איפה היד הזאת היתה: מדוע כדאי לפרסם את ציוני ההגיינה של המסעדות
חשבתם פעם כמה טבחים לא שוטפים ידיים לפני שהם מבשלים לכם? חשבתם על משטח העבודה שעליו הם מכינים את האוכל? היגיינה ירודה לא רק מעוררת גועל, היא אף מסוכנת לבריאות. בארה"ב ובאירופה מתחילים לחייב את המסעדות לחשוף את ציון ההיגיינה שלהן. ומתי בישראל?
באחד מפרקי העונה החמישית של הסדרה האמריקנית "סיינפלד", מגיע ג'רי עם חברתו למסעדה האיטלקית של אביה כדי להתרשם ממטעמי האב, פאפי. זמן קצר אחרי הגעתם פונה ג'רי
לשירותים, ושם הוא פוגש את פאפי שזה עתה סיים לעשות את צרכיו. האב המחויך מברך אותו לשלום ומבטיח לו חווייה קולינרית מופלאה. "אכין לכם את הארוחה באופן אישי", הוא מפטיר - וממהר לצאת מבלי לשטוף את ידיו. ג'רי, חולה ניקיון ידוע, חוזר לשולחן מבועת, רק כדי לראות את פאפי לש כבר את בצק הפיצה שעוד מעט תעלה לו על הצלחת.
קשה לומר שהיה לערב הזה סיום מוצלח, אבל לא צריך להיות ג'רי סיינפלד כדי לחשוש מסיטואציה כזאת, או מסיטואציות רבות אחרות שמתרחשות מדי יום במטבחי המסעדות, ואפילו מול עינינו בדוכני האוכל. חשבתם פעם כמה טבחים ומגישים לא מקפידים לשטוף ידיים אחרי ביקור בבית השימוש או אחרי חיטוט באחד מנקביהם? ואם ההגיינה האישית שלהם כל כך ירודה, מה זה אומר על משטחי העבודה שעליהם הם מכינים לנו את האוכל? על המקום ואופן אחסון המזון?
היעדר הגיינה אישית ותנאים סניטריים נאותים לא רק שאינם נעימים, אלא גם חושפים את הסועד לשלל בקטריות וטפילים שמשביתים אלפי ישראלים מדי שנה, לפעמים אפילו עד כדי אשפוז. הרשויות המקומיות ומשרד הבריאות שולחים מעת לעת פקחים למסעדות כדי לוודא שאין בהן ליקויים שמסכנים את בריאות הציבור, אבל אין בכך די. כדי לשפר את רמת ההיגיינה במסעדות, יש לפרסם את תוצאות הביקורות - ולצד הפרסום יש לנקוט פעילויות חינוך והסברה לצוותים. בחו"ל זה פועל היטב.
באזור לוס אנג'לס, למשל, כל המסעדות, בתי הקפה, המאפיות ושאר בתי העסק לממכר מזון מחויבים להציג על דלת הכניסה או על חלון הראווה את ציון הניקיון שלהם, כש-A הוא הציון הגבוה ביותר ו-Cהוא הנמוך. את הציון מעניקים פקחי הרשויות בהתאם לכמה פרמטרים, ובהם ניקיון המקררים, איכות המזון והיגיינת בתי השימוש.
ציון A אינו ערובה לאוכל טעים ואף לא מבטיח שהטבח אכן שטף ידיים, אבל מרבית הסועדים חשים שהם יכולים לסמוך על כך שלפחות לא יטיילו להם ג'וקים על האוכל ושלא יחטפו קלקול קיבה. לעומת זאת, בעלי מסעדות שזוכות לציון נמוך יותר, ובכלל זה מסעדות טובות ומצליחות, סופגים לעתים נזקים כבדים משום שאמריקאים רבים מדירים את רגליהם ממסעדה אם לא מוצב בפתחה שלט עם האות A.
לא מעט מסעדנים, שגם כך נאבקים להגיע לאיזון כלכלי, אינם מחבבים את הדירוג שגוזל מהם משאבים ומאלץ אותם לערוך שיפוצים וניקיונות יקרים. אבל עם הצלחה אי אפשר להתווכח. מאז הונהגה השיטה בלוס אנג'לס חלה ירידה חדה במספר האשפוזים בעיר כתוצאה מהרעלות מזון. בד בבד הבינו המסעדנים שאינם יכולים לזלזל יותר בהיגיינה. אם לפני 13 שנה זכו רק 40 אחוז מהמסעדות בציון A הרי שכיום עובר שיעורן את ה-80 אחוז.
ולוס אנג'לס לא לבד. בעקבות ההצלחה, גם עיריית ניו-יורק אימצה ביולי האחרון את השיטה. מחלקת הבריאות וההיגיינה של העיר עורכת הסברה לצוותי מטבח, מאפשרת למי שקיבל ציון B או C לתקן את הליקויים לפני קביעת הציון ומפרסמות באתר האיטרנט שלה את דירוג 24 אלף המסעדות בעיר. דנמרק מנהיגה כבר עשר שנים שיטה משלה שמבוססת על פרצופי ה"סמיילי" (פרצוף שמח – מקום בטוח, עצוב – לא כדאי לאכול פה), ואילו גרמניה החליטה לאמץ מהשנה הבאה את שיטת הרמזור - מירוק (נקי) עד אדום. בבריטניה מתחילות ערים רבות לאמץ אף הן את שיטת הדירוג, ומה הפלא, כאשר מינהל המזון הבריטי גילה לא מכבר של-86 אחוזים מהבריטים חשובה יותר רמת ההיגיינה על פני רמת המחירים או המיקום של המסעדה.
דירוג היגיינה הוא לא רק אינטרס של הסועדים, אלא גם של המדינה ורשויות הבריאות שיחסכו בהוצאות אשפוז ובאובדן ימי עבודה, ואפילו של המסעדנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
