משביחה עם השנים: ייננית חדשה בשטח
תמיד ציפו מלין גולד ללכת בדרכם של הוריה הרופאים, רק שהיא שבכלל חלמה להיות אמנית. בסופו של דבר שילבה בין המדעי לאמנותי, הפכה לייננית מוערכת ולמוח מאחורי יקב עמק האלה
גולד עלתה ארצה מבלארוס בגיל 8 והיא בת לשני רופאים. בילדותה בכלל חלמה להיות אמנית. "הורי, שעוסקים בתחום הפסיכיאטריה, ידעו שאין טעם להתווכח עם הילדה", היא נזכרת. "הם רק אמרו שיש מספיק אמנים רעבים בעולמנו אז אולי כדאי ש'יהיה לי משהו ביד'. ככה מצאתי את עצמי לומדת ביולוגיה באוניברסיטת חיפה. כבר אז ידעתי שלא אמשיך את המסורת המשפחתית, שכן גם סבתא שלי היתה רופאה, אבל לפחות הבנתי שאשאר בתחום.
"זה הסתדר לי כמו מתנה משמים. בקיץ 2006 קיבלתי עבודה כעוזרת יינן ביקב תבור. מישהי כמוני, סטודנטית לביולוגיה עם ידע בכימיה, זה משהו שמאוד נחוץ בעבודת המעבדה שאחרי הבציר. פתאום הכל התחבר לי וגיליתי מקצוע שיש לו בסיס מדעי מדויק מצד אחד אבל הוא נשען על שיפוטים של טעם, בדיוק כמו באמנות, מצד שני".
גולד ידעה כבר לפני כמה שנים שעולם היין מתאים לה. "כבר ב-2006 ידעתי מה יהיה אתי ב-2012. החלטתי שאני חייבת להשלים את התואר השני שלי באונולוגיה (תורת היין) וברירת המחדל הייתה מדינה דוברת אנגלית. צרפת ואיטליה, לצערי, ירדו מהפרק, אוניברסיטת דייוויס המפורסמת בקליפורניה נראתה לי אקדמית ומחקרית מדי לטעמי ואוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה צמודה ליקב שבו הסטודנטים לומדים את הענף ועובדים בו זמנית. זה דומה לפקולטה לרפואה שצמודה לבית חולים פעיל. כך בחרתי ללמוד באוסטרליה".
כשמנהלי יקב עמק האלה ידעו שדורון רב הון, היינן שליווה את היקב מיום הקמתו, עומד לעזוב, הם יצאו למסע חיפושים שהחל בניסיונות שכנוע של ייננים וותיקים בארץ והמשיך בסקירת סטודנטים ישראליים שמשתלמים בחו"ל. בכל זאת, יקב שמפיק מעל 200,000 בקבוקים בשנה לא יכול להרשות לעצמו לבחור יינן באופן לא רציני.
היקב, שהוקם בסוף שנות התשעים ביוזמתו של משקיע יהודי שמעדיף להישאר עד היום בעילום שם, הצליח לעצב ליינותיו תדמית חיובית ששומרת על הייחודיות של הרי יהודה, האזור שבו הוא ממוקם. כשקברניטי היקב שוחחו עם לין בטלפון בעת ששהתה באוסטרליה, היא הציעה להם לעבור לשיחת 'סקייפ'. האם לשיחה הזו היא מתכוונת שהיא ידעה כבר בבציר של 2006 מה יקרה לה ב-2012? אולי. בסופו של דבר התפקיד הוצע לגולד, שלקחה את ההצעה בשתי ידיים.
כעת היא גרה עם בעלה במושב גבעת ישעיהו שנמצא לא רחוק מהיקב. "אני שמחה כל בוקר כשאני שומעת את טיפות הגשם. אני יודעת שהן משקות את הכרמים שמהם אני עושה את היינות. היין הוא כמו ילד שלי. המטרה שלי היא לגרום לכך שהוא יהיה מוצלח גם לטעמם של אחרים. בדיוק כמו שכל אמא חושבת שהילד שלה הוא המוצלח ביותר והיא לא מבינה איך האחרים לא רואים את זה.
"הלוואי והייתי יכולה להדביק על כל בקבוק תווית אחורית שתהיה כמו אלבום תמונות של ילדותו של היין. כל רגע בגידולו ובחינוכו של המשקה מלווה בהחלטות קשות. לפעמים אני חוזרת בערב הביתה ובעלי שואל אותי לאן אני רוצה לנסוע לאכול משהו הערב. אני אומרת לו שהיה לי יום קשה מאוד עמוס החלטות קשות. שהוא יחליט, בבקשה, בעצמו".
אני אומר לה שיש הטוענים שלנשים יש חוש טעם מפותח יותר מזה של גברים. שכל אמא טועמת כל כפית לפני שהיא מאכילה את צאצאיה. באופן אבולוציוני הנשים פיתחו חוש טעם שנועד לבדוק מה טיב המזון שהגברים הביאו הביתה. "אני חושבת שאם יש הבדל הוא באופן החשיבה". היא עונה תוך שאנחנו טועמים היישר מהחבית את היינות הראשונים שלה.
כשאני אומר לה שהקברנה סוביניון מהכרם הגבוה מזכיר לי קברנה קליפורני רך ומאוזן, וזה הנמוך מזכיר לי דרום אפריקאי פרוע ומתכתי, היא מסבירה לי ש"גברים צריכים להגדיר מי שייך למה. הנשים יותר אינטואיטיביות והן מוצאות הגדרות משל עצמן. פעם קניתי כורסה חדשה ובעלי שם לב אליה רק כעבור שבוע. חברה שלא ביקרה אותי כמעט שנה נכנסה אלי ואמרה מיד שמשהו פה חדש".
כשתשתו יום אחד את הפטיט סירה הנפלא מבציר 2011 של לין גולד, תזכרו שהיא אמרה כבר בראשית ימיו שיש בו משהו אחר אבל היא לא יודעת מהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
