חומוס מתקתק ונהדר: המדור של אודטה
המדור של אודטה. והפעם: איך שומרים על בגדים עם ריח טוב, ליפסטיק שלא יורד וטחינה טובה. לגזור ולשמור
אוקצור, לחומוס שאני הכי אוהבת יש טעם מתקתק. "סוכר?" הייתי שואלת את בעלי החומוסיות, אבל כמו ז'ניה פולנייה מימי איכה, כולם היו מכחישים. "צוקר? אין צוקר, זה רק חומוס". א-הה. א-הה. ואני חומלזרה קוסובסקי, כמו שאומרת חברתי הגלילית.
אז הרי החדשות ועיקרן תחילה: אם החומוס האלוהי שאכלתם היה מתקתק, בי-בא-דאי שהיה שם סוכר, ועוד איך סוכר. אממה? במשורה, וביחס כמויות מדעי. כי טיפה מיותרת ממנו, והטעם שופך לאגרים. ולמה נזכרתי בזה? כי עליתי על מוצר חדש: חומוס מבושל וטחון בשלושה עוביים שונים (דק, גס, ולמסבחה), בלי שום תיבול, להכנה בבית. מוצר נוחות נפלא שמגיע בכוס מפוסטרת אטומה ללא קירור, והעיקר: מכל מוצרי החומוס המבושל והמשומר, טעמו הכי קרוב לזה האמיתי, שמבשלים בבית.
נכין ממנו חומוס חלומי, בטעם המתקתק שאהבה נפשי, אבל נא להיצמד להוראות. כי לקח לי מלא ניסיונות עד שהגעתי לאיזון הסופי. לא נתעלם, כמובן, מחסידי טוהר הגזע של החומוס, שפשוט הולכים עכשיו להקיא עלינו בגלל חומר הגלם התעשייתי. אז תנו לי להגיד להם מילה: אתם, המשיכו למצוא חומוסיות בסנפלינג לתוך נקיקים, וכתובות של חומוסן חדש - כמו שחזירי הבר חופרים טרפלס. ואנחנו, רק נמשיך לנגב את שאריות הקרם העשיר הזה מסכין הקיצוץ של המעבד, עם האצבע המורה ישר לפה. דיל?
חומרים:
מעבד מזון, להב קיצוץ
420 גרם נטו (כוס) "חומוס בסיס להכנה ביתית (של "יכין") בטחינה למסבחה"
500 גרם "טחינה קרוואן" (עם סמל היונה על מדבקה תכולה)
20 גרם (בול), שזה 7 שיניים בינוניות - אבל תשקלו - שום טרי, כתוש ישר לתוך המעבד (אם לא כותשים תחילה, לא נקצץ היטב)
2 כפיות שטוחות (מהסט הבינלאומי) סוכר לבן
250 גרם מים (תמדדו בבקבוק פושטי לתינוקות. אחלה כלי מידה בכמה פיאסטרים)
אופן ההכנה:
כן, אין טעות, החומוס הזה לא מכיל טיפת מלח. שמים את כל החומרים ישר מההתחלה לתוך מעבד המזון, להב קיצוץ, ומערבלים דקה שלמה.
פותחים מעבד, מחזירים חומר לטווח הסכינים, ומערבלים עוד דקה או שתיים, עד שזה מספיק חלק לכם בפה. מעבירים לקופסת פלסטיק גדולה ואטומה, ומאפסנים במקרר.
החומוס הזה מתקשה, אבל אם תכניסו לתוכו בכל פעם כף נקייה (ולא תחזירו אותה לחומוס אחרי הליקוק), הוא יחזיק מעמד, טרי ומוצק, כמעט שבוע. עכשיו, גם במצבו הגרוע ביותר הוא טעים יותר מזה הקנוי, אבל בגלל השום שמתחיל לעבוד, טעמו מתחיל להיפגם אחרי כמה ימים. ובקיצור, תאכלו אותו טרי. פלאכטה על צלחת עמוקה, מריחה ויצירת בייגלה עם תחתית כף שמחזיקים באופן מאוזן (כן, זה סוד הטבעת היפה שלו), בריכת שמן זית, פיתה בדוך או בסיבוב, יאמי.
שואלת ש"ק: "האם ישנו בשוק מרכך כביסה שריחו נשאר אחרי הייבוש? ניסיתי את כל המרככים, והתאכזבתי מאוד".
יקירה, להמון חברות יש מרככים עם מיקרו קפסולות (המאפשרות שחרור איטי של הריח על הבד), אלא שאף בגד לא יריח לך אחרי הייבוש באותו ריח מרוכז שאת מריחה ישר מהמכל. ומכאן, כנראה, אכזבתך.
אבל ישנה עצה: לפעמים, כשבא לי, אני מרססת על הבגדים שלי (לא אם הם לבנים) מבשם חדרים בשם "בלו נייט" של "קליל" שהוא, בעצם, הריח של "בלו אורכיד", שקיבוץ דליה משווק לשוק המוסדי של בתי המלון.
אין בנאדם אחד שלא משתגע מהריח המדהים הזה שנודף מבגדיי, ולא שואל אותי באיזה בושם אני משתמשת. הוא מכיל אלכוהול, שמתנדף, ומולקולות הריח נאחזות, כנראה, בבד. אני שופכת את הריח הזה לתוך מרסס אישי קטן, ושמה אותו בתיק, ל"חיזוקים" במשך כל היום.
משיגים אותו ברשת חצי חינם של רמי לוי, ברשת יינות ביתן, ובדרום, ברשת כהן מחסני השוק. ואגב, כדאי לשפוך אפילו רבע בקבוק כזה על שטיח תא מטען המכונית, ולסגור ללילה. במשך ימים רבים אחר כך, כל פנים המכונית יריח מדהים. נוסעים (ו. . . קונים פוטנציאלים), ממש ישתוללו מזה.
"מהו השפתון שבאמת נשאר על השפתיים גם אחרי שתייה ואכילה?", שואלת נ"ס בשם הרבה בנות.
אז כה אמרה יעל (yael111@netvision.net.il), מאפרת הכלות המצטיינת: "מה שמוחק את הליפסטיק מהשפתיים הוא השומניות שלו. מכאן, שכל מה שעושים כדי לספוג אותה, מאריך את חיי השפתון.
שיטת 'האולד סקול', שגורמת לו ל'אחיזת כביש' איתנה, היא למרוח על השפתיים מייק אפ, ואז לתחום אותן בתוחם. השעווה המוצקה שבו מונעת את בריחת הליפסטיק לקמטוטים (ואם תקני תוחם בגוון שפתייך הטבעי, תחסכי הרבה כסף, כי הוא יתאים לך לכל השפתונים). אחר כך מורחים ליפסטיק, מספיגים אותו עם לחיצת השפתיים בתוך טישיו, מפדרים בפודרה, ומורחים את הליפסטיק מחדש. זה מה שעושים לכלות ולדוגמניות.
אבל אם לא אכלת נכון - אין ליפסטיק שיישאר על שפתייך אחרי האכילה. לכלות שלי אני תמיד אומרת להוריד את המזון מהמזלג עם השיניים, לא עם השפתיים. להפשיל אותן טיפה למעלה, ולדחוף את המזון עם המזלג טיפה עמוק מהרגיל לתוך הפה.
למדי עצמך לאכול עם פחות תנועות שפתיים: ללעוס בפה די סגור, אבל בשפתיים לא ממש צמודות. ולשתות - שותים הכל (גם קפה) עם קשית. זה כמו שיש ללמוד להתנהל עם ציפורניים ארוכות. ישנם ליפסטיקים עמידים לכמה ימים, אבל הם מאוד לא נעימים על השפתיים, כי הם גורמים לתחושת יובש גדולה.
עוד אפשרות? לעשות הדגשת שפתיים עם איפור קבוע אצל מומחית. רק הקפידי שהיא לא תצייר לך אותן בגוון כהה מדי כי הוא מזקין, ולא תגדיל לך אותן עד הנחיריים עם תוחם כהה, כי גם את זה כבר ראיתי. בהצלחה".
כל הטעם של החומוס הטוב מגיע מהטחינה הנכונה, המתוקה. בלי זה, חברים, אין משחק. אם היא לא מצטיינת, חבל על הטרחה, כי היא עושה פה את רוב העבודה.
הטעימות ביותר הן "טחינה קרוואן" (עם סמל היונה על מדבקה תכולה), תוצרת מפעל אל-קרוואן סמיח דאווד אלתמאם ובניו, אזור התעשייה שכם, וטחינה היונה "קמחייה" משכם (סמל היונה על מדבקה אדומה). אבל את זו, בניגוד לקודמת, עדיף לקנות בפחי מתכת, כי אלה מהפלסטיק מעבירים לה ארומה בלתי נעימה.
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל
אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
