ראשי » ספורט » כדורגל עולמי

כסף או נבחרת? על הזרים והמקומיים בפריימר ליג

הזרים הפכו אותה לליגה הפופולרית בעולם. אבל חשיבותם של המקומיים הולכת ופוחתת בכל עונה. באנגליה מציינים 25 שנים להקמת הפרמייר ליג, ומבכים על אובדן הזהות. "הכישרונות הצעירים שלנו נשאבים לתוך חור שחור", התלונן פיל נוויל

עונת הפרמיירליג שתיפתח בסוף השבוע תציין 25 שנים להקמת הליגה האנגלית במתכונתה הנוכחית. כמעט בכל אספקט של המשחק - השיווק, המסחור והשידור - הפערים בין 1992, עונת הבכורה, ל-2017, הם תהומיים. הפרמיירליג היא היום הליגה הפופולרית בעולם, זו שמגלגלת הכי הרבה כסף, אך בעיני רבים גם זו שאיבדה יותר מכולן את זהותה.
 
לכבוד ציון הדרך, רשת BBC פרסמה כמה נתונים על הליגה, ומעל כולם בלט זה של מספר הזרים: מתוך 242 השחקנים שפתחו בהרכב במחזור הפתיחה בעונת 92/93 רק 13 היו זרים, ואילו אשתקד במחזור הסיום מתוך 220 שחקני הרכב מספרם של הזרים היה 112, יותר מחצי.

אלה היו כמובן ימים אחרים, ללא חוק בוסמן, אולם מ-1995, כשהחוקים השתנו, גם הקבוצות שינו גישה. לאט לאט התארכו זרועות התמנון של המועדונים ולליגה הגיעו שחקנים מאירופה, מזרח היבשת, אפריקה, דרום אמריקה ובסופו של דבר מכל פינה בעולם. 113 לאומים שונים זכו לייצוג בפרמיירליג ב-25 שנותיה, נוגסים יותר ויותר בדקות המשחק של האנגלים. ב-1999 צ'לסי היתה הראשונה להעלות הרכב זר לחלוטין, דבר שחזר על עצמו בשנים הבאות.

כמות הזרים הגבוהה היא נושא שמטריד את ראשי ההתאחדות האנגלית כבר שנים. מחקרים של אופ"א הוכיחו חד-משמעית שאחוז הזרים בפרמיירליג הוא הגבוה ביבשת, בפער ניכר מספרד, גרמניה, צרפת ואיטליה. בעונות האחרונות זוכים שחקנים מקומיים לכ-35% מדקות המשחק, מספר שעמד על 70% לפני 20 שנים. בהיותו מודע לבעיה, ב-2013 יו"ר ההתאחדות גרג דייק החליט לעשות מאמצים כדי להגדיל את המספר ל-45% עד שנת 2022.

דייק הגדיר את המטרה כ"ריאלית", אך קשה לראות את זה קורה. רבות הקבוצות שנמצאות היום בבעלות זרה, ואותם בעלים מעדיפים את טובת הקבוצה על פני טובת הכדורגל האנגלי. את הכספים מעדיפים להשקיע בשחקנים זרים, שמביאים איתם איכות וקהל נוסף.
 

 
"מעולם לא העליתי בדעתי שנגיע למצב כזה, אבל זו המציאות", אמר גרהאם טיילור, לשעבר מאמן הנבחרת. הדאגה המרכזית שלו ושל אנשי הכדורגל האנגלי היא מהמשוואה הפשוטה: פחות דקות משחק, פחות הצלחות. "הכישרונות הצעירים שלנו נשאבים לתוך חור שחור", התלונן בעבר פיל נוויל, ורבים מחזיקים בדעה דומה.

והנה דווקא הקיץ, רגע לפני חגיגות ה-25, הכדורגל האנגלי הרים ראשו בגאווה בגילים הצעירים. הנבחרת עד גיל 20 זכתה במונדיאליטו, זו עד גיל 19 באליפות אירופה, הנבחרת עד גיל 17 נעצרה בגמר אליפות היבשת וזו עד גיל 21 הגיעה לחצי הגמר. מפלס האופטימיות עלה.

"המטרות הן חצי גמר יורו 2020 וזכייה במונדיאל ב-2022", הכריז דייק, אך הקיץ האחרון הוכיח שדבר לא השתנה. כשכסף גדול מונח על השולחן, המנג'רים לא מוכנים לקחת סיכון. הצעירים המבטיחים נדחקים הצידה ובמקומם נוחתים זרים בעשרות מיליונים.

"תנסו להבין את ההבדל לפני שאתם מתלוננים", אמר אנטוניו קונטה לעיתונאים, שתהו מדוע שחרר מצ'לסי את נתניאל צ'אלובה כדי להחתים ב-50 מיליון יורו את בן גילו ממונאקו, טיוואמה בקאיוקו. ברור שב-1992 דבר כזה לא היה קורה, אבל אז הפרמיירליג לא היתה המוצר הפופולרי בעולם. כולו. בזכות הזרים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg