עוגה במחיר מרצדס: העוגות של הכוכבים
כשהכוכבים האמריקאים רוצים עוגת פאר הם פונים לסילביה וינסטוק. ההזמנות זורמות מכל העולם למרות המחירים שמגיעים לעשרות אלפי דולרים עבור עוגה אחת, אך מלכת המרנג לא מתנצלת: "העוגות שוות לכל נפש. מי שלא מוכן לשלם על העוגה הטובה ביותר הוא לא הלקוח שלי"
אני נכנס למשרד של סילביה וינסטוק שבמידטאון מנהטן. היא יושבת על המחשב, מכונסת בתוך עצמה ומתעלמת ממני בהפגנתיות. מסביבי עוגות חתונה אדירות מידות ורבות צבעים המעוצבות בהידור וסוגרות עליי כאילו הייתי צ'רלי בממלכת השוקולד.
תחושה נעימה של שלווה משתלטת עליי נוכח בזאר הצבעים והריחות שעולים מחדר האפייה הצמוד למשרד. על הקיר שזורות זו בזו תמונות רבות של עוגות מרשימות ושל כמה מהכוכבים הגדולים ביותר בתעשיית הבידור האמריקאית. מריה קארי לצד רוברט דה נירו, ליזה מינלי לצד איוונה טראמפ, ויש גם שתי תמונות של הילרי קלינטון וטד קנדי, אולי שניים מהסלבריטאים הגדולים ביותר שידעה הפוליטיקה האמריקאית ב-20 השנים האחרונות.
זו רשימה חלקית בלבד של מי שעברו בעשרות השנים האחרונות דרך תנור האפייה של וינסטוק. שתי העוזרות האישיות שיושבות סמוך לה במשרד, נשים צעירות בשנות ה-20 לחייהן בעלות מראה מטופח, גזרה דקה ומכנסי ג'ינס צמודים, נראות גם הן במבט ראשון כמי שנלקחו מעמוד האמצע במגזין הפנאי של אופרה וינפרי.
"השמועות הן שהכנת גם את עוגת החתונה של צ'לסי קלינטון", אני מבקש לאמת כבר בהתחלה את מה שנכתב בכלי תקשורת רבים בימים שקדמו לדבר האמריקאי הכי קרוב לחתונה של הנסיך ויליאם וקייט. "את עוגת החתונה לא", היא משיבה בחצי התנצלות, "היא רצתה עוגה טבעונית ואני לא מכינה כאלה. אבל כן הכנתי לה את שתי העוגות האחרות, למסיבת האירוסין ולמסיבת הכלולות".
את לא מוכנה להכין עוגה טבעונית גם לחתונה המדוברת ביותר של השנה?
"פעם אחת הכנתי עוגת חתונה טבעונית ללקוח בהודו שביקש שאטיס לו אותה במיוחד", היא ממשיכה בטבעיות של מי שהודו עבורה היא רק מדינה אחת ברשימה ארוכה של יעדים שהעוגות שלה הוטסו אליהם בשנים האחרונות בקצב שלא היה מבייש את לוח הטיסות של שמעון פרס.
"מה שכן", היא ממהרת לתקן את הרושם (אם זה נפגע מעט על רקע העובדה שלא היתה אמונה על עוגת החתונה הקלינטונית), "את כל העוגות של משפחת טראמפ אני הכנתי - של דונלד, של אשתו, של הבת ושל הבן", היא אומרת בגאווה של מי שיודעת שמדובר ככל הנראה באחד מתווי התקן הקשיחים והמאיימים ביותר בניו יורק.
האווירה במשרד של וינסטוק נעימה, כפי שאפשר לצפות ממאפיית עוגות החתונה היוקרתית ביותר בניו יורק ולדעת רבים גם בעולם כולו. תחושה של אמבטיית קצף מפנקת שעומדת בניגוד מוחלט להמולת האדם ולשאון המכוניות שמאפיין את דרום מנהטן. הכל מוקפד וציורי כמו אולפן צילומים של תוכנית הפנאי והבישול של מרתה סטיוארט: העוגות הגדולות שעומדות בפינות שונות של החדר, העוזרות מצודדות המראה, הכוכבים שמשקיפים מהקירות. נעים שם כל כך ולרגע קל אני שוכח את דעתי על התעשייה שווינסטוק היא אולי הפנים המוכרות ביותר ובטח היקרות ביותר שלה.
בשנים האחרונות תעשיית העוגות הפכה את העוגה לחלק חשוב ביותר בחתונה, שנייה רק לשמלת הכלה. וינסטוק היא דוגמת הקיצון המובהקת של התעשייה, שפורטת על המיתרים הרגישים ביותר במנעד הצלילים הגובל בהיסטריה של כלות צעירות שמוכנות לשלם אלפי דולרים, ובמקרה שלה, כפי שדווח לא פעם בכלי התקשורת המקומיים, גם 10,000 דולר, 20 אלף דולר ו-40 אלף דולר לעוגה - מחיר של מרצדס חדשה.
זו תעשייה שבה הגודל כן קובע, המחיר, לפחות מבחינת הכלה, לא חשוב, והסיכוי למפח נפש גבוה במיוחד. אלא אם כן יש לכם כמה אלפי דולרים פנויים לשכור את שירותיה של וינסטוק שמגיעה עם תעודת ביטוח בדמות רשימת לקוחות הכוללת את אדי מרפי, ויטני יוסטון, סינדי לאופר, ג'יין פונדה, אלק בולדווין, קים בסינג'ר וגם וינפרי, הקלינטונים והטראמפים.
"יש לנו קליינטורה מעורבת", חשוב לה להדגיש. "אני באמת מאמינה שהעוגות שלנו שוות לכל נפש. ברוב המקרים אנחנו מציעים מחירים נמוכים יותר מאלה של שמלות הכלה או זהים להם. לבחורה אין בעיה לשלם אלפי דולרים על שמלה שהיא תלבש פעם אחת, והעוגות שלנו הן באותו טווח מחירים".
מה זה אומר בדיוק? עבור פחות מ-500 דולר, כפי שווינסטוק מודה בעצמה, היא לא נכנסת למטבח, וגם אז לא מדובר בעוגת חתונה, אלא בעוגה לארוחת ערב פרטית שמוזמנים אליה לא יותר מ-25 אורחים.
מה לגבי עוגות חתונה?
"המחירים שלנו מתחילים ב-17-20 דולר למנה", היא מסבירה. לכאורה לא יותר מדי, ובמחשבה שנייה, ואם מביאים בחשבון שחתונה ממוצעת כוללת 200 אורחים, מדובר ב-3,500-4,000 דולר לעוגה הזולה ביותר. "הלקוח משלם עבור המצרכים האיכותיים ביותר. לא מזמן קנינו קופסת אגוזים מאיטליה ב-250 דולר. והכי חשוב, הוא משלם עבור עבודת האמנות הנדרשת להכנת העוגה. לקוח שמבקש עוגה מעוטרת ב-100 ורדים וב-20 עלי כותרת בכל פרח צריך להבין שההכנה שלה יכולה לארוך שבוע שלם".
לא לקחנו את זה קצת רחוק מדי?
"שום דבר טוב לא יכול להיות זול. זה כמו לקנות תיק יד מקורי של הרמס או טבעת יהלום. אלה מותרות, בדיוק כמו לבקר במסעדת יוקרה ולשלם 200 דולר על מנה. האם זה שווה את הכסף? הכל תלוי בעין של המשלם. האם יש הבדל בין בד מצרפת לבין בד מסין? אפשר לקנות בד איטלקי בהרבה כסף או בד מסין בחצי מחיר, והרבה אנשים רוצים את הטוב ביותר ומוכנים לשלם לא מעט כסף. חלק מהאנשים שפונים אליי רוצים את העוגה הכי טובה אבל לא מוכנים לשלם עבורה. אם לקוח כזה ייכנס לחנות של ברגדורף גודמן, ירצה לקנות תיק עבודת יד מעור תנין שמיובא מאיטליה ויהיה מוכן לשלם עבורו רק 5,000 דולר ולא 20 אלף דולר, המוכר ככל הנראה יגיד לו 'הנה הדלת. אתה לא הלקוח שלי'. וזה מה שאני אומרת לעצמי: שמי שלא מוכן לשלם על העוגה הטובה ביותר הוא לא הלקוח שלי".
בדומה לעוזרות שלה גם היא לבושה לפי צו האופנה שלא היה מבייש שום סטודנטית צעירה באחת האוניברסיטאות הסמוכות: מכנסיים שחורים צמודים וגופייה לבנה חלקה. בניגוד לחזות החיצונית, שנראית כמו הכלאה בין דוקטור רות ובין אסטל גטי מסדרת הפולחן הקומית בנות הזהב, מדובר בפצצת אנרגיה ששולטת במשרד ביד רמה, נעה בו בצעדים קלילים, יורה משפטים בחוסר סבלנות ועובדת 10 שעות ביום 7 ימים בשבוע.
את פניי היא מקבלת בשאלה "מה אתה רוצה?". לתעשיית העוגות, היא מספרת, הגיעה די במקרה. בת להורים יהודים ומורה בגן חובה ובכיתות הנמוכות שבישלה להנאתה ובשלב מסוים הפכה את התחביב לעסק מצליח. "המשפחה שלי אהבה לצאת לחופשות סקי, והיה לנו בית באתר נופש בהרי ניו יורק. אך אני לא אהבתי סקי, אז בזמן שהם גלשו בחוץ הייתי נשארת בבית ואופה.
"בשלב מסוים התחלתי למכור את העוגות למסעדות מקומיות. זה היה בשנת 1975. התחלתי לאפות עוגות לחברים ולמכרים, שסיפרו לי שעוגות חתונה שאכלו היו יפות למראה ויבשות מאוד או טעימות מאוד ומשעממות מבחינה ויזואלית. עיצבתי את הציפוי והקישוטים מראש והלבשתי אותם על העוגה ברגע האחרון; זה אפשר לי להכין עוגה מורכבת ויפה מבחינה חיצונית ועדיין טרייה וטעימה. בראשית שנות ה-80 הבאתי את העסק לניו יורק, וכבר בהתחלה קיבלנו הזמנות ממלונות יוקרה, כמו פלאזה, פייר, רג'נסי ומטרופוליטן, שפתחו בפניי את הדלת".
ישנו מיתוס האמא היהודייה שלבושה בסינר פרחוני ואופה עוגות לכל המשפחה, כך היה גם אצלך?
"המטבח תמיד היה מרכז הכובד של הבית שלנו. גדלתי בלונג איילנד, ואף שההורים שלי היו יהודים שנמלטו מברית המועצות בעקבות הפוגרומים ב-1915, הם לא ממש האמינו בדת, וגם אני חשה כך. יחד עם זאת, אין ספק ששולחן האוכל היה תמיד הלב של חיי המשפחה שלנו ואני חושבת שמדובר במנהג נפוץ מאוד בקרב משפחות יהודיות. למעשה זה לא רק מנהג יהודי - גם במשפחות איטלקיות וספרדיות האוכל מהווה חלק חשוב מאוד בחיי המשפחה".
מבחינת הרגלי הצריכה יש הבדלים בין הקבוצות השונות?
"האיטלקים והיהודים די דומים מבחינת הטעם. הם אוהבים בעיקר עוגות שוקולד וקינוחים מתוקים מאוד, כאלה עם פטל. האסייתים, לעומת זאת, אוהבים עוגות מתוקות פחות. בקיץ אני ממליצה ללקוחות שלי לצרוך עוגות קלות יותר במילוי של פירות, בעיקר תות, ואילו בחורף אני חושבת שכדאי לאכול משהו כבד יותר, בעיקר שוקולד, מוקה ואגוזים".
איך החדירה של תוכניות ריאליטי חדשות שמתמקדות בקונדיטורים אמריקאים (המפורסמת בהן היא Cake Boss שהפכה ללהיט לאומי - צ.י) השפיעה על התעשייה?
"הוצע לי לשתף את העסק שלי בתוכנית ריאליטי, אבל זה לא הסגנון שלי. אני לא חושבת שצריך להעיף עוגות במטבח ולצעוק על העובדים בזמן הכנת עוגות. לעוגות יש יוקרה שצריך לשמור עליה, צריך לכבד אותן. אנחנו לא צועקים ולא מעיפים דברים בחדר. הדרמה היא בהכנת העוגה, בסיפור של החתן והכלה, בהכנות לחתונה שלהם. יש מספיק עניין גם כך, לא צריך ליצור דרמה מיותרת. שמעתי על ההיסטריה סביב Cake Boss, ואני חושבת שיש במדינה הזאת יותר מדי אנשים שרוצים לקנות משהו רק בגלל השם שלו, בדיוק כפי שאנשים מוכנים לשלם הרבה כסף עבור קרם נגד קמטים שיש לו שם יוקרתי אבל ברור שאינו עוזר. הגענו למצב שבו התדמית היא הכל, ואם כוכבת גדולה מצטלמת עם נעלי עקב בגובה 12 ס"מ, אז כל הנשים רצות לקנות נעליים דומות אף שהן יהרסו להן את הגב ואת הרגליים".
לאחרונה שמעתי על מנהג חדש של עוגת חתונה שנייה, שמוקדשת לחתן.
"זה מנהג שצובר תאוצה בעיקר בדרום ארה"ב ומתחיל לחלחל גם לאזור ניו יורק. מדובר בעוגה קטנה עם תמה מסוימת שאמורה לכוון לתחביב או לעיסוק של החתן. צריך לזכור משהו אחד: עוגת החתונה שייכת לכלה, בדיוק כשם שהחתונה מיועדת לכלה וכך גם השמלה וסידורי הפרחים. כל מה שיש בחתונה נועד לשמח אותה. מבחינתי מדובר במנהג די נחמד, כל עוד זוכרים שהחתונה היא קודם כל של הכלה".
אני מסתכל עליה בשעה שהיא עוזבת את השולחן, חורשת את החדר בנמרצות, מחלקת הוראות לעוזרות שלה ונוזפת בפועלים שהגיעו לתקן את המעלית. 'החתונה היא קודם כל של הכלה', אני חושב על המשפט האחרון שלה ויודע שאם זה היה תלוי בנו, הגברים, רובנו היינו קונים את עוגות החתונה בבוקר האירוע בקונדיטוריה השכונתית או בסופרמרקט שליד הבית, ובלבד שמדובר בעוגת שוקולד כמה שיותר מתוקה. ואז מי היה מזמין ממנה עוגת חתונה ב-10,000 דולר?
נא להמתין לטעינת התגובות
