מצב כפית: מיקי שמו עונה על השאלון
הוא אוהב לקנות ספרי בישול בחו"ל, משתדל לשמור על המשקל והכי אוהב לאכול ענבים. השף-קונדיטור מיקי שמו בשיחה צפופה
מה אכלת היום בבוקר?
“שתיתי קפה אחרי אימון הבוקר, ובערך בשעה עשר אכלתי תפוח”.
נכון שאין כמו אוכל של אמא?
“לגמרי, לגמרי. זה האוכל שנעשה בהכי הרבה אהבה. אמא שלי כל החיים הייתה בשלנית, היא לא עבדה אף פעם. כל הזמן הייתה במטבח, במטבח, במטבח”.
מה המאכל שאתה הכי זוכר ממנה?
“מרק קובה ביום שישי. היה לו טעם מיוחד, גם כי היא הכינה אותו רק בימי שישי וגם כי אמא שלי בישלה את זה בדרך מאוד מיוחדת. חוץ מזה היא הייתה מכינה מעמולים עם אגוזים שהיו מאוד טעימים. היא תמיד הכינה את זה בשמחות - בימי הולדת, בר מצוות וחינה. זה היה מוצר של שמחות”.
באיזה שלב בחייך החלטת שאתה רוצה לעסוק באוכל?
“בשנת 1993, כשהייתי בחופשת שחרור, הלכתי לעזור להורים שלי בקונדיטוריה שהם רק פתחו בקריית חיים. אחרי כמה ימים כבר ידעתי שזה משהו שאני מאוד מחובר אליו ואוהב לעשות אותו. היצירה הזו תמיד הייתה בתוכי. הייתי אמור להיות סמג”ד בצבא, אבל אמרתי שאני מוותר והעדפתי את הקונדיטוריה. אמרו לי ‘מה, אתה הולך לעשות עוגיות?’, אמרתי ‘לא רק עוגיות, גם עוגות וקינוחים’”.
“אכלתי בוולנס בדרום צרפת במסעדה שמעוטרת בשלושה כוכבי מישלן ונקראת ‘אן סופי’ על שם השפית שלה. מצד אחד התפריט מאוד פשוט, הוא אפילו רשום על נייר A4, מצד שני האוכל מוקפד ומוגש בצורה יוצאת דופן. זו חוויה שלא אשכח הרבה שנים. עוד מסעדה שזכורה לי לטובה היא מורימוטו, מסעדה של אוכל יפני בצ’לסי מרקט במנהטן. זו הייתה חוויה הזויה, רק לראות את המקום, איך הוא מעוצב. זה אוכל יפני מהטובים שאכלתי”.
ובישראל?
“אני נהנה בהמון מסעדות, כולם חברים שלי. אני נהנה בכתית, בטורקיז, במסה, בחדר האוכל ואצל שגב, ויש גם מסעדה טובה של אוכל כפרי ערבי שנמצאת בכפר ערבי בעין חוד, ליד עין הוד. יש שם אוכל ממש מיוחד, חוביזות וכדומה”.
מה היה הדבר הכי מוזר שאכלת?
“תמנון. אכלתי אותו בצרפת ולא אוכל את זה שוב”.
מה לעולם לא תאכל?
“כל מיני חרקים ונחשים”.
אתה שומר על דיאטה?
“עד עכשיו לא, אבל עכשיו אני מתחיל לשמור. חזרתי לעשות אימונים גופניים כל יום בהולמס פלייס ואני אוכל מסודר. בעבודה כמו שלי טועמים כל הזמן וזו בעיה. אז כיום אני טועם, שותה קפה ליד ומוציא קלוריות בספורט”.
אתה נעזר לפעמים בספרי בישול?
“כן, זה תמיד מעניין אותי, מסקרן אותי, כל פעם שאני חוזר מחו”ל אני מביא איתי ספרים. מאוד אהבתי את הספר של אוליבר בז’אר, שף-קונדיטור ספרדי ממסעדת אל בולי הידועה. אהבתי את השילוב המיוחד של הטעמים, את הנראות של המוצרים”.
מה אתה יכול לאכול כמעט ללא הפסקה?
“ענבים ירוקים ללא גלעינים ושוקולד מריר איכותי”.
איזה סרט שיש בו אוכל הכי גירה לך את החושים?
“הסרט ‘שוקולד’. אהבתי את האותנטיות, את מה שהיה פעם, איך זה ליצור שוקולד הום מייד. זה מותיר תיאבון בלתי פוסק”.
כעסת פעם על מבקרי מסעדות?
“לא, כי כל הערה רק מובילה אותי לקדמה ולמצוינות, ועשיתי את הדבר המתבקש כדי לעשות טוב יותר ולהשתפר כל הזמן”.
האם לדעתך אפשר לומר על אוכל שהוא סקסי?
“ברור, יש יותר סקסי משוקולד? שוקולד יוצר תחושה של רומנטיקה, משוקולד מומס אתה גם יכול ליצור כל צורה שאתה מוצא לנכון. גם בתור חומר גלם, שוקולד הוא הכי סקסי שיש”.
נא להמתין לטעינת התגובות
