מצב כפית: השאלון עם גיא ארבל
גיא ארבל, 36, השף הראשי של רשת מסעדות בנדיקט, שעד סוף פברואר מציעה ספיישל ארוחות בוקר של מטבחים שונים בעולם, עונה על שאלות מעוררות תיאבון
מה אכלת היום בבוקר?
“בדרך כלל אני לא אוכל בבוקר, אבל במקרה היום ארוחת הבוקר שלי הייתה שווארמה”.
נכון שאין כמו אוכל של אמא?
“כן. קודם כל, מבחינת הרגש. זה משהו שאתה גדל עליו והוא מוביל אותך בסופו של דבר. אמא שלי בשלנית עד היום, ואת האהבה לאוכל קיבלתי ממנה, היא תמיד עשתה כל מיני מטעמים ודברים טובים”.
מה המאכל שאתה הכי זוכר ממנה?
“שניצלים ישר מהמחבת שלא מספיקים להגיע לשולחן, בואיקוס מהמטבח הבולגרי וקרואסונים עם שינקן וגבינה”
.
מה היה הרגע שבו החלטת שאתה רוצה לעסוק באוכל כל חייך?
“לפני כ-12 שנה, כשרציתי ללמוד בישול וכל מי שאני מכיר אמר לי לא להיכנס לתחום, החלטתי לעשות סטאז’. נכנסתי למסעדה בירושלים כדי לעבוד בהתנדבות, כדי לראות אם זה בכלל מתאים לי. אני חושב שההכרה נפלה לי אחרי המנה הראשונה שהוצאתי במסעדה הזו, כשראיתי את התגובה של האורח, את העיניים שלו, איך הוא מריח את המנה. זה היה הרגע שבו הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות ואחר כך כבר למדתי במכללת הדסה בירושלים ועשיתי סטאז’ בארץ ובחו”ל”.
באיזו מסעדה בעולם הכי נהנית?
“במסעדה של אלן דוקאס בפרובנס. זו מסעדת כוכבי מישלן של שף מפורסם וידוע, ומה שהרשים אותי יותר מכל זה העבודה עם חומרי הגלם והשילוב של הטעמים והמרקמים השונים בכל מנה, מה שיצר חגיגה בפה”.
ובישראל?
“במול ים הייתה לי חוויה יוצאת דופן. הגענו לארוחת טעימות שקיבלנו מתנה מזוג חברים לחתונה שלנו, וזו הייתה ארוחת טעימות ארוכה ומהנה עם שילובים יוצאי דופן”.
מה היה הדבר הכי מוזר שאכלת?
“אויסטרים, כי יש לי רתיעה גדולה מהמרקמים ומהטעם העז שלהן. זה משהו שהתנסיתי בו בסטאז’ באיטליה בעל כורחי”.
מה לעולם לא תאכל?
“פרט לכבד, לא אוכל חלקים פנימיים. זה נובע מאיזושהי מגבלה פסיכולוגית, והאלמנט של המרקם נכנס פה חזק לסיבות לרתיעה”.
אתה שומר על דיאטה?
“לא, מעולם לא, נהפוך הוא. אפשר לומר שאורח החיים שלי לא בדיוק בריא. אני לא עושה ספורט, אוכל ללא הגבלה וללא הכרה, והעיקר - פשוט נהנה מהאוכל. זו הבעיה המרכזית”.
האם אתה נעזר לפעמים בספרי בישול?
“כן, בוודאי, זה משהו שבהחלט מרחיב את האופקים בתחום שלנו. אני אוהב את כל הסדרה של ‘קולינריה’, כי אלה ספרים שגם נותנים הרבה רקע וסיפורים סביב האוכל”.
מה אתה יכול לאכול כמעט ללא הפסקה?
“בצק. לפיצות, לפסטות ולבורקס אי אפשר אף פעם להגיד לא”.
איזה סרט שיש בו אוכל הכי גירה לך את החושים?
“סרטים כמו ‘דינר רש’ ו’המטבח של מרתה’ הם מאוד מוכרים ונותנים את התחושה, את הקצב ואת האווירה של המטבח. אבל דווקא מבחינת החושניות אהבתי את ‘רטטוי’, הסרט המצויר שנגע במחוזות נעימים”.
כעסת מתישהו על מבקרי מסעדות?
“לא. אני משתדל לא לכעוס על הדברים האלה ולקחת הכל בפרופורציה”.
אפשר לומר על אוכל שהוא סקסי?
“אני יכול להבין למה מתייחסים לאוכל כאל משהו סקסי, אבל אני חושב שהוא חושני יותר מאשר סקסי. הוא יותר חושני מבחינת התחושות והרגשות שהוא מעורר. למשל, מנה של לינגוויני עם אספרגוס ופטריות כמהין - זו מנה שתמיד הייתה מרגשת אותי כשהייתי מריח אותה”.
נא להמתין לטעינת התגובות
