צפונים מפונקים: פוקצ'ה בר מפתיעה
האוכל המוקפד והמחירים הנוחים הופכים את "פוקצ'ה בר" לתחנת חובה אצל כל חובב אוכל שנודד לאצבע הגליל. בתנאי שתושבי הצפון ישאירו מקום פנוי, כמובן
בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת הבלעדיות של "פוקצ'ה בר" (ליד קיבוץ הגושרים) על הנאמנות הזאת. בדרך כלל זה השם הראשון שתשמעו מתושבי האזור כהמלצה לארוחת ערב טובה. "הטחנה" ו"נחלים" הקרובות יודעות עליות ומורדות ונתפסות כיקרות מדי, המסעדות ביישובים הערביים מכסות את הגזרה העממית ו"פוקצ'ה בר" השתלטה על הרצועה הקולינרית הנחשקת של אוכל מתוחכם וטעים במחיר שפוי.
מאז 2003 מטפח שם השף אייל אלחנתי תפריט שהוא מתאר כ"שילוב מינורי בין אירופיות לים תיכוניות". ההגדרה מדיפה ריח חשוד של מוסדות אופנתיים עד מיאוס בגוש דן, אבל הארוחה שקיבלנו ב"פוקצ'ה בר" ניקתה את השף מכל אשמה: האיש יודע בדיוק על מה הוא מדבר.
הגענו בהרכב אגרסיבי לבחינת יכולותיו של המטבח: שני זללנים, אישה זהירה אחת ושלושה ילדים בני האזור שיכולים להעביר בתל אביב סדנאות לזיהוי פרי ים מהקפאה. אחרי שהתמקמנו בחלל הנעים והפשרנו מצינת הלילה הגלילי, החל האוכל לזרום אל השולחן. ראשית, כמתבקש, קיבלנו פוקצ'ה מצוינת עם שני ממרחים הולמים: מחית עגבניות צלויות ורסק חצילים שרופים.
בעוד הבצק החם נעלם קרע אחר קרע, נערך סביבו מסדר מרהיב של מנות ראשונות: קרפצ'יו בקר ספוג בשמן ובלימון ומעוטר בפרמג'נו במידה שהשאירה מקום לטעם המוצלח של הבשר (הילדים זיהו סינטה). בסביצ'ת דג הים מצאנו שילוב מבריק של מרכיבים - דג טרי וטעים, צנונית, קולרבי, תפוח ואבוקדו רעננים - נחים על יוגורט כבשים קטיפתי ושמן זית מעולה. פרוסות דג ים על ירקות צרובים היו מעולות, ואפונת השלג הפריכה מחמיאה לבשר הדג הענוג.
"סלט חסה ואגוזים" התגלה כמעניין הרבה יותר משמו, עם ויניגרט נפלא משוח על העלים הפריכים ועם קוביות גבינה כחולה שהפכו את החיטוט בקערה להרפתקת טעמים. דווקא הפיצה, אחותה הבכירה של הפוקצ'ה, הפתיעה לרעה. היא היתה אכילה, אבל הזכירה את המנה שתקבלו בפיצריה שכונתית ישראלית-רוטב כמעט תעשייתי, הקרמה מוגזמת בגבינה לא מרשימה ובצק ששוליו הפריכים לימדו על פוטנציאל שלא מומש.
עם ריקון הצלחות התפתח מאבק שקט ועיקש על השאריות, מכתמי יוגורט מנוקדים בשמן זית ועד לפירורי גבינה ואגוזים. רגע לפני שהידרדרנו לאלימות הופיעו המנות העיקריות. בפפרדלה ראגו כיכבה פסטה ביתית מעולה, טובלת בראגו בינוני שחסר את העומק המתקבל מבישול ארוך ביין אדום וחומרי טעם. במנת הפסטה השנייה התעלה הרוטב לרמת הבצק - עגבניות, פטריות, שמנת וגבינת גאודה יצרו שילוב שהפך כל נגיסה להנאה חדשה.
סביב ריזוטו השרימפס התפתחה תקרית זוטא, כאשר דרדק אנין טעם בן 7 וחצי שאב את כל החסילונים תוך 70 שניות והקפיד לרוקן את הזנבות, כך שלא נותרו ממצאים שיאפשרו לממש את זכותו של הציבור לדעת. הריזוטו עצמו זכה לתגובות מעורבות, בין התלהבות של ממש לתחושה שלי שמסכת הטעמים (זעפרן, ציר דגים, ירקות ויין לבן) איכותית, אבל לא מענגת. גם הפרגיות לא הלהיבו, בהיעדר תיבול מעניין ובמרקם שהעיד על צלייה או על טיגון שהסתיימו כשהבשר מתבשל בנוזליו.
מנת נקניקיות הבקר עם כרוב אדום לא עוררה שום מחלוקת, בהיותה מושלמת. הנקניקיות נוצרו בכישרון ובהקפדה; בשר בטחינה גסה מעורב בפרמז'ן, בזרעי כוסברה ובצנוברים. הן היו שמנות במידה שיצרה חוויית אכילה חלקה ללא תחושת הקבס שמשרה אוכל שמן. תבשיל הכרוב האדום שליווה אותן היה מעדן של ממש שראוי להופיע כסעיף נפרד בתפריט. את מפגן הכוח של המטבח המשיכו קציצות מוסר ים מעולות - לביבות בשר דג קצוץ לפיסות קטנות ומעורב בפטרוזיליה, מוגשות אחרי טיגון קל וכמעט לא מורגש.
באפיסת הכוחות שבה שרינו אחרי הרעשת האוכל הזאת לא היה לאיש מאיתנו עניין בדברי מתיקה, אבל מצבים קיצוניים מעניקים לבני אדם יכולות על-טבעיות. מתוקף השליחות העיתונאית התגברתי כארי וביקשתי מהמלצרית את הקינוח הקטן ביותר בתפריט - פנה קוטה בקרמל. הבחירה המאולצת התגלתה כסיום הולם לארוחה מצוינת, והמחיר - 17 שקלים - משקף הגינות כמעט סוריאליסטית ביחס למקובל במסעדות ברמה הזאת.
החוויה המוצלחת, במונחים מוחלטים ובוודאי באמת מידה של תמורה לכסף, הופכת את "פוקצ'ה בר" לתחנת חובה אצל כל חובב אוכל שמצפין מעבר לצפת. לאור חדירותו של הגבול הסמוך, אל תתפלאו אם יתברר יום אחד שגם אנשי החיזבאללה וסתם בורגנים לבנונים מאמצים מדי פעם את ההמלצה הזאת.
פוקצ'ה בר: מתחם גן הצפון )בין הגושרים למעיין ברוך
מחירים (שקל): פרוסות דג ים על ירקות קלויים: 44; סביצ'ה דג ים: 42; קרפצ'יו בקר: 48 למנה גדולה; סלט חסה ואגוזים: 43 למנה גדולה; פוקצ'ה: 12; פיצה: 36; פפרדלה ראגו: 70; פפרדלה עגבניות, פטריות וגאודה: 64; נקניקיות ביתיות עם כרוב אדום: 62; ריזוטו שרימפס: 85; קציצות דגים: 74; פרגיות בטאבון עם ירקות קלויים: 70; פנה קוטה עם קרמל: 17.
נא להמתין לטעינת התגובות
