ביחסיה עם התקשורת - באר שבע נשארה בווסרמיל
הקבוצה מבירת הנגב שינתה את פניה ב-180 מעלות מאז עברה לטרנר, אך נשארה הרחק מאחור בהתנהלות התקשורתית שלה. בניגוד לחוקי אופ"א, אף שחקן אדום לא הגיע לעמדת הראיונות אחרי הניצחון על מאריבור, שאמנם הפסידה במשחק אבל נתנה לאלופה הישראלית שיעור בגישה. וגם: מכבי ת"א לא תוותר על ההגמוניה
1. רשמים מטרנר ביום רביעי. אני מאוד אוהב להגיע לשם. אחרי 30 שנה של כדורגל ישראלי, טרנר הוא כמעט המודל המושלם של אכסניה לקבוצת כדורגל. קומפקטי, אינטימי, סוער, קהל שיכול לבטא את עצמו בצורה מושלמת. סולידריות נרחבת של קהילת אוהדים שצובעת את הזירה בחולצות האדומות של המועדון. זו דוגמה לשינוי של 180 מעלות בתרבות של מועדון בזמן קצר יחסית. תהליכי המיתוג והשיווק הצליחו כיוון שהיה תהליך נכון של הטמעת מוצר מוצלח.
מה שכן, בגזרת היחס של המועדון לתקשורת נדרש שיפור מהותי. זה פחות מעניין את האוהדים ובכלל - אבל זה מלמד על הגישה ותפיסת העולם של המועדון כלפי סוכני המידע. בתא העיתונות של טרנר קשה מאוד לעבוד כי סיסמת הווי-פיי מוצפנת כמו סודות האטום הצפון קוריאניות. גם כשאתה מתגבר על הצופן, קרוב לוודאי שלא תצליח לגלוש מאלף סיבות שלא קבילות למועדון כדורגל מודרני על סף שלב הבתים בליגת האלופות.
ועכשיו לעניין יותר משמעותי ביחס הקבוצה לעיתונאים. חוקי אופ״א מאוד ברורים, ואם עוברים עליהם הקבוצה נענשת בעשרות אלפי יורו. בסיום משחק בליגת האלופות, כמובן גם בשלבים האלו, יש מה שנקרא מיקס זון, אזור ההתכנסות אליו מגיעים השחקנים כדי להתראיין. עמדתי שם בערך שעה אחרי המשחק וראיתי הפרה קשה של הקבוצה. אף שחקן, ולמעשה כולם אמורים לעבור שם, לא נצפה בעמדת הראיונות במשך שעה אחרי המשחק. התנהלות מזלזלת מאוד.
בבאר שבע לא מעוניינים שהשחקנים ידברו, גם אם הם נדרשים לכך. שחקני מאריבור לעומת זאת היו נגישים, כולל המאמן שלהם שסיים את מסיבת העיתונאים הרשמית, והמשיך לעמוד במיקס זון דקות ארוכות. עיתונאי ישראלי אחר אפילו קיבל אישור לעלות לאוטובוס של מאריבור כדי לראיין שחקן שלהם, שזה דבר שמאריבור לא חייבת בכלל לאפשר - אבל שימו לב לגישה שם וכאן. זה חבל, כי בהרבה אלמנטים באר שבע בנתה את עצמה מחדש. ביחסים עם התקשורת באר שבע נשארה בווסרמיל.
2. מכבי תל אביב חזרה מאוסטריה עם ניצחון על אלטאך שמקרב אותה לשלב הבתים בליגה האירופית ולהכנסה מובטחת של בערך 17-15 מיליון שקל. ערב פתיחת העונה על הסף ובלא מעט מתחים, בניגוד לעונות קודמות, הסגל עדיין לא התגבש. יש כמה עמדות שלא מאוישות בשחקנים שוברי שוויון, הכדורגל אפור ושבלוני - וג׳ורדי קרויף, נתפס בעיקר ע״י גרעין האוהדים הוותיק, המצקצק תמיד כשמכבי לא ראשונה בליגה עם 10 פור לפחות - כמי שהתקלקל, הפך לישראלי בשנותיו הארוכות כאן, אחד שאיבד את זה.
כללי המשחק השתנו. מכבי לא משייטת ולא הכי איכותית, כי יש עוד כוח חדש, חזק ועשיר והמלחמה על הבכורה מתעצמת. מכבי חיפה גם לומדת את זה על בשרה, והדרך שלה לפסגה קשה אפילו הרבה יותר.
האפרוריות של מכבי תל אביב מודגשת על רגע מה שמייצגת היום באר שבע - תשוקה, ורסטיליות, כדורגל יפה וכוכב על כמו נוואקמה שהזיז מעט הצידה את המדוברים עד לא מזמן - ברדה, בוזגלו, מליקסון וג׳ון אוגו. ועדיין הניגרי הוא לא אחד ויחיד כמו שהיה ערן זהבי במכבי. הוא, כמו שאומרים לא מעטים, העלה את עצמו דרגה בחודשים האחרונים בפוטנציאל שלו, אולי בדרך לחוזה עתק במועדון גדול באירופה. אבל אני חושב, שבניגוד לזהבי, החלל שישאיר נוואקמה אם יעזוב, יתמלא מהר יותר.
ועדיין למרות רעשים של אוהדי מכבי שממלאים באחרונה אולפנים ומזכירים מקוננות סיציליאניות, מכבי תל אביב תהיה העונה מאוד מסוכנת וממוקדת, כי הגמוניה באר שבעית ממושכת היא איום אסטרטגי על המותג. מכבי תל אביב, למרות אובדנו של בלומפילד ל-4-3 שנים, תצטרך למצוא שביל זהב כדי להחזיר את זליגת המנויים שחלקם נשארים בינתיים בבית. היא תדע לעשות את זה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם