ריפוי באידוי: טיפול בנפש באמצעות בישול
לטיפולי הנפש האלטרנטיביים נוספה כעת גם תרפיה בבישול, שמתבצעת במטבח ומתאימה גם למי שאינם בשלנים חובבים, לילדים ולסובלים מהפרעות אכילה. המטופלים רוכשים מיומנויות כמו יכולת עבודה בצוות ודחיית סיפוקים, והתוצרים מוחשיים וטעימים. קשה לכם להודות בריקנות? תכינו ממולאים
האימפקט הרגשי שיש לאוכל עלינו התחוור לאילת ברק כשהחלה ללמוד בישול ב"תדמור". היא הופתעה מאוד מכך שכאשר חיפשה ברשת חומרים על בישול ככלי טיפולי, לא מצאה כמעט דבר, גם לא בחו"ל. ברק - עובדת סוציאלית, שפית וכיום מנחת מפגשי בישול טיפולי - לקחה את הנושא כפרויקט אישי דרך עבודה התנדבותית עם קבוצות, והוקסמה מהתוצאות.
"טיפול בבישול הוא דרך לעבד מחשבות ורגשות ולהתמודד עם קשיים דרך בישול ואכילה. בטיפול נעזרים בתהליכי בישול ובמערכת היחסים המיוחדת שנוצרת בין מטפל ומטופל כדי לסייע למטופל לבצע שינויים בחייו", היא מסבירה. "אני מאוד מאמינה בבישול כדרך לחזור להקשיב לעצמך ולאחרים, לפתח את היצירתיות ולהתמודד עם מצבי חוסר ודאות. בני האדם נבדלים מחיות אחרות בכך שהם מבשלים את האוכל שלהם. בהתנהלות של החיים המודרניים זה מורחק, וזה לא לטובתנו".
ברק החלה לגבש צורת טיפול חדשנית, וקיבלה פנייה ממנהלת בית הספר לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית לבנות תוכנית להכשרת מטפלים. השנה נפתח מחזור הלימודים השלישי, ובוגרי התוכנית (מעל ל-30 איש) כבר מנחים מפגשי בישול טיפוליים בבתי ספר לילדים עם קשיים, בבתי חולים ובמסגרות תומכות אחרות. הבונוס של השיטה: תוצר ממשי ולא רק תרפויטי, שדרכו אפשר להבין טוב יותר סוגיות כמו שלבי עבודה ודחיית סיפוקים, ולגעת בנושאים כמו ריקנות, ויסות רגשות, טווח תחושות ועוד.
אפרת זוהר לבקוביץ', בוגרת לימודי חינוך מיוחד ושף-קונדיטורית שעבדה במסעדות וברשתות מובילות כמו "סושי סמבה" ו"ארקפה", נתקלה במידע על הקורס הזה באינטרנט. "תמיד חיפשתי ערך מוסף ורציתי לשלב בעיסוק שלי עבודה עם אוכלוסיות מיוחדות. כשקראתי על התוכנית של אילת מיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
לבקוביץ' מאמינה שלמטבחים יש כוח משיכה. בעבר היא סייעה לשפר, דרך המטבח, מיומנויות אצל פגועי ראש, וכשהייתה בעלת בית קפה העסיקה עובדות דרך עמותת על"ם. היום היא מנחה מפגשי בישול טיפולי במחלקות שונות בבית חולים שניידר, ובבית ספר בגבעת אולגה שבו היא עובדת עם ילדים הסובלים מהפרעות קשב והתנהגות וקשיי לימוד. כבר בשלב זה של שנת הלימודים רואים, לדבריה, ניצני תהליכים. "מטבח באופן כללי הוא מקום שמזמן שחרור ואוורור. תוך כדי לישת בצק ושטיפת הכלים יוצאים דברים. כמטפלת אני בוחרת את הנושא שעליו אני מעוניינת לדבר, ואז מלבישה עליו את הפעילות הבישולית".
מה ההבדל בין עבודה עם בצק קשה ופריך לבין עבודה עם בצק עלים, למשל?
"העבודה עם בצק כזה מייאשת, ועוררה בקרב הילדים כעס על הקושי שעולה. ואז שוחחנו על התמודדות עם קשיים, אם נלחמים או מוותרים. בגלל שבבישול יש תוצר, קל להמחיש שאם משקיעים - בסוף מצליחים".
קורה לפעמים שהסוגיות עולות מעצמן, דרך המטופלים?
"הכנו פעם סלט פירות, וחלק מהפירות שהבאתי לא היו כל כך יפים, ואז אחד הילדים התלונן: 'הבאת לנו פירות סוג ב'. מה, אנחנו סוג ב' בשבילך?'. האמירה הייתה פתח לשיח על התחושות שהפירות הציפו".
ברק מורגלת גם היא בצד הלא צפוי של המפגשים. "הגיעה אלי מטופלת עמוסה רגשית, אז בחרנו להכין סלט עדשים עשיר עם חמוציות, בתוך דלעת סגורה, מתוך ניסיון לכנס הצפה גדולה בתוך מיכל ולמנוע התפרצות. כדי לדבר על ריקנות אפשר להכין ממולאים, וברביולי אני בוחרת כשעוסקים בבדידות".
למה דווקא רביולי?
"יש לו עור דקיק ופנים מאוד רך והוא מאוד אנושי לטעמי. תמיד תוהים לגביו אם בצק הפסטה ייקרע או לא, וליד כל רביולי יש עוד 'רביולים' ששוחים לידו ברוטב ונוגעים בו".
מפגשי הבישול הטיפולי הפרטניים מתאימים בעצם לכולם, ולא רק לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. ברק מציינת שהם מתאימים בייחוד לשתי קבוצות מנוגדות של אנשים: כאלה שמתחברים מאוד למטבח ושהבישול יכול לעודד אצלם תהליך עיבוד רגשי, וכאלה שנרתעים מהמטבח ומבישול. "חובבי בישול מגיעים אלי לעתים כי לא הסתדרו בטיפול פסיכולוגי או שהרגישו שמיצו אותו, ומחפשים משהו חדש. מהקצה השני הגיעו אלי, למשל, נשים שהמטבח לא היה מקומן הטבעי, וזה בדרך כלל ישב על תחושה שהן לא מתפקדות מספיק טוב בבית כאמהות או כבנות זוג. דרך המקום של 'לא בישלתי בחיים' הגענו בסוף לעסוק בנושאים של הורות וזוגיות והיחסים עם הבית האמיתי".
בבית הספר "נתיב" בתל-אביב, שבו לומדים ילדים עם הפרעות נפשיות, פועלת בהצלחה כבר מספר שנים מסגרת בישול טיפולי שיזמה ברק. רוני פינצ'בסקי, המנהל, אומר שיש ילדים ששום כלי אחר לא סייע להם פרט לבישול, ושהדמויות המטפלות הן היחידות שהצליחו להיקשר אליהן. "זה נותן מענה בהמון מישורים, בייחוד כשמדובר בילדים שיש להם קושי לסמוך על אחרים, לעבוד על פי רצף ולהבין
תהליכים. התלמידים לוקים בתחום החברתי, ההתנהגותי והתקשורתי, והעבודה במטבח נותנת להם
אפשרות לעבוד על הדברים האלה דרך החושים ולעבד תכנים".
איפה אתה רואה את הקשר הברור, לדבריך, בבישול, בין התנהגות לתוצאה?
"אם לא מגלים איפוק ושמים יותר מדי תבלינים, האוכל יוצא מלוח או חריף מדי. אם לא מווסתים את האש, התבשיל עלול להישרף וצריך סבלנות כשמכניסים עוגה לתנור. דרך הבישול לומדים גם על שיתוף פעולה - יכולת שפעמים רבות התלמידים לא יודעים לתרגם באופן מעשי".
רבקה, אמה של אחת מתלמידות בית הספר שטופלה על ידי ברק, מציינת שבתה האוטיסטית הייתה מחכה בקוצר רוח למפגשים ונהגה לומר שמצפה לה יום טוב כי יש לה טיפול עם אילת. "בימים שהייתה סוערת, הבישול היה אי של שקט שהרגיע אותה וסימן עבורה מקום בטוח ונעים". מיומנויות התקשורת של הבת גבוהות וכן רמת התפקוד שלה, אך בתרפיה מילולית היא מתקשה. "טיפול בבישול התאים לה, כי יש התחברות תוך כדי עשייה ויש משהו מוגדר שעושים יחד עם המטפל", רבקה מסבירה. גם תחושות הצלחה וגאווה עלו. "היא חזרה הביתה עם מאכלי גורמה והעלתה אצלנו את הרף. הבישול נתן לה הזדמנות לתרום תרומה ייחודית בבית וזה גרם לה להרגיש טוב".
האם הבישול הטיפולי מתאים לחולים או לסובלים מבעיות תזונתיות?
ברק: "אצל אנשים כאלו המקום התזונתי מאוד מורכב, ויש עיסוק מתמשך עם הגוף שבגד. הטיפול במקרה הזה מובנה יותר, נועד ללמד את החולים להכין אוכל בריא ונעשה בליווי דיאטנית".
ברק, שעובדת גם עם נשים חולות סרטן, איידס ומחלות אחרות, משלימה בימים אלה דוקטורט בנושא ההשפעות התזונתיות והרגשיות שיש לבישול יצירתי על חולי סרטן. הדיאטנית הקלינית לימור בן חיים חוברת אליה למפגשים, והשתיים מצאו שחולים המבשלים לוקחים הרבה יותר אחריות על האוכל שלהם ומצליחים לעזור לעצמם יותר.
בן חיים: "אוכל הוא משהו קיומי ואני מחנכת לאכילה פשוטה ויומיומית. אני לא אוהבת את ערך הנהנתנות שנלווה לתרבות האוכל. בישול טיפולי נותן כלי ולא מתכון, ודרכו אני רואה יכולת להפנים ערכים חשובים כמו אכילה משפחתית וחברתית. דרך הבישול אפשר לרכוש ביטחון, חיזוק והנאה וללמוד להפוך ידע לטעם בצלחת".
בן חיים מדגישה שהתפקיד שלה הוא לא להקנות ידע שייאגר, אלא לתרגם אותו למעשים ולהראות, למשל, לאנשים חולים איך לחבב את האוכל הבריא על בני משפחתם. "בעקבות המפגשים אנשים אמרו לי שהם חזרו להאמין באוכל ושעלה בהם הרצון לשוב לארח. מעבר לזה, לקבוצה עצמה ולרגשות שעולים בה יש חשיבות. אולי זה טיבו של המטבח, כשהיד חותכת הלשון משתחררת".
המפגשים עם הנשים החולות בסרטן מתקיימים ללא תשלום בחסות האגודה למלחמה בסרטן. מרגלית דרורי, מנהלת מרכז "חזקים ביחד" מטעם האגודה, מספרת שהפידבק הקבוע של המשתתפות הוא שהקבוצה היא מקום נפלא ושיש במפגשים הרבה צחוקים. "מטופלות ציינו שהצליחו בזכות המפגשים לחזור לשגרה טובה יותר בתחום המזון ולהתקרב שוב אל המשפחה דרך שולחן האוכל. התבסס קשר של חילופי מתכונים ומפגשים, שבהם כבר משוחחים על דברים אחרים לחלוטין, וזה מבורך".
במחלקה האונקולוגית סדנאות הבישול חווייתיות ומיועדות להורים וילדים. לבקוביץ': "בפעם האחרונה שהגעתי אמרה לי אחת הילדות 'איזה כיף שבאת, בחדר אני משתגעת'. הפעילות היא בבחינת הפוגה וניתוק מהיומיום. את התוצאות מחלקים לכל הילדים, גם לאלה שלא יכולים להגיע, וזה יוצר תחושה של משפחתיות ובית".
את מעבירה גם סדנאות במחלקה להפרעות אכילה בבית החולים שניידר. על פניו זה נשמע פרדוקסלי. איך זה עובד?
"הילדים מחויבים לאכול באותו היום את מה שהכינו, כי זה חלק מתהליך השיקום וההחלמה שלהם. הם אלה שבוחרים את המתכונים. בקבוצה כזו יש הרבה עבודה סביב ההתעסקות עם אוכל, משום שהילדים נרתעים מכך, מגלים אובססיביות כלפי אוכל או פשוט נגעלים ממנו. האוכל הוא עבורם סוג של אויב, ומעבר לתזונה יש במפגש ניסיון להתגבר על התחושות האלה".
לברוקולי, אומרת אילת ברק, יש יכולת מופלאה לסייע בוויסות הורמונלי וחשוב לאכול ממנו כמה שיותר. הממרח הזה הוא עוגן בישולי, ואפשר להכין ממנו כל דבר. בתוספת נוזלים הוא יהפוך למרק, עם ביצים ושיבולת שועל אפשר להכין ממנו פשטידה, עם שמנת וגבינות הוא טוב כרוטב לפסטה, וכמות שהוא-ממרח לסנדוויץ'.
החומרים:
1 חבילת ברוקולי קפוא, או 2 חבילות ברוקולי טרי
2 שיני שום
2 כפות שמן זית
3/4 כוס יוגורט עזים
ההכנה:
1. בסיר גדול עם מים רותחים וטיפונת מלח חולטים את הברוקולי עד שהוא מקבל צבע ירוק זרחני.
2. מוציאים את הברוקולי מהמים ומעבירים למים קרים לעצירת הבישול (אם מכינים מהממרח מרק, אפשר לשמור את מי הבישול).
3. טוחנים בבלנדר או בבלנדר יד ומוסיפים את שאר החומרים. ניתן לשמור בכלי אטום במקרר עם שכבה דקה של שמן זית מעל עד 4 ימים.
החומרים:
2 כוסות ממרח ברוקולי רב תכליתי
כמה פרחי ברוקולי חלוטים לקישוט
1 כרישה פרוסה לטבעות
טיפונת שמן זית
1 כף קמח
1/4 כוס יין לבן
100 גר' גבינת פטה עזים או כבשים מפוררת
200 גר' גבינת טוב טעם/טוברוג
2 ביצים
חופן נדיב מאוד של שיבולת שועל
2 גבעולי תימין
חופן אגוזי מלך
ההכנה:
1. במחבת גדולה מחממים שמן זית ומטגנים קלות את הכרישה. אחרי שהיא משחימה מעט, מוסיפים את הקמח ומערבבים.
2. מוסיפים יין ומגרדים את תחתית המחבת. מנמיכים לאש קטנה מאוד, ומוסיפים את ממרח הברוקולי.
3. מערבבים דקותיים, מתבלים במלח ובפלפל, ומכבים את האש. מצננים כמה דקות.
4. בקערה נפרדת מערבבים את הגבינות, התימין, הביצים והאגוזים. מחברים בין שתי התערובות (זו של הברוקולי-כרישה וזו של הגבינות).
5. מערבבים עד לקבלת מסה אחידה. מוסיפים את שיבולת השועל ומערבבים שוב. מעבירים לתבנית משומנת בשמן זית, שותלים כמה פרחי ברוקולי לקישוט ואופים בחום של 180 מעלות כ-30 דקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
