תפריט טעימות: סיור ברים בפלורנטין
מהטורטיות של "מסקל" לבורקס של "קורדוברו". הסצנה של אוכל הברים הטובה בארץ פורחת בשכונת פלורנטין
אין כמו אוכל כדי לשבור מחסומים ולחבר אותך למרחב. זה התחיל במרתף יין צנוע והמשיך בשמועות עקשניות על מקדש נקניקיות ובירה, אבל מה שקנה אותי זו הידיעה שאי שם מתחבא לו בר מקסיקני קטן. כשאני נזכר במקסיקו הנפש שלי בורחת למצב צבירה שמח יותר.
אני נזכר כיצד משחק כדורגל באצטדיון האצטקה במקסיקו סיטי הופסק לאחר שנחיל ענק של דבורים פלש והתיישב על השערים. את הסיפור הזה ומלא אחרים נאלץ הברמן של ה"מסקל" לשמוע באריכות בעודו מציג בפני עוד טקילה מעושנת. הוא סלח לי ואני סלחתי לבחור שישב בפינה עם גיטרה וניסה לעניין את המלצרית בשלישייה.
התחלתי את הארוחה עם טורטיות מגולגלות ששחו במולה, אותו רוטב נהדר על בסיס שוקולד, צ'ילי ופלפלים מיובשים. המולה של המסקל היה בצבע ענברי, עשיר ומפנק, שונה מהמולה השחור העז המקובל. בסיסו תערובת שרוקח במיוחד בחור מקסיקני שאחראי גם לייצור הטורטיות המצוינות מקמח תירס שמוגשות שם (לא להחמיץ את הטוסטאדס הפריכים עם שעועית שחורה, אבוקדו, עגבנייה וגבינה לבנה קשה מגוררת).
אתנחתה של סלט ירקות טרי ופריך שחוזק בקוביות של עלי קקטוס מוחמצים זרקה אותי מעבר לים. העלים הירוקים והבשרניים האלו מצויים בכל חור במקסיקו. הנשים המקומיות מקלפות בעדינות את הקליפה ומוציאות בפינצטה את הקוצים. העלים מוקפצים בתבשילים או נחתכים לסלט. אבל לא צריך לנדוד למקסיקו כדי לזלול את הירוק הירוק הזה. אלה בדיוק עלי הצבר שגדלים בשדות ישראל ופלסטין.
דווקא תפריט המסקל, אותו משקה המופק מצמחי האגבה, היה מצומצם. בעיות באספקה. חבל. 50 אחוז אלכוהול בצלילות של מי מעיינות סקנדינביים עושים פלאים לראש ולנשמה.
הרענון המקסיקני היה פתיח להמשך הערב ב"שטרן 1", בר של בירות ונקניקיות בוטיק. מעט ברים בעולם מציגים קולקציה של 15 סוגי נקניקיות לא תעשייתיות. הפלא הזה מתרחש בזכות השרקרוטריסט אלן טלמור שמספק את הצינורות המצוינים האלה.
מי שעלה על יכולת הביצוע שלו וסגר איתו על דיל, הרוויח בגדול. אין בר מצוי שמסוגל לייצר נקניקיות מדויקות שכאלו. נבחרו: "פורצ'יני" בשר עגל, מיורן, גרגירי כוסברה ובירה נייס שוף, ו"צ'יפוליטה" עם בשר בקר, מאשיה (קליפה של אגוז מוסקט) ותימין. שתי הנקניקות הוגשו בלחמנייה מגושמת וניצלו וול דאן. זו הייתה החמצה, שכן הצלייה הממושכת פגעה בפוטנציאל ההנאה של הנקניקיות המאוזנות והמתובלנות בדייקנות (במיוחד הפורצ?יני הקלילה והמפתיעה).
את הארוחה ליוו שתי בירות בוטיק ישראליות, נציגות מכובדות למהפכת הבירה שמתחוללת בישראל בשנים האחרונות, אבל עדיין לא הגיעה לברים המשועבדים לספקים הגדולים. "ליברה" (מבשלת בירה בחיפה) הייתה מאוד מתובלנת, כמעט קרמלית. "פאבו" (זכרון יעקב) הזכירה בטעמה בירה צ'כית צלולה בעלת מרירות קלילה. התפריט כלל עוד כמה עשרות סוגי בירות מהארץ והעולם, ואף אפשר סיור טעימות בין החביות והבקבוקים השונים.
כשיצאתי החוצה, ותכננתי את הביקור הבא במקום, נזכרתי כמה נקניקיות מיותרות בטעם עמילני זללתי השנה. הבטחתי לעצמי גם להיגמל מגולדסטאר. צעידה של 20 מטר ואני כבר בטאפאס בר "קורדוברו" המארחת שואלת אם הזמנתי מקום. מקום? פלורנטין? משהו קורה כאן.
את מופע הבירות של שטרן 1 החליף תפריט קווה עשיר, שהוגשו בכוסות לולאתיות בהשראת דאלי או פרחח ספרדי אחר. האלכוהול זרם בדם והחלטתי לעבור לשלב המאנץ' בורקס פילו דקיק במילוי ריקוטה וקשקבל פריך היה מגרה וטרי, כאילו יצא עכשיו מהתנור של אמא.
ההמבורגר הספרדי שתובל בפפריקה ספרדית מעושנת הגיע במידה טובה (130 גרם), אבל הוגש וול דאן, מה שפגע בחוויה. פלורנטין, קצת דיוק. ביציאה מקורקוברו ניסיתי להבין למה דווקא בפלורנטין התפתחה סצנת אוכל הברים המסעירה בארץ. האם אלה מחירי השכירות הבלתי אפשריים במרכז העיר שהבריחו את היזמים או הקרבה לשוק לוינסקי ותרבות האוכל שלו.
את התשובה קיבלתי בבר היין "מתושלח" (שמציע תפריט של מזטים מזרח אירופיים ובלקניים) הממוקם ברחוב ההולנדי המקסים (אוריאל אקוסטא). על הספלים הציבוריים שעמדו בחזית, כשלצדי בקבוק עז של רומפיקולו - פוג'יו אל טופו (יקב טומאסי) - שנבחר מתוך מאות הבקבוקים בחנות - הבנתי שהחבר'ה הטובים בפלורנטין מרשים לעצמם לעשות את זה אחרת, ולא להידמות למאות הברים חסרי הייחוד בבעלות קבוצות של משקיעים צעירים תאבי ממון. בשביל האג'נדה הפלורנטינית החדשה כבר לא צריך ללבוש שארוול. מותר אפילו להתרחץ.
מסקל, ויטל 2, 03-5187925.
שטרן, שטרן 1, 03-5187354.
קורדוברו , קורדוברו פינת שטרן, 077-4060771.
מתושלח , אוריאל אקוסטא 61,03-6811018.
עוד טעימות בבלוג קולינר.
נא להמתין לטעינת התגובות
