תקשורת מתגייסת: על הסיקור הלא אובייקטיבי ביורובאסקט
העיתונאי האוקראיני הקים היאחזות אוהדים, הכתבים הליטאים מסתובבים עם חולצות של הנבחרת, והאיטלקי שהעז לעצבן את גרג פופוביץ'. חוויות מיציע התקשורת ביד אליהו שהפך לקולני מתמיד
העיתונאי האוקראיני דפק על השולחן וסינן קללות - או לפחות לחן של קללות - כלפי עוד החלטה של השופטים. כמה שורות מעליו ביציע העיתונות ישבו שני גאורגים עם חולצות הנושאות שם נבחרתם, ותפסו את הראש בשעה שזאזא פאצ'וליה והחברים בעטו בדלי.
בתצוגת האופנה, אגב, זכה ללא תחרות הכתב הליטאי שהסתובב בגאווה עם חולצת הרוקנ'רול שעוצבה לנבחרת הגדולה מהמשחקים האולימפיים בברצלונה 1992. אובייקטיביות עיתונאית? אל תבלבלו לנו במוח. "אני לא הייתי בא עם חולצה של הנבחרת ליציע עיתונאים, אבל אפשר להבין את זה", אומר בסלחנות מינדאוגאס (לא קוזמינסקאס) אוגסטיס, אחד מ־30 העיתונאים הליטאים שהגיעו לתל אביב, "זה הרי לא משחק בין שתי קבוצות מאותה מדינה".
אחרי שבמשך רוב ימות השנה נאלצים עיתונאים לסרס כל סימן של אהדה - ורובם הרי היו אוהדים לפני שבחרו במקצוע - מאפשרים טורנירים כמו היורובאסקט לשחרר מעט את העניבה ולהפגין קצת רגשות. קצת הרבה, האמת, אם חוזרים לאוקראיני ממקודם, שהניף בסיום ידיים באוויר כמו אחרון האולטראס. לך אחר כך תשאל את המאמן שאלות ביקורתיות במסיבת העיתונאים.
לפני שנתיים, במהלך גמר האן.בי.אי של דיוויד בלאט וקליבלנד, סיפר ג'יי.איי אדנדה מ־ESPN לכותב שורות אלה על ההלם שחווה ביציע העיתונאים של אחד מטורנירי המונדובאסקט. בתרבות הפוליטיקלי קורקט האמריקנית, מדובר הרי בהפרה בוטה של מגילת העצמאות. אירופה אמנם שולחת יותר ויותר שחקנים לליגה הטובה בעולם, גרג פופוביץ' מסתובב על הפרקט ביד אליהו, אבל האוקיינוס התרבותי נותר בעינו - לטוב ולרע.
מאסימו אורייאני מה"גאזטה דלו ספורט" האיטלקי, מוותיקי העיתונאים שהגיעו לכאן, חווה זאת על בשרו. ב־2014, רגע לאחר משחק מספר 6 המפורסם בגמר האן.בי.אי, העז לשאול את פופוביץ' מדוע לא ביצע עבירה במהלך האחרון, שהיתה יכולה למנוע את השלשה של ריי אלן ולהביא, אולי, אליפות לסן אנטוניו.
"זאת שאלה אירופית?" הגיב המאמן, "כאן אנחנו לא עושים דברים כאלה". מאז הפך אוריאני ל"איש מהשאלה האירופית". "יש את החיים שלפני השאלה הזאת והחיים שאחרי", הוא צוחק, "מסינה אמר לי שאולי אני צריך לשאול אותו שוב את השאלה כי הוא הגיע לת"א".
הארגון הישראלי, אגב, זוכה למחמאות מצד רוב העיתונאים, ונדמה שפרט לתלונות הרגילות על עוצמתו של האינטרנט האלחוטי, המארגנים יכולים להרגיש מרוצים. מה חסר בכל זאת? תחושה חגיגית יותר מסביב להיכל. עיריית ת"א אמנם הקימה מתחם אוהדים בנמל, אבל באזור האולם שבו מתקיימים המשחקים בולטת היעדרותם של דוכנים, שהיו יכולים למקסם את החוויה.
1,000 אוהדים ליטאים שמצטופפים מחוץ לפיצוצייה זו חוויה משעשעת. 1,000 אוהדים ליטאים שעושים זאת במתחם אוהדים של ממש - ומחליפים חוויות עם אוהדים ישראלים - זו כבר חוויה מעצימה. אבל בשביל זה צריך קודם כל לחשוב על ספורט יותר כחוויה תרבותית ופחות כמקום שבו, נגיד, קורעים סרטי קפטן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם