בליסימה חיפה: ביקרנו בקרולה
הפעם החלטנו לעלות על הכרמל. חשבנו שלאכול איטלקי על רקע חורשות ירוקות וים כחול, לא יכול להיות באמת רע. צדקנו
גם צפונותיה של העיר הזו אינם מתבהרים למבקר בה במבט ראשון. אפילו לא שני ושלישי. צריך לקחת את הזמן. לחדור לנבכי הרחובות הקטנים, המסתעפים מהכבישים הראשיים החוצים את מה שנקרא "הכרמל", כשהכוונה היא לשכונות הגבוהות והמאווררות של חיפה. כל הסתעפות כזו מובילה לרחוב צדדי, שקט. ירוק, לעתים מעוטר בחורשות, לעתים בגנים ציבוריים קטנים ואינטימיים.
הבתים ברובם אינם מנקרי עיניים, תרבות המגדלים טרם הגיעה לשם. כאן גרים בכיף אנשי מעמד הביניים, שהתמזל מזלם לקנות לעצמם דירות כשעוד היה אפשר. וגם כאשר חולפים ביעף באותם רחובות צדדיים, ונדמה שהכל כבר גלוי וחשוף, מתברר שמאחורי חזית הבתים הראשית מסתתרים עוד ועוד בתים, טובלים בירוק, משקיפים אל הוואדיות וההרים המקיפים אותם. פה ושם מציץ הכחול של הים, לעתים מתגלים אפילו בוסתנים קטנים עם עצי תאנה ורימון ולימון.
תל-אביבים כמונו המגיעים לאזורים הללו ומתחילים לפצח לאט לאט את קיסמם, מתבשמים בראש וראשונה מהשקט. המולת העיר לא מגיעה לפה. היא נמצאת אמנם חמש דקות מכאן, במרכז ההומה של הכרמל, אבל אינה חודרת את מסך השלווה שעוטף את הבתים מכל עבר.
ואם זה כך, שואל את עצמו התייר המזדמן, למה העיר הזו עדיין תקועה. למה כל כך הרבה צעירים שגדלו ובגרו שם אינם רוצים להמשיך לחיות בחיפה, ומחפשים את עתידם במקום אחר. מדוע היא לא צמחה להיות אלטרנטיבה אטרקטיבית לתל אביב, או לפחות לרמת גן, גבעתיים או רעננה. איך זה שמחירי הדירות בעיר, גם במקומות היפים ביותר, נמוכים כמעט בחצי מאלו של תל אביב. לכו תבינו מה הופך עיר אחת לנחשקת, ואחרת לתקועה. תדמית? יכול להיות. פריפריה? אם כן, אז מה הוא המרכז.
ואחרי שהסתובבנו, וגילינו, והתלהבנו, ואפילו ניהלנו את השיחה הכל כך מוכרת של: "היית גר פה?", שלא הביאה לשום מסקנות חותכות (אני כן, הוא לא), הגיעה שעת צהריים והדיון התחלף בשאלה איפה אוכלים. החיפאים החדשים אותם באנו לבקר המליצו על "קרולה", מסעדה איטלקית קטנה בשדרות מוריה, ואנחנו קנינו כמובן בשתי ידיים.
חדר לא גדול, לא יותר מ-12 שולחנות מכוסים במפות משובצות אדום-לבן, חלונות פתוחים לרחוב רחב המידות, פשטות נעימה ובלתי מעוצבת. לחמניות הבית שזה עתה יצאו מהתנור מבשרות טובות. פריכות מבחוץ, נימוחות מבפנים. מה יהיה? איך נתאפק?
מגיעות המנות הראשונות: קלצונה ממולא רוטב עגבניות ומוצרלה (28 שקלים), פיצה שבצקה דק ופריך ועליה רוטב עגבניות ומוצרלה, עם תוספות לפי הזמנה (38 שקלים פלוס 6 שקלים על התוספות). מגיעה גם צלחת גדושה במה שמכונה סלט הבית, שזה סלט ירקות שמרגישים עליהם שנחתכו רק ברגע ההזמנה, עם שמן זית ולימון (32 שקלים). כמובן שאין - אין - אין ארוחה איטלקית בלי יין. ואנחנו הולכים על יין מיקב קטן שנקרא וורטמן, והוא היין המומלץ של בעלי המקום. הזמנו בקבוק סירה (120 שקלים). נחמד. לא יותר.
הגיעה עת העיקריות. אני הולכת על פסטה מקמח מלא ברוטב אליו אוליו, שטרם הצלחתי ליהנות ממנה בכל ניסיונותיי הקודמים. הפעם זה עבד. פסטה פנה, מעשה ידיו של קרולה השף, במרקם מצוין, הרוטב מדגיש את טעמם של כל מרכיביו, אבל אינו מתקיף. הנאה גדולה (46 שקלים).
לידי נהנים מרביולי בטטה (50 שקלים), מצלחת גדושה של צלי בקר בבישול ארוך, שלידו פירה תפוחי אדמה ובטטה (86 שקלים), ועוד יותר לידי מתמוגגים ממש מראגו פפרדלה (78 שקלים). לסיום אנחנו מזמינים פנקוטה (34 שקלים), וטירמיסו (28 שקלים), ויוצאים עם חיוך גדול של נחת אל הרוח הנעימה שמקבלת את פנינו באחר צהרים של אוגוסט.
קרולה היא לא מסעדה עם אוכל "גדול". לא תמצאו שם הברקות של שף יצירתי. היא כן מסעדה עם אוכל איטלקי טוב, מקום שנעים לשבת בו, ושנותן לאורחים כמונו בדיוק את מה שהם מחפשים, במחיר סביר, אם כי לא נמוך. בהחלט מקום לחזור אליו אם נמצאים באזור, ולהגיע אליו אם גרים בקרבת מקום ומתחשק אוכל איטלקי טעים.
קרולה, שדרות מוריה 64 חיפה. 04-8621641.
נא להמתין לטעינת התגובות
