאל להמשיך להצליח הוא העובדה שהם עצמם מאמינים שהם יכולים להשתפר וממשיכים לעבוד קשה. כיף לראות איך הם מצליחים לשמר את הרעב להצלחה, למרות שהם כבר עשו הכול וזכו בכול. הם לא מסופקים ממה שהשיגו ונהדר לראות איך הם דוחפים אחד את השני להמשיך ולהתקדם".
 
כולם ציפו שוונוס ויליאמס תנצח, אבל גרביניה מוגורוסה הפתיעה את כולם.
ונוס הייתה הפייבוריטית שלי, אבל מעולם לא ראיתי את מוגורוסה זזה כל כך טוב, ומשחקת בצורה סולידית ושקולה כל כך, מה שבסופו של דבר גרם לוויליאמס להישבר. זה היה פשוט ניצחון יוצא מהכלל והתואר מגיע לה".

שחקן נוסף שהציג יכולת טובה בטורניר, למרות שנעצר כבר בסיבוב השלישי, לאחר שפרש בגלל פציעה, הוא הישראלי דודי סלע - שגבר בסיבוב השני על ג'ון איזנר, אמריקאי המדורג במקום ה-21 בעולם. "אני עוקב אחרי סלע בטורנירים השונים ושמח לראות אותו מחזיק מעמד ברמות הגבוהות כבר קרוב ל-15 שנה", אומר גילברט, "אני חושב שסך הכול, יש לו יופי של קריירה".

ענף הטניס העולמי הוא אחד הקשים והתובעניים מכולם. בכל שנה מנסים אלפי אנשים ברחבי העולם לחדור לסבב ה-ATP היוקרתי, אבל רק בעלי כישרון מיוחד במינו, עם יכולות מנטליות גבוהות, מצליחים לטפס לרשימת מאה הבכירים בעולם, שם אפשר כבר להרוויח כסף גדול ולשרוד במקצוע. יחידי סגולה באמת מגיעים לצמרת העולמית. גילברט היה אחד מהם, וב-1990 דורג במקום הרביעי בעולם בסבב היחידים, דירוג השיא שלו בקריירה.

בין השנים 1984-1991 דורג גילברט בקביעות בין 25 הטובים בעולם, הוא זכה בעשרים טורנירים בסבב הבכיר (בנוסף לשלושה תארים בזוגות), הגיע פעמיים לרבע גמר טורניר גרנד סלאם (וימבלדון וה-US OPEN) והרוויח 5.5 מיליון דולר. "שיא הקריירה שלי כשחקן היה כשזכיתי לייצג את ארצות-הברית במשחקי סיאול, 1988", קובע גילברט, "זכיתי שם במדליית ארד וזה היה מרגש מאוד עבורי. בנוסף, העובדה שבמשך 14 שנה זכיתי לעשות את מה שאני הכי אוהב, ברמות הכי גבוהות, זה ההישג הגדול ביותר מבחינתי".
 

 
סגנון המשחק של גילברט, שהוביל אותו לשרשרת ההישגים, לא התבטא בחבטות יוצאות דופן או ביכולת שלא נראתה לפניו. הכוח המרכזי שלו היה ביכולת להשאיר את הכדור במגרש ולהתיש את השחקן מולו, מבחינה פיזית ובעיקר מנטלית, עד רמת ההצקה ממש. ג'ון מקנרו, מגדולי המשחק אי פעם, כתב באוטוביוגרפיה שלו כי גילברט היה האדם השלילי ביותר שמולו שיחק אי פעם, ובמפגשים ביניהם היה מרתק בעיניו לראות את התלונות הבלתי נגמרות שהיה מטיח כלפי עצמו במהלך המשחק.

"מה שיפה בטניס הוא שאין סגנון אחד שמשחקים בו כדי לנצח", טוען גיבלרט, "אפילו פדרר, נדאל או מארי משחקים לפעמים בצורה הגנתית לשם כך, ובדרכים רבות מאוד אפשר להצליח. אני מניח שאם הייתי משחק היום, הייתי חייב לעשות כמה שינויים במשחק שלי, ולא בטוח שהייתי מגיע לאותן הצלחות".

מה מבחינתך השינויים המרכזיים במשחק לאורך השנים?
"קודם כול, היום אתה חייב לדעת לזוז בצורה מושלמת, בלי זה לא תגיע לרמות גבוהות באמת. סבב הגברים הולך ומשתפר כל הזמן ומדהים לראות את השיפור ביכולות האתלטיות והטכניות של השחקנים. הם מסוגלים לשחק משחקים הרבה יותר ארוכים, והקריירות עצמן נמשכות עמוק אל תוך שנות השלושים. אפשר לראות הרבה מאוד שחקנים בגילים מתקדמים שעדיין משחקים מצוין, וזה שינוי ענק".

מה דעתך על סכומי העתק שמחלקים כפרסים ועל כך שהכול הופך ויותר ויותר מסחרי?
"מבחינתי כל התקדמות של הענף, כולל הפרסים הגבוהים, היא מבורכת. אלו דברים שקורים בכל ספורט. אני מגיע להרבה מקומות בעולם, ורואה עד כמה הטניס פופולרי היום, למרות שהעולם השתנה וצעירים רבים יעדיפו לראות קליפ סיכום של משחק במחשב ולא לראות אותו בשידור חי. לטורנירים עצמם מגיע המון קהל ורובם מצליחים בצורה בלתי רגילה".

בראד גילברט (56) יהודי-אמריקאי, נולד באוקלנד שבקליפורניה. הוא החל לשחק טניס בגיל צעיר, והחל לבנות את שמו כשזכה בתוארי ג'וניור מקומיים במסגרת לימודיו בפוטהיל קולג' ולאחר מכן באוניברסיטת פפרדין, שניהם מוסדות קליפורניים. הוא הצטרף לסבב העולמי ב-1982, וזכה בתואר משמעותי ראשון שנה לאחר מכן בטורניר בטייוואן.

גילברט ניצח באותן שנים את הבכירים ביותר בסבב, והגיע לשיאו ב-1989, אז זכה בחמישה טורנירים, כולל בטורניר המאסטרס היוקרתי בסינסינטי, כשהוא מדלג על ענקי טניס כסמפראס, בקר ואדברג. במרץ 1994, בעודו עדיין שחקן בסבב, הפך לפתע למאמנו של אנדרה אגאסי, אחד הטניסאים האמריקאים הגדולים בכל הזמנים.
 

 
שיתוף הפעולה בין השניים הפך להצלחה אדירה, שנמשכה כשמונה שנים. אגאסי, שכינה אז את גילברט כ"מאמן הטוב בכל הזמנים", זכה באותן שנים בשישה מתוך שמונת תוארי הגראנד סלאם שלו וב-1995, העפיל לראשונה למקום הראשון בעולם, שם שרד 30 שבועות, כשהוא משיג 73 ניצחונות (26 מהם ברציפות) מול תשעה הפסדים, בעונה בלתי נשכחת.

"אני מניח שאם לא הייתי מתחיל לאמן את אנדרה הייתי ממשיך לשחק בסבב עוד שנתיים שלוש, אבל אימנתי במשרה מלאה והקדשתי את עצמי לעניין", נזכר בראד, "במהלך השנים בסבב, לא ידעתי שאתחיל לאמן יום אחד ולא חשבתי יותר מדי על העתיד באותו הזמן, עד שהקריירה החלה להתקרב לסיום. אנדרה נתן לי את האפשרות לאמן אותו ואלו היו שמונה שנים נהדרות.

"הוא אדם מצוין, מוכשר בצורה בלתי רגילה ומאוד נהניתי לעבוד איתו ולעזור לו להגשים את חלומותיו. כשאתה מאמן, אתה חושב רק איך לשפר את השחקן שלך, איך להעביר את המסרים שלך בצורה פשוטה ואיך להוציא ממנו את המקסימום. זה היה אתגר מהנה".

אתם עדיין בקשר?
"בהחלט. הוא הפך עכשיו למאמן בפעם הראשונה, הוא עובד עם נובאק דיוקוביץ'. דיברנו קצת על העניין ואני סקרן לראות איך העבודה המשותפת שלהם תתפתח".

בינתיים זה לא נראה מבטיח. מה דעתך על הדעיכה של דיוקוביץ' בשנה האחרונה, אחרי ששלט בסבב כמה שנים ברציפות?
"במשך שבע שנים נובאק היה בין שני המדורגים הבכירים בעולם, שזה הישג פנומנלי, אבל אין אף פעם הבטחה שתצליח להישאר בטופ ואי אפשר להצליח כל הזמן. כל מה שצריך הוא מעידה קטנה, וכל השחקנים פתאום מתחילים להאמין שיש להם סיכוי לנצח אותך. בנוסף, בחודשים האחרונים פדרר ונדאל חזרו פתאום לעניינים ואלו דברים שקורים. הדבר הטוב מבחינתו זה שהוא רק בן שלושים, ואני חושב שמה שקורה עכשיו בסבב ייתן לו השראה. לא אתפלא אם בשנה הקרובה הוא יחזור לעצמו בצורה הטובה ביותר".

בתחילת 2002 סיימו גילברט ואגאסי את הקשר המקצועי המוצלח שלהם, ושנה לאחר מכן, ביוני, 2003, החל בראד לעבוד עם אנדי רודיק, עוד כישרון טניס אמריקאי שחיפש יד מכוונת שתעזור להגיע לפסגות. גם כאן נרשמה הצלחה לא קטנה, שכללה בין השאר זכייה בתשעה תארים, ביניהם אלוף ארה"ב ל-2003, העפלה למקום הראשון בעולם ולשני מעמדי גמר בווימבלדון, שבהם נוצח.

למרות זאת, כעבור 18 חודשים הודיע רודיק לגילברט על סיום העבודה המשותפת. "האמת שהייתי מופתע מההודעה שלו ולא ראיתי שום סימנים שזה עומד להגיע", נזכר גילברט, "חשבתי אז, ואני חושב גם היום, שיכולתי להמשיך לעזור לו בקריירה, אבל זו הייתה ההחלטה שלו".

זמן קצר לאחר מכן, החל גילברט לאמן את אנדי מארי, היום המדורג הראשון בעולם, אך גם הקשר הזה הסתיים כעבור 16 חודשים בלבד: "עבדתי עם אנדי כשהוא היה מאוד צעיר וזכור לי שפגשתי אדם חכם עם הרבה מאוד טניס, ונהניתי לשתף איתו פעולה. האמנתי שאני יכול לשנות דברים לטובה בקריירה שלו, אבל לפעמים דברים קורים בצורה אחרת ולחיים ישנה ההתנהלות שלהם. טניס זה ספורט אינדיבידואלי ובתור מאמן, אתה עובד בשביל השחקן. הוא הבוס שלך והוא זה שמחליט, למרות שהוא תמיד צעיר ממך".
 

 
במבט לאחור, למה לדעתך העבודה המשותפת ביניכם הסתיימה מהר יחסית?
"בתקופה שבה עבדתי עם אגאסי, היינו יחד איתו צוות של שלושה. אבל אצל מארי הייתה קבוצת אנשים הרבה יותר גדולה ואתה צריך להתאים את עצמך אחרת למערכת, וזה משהו שלוקח זמן. חשבתי שאוכל לעשות טוב יותר עבור אנדי, אבל אני בסדר גמור איתו ועם כל מה שהיה, ואני שמח בשבילו כשהוא מצליח. מבחינתי כשמשהו נגמר, החיים פשוט ממשיכים הלאה".

הוא אמנם ראשון בעולם, אבל מרבה להיכשל בטורנירים הגדולים, וזכה עד היום רק בשלושה תוארי גרנד סלאם. לדעתך הוא ממצה את הפוטנציאל?
"יש לאנדי קריירה נהדרת, ודאי בהתחשב בעובדה שהוא משחק בתקופה שבה נמצאים בסבב שלושה מחמשת השחקנים הכי טובים בהיסטוריה של המשחק, משהו שלא קרה אף פעם בעבר. הוא הגיע ל-11 מעמדי גמר גרנד סלאם, זכה בשלושה תארים, סיים את העונה החולפת במקום הראשון, זכה בגביע דיוויס ובאינספור טורנירים גדולים. הוא שחקן נהדר".

מאז שסיים גילברט את עבודתו עם מארי, אימן את אלכס בוגדנוביץ' הבריטי, קי נישיקורי היפני וסאם קווארי האמריקאי, שהגיע בווימבלדון האחרון למעמד חצי הגמר. "מאז שסיימתי את העבודה עם קווארי, לא עבדתי עם אף שחקן מה-ATP", מספר גילברט, "אני עובד עבור ESPN במשך שמונים יום בשנה, יש לי חנות למוצרי טניס ובנוסף אני מאמן מדי פעם במגרש אצלי בבית וחובט מדי פעם בכדור להנאתי. החיים טובים למדי ואין לי באמת סיבות להתלונן".

מי השחקן המועדף עליך בסבב?
"אני נהנה לראות מגוון של שחקנים ואנחנו חיים בתקופה, שבה זכינו לכישרונות מדהימים. כיף לראות את האתלטים ממשיכים להשתפר בגילים מתקדמים, לא רק בטניס, אם זה כריסיטאנו רונאלדו, הכדורגלן הטוב בעולם בגיל 32, או טום בריידי, שמשחק פוטבול מדהים בגיל 39".

אתה מתגעגע לפעמים לימים שלך כשחקן?
"אני שמח שהייתה לי ההזדמנות להיות שחקן בסבב, היו לי שנים טובות ועכשיו אני בתקופה אחרת בחיים. לפעמים אני צריך לצבוט את עצמי בכדי להאמין, שאחרי כל כך הרבה שנים, מאז שהתחלתי לשחק בגיל חמש, אני עדיין חלק מהדבר הזה שנקרא טניס. מצד אחד ישנם הזיכרונות שאני נהנה מהם, ומצד שני אני גם ממשיך להגיע בכל שנה לאוסטרליה, לווימבלדון, לרולאן גארוס ולמבחר טורנירים נוספים, כאילו כלום בעצם לא השתנה". 

יהדותו של גילברט הובילה אותו לארץ למשחקי המכביה ה-12 ב-1985, כשהיה בן 24 ורגע לפני שהפך לשם עולמי. הוא הגיע לגמר היחידים, שם נוצח בידי שלמה גליקשטיין, וזכה בתואר הזוגות הראשון בקריירה לצדו של ג'ון לוין. "ידעתי אמנם לאיזה אזור אני נוסע, אבל עדיין הופתעתי עד כמה חם אצלכם בקיץ", נזכר גילברט, "לא היו אצלנו מזגנים בחדרים ובשלב מסוים פשוט לא עמדתי בזה ועברתי למלון".

גילברט הגיע בקביעות לישראל בשנות השמונים כדי לשחק בטורניר רמת-השרון מסדרת ATP, שנקרא גם "גביע ריקליס" ובוטל ב-1996. גילברט הגיע לגמר הטורניר ארבע פעמים ברציפות וניצח בשנים 1985 (אז גבר בגמר על עמוס מנסדורף, בנוסף לזכייה ראשונה בטורניר זוגות בסבב), 1986 ו-1988 (ניצח בשני הגמרים את אהרן קריקסטין) והפסיד למנסדורף ב-1987.
 

 
"טורניר רמת-השרון היה אירוע נהדר, ואני מקווה שיום אחד יהיה אצלכם שוב טורניר מסדרת ה-ATP", אומר גילברט, "ישראל היא מדינה יפהפייה ומאוד נהניתי לטייל ולשחק בה. האמת שכבר עשרים שנה לא הייתי אצלכם, כנראה עדיין לא מצאתי סיבה וזמן".

מלבד שני המפגשים במשחקי הגמר ברמת-השרון, נפגשו גילברט ומנסדורף בגמר נוסף, יוקרתי יותר, בטורניר ברסי בפריז. גם הפעם הייתה ידו של הישראלי על העליונה, וגילברט, שהפסיד עשרים פעם במעמדי גמר במהלך הקריירה, הוסיף עוד אחד לאוסף. "היו לי מספר קרבות מצוינים מול עמוס", נזכר גילברט, "הוא היה יריב נהדר, עם חבטת כף יד נהדרת ביד אחת, ומשחק מאוד אגרסיבי, בטח בשביל בחור בנתוני גוף צנועים למדי כמו שהיו לו. היו בינינו משחקים טובים. נפגשנו כמה פעמים לאורך השנים, אבל האמת שכבר מזמן לא דיברנו".

בישראל מתקשים מאוד לייצר דור המשך של טניסאי עילית, אתה יכול אולי להסביר למה?
"זו שאלה ששואלים אותה בהרבה מאוד מדינות. זה שאתה רוצה שיצמחו לך שחקני טניס ברמה עולמית, עדיין לא אומר שזה עומד לקרות. תראה איך אוהבים טניס בצרפת, מתי שחקן שלה זכה בטורניר גרנד סלאם? כמה שנים אין לנו אלוף בארה"ב וכמה עשרות שנים חיכו באנגליה, עד שהגיע אנדי מארי.

"לפתח שחקנים ברמה הזו זה דבר קשה באופן מיוחד וקשה לתת תשובה מדויקת למה זה לא קורה. אם הייתה תשובה, כולם היו מפתחים בלי סוף. ראיתי באוסטרליה את ישי עוליאל, הוא הציג יכולת טובה ואני מאמין שיש לו פוטנציאל להגיע לחמישים הבכירים בעולם. עכשיו הוא חייב להמשיך לעבוד קשה, להשתפר ולהתחזק פיזית, ושתהיה סביבו קבוצה טובה ותומכת".

על מה אתה חולם?
"אני חולם להפוך את אשתי לשמחה יותר, והעובדה שהיא מקשיבה לנו עכשיו כבר מגשימה חלק מהחלום הזה. יש לנו שלושה ילדים בוגרים ואני מקווה שהם יתחתנו ויביאו לנו נכדים לשחק איתם".

יש משהו שלא יודעים עליך?
"אני מאוד אוהב להשקיע במניות, זה תחביב גדול שלי. אני עושה את ההשקעות בעצמי ומאוד אוהב את העולם הזה, זה כמו משחק טניס שלא מסתיים לעולם".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני ב-4.7832. יש לי אישה נהדרת וילדים נפלאים, אני שמח שאני עדיין חלק מעולם הטניס, ושזכיתי בכל חיי הבוגרים לעשות משהו שאני כל כך אוהב. גולדן סטייט, הקבוצה שלי ב-NBA, זכתה שוב באליפות, אני מטייל בעולם והחיים בהחלט טובים אליי ואני מאושר".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg