ראיתי עיר: ביקרנו בג'מס
יואל משה סלומון וביצות - אאוט. נקניקיות הגונות וטבעות בצל מעולות - אין. מבשלת הבירה ג'מס שמה את פתח תקווה על המפה
הראיות לקיומה של פתח תקווה הן נסיבתיות ושנויות במחלוקת: אמנם שתי קבוצות כדורגל נושאות את שמה, אבל אין להן אוהדים; קריית אריה, מתחם הייטק מפואר, נחשבת חלק ממנה אבל בסוף יום העבודה משתרכים משם פקקי ענק של מכוניות שממלטות את העובדים לערים אמיתיות; מדורי הפלילים מספרים על גיהינום אורבני שבו בריונים רוסים מתנכלים לאברכים חרדים שמדירים ילדות אתיופיות, אבל כנגד הטענה הזאת עומד הטקסט הנוקב של להקת אינפקציה: "ערסים, זקנות ובני עקיבא, אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה".
כדי להכריע אחת ולתמיד בסוגיה המסובכת הזאת החלטתי לתקוף אותה מכיוון חדש. אם פתח תקווה אכן קיימת, חזקה עליה שיהיו בה מסעדות. החיפוש באתר "מטעמים" לא בישר טובות: אחרי סינון עסקים שנסגרו, בתי האבסה לפועלי הייטק, סניפים של רשתות ארציות ומקומות בכשרות מהדרין שמציעים מאכלים כמו "סלומון" ו"קוראסון", נותר רק קומץ רשומות. מתוך אלה בלטה מבשלת הבירה ג'מס, שאתר האינטרנט המושקע שלה מתאר מוסד שמגיש אוכל של ממש.
נראה היה שמדובר במבחן פשוט ומועיל: אם יתברר שמדובר בפיקציה, נאושש את הקביעה שפתח תקווה לא קיימת. לחלופין, אם אכן נמצא יזם סהרורי שפתח מסעדה בישימון שממזרח לבני ברק, תהיה משום גמילות חסדים בכך שנביא את המקום שלו לתודעת הציבור.
"לא הזמנתם? אולי יהיה לי משהו בעוד 20 דקות", התנצלה המארחת האדיבה. אמצע השבוע, השעה בקושי תשע בערב, אבל קהל גדול של סועדים ובליינים כבר גדש את החלל הגדול של ג'מס. בחוץ, ברחבה שלפני הכניסה, המשיכו להתאסף אנשים שלא נראו כאילו הגיעו ממרחקים. את שאלת הקיום כנראה פתרנו, עכשיו צריך להשיג כיסא.
לקראת תשע וחצי התפנה מקום. בפנים גילינו בר גדול שסביבו שולחנות רבים, חלקם צמודים לספות ולכורסאות. מקום נעים, שמח וחם, מלא לגמרי אבל לא צפוף. בניגוד למוסדות דומים בתל אביב, אף אחד לא לחץ עלינו להזמין בירה. הציעו לנו בחיוך לטעום מתוצרת המקום, אך משהזכרתי למלצרית שבירה היא מרק מר ועכור שכוחו יפה רק לבישול הנושא ירד מסדר היום.
כבד קצוץ עם לחם הגיע תוך דקה מהזמנתו והרגיע את הרעב. לא היו בו חמאה (המקום כשר) וגם לא שומן אווז, אבל הוא היה רך וחלק, פשוט אבל לא המוני - כבד עוף, ביצה, בצל מטוגן ומיונז שעורבבו היטב למחית מהנה. לחם כפרי חמים וטרי ומלפפונים חמוצים שהוגשו לצדו היו מתוצרת ביתית מצוינת.
למרות האפלוליות וריבוי הסועדים, מישהו הצליח לעקוב אחרי השולחן שלנו והמנה הבאה הגיעה בדיוק עם הניגוב האחרון של הכבד הקצוץ. על הצלחת הונחו שתי נקניקיות ג'מס (אנטרקוט, כבש, כבד עוף ובצל מטוגן) ונקניקיית דיאבלו (אנטרקוט, כבש ופלפל חריף). שני הסוגים היו טובים מאוד והחריפות המתונה של הדיאבלו היא מהגרסה הטעימה ולא מזו החורכת את הלוע. השעועית הירוקה שליד הנקניקיות שימשה להן בת לוויה מוצלחת; היא בושלה לדרגה שמשלבת רכות ופריכות, והיה בה טעם לא שגרתי של עישון ורמזים לשום טרי.
מצעד האוכל הטוב המשיך בנתח סלמון בעישון ביתי חם ובערמה של טבעות בצל מטוגנות בבצק בירה. הדג הגשים את התקוות ממנו - נתח בינוני (כ-200 גר') שכולו תערובת נהדרת של טעמי סלמון טרי ועישון עדין. האפייה מדויקת להפליא - במעטפת אין אפילו פירור סיבי או יבש, והתווך כמעט חי, אבל לא במידה שתפריע למי שסולד מבשר נא.
אלא שלמרות ההצטיינות של הסלמון, טבעות הבצל הצליחו להאפיל עליו. בצק הבירה המטוגן הדיף ניחוח מעולה של שמרים והיה פריך ולא שמנוני, חובק רקמה רכה של בצל חם וטעים. הבעיה היחידה היא שהביצוע של ג'מס למנת הברים הקלאסית הזאת יקשה עליכם לחזור לגרסאות השכיחות במקומותינו.
אחרי שהרעב הראשוני שכך, אפשר היה לגשת בניחותא למנה העיקרית - סטייק אנטרקוט על גריל פחמים. לא בטוח שמדובר ב-300 גר', כמובטח על ידי הצוות, אבל המנה בהחלט סבירה ביחס למחירה ואין בה איי שומן או חלקים צמיגיים. הסטייק לא היה נפלא - בוודאי לא מנה שעבורה כדאי להרחיק לעיר אחרת - אבל כל עוד הבשר נותר חם הוא היה מהנה מאוד. מרגע שהסטייק התקרר והשומן התמצק התקשינו ליהנות ממנו, להבדיל מהמנות האחרות שבהן נחמד לנקר גם חצי שעה אחרי הגשתן.
התחנה הראשונה שבה התנגשנו חזיתית בכשרות של המסעדה היתה הקינוח. קראמבל התפוחים, שעליו המליצה המלצרית בחום, סבל מהיעדר חמאה ומעודף מתיקות. המנה עצמה לא רעה ותעשה את העבודה עבור מי שזקוק לזריקת סוכר בסוף הסעודה, אבל בפעם הבאה כנראה ננסה את הסורבה. כמו המשחק "כן, לא, שחור, לבן", קינוחי פרווה הם אמנות מאתגרת ובעיקר מיותרת של הימנעות ממרכיבים חיוניים.
למרות האכזבה הקטנה, הערב הוכתר כהצלחה. לא בטוח שהדיווח החיובי על אודות הסעודה בג'מס יפוגג לגמרי את הספקות שיש בציבור, אבל מבחינתי מדובר בהוכחה מדעית: פתח תקווה קיימת, QED.
ג'מס ביר פקטורי, המגשימים 15, פתח תקווה.
מחירים: כבד קצוץ, 29 שקל; נקניקיות: 58 שקל; סלמון בעישון חם: 79 שקל; אנטרקוט על גריל פחמים: 98 שקל; קראמבל תפוחים: 32 שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
