בשם האב: אל תנסו לעצור את דניס שרדר
לאחר שאביו נפטר החליט דניס שרדר למלא את צוואתו ולהפוך לשחקן כדורסל מקצועי. שבע שנים מאוחר יותר, עם יכולות הולכות ומשתפרות וחוזה של 70 מיליון דולר, הוא מגיע להוביל את נבחרת גרמניה באליפות אירופה שתתקיים בישראל. "כשאני כשיר, אני תמיד זמין לנבחרת", הוא מצהיר בריאיון מביתו באטלנטה, "חשוב לי להיות המנהיג של החבורה שלנו"
בסוף אוקטובר של השנה שעברה הודיעה אטלנטה הוקס, קבוצת הכדורסל מה־NBA, על החתמתו של שחקנה הגרמני דניס שרדר לארבע שנים נוספות, בתמורה מכובדת של 70 מיליון דולר לכל התקופה. עבור שרדר הצעיר, שהגיע למועדון ארבע שנים קודם לכן כפוטנציאל גדול בגיל 19, הייתה זו חותמת רשמית שסיימה עבורו שנים ארוכות של התחשלות, למידה והתקדמות, והפכה אותו רשמית לשחקן דומיננטי ומוביל בליגת הכדורסל הבכירה בעולם.
לשרדר, שיהיה הכוכב הגדול ביותר בבית ב' במסגרת השלב הראשון באליפות אירופה בכדורסל שתארח ישראל בסוף החודש, יש סיפור חיים מרתק. הוא נולד בבראונשוויג, עיר במדינת סקסוניה התחתונה שבצפון גרמניה, לאב גרמני ולאם שהיגרה מגמביה. ילדותו עברה עליו במעין קומונה קטנה עם כמה עשרות מבני משפחתו.
"בתור ילד הייתי כל יום, כל היום, בחוץ על הסקייטבורד שלי", מספר שרדר, בשיחה טלפונית ממקום מושבו באטלנטה, "בימים שיכולנו, אחי ואני היינו עוזבים את הבית בתשע בבוקר וחוזרים אליו בעשר בלילה. היינו נוסעים ברכבת להאנובר או להמבורג השכנות וגולשים על הסקייטבורד במשך שעות".
בנוסף לסקייטבורד עסק שרדר במגוון ענפי ספורט מגיל צעיר. "שיחקתי כדורגל, פינג־פונג, כדורסל ובעצם כל ספורט שהיה בסביבה", הוא מספר, "בגיל 14 הגיע לשכונה שלנו מאמן כדורסל של קבוצת הנוער המקומית והציע לי להצטרף לקבוצה שלו ולהתחיל להתאמן באופן מסודר. בהתחלה לא רציתי לשמוע על זה, אבל הוא חזר שוב ושוב והציע לי להצטרף, עד שהסכמתי והתחלתי להתאמן, למרות שעדיין לא התייחסתי לכל העניין ברצינות".
מה שהוביל אותו בסופו של דבר להתחיל ולעסוק במשחק באופן מסור הרבה יותר היה אירוע טרגי ששינה את חייו לתמיד. כשהיה בן 16, לקה אביו בהתקף לב ונפטר כעבור כמה ימים, בגיל צעיר. "אני הבן הבכור מתוך חמישה אחים, ואבא שלי ביקש שאקח את הכדורסל יותר ברצינות, זו הייתה הצוואה שלו", הוא נזכר, "הוא האמין שאם רק ארצה, אוכל להגיע יום אחד ל־NBA, מה שיאפשר לי לשמור על המשפחה ולסייע לה כלכלית.
"הבטחתי לו שזה מה שיקרה ומאותו הרגע החיים שלי השתנו לחלוטין. אבא שלי היה האוהד הכי גדול שלי, הוא תמיד תמך בי ועמד מאחוריי, וכשהוא נפטר הרגשתי שהכול סביבי קורס. מאותו הרגע עזבתי את כל הדברים האחרים והתמקדתי בכל יום בעבודה קשה, כדי להשתפר ולהגשים את החלום שלו. עד היום, אני נזכר בו וחושב עליו בכל פעם לפני שאני עולה לשחק".
מהרגע שבו הפך את הכדורסל לעיסוק המרכזי בחייו בגיל 16, ההתקדמות המקצועית שלו הייתה מהירה מאוד. שרדר, רכז בגובה 1.85, עם מוטת ידיים ארוכה ומהירות יוצאת דופן, פיתח יכולת יוצאת דופן לשליטה בכדור, שיפר את הזריקה ואת הבנת המשחק והפך לכוכב של קבוצת הנוער של בראונגשוויג. בגיל 18 כבר עלה לקבוצה הבוגרת של המועדון וב־2011 זומן לראשונה לנבחרת הנוער, שם הפך מיד לאחד השחקנים הבולטים שלה באליפות אירופה ב־2011.
שרדר הצעיר המשיך במגמת השיפור, הציג מספרים נאים בקבוצת עיר הולדתו והשמועות על אודותיו החלו להתרוצץ בקרב הסקאוטים שלא מפסיקים לחפש את הכישרון הגדול הבא. הוא הוזמן לככב במשחק היוקרתי של "נייקי", שאליו מגיעים הכישרונות הצעירים המבטיחים ביותר, ושם הפך למועמד רציני להיבחר בדראפט ה־NBA.
ב־27 ביוני, 2013, 15 שנה אחרי שכדורסלן גרמני אלמוני ששיחק בליגה השנייה בארצו, דירק נוביצקי, נבחר בדראפט ה־NBA, עלה דיוויד שטרן על הבמה והכריז כי אטלנטה הוקס בחרה בשרדר במקום ה־18, בסיבוב הראשון והיוקרתי. "ידעתי שאני עומד להיבחר בסיבוב הראשון, הייתי באותו הזמן בגרמניה ועדיין, לשמוע את שטרן קורא בשמי, הייתה חוויה נהדרת", הוא נזכר, "להיבחר בדראפט זו הגשמת החלום והמטרה של כל כדורסלן".
האמנת שתהפוך לשחקן NBA בגיל כל כך צעיר?
"כשגדלתי לא חשבתי ולא האמנתי שאגיע ל־NBA, אבל ברגע שהתחלתי לקחת את העניין ברצינות, ידעתי מיד שהמטרה שלי תהיה להתחרות יום אחד ולשחק בליגה הכי טובה בעולם".
התייעצת עם נוביצקי לאחר שנבחרת?
"דירק היה שם לצדי מהרגע הראשון שהגעתי לאימוני התרשמות ב־NBA ואנחנו בקשר רצוף לאורך השנים. מעבר לעובדה שהוא שחקן אדיר, הוא אדם מפרגן, שתמיד מנסה לעזור בכל מה שהוא יכול, אם זה על המגרש או מחוצה לו".
כשהוא בן 19 ועדיין חצי אלמוני אפילו בגרמניה, עבר שרדר לגור בארצות־הברית והצטרף לסגל של אטלנטה. "כשהגעתי מגרמניה, שאפתי מיד להוביל את הקבוצה ולשחק, אבל היו הרבה מאוד שחקנים מצוינים לפניי ברוטציה בתפקיד שלי", הוא מספר, "שיחקתי 25 משחקים בליגה, ומשם שלחו אותי לשישה משחקים בליגת הפיתוח כדי שאצבור דקות משחק וביטחון, וזה מאוד עזר לי. ב־NBA יודעים מצוין איך לעבוד ולקדם צעירים וזה מה שעשו איתי שם מדי יום ביומו, וזו הסיבה המרכזית לשיפור שאני מציג מדי עונה".
עזבת את הבית בגיל צעיר מאוד. עד כמה היה קשה לך להתאקלם?
"מהרגע שהגעתי לארצות־הברית אף פעם לא הייתי לבד. אחותי הייתה כאן איתי בעונה הראשונה והיא דאגה לי מחוץ למגרש. זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורי כי לא שיחקתי הרבה והיא עזרה לי להרגיש בנוח, באה לכל משחק ועודדה אותי".
ובאמת, בעונה הראשונה שלו באטלנטה, תרם שרדר ב־13.1 דקות ששיחק בממוצע ב־49 משחקים 3.7 נקודות בלבד, בנוסף ל־1.9 אסיסטים וריבאונד. משנה לשנה החל לקבל הגרמני הצעיר יותר ויותר קרדיט על המגרש והחזיר ביכולת טובה, עד שהפך בעונה החולפת לרכז המוביל של הקבוצה. שרדר שיחק 31.5 דקות בממוצע ב־79 משחקים, ותרם 17.9 נקודות למשחק בממוצע, בנוסף ל־6.3 אסיסטים ו־3.1 ריבאונדים, שהפכו אותו לאחד מכוכבי ההוקס.
"הייתה לנו עונה מלאה בירידות ועליות מקצועיות, הרבה שחקנים שנפצעו, אחרים שעזבו ועדיין הצלחנו להגיע לפלייאוף", הוא אומר, "עם כל השינויים, לקח לנו זמן להתחבר והיו לנו תקופות מצוינות, לצד שרשרת של הפסדים רצופים. ברגע שנהיה יציבים יותר ונראה המשכיות ביכולת הגנה גבוהה בכל ערב, שתקל על ההתקפה שלנו, יהיה לנו סיכוי טוב להתקדם".
לך הייתה עונה אישית נהדרת. איך ההרגשה להוביל קבוצה ברמה הזו?
"העובדה שחתמתי על חוזה חדש בסיום העונה הקודמת עזרה לי ונתנה המון ביטחון. הייתה לי עונה טובה וכמו תמיד ניסיתי בכל אימון ובכל משחק לתת את כל מה שיש לי והדברים הלכו טוב. אני אדם תחרותי, זה משהו שכולם יודעים, עבדתי קשה לשפר נקודות פחות טובות אצלי והרגשתי מאוד בנוח להוביל את הקבוצה, לדבר עם החברים שלי במהלך המשחקים ולרכוש את האמון שלהם".
הכרעת גם כמה משחקים בשניות האחרונות, עושה רושם שאתה אוהב את האתגרים הללו.
"אני אוהב את האדרנלין בגוף ברגעים האלה, לקחת את האחריות בשביל הקבוצה שלי ברגעים המכריעים. אני אוהב לקלוע סלי ניצחון, ואם זה מה שנכון מבחינת ההתקפה, למסור את האסיסט שיוביל לקליעה הפתוחה והמתאימה".
בסופו של דבר הודחה אטלנטה בסיבוב הראשון בפלייאוף של העונה החולפת, לאחר שנוצחה 4:2 בסדרה מול וושינגטון. "כולם היו מאוכזבים מאוד שהפסדנו בסדרה", מודה שרדר, "היה לנו סיכוי אמיתי לנצח במשחק החמישי בוושינגטון, מה שהיה משנה את הכול. זה היה קרב צמוד, שני הצדדים שיחקו חזק וטוב ואם יש משהו חיובי שאני לוקח מהפלייאוף השנה, הוא שהשקענו מאמץ קבוצתי משותף.
"זו ליגה שבכל יום אתה פוגש מולך את השחקנים הטובים והקשוחים ביותר בעולם. יום אחד אתה מול קיירי ארווינג ויום אחרי מול סטף קרי, ואז כריס פול ורשימה בלתי נגמרת של כישרונות גדולים.
"כשהרמה כל כך גבוהה, אתה מחויב להיות מוכן מנטלית בכל ערב, לכל רגע בכל משחק. כדי להצליח, חשוב מאוד שתאמין בעצמך, שאתה יכול לנצח בקרב האישי מול השחקן שמולך באותו, ולעזור לקבוצה לנצח משחקים. אם אתה מצליח לעשות את זה, אתה נמצא במקום טוב".
איך זה לשחק תחת המאמן, מייק בודנהולצר?
"מייק הוא בחור נהדר והעובדה שהוא היה עוזר מאמן במשך 17 שנה (בסן־אנטוניו, ד"מ), הפכה אותו למאמן האיכותי שהוא עכשיו. הוא מאמן שאוהב להישאר אחרי האימון ולעבוד איתך באופן אישי, אחד שיודע להעריך עבודה קשה וגורם לך כשחקן לתת את הכי הרבה שאתה יכול. אני נהנה מאוד להקשיב לו וללמוד ממנו והוא עושה איתנו השחקנים עבודה נהדרת. בסיום העונה הוא אמר לי שהתרשם ממני השנה, וזה משהו שאתה רוצה ושמח לשמוע מהמאמן שלך".
מי ששימש בשלוש השנים האחרונות עוזר מאמן בכיר באטלנטה הוא לא אחר מאשר נבן ספאחיה. הקרואטי, שחתם לאחרונה שוב במכבי תל־אביב ויחזור לקדנציה שנייה בישראל ובמועדון הצהוב אחרי עשור, היה אחד האנשים הקרובים ביותר לשרדר בשנים האחרונות.
"נבן היה האיש שלי באטלנטה והוא זה שאמר מהרגע הראשון לאנשים מסביב לתת לי צ'אנס אמיתי לשחק", מחמיא שרדר, "הוא האמין בי מהשנייה הראשונה שהגיע לקבוצה. אני מאוד מעריך מה שהוא עשה עבורי, הוא מאמן מצוין ואדם נהדר".
איך הגבת כששמעת שהוא עוזב?
"נבן ואני בקשר ודיברנו גם בימים שבהם הוא החליט לחתום במכבי ולעזוב את ארצות־הברית. כולם אהבו אותו מאוד באטלנטה ומאוד הצטערו לשמוע שהוא עוזב. אנחנו חברים טובים ואני שמח בשבילו על משרת האימון החדשה שקיבל".
לאן אתה מאמין שאטלנטה יכולה להגיע?
"אני מאמין שיש לנו סיכוי גדול להגיע הרבה יותר רחוק, ואפילו להיאבק על תואר האליפות. דוויט הווארד וטים הארדווי ג'וניור אמנם עזבו אותנו הקיץ, אבל יש לנו עדיין הרבה חלקים טובים בקבוצה והרבה שחקנים צעירים, שממשיכים להתפתח. אני מאמין שדברים טובים יקרו לנו, וזה מרגש מבחינתי רק לחשוב על הגדילה שצפויה לנו בשנים הקרובות".
גולדן סטייט דומיננטית מאוד כרגע בליגה, אתה מאמין שתקום קבוצה בשנים הקרובות, שתצליח להתמודד איתה על התואר?
"אני מקווה מאוד שתהיה קבוצה כזאת, למרות שיש שם כל כך הרבה כוכבים וכל כך הרבה כישרון, שזה פשוט לא ייאמן. לטובת הליגה, חשוב מאוד שתהיה תחרות צמודה על תואר האליפות, כדי שהדברים לא יהפכו לחד־צדדיים".
לשחק בליגה מול שמות וכוכבים כל כך גדולים, זה משהו שמתרגלים אליו?
"בסופו של דבר, משנה לשנה זה משהו שאתה מתחיל להתרגל אליו. כל ערב אתה משחק מול קבוצות אדירות, עם הכישרונות הכי גדולים ועם שחקנים כמו לברון ג'יימס, שכבר הפכו מזמן לאגדות".
מה אתה חושב על העובדה שכיום משחקים בליגה קרוב למאה שחקנים אירופאים?
"זו תופעה מבורכת בעיניי. המאמנים ב־NBA מאמינים בשחקן האירופי, שחלקם כמו פארקר ונוביצקי כבר הפכו לאגדות. אוהבים כאן מאוד שחקנים צעירים מוכשרים וזה מתאים במיוחד למערכת של הליגה, שיודעת לעבוד ולפתח אותם".
יש כאלה שטוענים שאתה טוני פארקר הצעיר.
"זו השוואה מחמיאה אבל גם מאתגרת מאוד. פארקר הוא כבר אגדה בליגה שלנו, כולם מכירים אותו ואת היכולות שלו, והוא שחקן יוצא מהכלל. מבחינתי, רק עצם ההשוואה בינינו, היא כבוד גדול עבורי. המטרה שלי כרגע היא לבנות את השם שלי, אבל זה עדיין מדהים לשמוע אנשים אומרים את זה".
בעוד פחות משבועיים, כאמור, תחל נבחרת גרמניה את הופעותיה בשלב הראשון באליפות אירופה, במסגרת הבית המוקדם שאותו תארח ישראל, לצד נבחרות איטליה, גיאורגיה, הולנד, אוקראינה וליטא. זו תהיה ההופעה השנייה של שרדר באליפות אירופה לאחר שלקח חלק בטורניר לפני שנתיים, אז הייתה גרמניה אחת המארחות שלו בשלב המוקדם. שרדר תרם באותה האליפות 15.3 נקודות למשחק, בנוסף ל־5.3 אסיסטים, אך גם החטיא נקודת עונשין מכרעת, במשחק מול ספרד, שהוביל להדחה מוקדמת של הנבחרת הגרמנית.
"כשאני כשיר, אני תמיד זמין לנבחרת הלאומית", מסביר שרדר את ההתגייסות, "אני אוהב לשמוע את ההמנון לפני המשחקים והאמת שהתגעגעתי לזה. יש לנו נבחרת צעירה שיכולה לייצר הרבה, בתקווה שלא תודח שוב בשלב הבתים".
באליפות הקודמת עוד שיתפת פעולה עם נוביצקי, אבל הפעם אתה הכוכב המוביל. זה מוסיף מימד של לחץ?
"חשוב לי להיות המנהיג של החבורה הצעירה שלנו שצברה הרבה ניסיון בשנתיים האחרונות, ואני לא מרגיש לחץ מיוחד. אני אוהב לשחק עם החברים שלי ומקווה שהפעם אציג יכולת משופרת ואצליח להוביל אותנו להישגים".
לאן אתה מאמין שגרמניה יכולה להגיע בטורניר?
"אני לא מכיר את כל הנבחרות האחרות, אבל אני בטוח בזה שיש לנו אפשרות טובה להתחרות מול כל קבוצה. אם נשחק נכון וכיחידה אחת, כל האפשרויות יהיו פתוחות עבורנו, גם זכייה אליפות עצמה".
איך אתה מרגיש לקראת הביקור בישראל?
"אני נרגש לקראת ההגעה לישראל ולאליפות אירופה, זה יהיה הביקור הראשון שלי אצלכם ואני ממש מצפה לו. שמעתי הרבה על תל־אביב ושיש לכם מדינה מאוד יפה. הרבה מאוד כישרונות צעירים ורעבים להצלחה צפויים להגיע, לצד הרבה ותיקים וטובים שישחקו, ואני מאמין שעומדת להיות תחרות טובה".
במשחק מול ישראל תפגוש את עומרי כספי, מה דעתך עליו ועל העובדה שחתם לאחרונה בגולדן סטייט?
"עומרי שחקן מוכשר, ונפגשנו ושיחקנו כמה פעמים במסגרת הליגה בשנים האחרונות. מדי פעם דיברנו קצת במשחקים אבל לא יותר מדי, ואני לא מכיר אותו מעבר לזה. אני בטוח שצפויה לו חוויה מדהימה בעונה הבאה".
אילו אלמנטים אתה רוצה עוד לשפר במשחק שלך?
"אני רוצה להמשיך ולהשתפר בכל אספקט של המשחק, אם זה הזריקה, המסירה, ההגנה, בכושר המנהיגות. אחרי שהעונה הסתיימה, חזרתי לאטלנטה לכמה שבועות, כדי להמשיך לעבוד על המשחק שלי".
אתה בחור צעיר שמצליח ומרוויח מיליונים, איך אתה מצליח לשמור את הרגליים על הקרקע?
"המשפחה שלי עוזרת לי להמשיך להיות צנוע, להבין מה באמת חשוב בחיים ולהפוך לאדם עם האישיות הטובה ביותר האפשרית. אני יודע שיש שחקנים שמרוויחים הרבה כסף וזה גורם להם להתחיל להשתגע, אבל אני כבר שבע שנים משחק, ארבע מהן ב־NBA, ואני ממליץ לכל אחד להקיף את עצמו באנשים טובים שיודעים להוביל אותך ולהגיד את הדברים הנכונים. זו גם הסיבה שאני נוסע לגמביה בכל שנה".
יש לך עדיין קרובי משפחה שם?
"יש לי שם משפחה מצד אמא שלי, סבתא, דודים ובני דודים. אני נוסע לשם כדי לבקר אותם, אבל גם כדי ללמוד להיות צנוע יותר ולשמוח ממה שיש לי. הדבר הבולט ביותר מבחינתי בגמביה הוא שגם האנשים העניים ביותר, ויש לא מעט כאלה שאין להם שם כלום, הם עדיין אנשים שיודעים לשמוח".
על מה אתה חולם?
"החלום הראשון שלי הוא קודם כול שהמשפחה שלי תהיה בריאה. בכדורסל אני רוצה להמשיך להתחרות ברמות הכי גבוהות, להתקדם כמה שיותר באופן אישי ועם אטלנטה".
יש לך זמן לעיסוקים מחוץ לכדורסל?
"בהחלט. אני משקיע בנדל"ן בגרמניה ומפתח כמה פרויקטים שאני מקווה שיצאו לפועל בשנים הקרובות. במהלך העונה אני משתדל להתרכז אך ורק במשחק ויש אנשים שמנהלים עבורי את הדברים, אבל החיים שלי הם הרבה מעבר לכדורסל".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני משחק בליגה הטובה בעולם, נהנה מאוד מהחיים ואני מבורך. מצד שני, אני מרגיש שיש לי עדיין הרבה מקום לשיפור ולהתקדמות. אני בין שלוש לארבע".
אקו"ם