איטליה הקטנה: לאיטליה לא הגיע לעלות למונדיאל
האזורי לא שיחקו מספיק טוב לאורך כל קמפיין המוקדמות, וההיסטוריה המפוארת פינתה את מקומה להווה העכשווי, שבו שבדיה עדיפה. למרות זאת, אחרי שרואים את הדמעות של ג'יג'י בופון, חייבים להודות - הגביע העולמי בלי האיטלקים הוא הפסד לכולנו
לפני הכל, יש להסתכל למציאות בעיניים ולומר את האמת: לאיטליה לא הגיע לעלות למונדיאל 2018 ברוסיה. 90 הדקות שלשום בסן סירו, כמו אלה בסולנה, באלבניה, בטורינו מול מקדוניה, ברג'יו אמיליה נגד ישראל, בסנטיאגו ברנבאו, בסקופיה ובסמי עופר, לא היו מספיק טובות. לא היתה בהן איכות, עוצמה, שיטה, המשכיות, כל אותם אלמנטים בסיסיים שהפכו במרוצת השנים את איטליה לחוד החנית של הכדורגל העולמי.
כשכף המאזניים נדרשה להכריע בין הנבחרת של ג'יאמפיירו ונטורה לבין זו שעלתה לפלייאוף על חשבון הולנד, ניצחה בשלב הבתים את צרפת וכבשה 26 שערים ב-10 משחקי מוקדמות, ההיסטוריה והמסורת פינו את מקומם להווה העכשווי. ועכשיו, שבדיה עדיפה.
זו בדיוק הסיבה לכך שהכישלון הנוכחי זכה לכינוי "אפוקליפסה" בשער ה"גאזטה דלו ספורט". כי איטליה לעולם לא תהיה הווה בלבד. את העכשיו שלה איבדה ב-1982 ,1938 ,1934 ו-.2006 ארבע הזכיות ושתי הסגנויות ב-17 הופעות בגביעים העולמיים יצקו לתוך הנבחרת מסורת, היסטוריה, מעמד וסטנדרטים שצריך לעמוד בהם. היא לעולם לא תהיה יוון, צפון אירלנד, רומניה או הונגריה, שיכולות לדפדף כישלון שכזה בהרף עין. אי-העפלה למונדיאל במקרה של איטליה היא אסון שלא מתקבל על הדעת.
האזורי אמנם ידעו אכזבות גדולות בעבר, לרבות שתי הדחות רצופות בשלב הבתים ב-2010 ו-,2014 אבל גם לכישלונות יש גבולות. עבור איטליה, כרטיס לגביע העולמי הפך להיות בסיס קיומי. עבור הגביע העולמי, איטליה הפכה לחברה בסיסית.
שלב הפוסט מורטם מציע סיבות רבות לפרידה הראשונה זה 60 שנים: דור שחקנים מתבגר, מחסור בצעירים, מתאזרחים, משבר הליגה. לכל סיבה יש חלק כזה או אחר בכישלון, אולם החלק הגדול ביותר מיוחס למאמן ונטורה, שנכתש על ידי המבקרים. "הדבר היחיד שאני מתנצל עליו הוא התוצאה הסופית", הכריז בסיום והוסיף אש למדורה שיצר.
המאמן בן ה־69 אולי רשם הישגים נאים בקריירה, במיוחד בפיתוח שחקנים, אבל את הכתם הזה הוא יתקשה למחוק. שני המשחקים מול שבדיה היו תמצית כהונתו. הרכבים ומערכים שגויים, חילופים מרגיזים ואיבוד עשתונות הובילו את האיטלקים לאבדון. מעל הכל הרגיזה העקשנות שלא לשתף את לורנצו אינסינייה בלי סיבה נראית לעין.
בסצנה שהמחישה את חוסר שביעות הרצון מהחלטותיו נראה דניאלה דה רוסי תוהה באוזניו של עוזר המאמן מדוע הוא זה שנשלח להתחמם. "למה אני? תכניסו את אינסינייה! אנחנו חייבים ניצחון", שאג.
ונטורה הוא הכתובת המרכזית לחיצי האשמה, אבל הוא לא לבד. גם נשיא ההתאחדות קרלו טבקיו סופג אש על הפגיעה בשחקן האיטלקי. "שנים ארוכות שבובות ראווה מנהלות את הכדורגל שלנו", אמר בנושא פאולו קנבארו.
כמו כן, השחקנים הצעירים מפנימים שהכישלון יהיה רשום על שמם. "אכזבנו את הוותיקים", הודה פדריקו ברנרדסקי, ששמע בסיום איך ג'ורג'יו קייליני, דה רוסי וג'יאנלואיג'י בופון מודיעים על פרישה.
בין כל הכתבות שניסו לנבא איך ייראה העתיד ואילו שחקנים ייכנסו לנעליהם של הפורשים, צצו כל הזמן הדמעות המרגשות של השוער העצום בסיום. "צר לי שזה נגמר ככה", אמר בופון בקול חנוק, "ולא רק בגללי, בגלל כל הכדורגל האיטלקי שאני יודע כמה זה היה חשוב עבורו".
דווקא בגזרת השוער נדמה שג'יאנלואיג'י דונארומה יעשה את העבודה, אבל הבכי של הקפטן מחזק את נקודת הפתיחה. אולי איטליה לא ראויה להיות במונדיאל, אבל במקרה שלה המשוואה אחרת - המונדיאל איבד לא רק נבחרת, אלא גם קלאסה, פאסון, המנון ודמויות כמו ג'יג'י בופון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם