הימים הנוראיים של הכדורסל החלו מזמן
המאזן העלוב בחמש אליפויות אירופה האחרונות, הנבחרות שבעבר דרסנו וכיום לא רואות אותנו ממטר, הביתיות שיצרה אשליה, והביזיון נגד אוקראינה שנעל קמפיין עצוב. אלי סהר מסכם את היורובאסקט ובטוח: קריסת הכדורסל הישראלי לא החלה בחודש אלול
1. הימים הנוראים של הכדורסל הישראלי לא החלו במהלך חודש אלול האחרון - הם נחלתנו כבר כמעט עשור. המאזן של נבחרת ישראל בחמש אליפויות אירופה האחרונות הוא 7 ניצחונות ו־17 הפסדים (30 אחוז). יחס של ניצחון על שני הפסדים.
בתחילת העשור ניצחנו את לטביה בריגה ב־40 הפרש ואת פינלנד בפער של 26 נקודות ביד אליהו. היום שתיהן לא רואות אותנו ממטר, כי אנחנו לא מסוגלים אפילו לנצח את גאורגיה בבית - נבחרת שעד 2011 ראתה את היורובאסקט במקרה הטוב רק על המסך.
2. בחודש מארס אבי סגל והח"מ כתבנו כאן שמצבה של הנבחרת מעורר דאגה לנוכח כושרם הירוד של הישראלים המובילים בעונה החולפת. וזה עוד לפני ההתרסקות הטוטאלית של מכבי ת"א בליגה וההתבססות המוחלטת על זרים בירושלים. מושכי עט יהירים טענו שהחלה מסכת התירוצים של ארז אדלשטיין. אתמול התהפכו (שוב) אותם מושכים בעט והודו שעם שחקנים שלא ניצחו העונה את גלבוע/גליל, ראשל"צ ואשדוד אי אפשר לנצח כמעט שום נבחרת.
3. אבל את מכות "אשמנו, בגדנו וחטאנו" נכון יהיה גם להכות על החזה שלנו. היעדרם של כוכבים רבים באליפות, כולל מהבית שלנו, ההכנה המוצלחת (למרות הטורניר האחרון המיותר בפולין) והביתיות גרמו לנו ליצור אשליה שנסיים לפחות במקום השני בבית המוקדם ונבלה שבוע באיסטנבול. גם אנשי עבר בנבחרת הרימו את רף הציפיות, בעיקר אחרי שהנבחרת הסלובנית טיילה כאן. גם העובדה שמכבי ת"א הפסידה בשנתיים האחרונות 13 פעמים בהיכל המיתולוגי מתוך 23 משחקיה לא שינתה את התאוריה.
איזו נבחרת ביתית הצליחה ב־15 השנה האחרונות? גרמניה, שלא עברה סיבוב אחד לפני שנתיים בברלין? ספרד, שקלעה 52 נקודות ברבע גמר מונדובאסקט 2014 במדריד מול צרפת ועפה? ליטא של שאראס, שהפסידה בווילנה למקדוניה ברבע גמר יורובאסקט 2011? סרביה של ז'ליקו אובראדוביץ', שאפילו לרבע הגמר לא עלתה בביתה ב־2005?
4. ארז אדלשטיין וצוותו נתנו את כל כולם בהכנה, אבל גם הם לא חפים משגיאות. ניהול המשחק מול איטליה היה מהפחות טובים של המאמן בקריירה הארוכה. מומחי האינטרנט פסקו שהבעיה שלנו היא מיעוט שלשות. 3 שלשות וחצי בממוצע למשחק ב־24 אחוז זה באמת גרוע, אבל ההצלחה היחסית לפני שנתיים בצרפת היתה עם ארבע שלשות בלבד, אז בואו ניגע בבעיה האמיתית. לנבחרת שלנו לא היתה הגנה.
לפני שנתיים עם רביב לימונד עצרה הנבחרת את יריבותיה על 76 נק' בממוצע. ב"ת"א ארנה" זה קפץ ל־83 ושלשום אפילו 90 נק' זכות לא הספיקו מול גאורגיה. בלי לימונד ו־10 דקות של צ'וברוביץ' מול שחקני ה־2.10 ומעלה הנבחרת היתה צריכה לסגל צורות הגנה נוספות גם כדי שנרוץ בהתקפה. נבחרת ישראל לדורותיה ידעה להחביא את חסרונותיה ההגנתיים בלחץ על הכדור, שמירות כפולות, וכן הגנות מתוחכמות, שאצל חלק מאנשי המקצוע מדובר במילה גסה.
5. הכישלון בהיכל לא הוריד אותנו לדרג ב' כמו לפני עשור, אבל ישמש טיעון חזק להמשיך לדחוק את רגלי הישראלים מהעמדות הבכירות בליגה.
"אתם חיים בבועה", אמר לי אתמול ננו גינזבורג, מאמן נבחרת צ'כיה, שגם הוא לא הגיע לאיסטנבול, אבל בגלל סגל חסר מאוד. "השחקנים שלנו אולי חכמים, אבל לא יכולים להתמודד פיזית. הליגה הישראלית זו ליגה לגמדים. תביאו גם את פופוביץ' וישראל תישאר בין המקומות 20-12, למעט הבלחות", הוסיף. אז עד שנבליח שוב, צריך להגיד תודה לשחקנים על המאמץ. להתראות בנובמבר.
נ.ב. לפחות קיבלנו מפיב"א ציון 100 על הארגון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם